ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק הפועלים סניף מרכז נגד דרפנר :

4


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא019029/07

(פש"ר 1123/03)

בפני:

כבוד השופט אבי זמיר

תאריך:

27/03/2009

בעניין:

בנק הפועלים בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד אבי-גיא

המערער

נ ג ד

1 . דרפנר משה, נאמן

2 . כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

3. סויסה (סער) לימור, החייבת

החלטה

1. בפניי ערעור מטעם הנושה בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הנושה" או "הבנק") על החלטת הנאמן, עו"ד משה דרפנר (להלן: "הנאמן"), שלפיה הופחתו שיעורי הריבית של תביעת החוב שהגיש הנושה. השאלה המתעוררת בערעור: האם על נושה, שהגיש תביעת חוב במסגרת הליך הפש"ר, יחולו שיעורי הריבית הנהוגים בפשיטת רגל או שמא שיעורי הריבית המוסכמים בינו לבין החייב?

2. אין חולק כי החייבת הייתה לקוחה של הבנק. ביום 10.3.96 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החייבת (ע"ס 29,875 ₪), וביום 1.7.96 ניתן פסק דין לטובתו, על מלוא סכום התביעה, בתוספת ריבית של 26.4% לשנה, וכפי ששיעור זה ישתנה מעת לעת, ריבית שתחושב מיום 1.1.96 עד למועד התשלום בפועל, ושתתעדכן כל 3 חודשים. ביום 10.7.96 פתח הבנק תיק הוצל"פ. ביום 23.2.03 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת וההליכים נגדה עוכבו. הבנק הגיש תביעת חוב על סך 90,683 ₪, היא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ נכון ליום מתן צו הכינוס.

הנאמן העמיד את תביעת החוב על סך של 26,006 ₪ בלבד, זאת לאחר שחישב את גובה החוב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.96 והפחית מחוב זה את התשלומים ששילמה החייבת עד מועד מתן צו הכינוס, אף הם בצירוף הפרשי המצדה וריבית כחוק.

3. לטענת הבנק, ההחלטה מביאה לתוצאה בלתי צודקת, אשר מנוגדת גם להסכם שבין הצדדים. לטעמו, סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "הפקודה") אינו קובע ממתי עד מתי יש לחשב את הריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה; את פסיקות בית המשפט העליון עד היום יש להבין על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרים שעמדו בפניו; במקרה דנן, באופן פרדוכסלי, לו היה החוב נותר בספרי הבנק והבנק לא היה פועל לגבייתו, היה הנאמן מאשר את החוב כפי שמופיע בספרי הבנק (כולל הריבית המוסכמת).

הנאמן טוען כי החלטתו עולה בקנה אחד עם הוראות הפקודה ועם פסיקת בית המשפט העליון. הכנ"ר מצטרף לעמדה זו ומוסיף בתגובתו, כי עקרון השוויון הוא עקרון יסוד בהליכי חדלות פירעון ומטרתו "פיזור הנזק" בין נושי החייב; מטרתו של סעיף 134(א) לפקודה היא למנוע מצב שבו נושה חזק, אשר יכול להכתיב תנאי חוזה לחייב, יקבל עדיפות בחלוקת נכסיו, על פני נושים חלשים יותר.

בדיון שהתקיים ביום 5.3.09 חזרו הצדדים על עמדותיהם.

4. סעיף 134(א) לפקודה קובע: "הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית - הריבית או התמורה ייחשבו, לענין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לענין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961".

ברע"א 4644/92 נובל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מז(4) 866, 869 – 870 (1993) נקבע כי: "תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 134(א) היא לאסור 'נשיכת נשך בסיטואציה המיוחדת של פשיטת-רגל, כאשר הנושאים בנטל הנשך הזה הם נושיו האחרים של החייב' (א' פרוקצ'יה, דיני פשיטת-רגל והחקיקה האזרחית החדשה בישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשמ"ד) 221). היינו, הרעיון המונח ביסוד ההסדר המגביל את גובה הריבית לצורך הדיווידנד הוא לחתור, במידת האפשר, לשוויון בין הנושים. נושה אשר יש לו הסכם לריבית החורגת מן התקרה, לא ייהנה על חשבון יתר הנושים, אלא יחלוק עמם במאסה, באופן שוויוני. לעניין זה, מה לי ריבית מוסכמת ומה לי ריבית פיגורים, המצטרפות לקרן. זו גם זו היא 'ריבית', ומקום שהוסכם על ריבית מועדפת ראה המחוקק להתערב ולהגבילה. אשר ליתרת הריבית - מעבר לתקרה - אין מתעלמים ממנה, אלא היא ניתנת לגבייה לאחר שסופקו יתר החובות. היינו, 'גם היא מוכרת בעקיפין כחוב בר תביעה, אלא שמבחינת סדר העדיפויות יש לדרגה כחוב דחוי' (פרוקצ'יה, בספרו הנ"ל, בעמ' 222)".

ובע"א 1202/95 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' לבנת, פ"ד נג(3) 759, 765 – 766 (1999): "... הגעתי לכלל המסקנה שאמנם חל האמור בסעיף 134(א) על המועד עד צו הכינוס. לדידי קימת קורלציה מלאה בין סעיף 75 לפקודה... לבין סעיף 134(א)... לעומת זאת, סעיף 81 מתייחס אך לקביעת ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית '... החל מיום צו הכינוס...' וסעיף זה יש לקרוא ביחד עם תקנה 101... אכן, כפי שטענו המערערים, קיים משקל רב לטענה שמבחינת הדין הרצוי יש מקום להביא את החובות בני התביעה למכנה משותף רק החל מיום צו הכינוס, ואין להתערב בשיעור הריבית המוסכמת עד לתאריך זה... אך כל עוד לא שונה אצלנו הדין הקיים, מצווים אנו לנהוג לפיו...".

ראו והשוו גם: בש"א (מחוזי חיפה) 12267/06 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רו"ח גולן (2007); בש"א (מחוזי חיפה) 15067/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עו"ד פלד (2007).

5. לא מצאתי בנימוקי הערעור שבפניי כל נימוק שיהיה בו כדי להצדיק סטיה מההלכה הפסוקה או את אבחונה.

הערעור נדחה. הבנק ישא בהוצאות הנאמן בסך 7,500 ₪ + מע"מ.

ניתנה היום ב' בניסן, תשס"ט (27 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו