ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברקן נגד פניקס הישראלי בע"מ - ח :

1

מדינת ישראל

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 044183/03

לפני:

כבוד השופט אליהו קידר, סגן־נשיא

תאריך:

08/08/2008

בעניין:

ברקן דורון

ע"י ב"כ

עו"ד קלר גיל

התובע

נ ג ד

1 . הפניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח

2 . אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח

ע"י ב"כ

עו"ד פלושניק זהבה

הנתבעות

פסק דין

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 6.3.02 התאונה התרחשה בהיות התובע, יליד 30.7.49, נהג ברכב מ.ר 9885610 (להלן: "הרכב") נתבעות 1-2 מבטחות הרכב בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. בכתב התביעה מציין התובע כי התאונה התרחשה כאשר במהלך הנסיעה התפוצץ לפתע הצמיג האחורי הימני של הרכב. התובע איבד שליטה ברכב והתנגש במעקה הבטיחות שמימין הדרך. התובע טוען כי מעוצמת החבטה הועף הרכב באוויר והתרומם עם שני גלגליו הקדמיים על מעקה הבטיחות.

2. הנתבעות לא כפרו בעצם קרות אירוע התאונה. המחלוקת בין הצדדים הנה הן לעצם שיעור הנכות הרפואית והתפקודית והקשר הסיבתי בין נכויות אלו לתאונה דנן והן לשיעור הנזק כתוצאה מכך.

הנכות הרפואית:

נכות אורטופדית:

3. בהסכמת הצדדים, בית המשפט מינה את ד"ר אברהם שטרן כמומחה בתחום האורטופדיה על מנת שיבחן את שיעור הנכות הרפואית שנותרה בתובע עקב התאונה.

4. המומחה בדק את התובע שתי פעמים, בחוות דעתו הראשונה מיום 6.4.04 קבע המומחה בפרק: "דיון ומסקנות" כי התובע נפגע בתאונה בכתפיים והוא מתלונן בעיקר על כאבים בכתף הימנית. בבדיקת הכתפיים מצא המומחה הגבלה קלה בתנועה בכתף הימנית. המומחה ציין כי ברישומים הרפואיים הסמוכים לאחר קרות התאונה אין תיעוד על פגיעה או תלונות של פגיעה בכתף הימנית אלא תלונות דומות לכתף שמאל בלבד. המומחה קבע כי מאחר ואין בפניו אזכור בגין פגיעה קודמת לתאונה בכתף הימנית ולאור תלונותיו של התובע על פגיעה בשתי הכתפיים בתאונה הנדונה עם הפרעה בעיקר בכתף הימנית, ישנה סבירות כי התלונות והממצאים באשר לחבלה בכתף ימין הם בזיקה לתאונה הנדונה. יחד עם זאת ציין המומחה כי לשיטתו מדובר בפגיעה קלה ביותר ולפיכך קבע את שיעור הנכות בסך של 2.5% לפי סעיף 42 (1) 1 לתקנות המל"ל.

5. לאחר קבלת חוות הדעת הראשונה שלח ב"כ התובע שאלות הבהרה מטעמו והמומחה השיב עליהן וציין כי אין מקום לשנות את שיעור הנכות הצמיתה אותה קבע שכן בממצאי בדיקתו התגלתה ההגבלה קלה ביותר בסיבוב הפנימי בלבד של פרק הכתף.

6. לאחר שביצע התובע בדיקות נוספות – MRI בהן התגלו ממצאים התבקש המומחה על ידי בית המשפט, לבדוק התובע בשנית על מנת להעריך את נכותו מחדש. על כן ציין המומחה בחוות דעתו השנייה מיום 5.12.06 בפרק "דיון ומסקנות" כי:

" מר ברקן נפגע בין השאר בכתף הימנית בהיותו מעורב בתאונת הדרכים... בבדיקת הכתף הימנית שנעשתה לצורך הכנת חוות הדעת הנ"ל נמצאה הגבלה קלה בתנועת פרק הכתף הימנית בסיבוב פנימי בלבד ובבדיקת האולטרא סאונד שעמדה לרשותי הודגם קרע חלקי בלבד של גיד הסופרא ספינאטוס מימין. בבדיקה הקלינית הנוכחית נמצאה עדות לפגיעה מלאה בתפקוד גיד הסופרא ספינאטוס בכתף הימנית. בהשוואת הממצאים הקליניים האובייקטיביים והדימותיים בבדיקתי הקודמת והנוכחית ובהתאם לממצאי בדיקת הMRI עולה כי אכן חלה החמרה במצבו בכל הקשור לפגיעה בכתף הימנית.".

7. על כן קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור של 7.5% לפי סעיף 42 (1) ד' 3 לפי תקנות המל"ל, נכות הכוללת גם את ההגבלה בתנועות הכתף הימנית.

8. המומחה נחקר על חוות דעתו וציין כי לא קבע שיעור נכות גבוה מ- 7.5% היות והגבלת התנועות של התובע בכתף ימין אינה קשה אלא חלקית ועל כן אין מקום להעריך הנכות בשיעור מלוא התקנה (עמ' 9). המומחה ציין כי כאשר הוא מדבר על היבט תפקודי הוא למעשה מתכוון לתפקוד הכתף עצמה כאשר יש לעשות הבחנה בין תפקוד מלא של הכתף לבין קיבוע מלא של הכתף (עמ' 11) גם לעניין קביעת שיעור הנכות הצמיתה. המומחה ציין כי הגם שלא היו מסמכים בסמוך לאחר התאונה המעידים כי התובע נפגע בכתף הימנית הרי לא היו מסמכים מעברו לפניו אשר העידו כי התובע נפגע או התלונן על פגיעה דומה ולפיכך שייך הפגיעה לתאונה (עמ' 11).

9. לשאלת ב"כ הנתבעות ציין המומחה כי הממצאים שאובחנו בכתף הימנית של התובע יכולים להיות קשורים גם להליך ניווני, קרע חלקי שהולך ומתרחב לאורך השנים עד שהוא מתפתח לקרע מלא כפי שהודגם בבדיקת התובע (עמ' 12). המומחה הסביר כי מבחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לתאונה אין קביעה חד משמעית מחד לא היה תיעוד על תלונות או חבלות ומאידך התובע ציין כי סובל מכאבים בכתף הימנית (עמ' 13) לפיכך הלך לקולא ושייך הפגיעה לתאונה.

10. כאשר הציגה ב"כ הנתבעות מסמך רפואי משנת 1998 (אשר לא הוגש) ציין המומחה כי ישנה סבירות כי ההליך הראשוני בכתף ימין החל קודם לתאונה והיה רדום ואילו התאונה עוררה אותו ויכול שהיה רצף התפתחותי משנת 1998 (עמ' 14) ובכל מקרה תהליך התפתחות הקרע הנו תהליך שמתרחש לאורך שנים (עמ' 16).

11. אני קובע שנכותו הרפואית של התובע בתחום האורטופדיה הנה כקביעה המומחה בשיעור של 7.5% . המומחה הסביר באריכות מדוע אינו מקבל את עמדת התובע ואינו מעניק את שיעור הנכות המלאה המצוינת בתקנה ואין מקום לחזור על דברים אלו.

12. באשר לקיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין החבלות בכתף ימין, הממצאים וקביעת הנכות לבין התאונה אני קובע כי ישנו קשר סיבתי במידת הצורך.התובע ציין בכתב תביעתו כי נפגע בכתפיים (כלומר בשתיהן). המומחה לא יכול היה לקבוע חד משמעית כי הפגיעה בכתף אינה עקב התאונה אלא בשל מצב קודם ועל כן שייך בסופו של יום בחוות דעתו את הנכות לתאונה. המסמך משנת 1998 לא הוגש בבית המשפט ולא הוגש עובר לכתיבות חוות הדעת. המומחה ציין כי גם אם אין מקור הפגיעות והממצאים בכתף תוצר התאונה, הרי שלדעתו התאונה החישה את התהליך שיכול והיה רדום. גם העדר תיעוד רפואי עובר לתאונה בדבר פגיעות בכתף חיזקו את דעתו של המומחה לשייך מצב רפואי זה לתאונה. לפיכך אני סבור כי הנכות הרפואית היא בזיקה לתאונה.

נכות תפקודית:

13. התובע העיד כי עובר לתאונה היה בעל עסק בו קנה ומכר ציוד ספורט לאגודות ולבתי חולים. בעבודתו גם סיפק הציוד ברכבו (עמ' 22). לאחר התאונה ציין התובע כי מצב העסק הידרדר עד כדי שנאלץ למכור אותו. התובע טוען כי שנה (לפני עדותו משנת 2006) אינו עובד, ניסה להשתלב בפרויקט השקיה של חבר אולם לדבריו "לא יצא מזה שום דבר". התובע ציין כי הוא חבר בוועדת משנה לתכנון ובנייה באזור מגוריו (עמ' 23) וזו למעשה פעילות התנדבותית.

14. התובע טוען כי ישנה ירידה תלולה מיום התאונה בהכנסותיו ולפיכך נאלץ בשנת 2006 למכור את העסק. ביום 1.11.04 הגיש התובע תביעה לנכות כללית במל"ל בגין פגיעה נפשית שלא בזיקה לתאונה, התובע טוען כי אין כל קשר בין תביעת הנכות הכללית לפגיעותיו מן התאונה במקרה דנן. התובע מעריך בסיכומיו את הפגיעה הכלכלית מיום התאונה בגובה של 5,000 ₪.

15. הנתבעות מציינות בסיכומיהם כי בתביעת התובע במל"ל במסגרת הנכות הכללית בתחום בריאות הנפש נקבעה לתובע נכות בשיעור של 40% בגין ליקוי נפשי אשר אינו בזיקה לתאונה. כמו כן נקבע כי התובע איבד 75% מכושרו להשתכר עקב בעיותיו הנפשיות.

16. באשר לעיסוקיו מיום התאונה העידה אשת התובע כי בעלה עבד בתחילת שנת 2007 בחברת "אנטי סליפ" וכן בחברת "רימקס 2000". התובע עצמו העיד כי משנת 2006 מיום מכירת בית העסק אינו עובד.

17. אני סבור כי לא נותרה נכות תפקודית בתובע עקב התאונה. אנמק קביעתי זו: התאונה אירעה ביום 6.3.02, כאשר מן התיעוד אשר הוגש, הן על ידי רו"ח והן ככל העולה מדברי התובע ואשתו, אין ראיות על ירידה ממשית בשכרו של התובע בשנה זו ויודגש כי התאונה התרחשה בתחילתה של שנת המס 2002. עדותו של רו"ח מטעמו של התובע לא מעלה ולא מורידה באשר לתפקודו של התובע לאחר התאונה. רו"ח מטעמו של התובע עובר לתאונה ומי שטיפל בו בשנת התאונה לא העיד על תמורות במצבו הכלכלי של עסקיו של התובע שכן כלל לא הוזמן למתן עדות.

18. איני יודע מהן הסיבות למכירת בית העסק של התובע שכן נסיבות אלו לא גובו במסמכים ועדויות היכולות לקשור פעילות עסקית זו לתאונה. התובע לא פרט את סוגי העבודות בהן עסק ולמעשה התגלתה יריעה דקה מאד בעדויות שלו ושל אשתו בדבר השתלבותו המקצועית והתעסוקתית ועל כן איני יכול ללמוד על פגיעה תפקודית.

19. גם קביעתו של המומחה הרפואי בחוות הדעת ובתשובות לשאלות כך גם בחקירתו הנגדית לא מולידה מגבלה תפקודית כלשהי ביחס לנכות הרפואית הצמיתה בשיעור של 7.5%. יתירה מזו, לתובע נכות כללית בשיעור של 40% כאמור ואובדן כושר עבודה בשיעור של 75% ללא זיקה לתאונה, נכות אשר מאפילה על הנכות הרפואית הצמיתה הנמוכה יחסית עקב התאונה. התובע עצמו ציין בתביעת הנכות הכללית כי מצבו הרפואי הוא זה שמקשה עליו לתפקד ולא היה כל אזכור לפגיעה האורטופדית עקב התאונה אשר משפיעה על תפקודו.

שיעור הנזק:

כאב וסבל:

20. בהתבסס על נתוניו של התובע, הנכות הרפואית ומועד התאונה, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 12,087 ₪.

אובדן שכר:

21. אובדן שכר לעבר הנו נזק מיוחד בר הוכחה. התובע טוען כי עקב התאונה שהה באי כושר אשר בגינה לא השתלב בעבודה ולמעשה הוא טוען לנזק אותו העריך בסך של 5,000 ₪. איני סבור כי התובע הוכיח בראיות מספיקות שנמנעה ממנו תעסוקה עקב ימי אי הכושר שכן משומת ההכנסה לשנת התאונה עולה כי אין פגיעה בהכנסות התובע. ראש נזק זה הנו בר הוכחה הן לגבי קיומו והן לגבי היקפו, דבר שלא נעשה במקרה דנן ועל כן איני יכול לפסוק כל סכום.

22. באשר לאובדן הכנסה לעתיד, הרי שלא הוכח כי התובע יסבול עקב נכות מינורית זו מהשתלבות בתעסוקה. כפי קביעתי כי אין המדובר בנכות תפקודית, בנסיבות בהן התובע אינו משתלב בעבודה בשל נסיבות אישיות (גיל, השכלה) וכן בשל עבר רפואי הכולל נכויות בשיעור משמעותי המאפילות על הנכות עקב התאונה, איני מוצא לנכון לפסוק כל סכום בגין פרק זה.

הוצאות רפואיות , נסיעות ואחרות לעבר ולעתיד:

23. התובע לא צרף קבלות כלשהן בגינן הוציא הוצאות אלו. התובע לא פרט אלו הוצאות חריגות הוציא בעניין זה, לא הצביע על מרשמים מיוחדים. יחד עם זאת לא הוכח כי מדובר בתאונת עבודה ועל כן ניתן להניח כי בימי אי הכושר שהוצגו אכן ביקר התובע אצל הרופאים ונגרמו לו הוצאות רפואיות. לפיכך בגין פרק זה אני פוסק פיצוי בסך של 1,500 ₪ בלבד.

סך הכול לתביעה זו סך של 13,587 ₪ .

סוף דבר:

24. אני מחייב הנתבעים לפצות את התובע בסכום התביעה בצירוף הוצאות משפט ובשכר טרחת המומחה. כמו כן ישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% +מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ז' באב, תשס"ח (8 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

א. קידר, ש ו פ ט, סגן נשיא