ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים סומך נגד בטוח לאומי-סניף :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בל 007275/07

בפני:

כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל

נ.צ מר יוסף פרלמן (מע)

נ.צ. גב' אורה אופנהיים – דוניו (ע)

תאריך:

09/01/2009

בעניין:

חיים סומך

ע"י ב"כ עו"ד

בכר

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

קריצמן

הנתבע

פסק דין

פתיח ותשתית עובדתית

1. עניינו של תיק זה בטענת התובע לתאונת עבודה מיום 29.6.07.

2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע לא הובאו עדים כלשהם.

3. להלן עובדות הרקע:

א. התובע, מר חיים סומך, יליד שנת 1962, הנו עובד חברת "ריבוע כחול ישראל" בע"מ, וכיהן בתקופה הרלוונטית כסגן מנהל סניף "סופר סנטר" בצהלה.

ב. ביום 20.8.07 הגיש התובע הודעה על פגיעה בעבודה, לפיה ביום 29.6.07 (יום ו'), בשעה 13.00, "קם מישיבה לעמידה תוך כדי סידור סחורה במדף וחש נקישה בעצם מאחורי ברך ימין ובתחילה לא ייחס לכך חשיבות כי הכאב היה סביר וחשב שיחלוף אולם לאחר מספר ימים, הכאבים התגברו, פנה לקופ"ח...".

ג. ביום 26.7.07 הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה, לפיה ביום 29.6.07, בשעה 13.00, בעת ש"עבד", נגרמה לו "חבלת ברך ימין" (נ/4).

ד. ביום 1.11.07 דחה הנתבע את תביעת התובע, מהטעם ש"לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך".

4. התובע העיד כי ביום 29.6.07, בשעות הצהריים, תוך כדי סידור סחורה במדפים תחתונים במסגרת עבודתו, קם ממצב של כריעה למצב של עמידה וכתוצאה מכך "חשתי לפתע כאב עמום ונקישה בברכי הימנית". התובע הבהיר כי בתחילה לא ייחס לכך חשיבות, אולם מספר ימים לאחר מכן "כאביי התגברו והפכו בלתי נסבלים" (סעיף 5 לתצהירו) ולכן הזמין תור אצל רופא אורטופד – תור שנקבע לו ליום 5.7.07.

5. התובע פנה לפיכך לראשונה לרופא בגין האירוע ביום 5.7.07. ברישום הרפואי מאותו יום נרשם – "כאבי ברך ימין לפני כמה ימים 30.6.07 עשה תנועה חדה ו(מ)שמע קליק" (נ/2). גם בביקורים שלאחר מכן – בימים 12.7.07, 16.7.07 ו - 19.7.07 (נ/3) – חזר על עצמו רישום זהה. רק ביום 26.7.07 – המועד בו הוצאה לתובע התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה – שונה מועד הפגיעה ברישום הרפואי של הרופא האורטופד ל – 29.6.07, וכן חל שינוי מסוים באופי הפגיעה – "חבלת ברך ימין".

6. התובע נשאל מדוע ברישומים הרפואיים הראשונים מצוין כי הפגיעה אירעה ביום 30.6.07 שהיה יום שבת, והשיב – "הרופא רשם בטעות יום שבת... דיברתי עם הרופא על זה והוא אמר שאם המלל יפנה אליו הוא יתקן את הטעות..." (עמ' 3). בהמשך סבר שתיקן את מועד הפגיעה ל – 29.6.07 רק לאחר שחוקר הנתבע הסב את תשומת ליבו לכך, אך בפועל אין חולק כי תיקון המועד בוצע עוד טרם הפנייה הראשונה לנתבע.

7. בהודעתו לחוקר הנתבע תיאר התובע את האירוע במילים הבאות:

"אני לא זוכר תאריך מדויק של האירוע, מה שהיה הוא שבאותו יום עבדתי בעבודתי הרגילה בסניף, אצלנו בסניף אין סדרן מכולת ולעיתים קרובות אני נוהג לבצע את סידור מוצרי המכולת במדפים... באותו יום אני עסקתי בסידור מוצרים במדפים תחתונים, אני לא זוכר בדיוק מה, בד"כ המוצרים במדפים התחתונים כבדים יותר ואז לצורך סידור המדף עבדתי במצב של כריעה... לאחר שסיימתי את סידור הסחורה על המדף ניסיתי לקום ולהתיישר, ואז תוך כדי כך שאני עובר ממצב כריעה לעמידה חשתי לפתע כאב עמום פתאומי ושמעתי "קליק" בברך רגל ימין... לא זכור לי שעת האירוע, בכל אופן המשכתי לעבוד עד סוף היום...".

8. התובע נשאל מתי שחזר במדויק את היום והאירוע שצוינו על ידו בטופס הפגיעה, והשיב – "שהודעתי על הפגיעה, שביקשתי תור לרופא" (עמ' 2). בהמשך הסביר בקשר לכך:

"שיש משהו שאתה יודע שזה תאונה אתה בדיוק רושם איזה שעה ואיזה שנייה. שקורה לך כאב ואתה לא חושב שזה תאונה ואתה לא יודע שזה תאונה, אתה לא בדיוק מסמן בשעון באיזה שנייה ואיזה שעה זה קרה... ואם זה היה שעה 12.30 זה הסיפור??" (עמ' 4).

9. התובע אישר כי בשבוע שלאחר האירוע עבד כרגיל בימים א' – ד' (1 – 4 ביולי 2007), עד פנייתו לרופא אורטופד ביום 5.7.07, שלאחריה לא חזר עוד לעבוד. כאשר נשאל כיצד עבד במהלך ימים אלו, תוך כדי שסבל מכאבים, שעות ארוכות במיוחד (כפי העולה מדו"ח הנוכחות – נ/1), השיב כי במסגרת תפקידו מחויב היה להיות נוכח במקום העבודה אך "לא עסקתי בסידור של המדפים... זה שנכחתי שם זה לא אומר שלא כאב לי. הכאב התגבר מיום ליום" (עמ' 2).

10. בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע צוין (שלא על ידי התובע אלא על ידי אחת מפקידות המעסיק) כי מסר לממונה עליו (מנהל הסניף) על האירוע ביום 29.6.07. התובע אישר בחקירתו כי העובדות שצוינו בטופס נרשמו מפיו. על אף זאת, בהודעתו לחוקר הבהיר כי בשלב ראשון לא ייחס לאירוע חשיבות כלשהי ולכן לא דיווח עליו לאיש; רק כאשר פנה לרופא, מספר ימים לאחר האירוע – מסר על כך למנהל הסניף, מר חיים רוזנברג. בחקירתו הנגדית בבית הדין חזר על דברים דומים (עמ' 1).

הכרעה

11. "תאונת עבודה" מוגדרת, בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995, בנוגע לעובד שכיר, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"פתאומיות", שפירושה אירוע שניתן לאתר את הזמן המדויק והמקום המדויק בו אירע.

12. לאחר שקילת הראיות שהובאו בפנינו, אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל, להוכיח אירוע תאונתי בעבודה ביום 29.6.07, באופן המצדיק את העברת התיק למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק בברכו של התובע. להלן הנימוקים לכך:

א. בקביעה העובדתית אם היתה תאונה אם לאו יש לייחס משקל רב "להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין" (עב"ל 248/98 מקסים פרץ – המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (29) 24). במסגרת זו יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים, מתוך הנחה כי חולה הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי – שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349).

ב. במקרה זה, באישורים הרפואיים הראשונים שלאחר האירוע צוין כי הכאב החל "לפני כמה ימים... עשה תנועה חדה ו(מ)שמע קליק" – ללא אזכור מפורש של מקום העבודה ו/או תנועה הקשורה לעבודה ו/או עלייה מכריעה לעמידה. גם אם תיאור זה אינו סותר חזיתית את תיאור התאונה על ידי התובע, הנו משתלב עם בעייתיות נוספת, והיא כי באישורים צוין בשלב זה באופן מפורש ועקבי כי התנועה החדה בוצעה ביום 30.6.07, שהיה יום שבת. התובע אמנם טען כי דובר בטעות של הרופא, אך לא עשה כל מאמץ על מנת להביא אישור מתקן מהרופא ו/או לזמנו למתן עדות.

ג. תיקון התאריך ליום 29.6.07 נעשה לראשונה ביום 26.7.07 – היינו כחודש לאחר האירוע הנטען וכשלושה שבועות לאחר שהתובע אינו עובד בפועל – ורק במועד זה ביקש התובע, בפעם הראשונה, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

ד. לאירוע הנטען לא היו עדים כלשהם, ואין כל ראיה אובייקטיבית לכך שאכן אירע בכלל, ובעבודה בפרט. התובע אף לא זימן למתן עדות את מנהל הסניף – לו מסר לטענתו על התאונה כבר ביום 5.7.07. זאת, כאשר בהיעדר עדים ישירים לאירוע, לפחות ניתן היה לצפות לעדות של מאן דהוא ממקום העבודה כי התובע אכן ייחס את הכאבים, לפחות מהמועד בו התגברו ובשלם חדל מלעבוד – לאירוע שקרה בעבודה.

13. סוף דבר – איננו סבורים כי במקרה זה ניתן להסתפק בעדות יחידה של התובע, שלא נתמכה בכל מסמך או ראיה. לאור זאת, התובע לא עמד בנטל ההוכחה בדבר קרות אירוע תאונתי בעבודה. התביעה נדחית לפיכך. אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ג בטבת, תשס"ט (19 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

נ.צ. (מע) – יוסף פרלמן

נ.צ. (מע) – גב' אורה אופנהיים-דוניו

דוידוב מוטולה סיגל, שופטת – אב"ד

ק: נעמי ט.