ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משרד התמ"ת נגד נפתלי ניסן ובניו :

1


מדינת ישראל

בית הדין האזורי לעבודה

בבאר שבע

פ 1319/08

בפני:

כבוד השופט אילן סופר

26/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה

ע"י ב"כ עו"ד

חן אביטן

המאשימה

נ ג ד

1 . נפתלי ניסן ובניו בע"מ

2 . גדי נפתלי

ע"י ב"כ עו"ד

אלעד שרון

הנאשמים

החלטה

1. בפנינו בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום בטענה של הגנה מן הצדק לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982.

2. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירה של העסקת עובד זר שלא על פי היתר כדין, ביום 31.3.05.

3. הנאשמים מבקשים לבטל את כתב האישום. לטענתם, המועד אליו מתייחס כתב האישום הינו חלק מתקופה המכונה "התקופה הנסלחת". לטענת הנאשמים מדובר בפרק זמן שמתמשך מחודש ינואר ועד סוף חודש מרץ, בכל שנה, שזהו למעשה פרק הזמן בו פג תוקפם של היתרים ישנים, אולם טרם מונפקים היתרים חדשים על ידי המאשימה.

לטענת הנאשמים מדובר בעיכוב אדמיניסטרטיבי, שאינו בידם, ועל כן לדבריהם לא היתה בידם אפשרות לקבל היתר העסקה עבור אותו מועד.

הנאשמים מוסיפים וטוענים כי המאשימה נוהגת שלא לערוך ביקורות במהלך תקופה זו, והביקורת שנערכה אצלהם היא בגדר חריג שאינו צודק.

4. המאשימה משיבה לטענות הנאשמים בסיכומיה, ומדגישה ראשית ועיקר כי לנאשמים לא היה היתר להעסקת עובד זר במועד ביצוע העבירה.

המאשימה מבחינה בין עובד המועסק על ידי מעסיקו, לבין עובד שנוייד זמנית ממעסיק אחד למעסיק אחר, על פי הסכם ניוד עובדים, ובסוף התקופה המוגדרת בהסכם מחוייב לשוב למעסיקו המקורי, בעל ההיתר על שמו. המאשימה מדגישה את אופיו הזמני של הליך הניוד, המאפשר מעבר עובדים לתקופה של שלושה חודשים, ונועד להקל על מעסיקים הנמצאים תחת עומס עבודה תקופתי.

המאשימה טוענת כי גם אם קיימת "תקופה נסלחת" בהקשר של מתן היתרי עבודה, הרי שבמצב של ניוד עובדים היא אינה רלבנטית.

לטענת המאשימה, בנסיבות המקרה שבפנינו, מדובר בעובד אשר הועסק על ידי הנאשמים מכוח הסכם ניוד בינם לבין חברת עמרם אזולאי, שהיתה בעלת ההיתר ההעסקה של העובד, אשר תוקפו פג ביום 31.12.04. המאשימה טוענת כי בכל מקרה במועד זה. 31.12.04, היה על העובד לחזור למעסיקו המקורי.

למעלה מכך הוסיפה המאשימה וטענה כי תוקף אשרתו האחרונה של העובד היתה עד ליום 28.2.05, וניתנה על שם מעסיק אחר, ולא על שם הנאשמים, ועל כן בכל מקרה ביום הארוע לא היתה לו אשרת עבודה תקפה.

דיון והכרעה

5. ביום 15.5.2007 התקבל בכנסת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז – 2007 במסגרתו נחקק סעיף 149 לחוק, אשר עיגן הגנה שהוכרה עד אז באמצעות ההלכה הפסוקה, היא ההגנה מן הצדק.

הסעיף קובע כדלקמן:

"149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן –

...

(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

6. אמות המידה שנקבעו בפסיקה לתחולתה של הגנה מן הצדק הן אמות מידה קפדניות, ולאור זאת יש לקבלה בנסיבות קיצוניות ובמקרים חריגים.

ראה לעניין זה: ע"פ 14/07 (ארצי) מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה נ' הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ ואח', ניתן ביום 22.11.07.

7. נסיבות המקרה שבפנינו אינן הנסיבות הקיצוניות והחריגות המצדיקות החלה של הגנה מן הצדק, וביטול של כתב האישום.

8. לאחר שעיינו בסיכומי הצדדים מצאנו, כי גם אם יתקבלו טענות הנאשמים במלואן, הרי שמדובר בטענות הגנה במענה לכתב האישום. טענות אלו מצריכות בירור עובדתי, שאינו יכול להתקיים במסגרת של בקשה לביטול כתב האישום, ועל כן מקומן יפה במסגרת ההליך המשפטי שיתנהל בתיק זה.

ודוק, טענות הנאשמים בכל נוגע למדיניות הנפקת האישורים, "התקופה הנסלחת", וההיתרים שהיו לעובד בו עוסק כתב האישום, רובן ככולן הן טענות עובדתיות השנויות במחלוקת, ולא ניתן לאמץ את גרסת הנאשמים מבלי שישמעו העדויות הרלבנטיות.

9. זאת ועוד, הנסיבות שמתארים הנאשמים, אף אם נכונות הן, אינן עולות כדי התעמרות או התנהלות מקוממת או שערורייתית המצדיקות החלת העקרון של הגנה מן הצדק. על כן מצאנו כי אין בטענות הנאשמים עילה לביטול כתב האישום.

10. סוף דבר, הבקשה נדחית.

11. אין צו להוצאות.

12. תשומת לב הצדדים להקראה הקבועה בתיק זה ליום 29.12.08 שעה 09:00.

ניתנה היום 26 בנובמבר, 2008 (כ"ח בחשון תשס"ט) בהעדר הצדדים.

אילן סופר - שופט