ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איטל נגד משרד הפנים :

1


בתי המשפט

בית משפט לענינים מנהליים בבאר-שבע

עתמ000330/08

בפני:

כבוד השופטת: דברת שרה

תאריך:

26/11/2008

בעניין:

איטל אבי

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד פוגל ניר

העותר

נ ג ד

מדינת ישראל - משרד הפנים

המשיבה

פסק דין

1. העתירה במקור הופנתה כנגד החלטת פקיד הרישוי לכלי יריה, מיום 19.12.07, אשר ביטל את כלל רשיונות הנשק של העותר וכנגד העובדה שועדת הערר הפועלת מכוח סעיף

(12)(ג1)(1) לחוק כלי היריה, התש"ט- 1949 (להלן: "חוק כלי היריה") לא נתנה החלטתה בערר שהוגש על החלטת פקיד הרישוי, אף שהערר הוגש ביום 24.12.07 והעתירה הוגשה כחצי שנה לאחר מכן, ביום 29.6.08. בסופו של יום לאחר הגשת העתירה ניתנה החלטה של ועדת הערר, אשר אימצה את החלטת פקיד הרישוי וטיעוני הצדדים התייחסו גם להחלטת ועדת הערר.

לענין זה אעיר, שהחלטת ועדת הערר היתה צריכה להינתן זה מכבר וחבל שאזרח צריך להגיש עתירה, כדי שתינתן החלטה בענינו.

2. העותר בעל בית ספר ומורה לנהיגה בבאר שבע, החזיק למעלה מ-25 שנה ברשיון לשבעה כלי יריה שונים כשהרשיונות היו בתוקף עד ליום 31.8.07.

ביום 23.3.07 השאיר העותר מכתב לבת זוגו, אשר הסיקה מקריאתו כי העותר עשוי לפגוע בעצמו ופנתה למשטרה במטרה לנסות ולאתר את העותר. לאחר שאותר העותר ומסר עדותו, נדרש על ידי המשטרה להעביר עוד באותו היום את כל כלי היריה שהיו שמורים בכספת ביתו לרשות המשטרה וכך פעל.

ביום 29.4.07 פנה העותר בכתב למשטרה בבקשה להשיב לו את כלי היריה. ביום 2.5.07 נענה בשלילה ונמסר לו כי ביכולתו לפנות לבית המשפט בבקשה להשבת התפוס.

בעקבות בקשה שהגיש העותר להשבת התפוס (ב"ש 5131/07), הורה בית משפט השלום בב"ש, כב' השופט אקסלרד, בהחלטתו מיום 20.8.07 להשיב כלי היריה לעותר משקבע כי אין למשטרה עילה להחזקתם, אם כי ציין כי אין בהחלטתו: "כדי לפגוע בסמכות כלשהי של בעל תפקיד על פי חוק כלי היריה או על פי כל דין".

ביום 12.8.07, קיבל העותר הודעה מפקיד רישוי הנשק על התליית רשיונות הנשק טרם ביטולם.

על פי דרישת פקיד רישוי הנשק ועל פי הוראת סעיף 12ג' לחוק כלי יריה, ניגש העותר ביום 19.10.07 לבדיקה רפואית בפני הפסיכיאטר ד"ר מיכאל דוברוסין.

הגב' אמוץ, רע"נ כלי יריה, הבהירה לעותר כי במידה והבדיקה תהיה תקינה יחודשו רשיונות הנשק. בבדיקה הפסיכיאטרית לא עלו כל ממצאים המונעים את חידוש רשיונות הנשק והעותר כשיר לפי חוק כלי יריה, למרות זאת קיבל העותר ביום 19.12.07 הודעה בדבר ביטול הרשיונות, בהמלצת המשטרה.

טיעוני העותר:

3. החלטת פקיד הרישוי לבטל רשיונות הנשק על פי המלצת המשטרה חורגת ממתחם הסבירות, לאור החלטת בית משפט השלום בבקשה להחזרת התפוס כי אין בסיס חוקי לתפיסת כלי הנשק על ידי המשטרה. תפיסת הנשק וביטול הרשיונות לאחזקתם נעשו ללא בסיס חוקי.

עוד טוען הוא לקיומה של הבטחה שלטונית, משפקידת הרישוי בבאר שבע, הגב' אתי אמוץ, הפנתה אותו לבדיקה בפני הפסיכיאטר, תוך הודעה שהיה ויעבור את הבדיקה יוחזרו לו רשיונות הנשק. העותר עבר את הבדיקה ובכל זאת לא הוחזרו לו רשיונות הנשק. פקידת הרישוי אימצה המלצת המשטרה מבלי שהפעילה כל שיקול דעת עצמאי כמצווה עליה.

לאחר הגשת העתירה ומשהתקבלו נימוקי ועדת הערר ציין העותר שגם אם היה קיים חשש כלשהו שהוא עשוי לפגוע בעצמו, הרי הפסיכיאטר המחוזי שלל חשש זה וקבע שהוא כשיר רפואית לפי חוק כלי יריה.

נימוקי המשיבה:

4. משבוטלו רשיונות הנשק של העותר, אין הוא עומד היום בתבחיני הסף של משרד הפנים לקבלת רשיון נשק, משלא הצביע על צורך יוצא דופן להחזקת נשק. הזכות להחזיק בכלי נשק אינה זכות מוקנית והמגמה הקיימת היום היא לצמצם החזקת הנשק. מגמה זו צריכה להיות הרקע לבחינת העתירה אם קיימת עילה להמשך מתן הרשיון לעותר.

עוד טענה המשיבה, כי המלצת המשטרה שלא לאשר את המשך מתן הרשיון לעותר נשענה על שלושה אדנים מצטברים: מכתבו של העותר ממנו עלה בבירור כי התכוון לפגוע בעצמו, כפי שהתרשם גם בימ"ש השלום בהחלטתו. תיק פתוח של העותר בגין שיבוש מהלכי משפט מהעת האחרונה. העובדה שכנגד בנו של העותר הוגש כתב אישום חמור בעבירה של רצח במסגרת סכסוכי כנופיות, ותיק נוסף בחשד לרצח ממתין להכנת כתב אישום נוסף. סיבות אלה הביאו להמלצה זו שלא לחדש את רשיונות העותר. פקיד הרישוי קיבל את המלצת המשטרה, שהיא הגוף המקצועי האמון על שלום הציבור. בנוסף, ביהמ"ש אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית, אשר החלטתה סבירה ומוצדקת בהעדר צורך יוצא דופן של העותר ברשיון הנשק, המצדיק סטיה מהמדיניות המצמצמת.

דיון:

5. סעיפים 4 ו- 5 לחוק כלי היריה, התש"ט- 1949 (להלן- "חוק כלי היריה"), קובעים כי נשיאה והחזקה של כלי היריה מותנים בקבלת רישיון. סעיף 12(א) לחוק כלי היריה קובע כדלהלן: "המוסמך לתת רישיון נשק לפי חוק זה רשאי, לפי שיקול דעתו -

(1) לתת רישיון, או לסרב לתתו;

(2) לתת רישיון בתנאים ובהגבלות ולהטיל תנאים והגבלות על רישיון שניתן;

(3) לבטל רישיון תוך תקופת תקפו".

סעיף 11(2)(א) לחוק כלי היריה קובע כי הרשות המוסמכת ליתן, לחדש ולבטל רישיון הנשק הוא פקיד רישוי על פי המלצת קצין משטרה בכיר. הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד רישוי רשאי להגיש עליה ערר לועדת הערר (סעיף 12(ג1)(1) לחוק כלי היריה).

כידוע, היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט לענינים מינהליים בנושאים הנדונים לפניו הוא כהיקף הביקורת השיפוטית המופעל ע"י בג"ץ (ראה סעיף 8 לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התשס"א- 2000). הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לענינים מינהליים לא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית, אם החלטת הרשות לא חרגה ממיתחם הסבירות.

6. אין מחלוקת כי קביעתו של בימ"ש השלום להחזיר את כלי היריה לעותר אינה מחייבת את פקיד הרישוי ואת ועדת הערר בבדיקתם המחודשת את זכאותו של העותר. נוכח המכתב ששלח לבת זוגו ואשר שימש הבסיס, לבקשת המשטרה, שיפקיד את כלי הנשק המוחזקים על ידו זאת גם לאחר שביהמ"ש התרשם מחומרת הדברים המשתמעים ממנו ולאחר עיון במכתב אין לי אלא להסכים שאכן ניתן להבין ממנו שהעותר עשוי לפגוע בעצמו. אם כי חשוב לציין אף שהעותר השאיר המכתב, לא נטל עימו ולו כלי נשק אחד. יחד עם זאת כדי לבחון אם אכן העותר אינו כשיר להחזיק כלי ירי, הופנה על ידי פקידת הרישוי לבדיקה על ידי רופא מומחה בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק כלי היריה.

בגוף ההחלטה ציינה ועדת הערר כי "למרות חוות דעת הרופא המומחה, אשר הקלה עם חומרת ומשמעות הרמיזות במכתב העורר על כוונות אובדניות, הועדה סבורה שבמקרה הזה גובר החשש לחיי העורר ולשלומו, ולשלום זולתו (שהוא גם חששה של המשטרה), חשש שנותר בעינו גם אחרי קבלת חוות דעת הרופא המומחה" (סעיף 5א' להחלטת ועדת הערר). לבסוף סיכמה ועדת הערר כי יש "לדחות את הערר על סמך המלצת משטרת ישראל, בגין חומרת הדברים והסכנה הגלומה לחיי העורר ולשלום זולתו, מעצם האפשרות של המצאות כלי יריה בידיו, ולהשאיר על כנו את ביטול הרשיונות לכל כלי היריה שהיו קודם לכן בידי העורר (לפי חוק כלי היריה)".

הועדה לא בחנה אם כשיר העותר להחזיק בנשק ולכן יש קושי בקביעה כי "בסופו של מאזן שיקוליה, גבר החשש לחייו ולשלומו של אדם, חשש שלא הוסר מליבה של המשטרה ולא מליבו של השופט, גם אחרי שידעו תוכנה של חוות הדעת הרפואית הנוספת". הקושי מקורו בשניים - בית משפט השלום, כשהורה למשטרה על החזרת כלי הנשק לעותר, לא נחשף לחוות הדעת הפסיכיאטרית, שקבעה שהינו כשיר להחזיק בנשק כיוון שחוות הדעת הפסיכיאטרית היא מיום 5.11.07, בעוד החלטת בית משפט השלום ניתנה ביום 20.8.07. הקושי הנוסף מקורו בחוות הדעת שקבעה שהעותר כשיר להחזיק בכלי היריה.

העותר טוען, כאמור, גם לקיומה של הבטחה שלטונית, נוכח הבטחתה של פקידת הרישוי שאם העותר ימצא כשיר על ידי הפסיכיאטר יוחזרו לו רשיונותיו. המשיב טוען כי פקידת הרישוי לא היתה ברת סמכות להבטיח והיא גם לא ידעה שבינתיים הצטברו נתונים נוספים, כמו כתב אישום חמור נגד הבן ופתיחת תיק נגד העותר בגין שיבוש הליכי משפט.

בבג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה נ' שר התעשיה והמסחר, פד"י לב(3) 469 פורטו התנאים המצטברים הנדרשים לקיומה של הבטחה שלטונית, כאשר הנטל להוכחת הבטחה שלטונית מוטל על הטוען לה: (א) נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה; (ב) היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; (ג) הוא בעל יכולת למלא אחריה; (ד) אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.

במקרה דנן פקידת הרישוי לה מיוחסת ההבטחה השלטונית היא אתי אמוץ, רע"ן ת"מ ורשוי כלי יריה משרד הפנים באר שבע, אשר חתומה על ההודעות על ביטול רשיונותיו של העותר (נספחים ז' לעתירה). בניגוד לעמדת המשיבה, לגב' אמוץ הסמכות ליתן הבטחה למתן היתר - אם ביכולתה לבטל רשיון לנשק, ביכולתה גם להעניק או לחדשו.

גם יתר התנאים הדרושים לקיומה של הבטחה שלטונית מתקיימים כאן. גם ועדת הערר התייחסה להבטחה זו ולכן ציינה כי ברקע התלבטותה "...עמדה אי נוחות רבה שחשו חבריה, מכך שהעורר יכול היה להניח כי פקידת הרישוי אשר הפנתה אותו לבדיקה רפואית נוספת, תקבל בסופו של דבר את חוות הדעת שהניבה בדיקה זו..." (סעיף 5ג' להחלטה, נספח א' לתגובת המשיבה).

בענינו של העותר לא הונח כל צידוק לסטיה מכוונת פקידת הרישוי להשיב לעותר רשיונותיו במידה ויעבור את הבדיקה הרפואית ואכן הפסיכיאטר קבע, כאמור, שהעותר כשיר על פי חוק כלי יריה. על כן היה עליה לעמוד בהבטחתה וליתן לעותר רשיון לנשק.

7. הבסיס להחלטות פקידת הרישוי היתה המלצת המשטרה. בהמלצת המשטרה מיום 28.4.08 שהובאה בפני ועדת הערר, הנימוק היחיד מקורו במכתב שהשאיר העותר (נספח ג' לתגובת המשיבה). מה שהביא מלכתחילה לבחינה המחודשת של רשיונות הנשק שברשותו הוא המכתב שכתב העותר והחשש שעלה ממנו כי העותר עשוי לפגוע בעצמו. זה גם השיקול היחידי שעמד לעיני הועדה בבואה ליתן החלטה. שיקולים נוספים שהעלתה המשטרה כלל לא צוינו על ידי ועדת הערר ולכאורה לא הובאו בפניה, כיוון שהם בגדר תגובה שהופנתה לפמ"ד לאחר הגשת העתירה (נספח ד' לתגובת עוזר היועץ המשפטי של מחוז הדרום מיום 20.7.08).

בשולי הדברים אעיר, שאיני סבורה שכתב אישום שהוגש נגד בנו של העותר בו אינו מעורב והתיק הפתוח שנפתח כנגד העותר, אשר טרם התגבש לכדי כתב אישום, יש בהם כדי ליטול את רשיונות לכלי הנשק שמצויים בידי העותר, שעה שאלה לא היו הבסיס, מלכתחילה, להחלטת פקידת הרישוי לבטל את רשיונות הנשק. מבחינת העותר נוצר מצב של מעגל סגור, מצד אחד רשיונו בוטל לאור המכתב שכתב, אף כי הפסיכיאטר אליו נשלח לבדיקה מצא אותו כשיר להחזיק בכלי נשק. משבוטל הרשיון ולמרות ההבטחה המינהלית להשיבו, היה וימצא כשיר, בוטל רשיונו לאור עמדת המשטרה, שסמכה על המכתב אותו כתב העותר (נספח ג' לתגובת המשיבה). אין בעמדה זו של המשטרה מילה וחצי מילה לגבי הטענות המועלות על ידי המשיב היום. המשטרה מעלה היום נימוקים נוספים להתנגדות, נימוקים אשר הועברו לפרקליטות שנכתבו על ידי היועץ המשפטי והינם למעשה תגובה לעתירה (נספח ד' לתגובה). נימוקים אשר לא היוו משקל מבחינת הועדה, אשר, כאמור, לא התייחסה אליהם והמשקל היחיד והמכריע הוא ההסתמכות על מכתבו של העותר.

8. הועדה ציינה בשולי ההחלטה כי בחנה מחדש את נתוניו של העותר ואין הוא עומד בעילות החוק המאפשרות לו לקבל רשיון לכלי היריה היום. המבחן בהתייחס לעותר הוא שונה – המבחן הוא לא אם עומד הוא היום בתבחיני החוק, אלא אם קמה עילה מלכתחילה לבטל את רשיונות הנשק שהיה ברשותו במשך למעלה מ-25 שנה.

טוען המשיב כי משבוטלו רשיונות הנשק הרי התבחינים שעל ביהמ"ש לבחון הינם התבחינים הרלוונטיים לעת מתן רשיון לכלי יריה. לא מדוייק הדבר ולא כך הוא. לא הונחה כל תשתית ראייתית שאלמלא מכתבו של העותר היתה פקידת הרישוי פועלת לביטול, רשיונות הנשק שברשותו. הלכה פסוקה היא כי אין דין שלילת רישיון כדין אי מתן רישיון מלכתחילה. כך, נפסק בבג"צ 799/80 פנחס שללם נ' פקיד הרישוי, פ"ד לו(1) 317: "הבחנה זו בשיקוליה של הרשות המוסמכת בין מתן רישיון חדש לבין ביטולו של רישיון קיים אינה כתובה במפורש בספר החוקים. היא מהווה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל. מקורה של הלכה זו הוא "ההגיון וחוש הצדק"... דהיינו, בחובתו של המינהל לפעול בהגינות ובסבירות. אכן, אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רישיון קיים, העניק לה כוח זה, כדי שייעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המינהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שיתרחש אירוע חדש, שיש בו לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרישיון, ובכך ליצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרישיון, ובלא שאירוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו" (סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט ברק).

אחד הכלים העומדים לרשות ועדת הערר היא התייעצות עם גורמים מומחים וקבלת חוות דעתם. במקרה דנן קיבלה ועדת הערר שתי חוות דעת מקצועיות- האחת, מהמשטרה והשניה- מפסיכיאטר מומחה.

ועדת הערר, כאמור, לא התייחסה בהחלטתה לשיקולים נוספים שהעלתה המשטרה, כגון כתב האישום העומד נגד בנו של העותר בגין רצח, וכן התיק הפתוח נגד העותר בגין שיבוש מהלכי משפט, כיוון ששיקולים אלה לא הובאו בפניה. מה שהשפיע על החלטת הועדה היה החשש שעלה לשלומו של העותר וסביבתו, כפי שהשתמע מהמכתב שכתב. באשר לחשש זה, עמדה בפני הועדה חוות דעתו של הרופא המומחה, אשר קבע כי העותר כשיר להחזיק בנשק על פי החוק. למרות זאת החליטה הועדה, אשר אינה מומחית לנבכי הנפש, כי קיימת סכנה לשלומו של העותר וסביבתו אם ימצא בידיו נשק כלשהו.

לא בידי ולא בידי הועדה הכלים לבחון את נבכי נפשו של העותר, משהסכים לבדיקה רפואית וזו קבעה שכשיר הוא להחזיק בכלי יריה ומשלא נסתרה טענת העותר שהובטח לו על ידי פקידת הרישוי שהיה וימצא כשיר יוחזרו לו כלי הנשק, לא היה מקום לבטל את רשיונות הנשק שברשותו.

9. סוף דבר, אני מקבלת העתירה ומורה למשרד הפנים לחדש את רישון הנשק של העותר בהתייחס לרובי הציד ולרשיון לאקדח שקיבל בהיותו מדריך ירי.

המשיב ישלם לעותר הוצאות הבקשה ושכ"ט בסכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ו בחשון, תשס"ט (24 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שרה דברת - שופטת


000330/08עתמ065 נתי אברהמי