ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב נעימי נגד מדינת ישראל :

ע"פ 8325/07

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט ע' פוגלמן

המערער:
יעקב נעימי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק פ 40070/75 מיום 10.7.07 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי

תאריך הישיבה:
י"א בטבת התשס"ח
(20.12.07)

בשם המערער:
בעצמו

בשם המשיבה:
עו"ד דותן רוסו

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

לפנינו ערעור על רכיב החילוט בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל – אביב (כבוד השופט ז' כספי).

1. המערער הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בגדרו יוחסו לו עבירות של החזקת סם מסוכן שאינו לצריכה עצמית וניסיון לסחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א), 7(ג) ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה") וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:"חוק העונשין"). על פי כתב האישום, החזיק המערער כמות בלתי ידועה של סם מסוכן מסוג קאתינון ברכבו, במחסן בתל-אביב ועל גופו, הכל שלא לצריכה עצמית ובנוסף, ניסה, בשתי הזדמנויות, למכור כדורי חגיגת, המכילים סם מסוכן מסוג קאתינון, לבעל מכולת ולבעל קיוסק אשר סירבו לקנותם ממנו. בגדר הסדר הטיעון עתרו הצדדים לעונש מוסכם אשר יכלול שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מבלי שימי מעצרו של המערער יובאו במניין ומאסר מותנה. כן הוסכם, כי התביעה תהא רשאית לעתור לחיוב הנאשם בקנס ולחילוט הסכום שנתפס מידיו – 48,950 ש"ח ו -45 דולר – שמקורם היה, כך לעמדתה, בעבירות שביצע. לבסוף הוסכם, כי ההגנה תהא רשאית לטעון בנושא זה כראות עיניה.

2. בגזר-דינו עמד בית המשפט המחוזי עמד על החומרה היתירה הגלומה בעבירות הסמים בכלל ובהחזקתם שלא לצריכה עצמית בפרט. עוד עמד בית המשפט על השפעותיו הקשות של סם הקאתינון על המשתמשים בו. בצד האמור ציין בית המשפט, כי מדובר בהחזקת כמויות בלתי מדודות של הסם, וכי הסם הוכנס לפקודת הסמים כסם מסוכן אך שבועות אחדים עובר למועד ביצוע העבירה. כמו כן ניתן משקל להודייתו של המערער בעבירות שיוחסו לו. על יסוד נתונים אלה, החליט בית המשפט לקבל את הסדר הטיעון וגזר על המערער 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של בעבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5000 ש"ח. בנוסף, הורה בית המשפט להחזיר למערער סכום של 35,000 ש"ח מתוך הסכום שנתפס בידיו כאמור ועל חילוט יתרת הכספים לטובת אוצר המדינה.

3. ערעורו של הנאשם מכוון, כאמור, לרכיב החילוט. לשם שלמות התמונה יצוין, כי במקורו כוון הערעור גם להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) מיום 5.6.05, במסגרתה הורה בית המשפט על חילוט סך של 40,000 ש"ח, בגין הפרת תנאי ערובה על ידי המערער. במהלך הדיון הבהרנו למערער כי – כעולה מפרוטוקול הדיון ומההחלטה – חילוט סכום זה נעשה לבקשת בא כוחו, בדיון שנערך בנוכחותו. ממילא, המערער לא ראה להשיג על החלטה זו בשעתו, ואין עילה להשיג עליה במסגרת ערעור זה. בשל כך הודיע המערער כי אינו עומד על הערעור בראש זה, ומיקד את טענותיו ברכיב החילוט שבגזר הדין.

בטיעוניו לפנינו, פירט המערער את השתלשלות הדיון בעניינו, ואת היקפן המוגבל של העבירות בהן הורשע לעומת היריעה הרחבה שנפרשה בכתב האישום המקורי. המערער אף הדגיש כי היה נתון במעצר במשך פרק זמן ממושך למדי ועמד על ההכבדה שגרמה לו התמשכות ההליכים בעניינו. המערער הוסיף וציין את עברו ורקעו, ולאחר הדיון אף ראה להגיש הודעה משלימה אליה צורפה חוות דעת חיובית של העמותה במסגרתה הוא מרצה את עבודות השירות. כל אלה, מצדיקים, כך להשקפתו, את ביטול החילוט עליו הורה בית משפט קמא. המערער מוסיף וטוען, כי הסכום שחולט לא הושג במעשה עבירה, כי אם ניתן לו לצורך שיקומו הכלכלי על ידי מלווים וממילא, כך להשקפתו, לא קמה עילה לחילוט הסכום האמור.

המדינה, מצידה, סבורה שהעונש שנגזר על המערער נוטה לקולה, ומבקשת להשאירו על כנו.

4. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא ראינו להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. ההחלטה עליה משיג המערער מצויה בגדרי מתווה הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אשר כלל, כאמור, רכיב של חילוט. בגדרו של אותו הסדר, לו הסכים המערער, ניתנה למדינה האפשרות לטעון לחילוטו של כל סכום שנתפס ברשות המערער, שמקורו בעבירות הסם ואילו ההגנה שמרה על זכותה לטעון בנושא זה, כראות עיניה. כעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, בא כוחו המלומד של המערער לא חלק על הסמכות להורות על חילוט בנסיבות המקרה, אך טען כי נוכח הנזקים שנגרמו למערער במהלך התקופה בה שהה במעצר ונוכח גובהו של הסכום שחולט בגין הפרת תנאי הערבות, מן הראוי יהיה לנהוג בו במידת הרחמים.בית המשפט שמע בנוסף את דברי המערער ואת טענתו כי הכסף ניתן לו לשיקום, כמו גם עדים שהעידו על כך. בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי שקל את טיעוני הצדדים ונתן דעתו גם "להתרשמותי מן העדים שהעידו בעבורו בעניין מתן ההלוואות, שנתנו לו, בשעתו". לאחר כל אלה, הורה להחזיר למערער סך של 35,000 ש"ח. מדובר, אפוא, בהכרעה של ערכאה דיונית, אשר ניתנה בגדר מתווה של עסקת טיעון, ועל בסיס התרשמות מעדויות שהובאו לפניה לגבי חלקו של הסכום שניתן למערער כהלוואה, להבדיל מזה שנטען כי הושג בעבירה. לא נמצאה לנו לפיכך – על פי אמות המידה המקובלות – עילה להתערב בהכרעתה המאוזנת של הערכאה הדיונית, שעמדה בדבריה על מכלול השיקולים אותם שקלה והורתה על חילוט חלקי ומוגבל מן הסכומים שנתפסו.

אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור.

ניתן היום, י"ז בטבת, התשס"ח (26.12.07).


מעורבים
תובע: יעקב נעימי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: