ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד סלמאן כרישאת :

בש"פ 11030/07

העוררת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
סלמאן כרישאת

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תיק ב"ש 22465/07 שניתנה ביום 25.12.07 על-ידי
השופט אברהם יעקב

בבית המשפט העליון

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט יעקב) מיום 25.12.07 בב"ש 22465/07, בגדרו שוחרר המשיב למעצר בית מלא בתנאים מגבילים.

ב. כנגד המשיב - בן שלושים ושלוש שנים - הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, גניבה, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח ונהיגה ברכב שאינו מורשה בנסיעה. ברישת כתב האישום נאמר, כי למשיב אין רשיון נהיגה ומעולם לא היה לו. בהמשך מפרט כתב האישום את עובדות הפרשה הנטענות כדלקמן: ביום 5.12.07 בשעות הערב נשכר המשיב לשמור על כלי רכב הנדסיים השייכים לחברה הנדסה, שעסקה בשיפוץ כביש מספר 60 (בין באר-שבע וצומת שוקת). המשיב הגיע למקום חנייתם של כלי-הרכב במכונית שאינה מורשית בנסיעה מאז 31.1.06 (מסוג מיצובישי, מספר רישוי 85-858-02, להלן המכונית). נאמר, כי סמוך לחצות הליל החל המשיב לרוקן סולר ממיכלי הדלק של כלי-הרכב ההנדסיים למיכלים ניידים, ולאחר מכן נסע במכוניתו לכיוון צומת שוקת והמיכלים הניידים המלאים באמתחתו. הכביש בו נסע (כביש 60) הוא כביש דו-סטרי בעל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון וגדר הפרדה מבוטנת במרכזו מפרידה בין המסלולים. סמוך לשעה 01:20 אחר חצות הגיע העורר לאזור בו הוצב מחסום משטרתי, בסמוך לצומת שוקת, ובהבחינו במחסום ביצע פניית פרסה והחל לנסוע במסלולו הקודם נגד כיוון התנועה תוך הפעלת אורות גבוהים. בנסיעתו זו גרם לנהגים שנסעו כדין בנתיבם, מול מכונית המשיב, לסטות מנתיבם ולבלום את מכוניותיהם. אחד הנהגים אף נאלץ לסטות ולבלום את רכבו בשטח העפר מימין לכביש. גם ניידת משטרה שהוזעקה על-ידי שוטרי המחסום ונסעה מול המשיב, לא הצליחה לעצרו. המשיב כיבה את אורות מכוניתו בהבחינו בניידת והמשיך בנסיעתו כנגד הכיוון, ולאחר שציוו עליו שוטרי הניידת באמצעות הכריזה כי יעצור, נסע לעבר חזית הניידת באלצו אותה לרדת לשולי הכביש. המרדף אחר המשיב נמשך גם לאחר שירד מן הכביש לשביל כורכר, וניידת נוספת הצטרפה לראשונה. שתי הניידות היו עם אורות כחולים מהבהבים והפעילו באופן רציף את צופרן. המשיב נמלט מהן בנהיגה מהירה ופראית, ובניסיונן לעקפו היטה את רכבו כלפיהן בניסיון לנגחן. גם לאחר שמכונית המשיב צנחה אל ערוץ בשטח, והתנגשה בחזיתה בקרקעית הערוץ, המשיך המשיב להימלט בריצה, עד אשר השיגו השוטר שרדף אחריו בריצה. כל האמור, על פי הנטען בכתב האישום.

ג. (1) לבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים (ב"ש 22405/07). לצורך הדיון הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר. בהחלטתו מיום 11.12.07 ציין בית המשפט, ביחס לאמור ברישת כתב האישום, כי בדיון הציג בפניו המשיב רישיון נהיגה הנחזה כמקורי, אף כי אינו תקף. מכל מקום, ביחס לבקשת המעצר, נקבע כי נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו מלמדות על מסוכנות גבוהה, ועל סמך הרשעותיו הקודמות של המשיב בגין נהיגה ללא רישיון נקבע, כי נהיגה תוך הפרת החוק היא התנהגות רגילה אצל המשיב. נאמר עוד, כי חלופת המעצר שהוצעה לעת ההיא, בית אחיו הצעיר של המשיב, והערבים המוצעים, אחיו הגדול וגיסו – אינם מספיקים כדי לאיין את מסוכנותו.

(2) ביום 17.12.07 הוגשה בקשה לעיון חוזר, ובה הוצעה חלופת מעצר נוספת (ב"ש 22465/07). בהחלטתו (מפי השופט יעקב) מיום 25.12.07, נשוא הערר הנוכחי, קבע השופט כי החלופה החדשה – מעצר בית בהשגחתם של השייח' אמטיראת אברהים והשייח' אבו רביע אברהים – מספקת. בית המשפט ציין, כי "שני השייח'ים אשר נחקרו בפני, עשר עלי רושם מצוין ונראה לי כי יש בכוחם וביכולתם להציב גבולות למבקש ולהבטיח כי יקיים את תנאי השחרור". בית המשפט הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית השייח' אמטיראת אברהים, בהשגחת שני השייח'ים הנזכרים, בהתחייבות עצמית בסך 30,000 ש"ח ובהמצאת שני כתבי ערבות צד ג' בסך של 50,000 ש"ח כל אחד, על-ידי הערבים, וכן בהפקדת ערבות של 10,000 ש"ח. מכאן הערר.

ד. (1) בערר נטען, כי מעשיו של המשיב וזלזולו הבוטה בחוק מלמדים על מסוכנותו הרבה לציבור ועל החשש להימלטותו מן הדין. נטען, כי אין ליתן במשיב את האמון הנדרש לשם נקיטה בחלופת מעצר. הוזכר, כי המשיב סיכן בנהיגתו את חיי המשתמשים בדרך ואת חיי השוטרים, ונהג תוך ניסיון לפגיעה מכוונת בניידות משטרה חרף הוראת השוטרים שיעצור את רכבו. עוד נטען, כי טעה בית המשפט קמא כשלא ייחס משקל ראוי לעברו התעבורתי המכביד של המשיב, הכולל ארבע עשרה הרשעות קודמות, בחלקן בגין נהיגה ללא רישיון.

(2) בדיון פתחה באת כוחה המלומדת של המדינה, וציינה, בעקבות דברים שנאמרו בבש"פ 10978/07 מדינת ישראל נ' אבו ואקד (לא פורסם) (נפסק ב-26.12.07) באשר לצורך במאמץ חינוכי בקשר לתופעת הנהיגה הפרועה והמרדפים, כי ישנן כיום אינדיקציות קונקרטיות מסוימות לחששם של עבריינים מפני המאסר הממושך המוטל בעבירות הללו (בעיקר סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה), קרי, ההרתעה מחלחלת לשטח. לגופם של דברים נטען, כי נסיבות הפרשה חמורות, והמשיב לא בחל בכל אמצעי, לרבות סיכון חייו שלו, כדי להימלט. הנסיבות הללו – לרבות ניסיונות לניגוח רכבי השוטרים שוב ושוב – מוכיחות, כך נטען, כי אין ליתן אמון במשיב, וזאת בנוסף לעברו התעבורתי.

(3) בא כוחו המלומד של המשיב טען, כי הפרשה יסודה בפחדו של שולחו, שגנב דלק (אף כי לפי הנטען לא היה עובדו של בעל הדלק אלא החליף שומר אחר בשמירה), וחשש בהגיעו אל מול מחסום שיגרתי כי ייתפס, ועל כן חזר ונסע בשולי הכביש, בשטח שאינו עירוני. בהתנהגותו טעה טעות מרה, אך כל נסיעתו היתה רק בכוונה לברוח ולא להתפרע. עוד נאמר, כי למשיב אין עבר פלילי, ועברו התעבורתי אינו מכביד. היה לו רשיון נהיגה בעבר (הוצג אף בפני מסמך הנראה כרישיון מקורי) אך לא חודש כיוון שלא שולמו קנסות, בשל עוני. השייח'ים המפקחים והמשיב ערים לסיכון החילוט אם יופר מעצר הבית.

ה. (1) עיינתי בכל החומר שהוגש, לרבות גיליון הרישומים התעבורתיים ואותו חלק מחומר הראיות שהיה ברשות הפרקליטה המלומדת, וכן בפסיקה שהגיש הסניגור. על מסוכנותו של המשיב אי אפשר להתווכח. על פני הדברים, עניין לנו באדם שהחוק אינו נר לרגליו, לשון המעטה. עברו התעבורתי מעיד, כי לא היסס לנסוע ללא רישיון וביטוח פעם אחר פעם, והמשמעות היא הפקרות, הטלת נזקים פוטנציאליים על כתפי הציבור ללא נשיאה בנטל. אמירת הסניגור כי אי חידוש הרישיון – שכנראה ניתן בעבר – נובעת מאי תשלום קנסות בשל עוני, אינה משיבה על השאלה הבסיסית מדוע מגיעים לקנסות הללו. נסיעה ברכב שאינו מורשה גם פותחת פתח לסכנות בכביש, והיעדר ביטוח מעצים אותה.

(2) בפרשה הנוכחית ראשית הדברים בחטא, של גניבה, שאולי לא היתה ממעבידו של העותר – אשר היה ככל הנראה האחראי לשמירה, ואוי לה לאותה שמירה שהופקדה בידי המשיב, באתר; הדלק נגנב על-ידי המשיב מבעל האתר השמור על ידי המשיב, בחינת "החתול השומר על השמנת". ועבירה גוררת עבירה, מחשש להיתפס – גם לשיטתו – נקלע למרדף קשה ונועז להרע, כמפורט בכתב האישום בעקבות הראיות לכאורה. כאמור, לא בעול ימים עסקינן, אלא בגבר בן 33. על כן בפרמטרים של שכל ישר ונסיון החיים, חרף כל מאמציו הראויים לציון של הסניגור, אין מנוס מקביעת מסוכנות.

(3) האם החלופה שהוצעה יכולה להועיל להפגת המסוכנות? השופט קמא התרשם לטובה מן השייח'ים שהציעו לפקח על מעצר המשיב בביתו של אחד מהם. אם יש בכך "מסר קהילתי" אל מול התופעה הנמשכת של הפקרות הכביש והמרדפים בעקבותיה, הנה מה טוב; אך הקושי טמון במשיב עצמו, והשאלה היא האם יש ליתן בו אמון. על פני הדברים לעת הזאת מסופקני מאוד, אך איני רוצה לנעול את הדלת בפני בדיקה, בהתאם לצו המחוקק. אין אנו יודעים די על המשיב, למעט המעשים שבגינם באנו עד הלום ועברו התעבורתי. סבורני שכדי להחליט בכגון דא על בית המשפט לראות לנגד עיניו את כל התמונה, ולכן יש צורך בתסקיר מעצר, התסקיר יוגש בתוך 14 יום לבית המשפט קמא, אשר ישוב וידון בנושא גם לאורו, ואני מקדים תודה לשירות המבחן למבוגרים. בלא קשר להחלטה שלאחר התסקיר, שאיני קובע מסמרות לגביה, לדעתי בכגון דא ככלל יש צורך גם באיזוק אלקטרוני, וכן במתן רשות למשטרה לבדוק באשר לקיום מעצר הבית. עד להחלטה אחרת ייוותר המשיב במעצר. הערר מתקבל איפוא חלקית בהתאם לאמור.

ניתנה היום, י"ט בטבת תשס"ח (28.12.07).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: סלמאן כרישאת
שופט :
עורכי דין: