ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עבד אל לטיף קאסם נגד מדינת ישראל :

רע"פ 10845/07

המבקש:
עבד אל לטיף קאסם

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בשם המבקש: עו"ד דוד זילברמן

החלטה

1. בית-משפט השלום בכפר-סבא מצא כי המבקש ביצע שתי עבירות של תקיפת בת-זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 בצירוף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ותקיפת בת-זוג, לפי סעיפים 379 בצירוף 382(ג) לחוק העונשין. נקבע, כי בשלושה מועדים שונים תקף המבקש את מי שהיתה אותה עת אשתו. המבקש עתר להימנע מהרשעתו, אולם בית המשפט דחה בקשה זו, הרשיע אותו, וגזר לו תשעה חודשי מאסר, עשרה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי כספי למתלוננת בסכום זהה.

2. המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי. הודעת הערעור המקורית התייחסה להחלטה לדחות את המלצת שירות המבחן ולהרשיע את המבקש, וכן לעניין המאסר שהושת עליו. בהמשך הודיע המבקש כי הוא משיג גם כנגד נימוקי ההרשעה.

הדיון בפני בית המשפט המחוזי התקיים בחודש אייר התשס"ז (אפריל 2006), ובפסק הדין שניתן בחודש כסלו התשס"ח (נובמבר 2007), הוחלט לדחות את הערעור.

3. בבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נטען, כי בתום הדיון בפני הערכאה קמא "יצא המבקש בתחושה, אותה קיבל מן ההרכב, כי קיימת סבירות ממשית שעונש המאסר ישונה". בעקבות השיהוי במתן פסק הדין נטען, כי "ישנה תחושה שהרכב בית-המשפט המחוזי פשוט שכח את מהלך הדיון במשך הזמן שחלף מאז הדיון ועד לכתיבת פסק-הדין". לגופו של עניין נטען, כי היה נכון להקל בעונשו של המבקש נוכח חלוף הזמן וגירושיו מהמתלוננת.

4. אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, ראוי היה להכריע בערעור סמוך ככל האפשר לשמיעת טיעוניהם של בעלי הדין, וכך נוהגים בתי המשפט בדרך כלל, למעט מקרים בהם נדרשים הם להכריע בסוגיה המחייבת לימוד ממושך יותר. ברם, גם אם חל שיהוי במתן פסק הדין, אין סכנה כי המותב "ישכח" את מהלך הדיון, הואיל וההליך כולו מתועד בפרוטוקול, וככל שזה אינו משקף נאמנה את הנאמר על ידי הצדדים, פתוחה בפניהם הדרך לעתור לתיקונו, מכוח סעיף 137 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הנה כי כן, במצב זה יש לבחון את פסק דינה של ערכאת הערעור לגופה, ובמנותק מתחושות סובייקטיביות של נאשם זה או אחר. משעשיתי זאת מצאתי כי לא נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש, וממילא אין מקום להעמיד את פסק הדין לבחינה בפני ערכאת ערעור נוספת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב בטבת התשס"ח (31.12.07).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: עבד אל לטיף קאסם
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: