ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד איסמעאיל אברהים :

בש"פ 10393/07

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
איסמעאיל אברהים

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:
י' בטבת התשס"ח (19.12.07)

בשם המבקשת:
עו"ד תמר פרוש

בשם המשיב:
עו"ד דוד יפתח ועו"ד משה שרמן

בבית המשפט העליון

החלטה

רקע

1. בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב, איסמעאיל בן יוסף אברהים, בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, וזאת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

2. ביום 15.3.2007 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 1.4.2007 הוקרא למשיב כתב האישום. אלא שעד עתה טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק, וזאת בשל בקשות דחייה שונות, בעיקר מטעם הסנגוריה (לשם הסדרת הייצוג, היערכות הסנגוריה, קבלת תשובת מומחה מטעם הסנגוריה), ואף בשל קיומם של מגעים בין הצדדים, אשר בסופו של יום לא הסתייעו ולא הגיעו לכדי הסכמה.

למרבה הצער, עקב עומס ביומנו של בית המשפט המחוזי הנכבד, נקבעו, לעת עתה, חמישה מועדים לשמיעת ההוכחות בתיק, וזאת לחודש מרץ 2008 (כשלושה חודשים מהיום).

עובדות כתב האישום

3. בתמצית, כתב האישום מייחס למשיב ניסיון לרצח של אחד, יוסף סעדה (להלן: המתלונן), שהתגורר בשכנות למשיב ביפו. השניים היו מסוכסכים , כאשר רקע הסכסוך אינו ברור מעובדות כתב האישום, אולם ידוע, שכחודשיים עובר לאירוע נשוא כתב האישום, התחוללה קטטה בין השניים, בה נפצעו הן המשיב והן המתלונן.

4. עוד על פי כתב האישום, ביום 18.2.2007, בשעות אחר הצהריים, תוך כדי נסיעה בסמוך לביתו של המתלונן, ירה המשיב לעבר המתלונן מספר רב של יריות, כשהוא צועק לעברו "תמות, תמות", ולאחר מכן נמלט מהמקום. כתוצאה מהירי, נפצע המתלונן באורח קשה.

בקשת המעצר עד תום ההליכים

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. בבקשתה, טענה המדינה: כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של המשיב (וביניהן, הודעתו של המתלונן המציין את המשיב כמי שפגע בו ודו"ח מעבדת נשק לפיה נמצאו ברכבו של המשיב שרידי ירי המתאימים לסוגי התרמילים והקליעים שנמצאו בזירה); כי למשיב עבר פלילי וכי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את שלום המתלונן, כמו גם את בטחון הציבור.

6. ביום 30.5.2007 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וזאת בהסכמת ב"כ המשיב. אלא שכאמור, עד היום, עקב דחיות מסיבות שונות, טרם החלו להישמע ההוכחות במשפטו של המשיב, ומועדי ההוכחות הקבועים, נכון להיום, הינם לחודש מרץ 2008.

7. יצוין, כי בהסכמת ב"כ המשיב, הוארך מעצרו של המשיב עד מתן החלטה חדשה בתיק (ראה החלטתי מתאריך 11.12.2007).

דיון

8. כאמור בית המשפט המחוזי החליט על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, וזאת בהסכמת ב"כ המשיב. בדיון שבפניי, לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (אם כי ציין שהמשיב מכחיש את העובדות המיוחסות לו בכתב האישום), וטיעוניו התמקדו בשאלת המסוכנות של המשיב ובשאלת קיומן של חלופות מעצר בנסיבות העניין. אף אני אצא מנקודת הנחה כי קיימות ראיות לכאורה לצורך מעצרו של המשיב.

9. אשר לקיומה של עילת מעצר, טענה ב"כ המבקשת כי לאור העונש החמור הצפוי למשיב במידה ויורשע בבית המשפט המחוזי, הרי שקיים חשש סביר כי ינסה להימלט ולהתחמק מהליכי השפיטה. עוד טענה ב"כ המבקשת, כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה. כן הוסיפה, כי עברו הפלילי של המשיב מחזק את מסוכנותו, ואף הגישה את גיליון ההרשעות של המשיב.

ב"כ המשיב ציין כי מסוכנותו של המשיב הינה "נקודתית", שכן מדובר במעשה שקרה על רקע סכסוך בין המשיב לבין המתלונן. לטענתו, המשיב אינו מסוכן לציבור בכללותו. עוד הוסיף, כי מאחר שבין המשיב לבין המתלונן מתקיימים מגעים לסולחה, הרי שהמסוכנות "הנקודתית" גם היא צפויה להתאיין.

11. אכן, לחובתו של המשיב עומדת חומרת העבירה המיוחסת לו, כמו גם העובדה שמדובר בעבירה שבוצעה בנשק חם. בנוסף, למשיב עבר פלילי של עבירות אלימות, לרבות בעבירות תקיפה, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וסחיטה בכח. באלה יש כדי להצביע על קיומה של עילת מאסר, בשל מסוכנותו של המשיב. צודק ב"כ המשיב בציינו כי קיומה של "סולחה" בין המשיב לבין המתלונן יש בה כדי להפחית את המסוכנות ה"נקודתית". אולם לא הוצגו בפני ראיות ממשיות בעניין קיומה של "סולחה" כאמור, ובנוסף, נוטה אני להסכים עם ב"כ המבקשת כי עברו הפלילי של הנאשם מלמד כי המסוכנות אינה נקודתית בלבד, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי לו ייקלע המשיב לסכסוך "נקודתי" נוסף, עלול הוא לחזור להתנהגותו האלימה.

12. עוד נשאלת השאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה. ב"כ המבקשת טוענת כי במקרה דנן, אין חלופת מעצר שתמתן את מסוכנותו של המשיב. מאידך, טוען ב"כ המשיב, כי ניתן לשקול להמיר את המעצר במעצר בית מלא אצל בני משפחתו במקום יישוב מרוחק מזה של המתלונן, בהיותו אזוק באיזוק אלקטרוני ותוך מתן ערבויות מתאימות. אכן, השאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר בענייננו, היא לב לבו של העניין. בית משפט זה עמד, לא אחת, על ההתלבטות הקשה העומדת לפתחו של השופט כאשר עסקינן בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים.

בבסיסה של ההתלבטות, מחד גיסא, קיומן של ראיות לכאורה לביצוען של עבירות, לעתים מן החמורות ביותר, וקיומה של עילת מעצר ומסוכנות, כמו שאלו מתקיימות במשיב; מאידך גיסא, אין חולק כי המחוקק כיוון לכך שמשפטם של נאשמים יסתיים תוך פרק זמן קצוב (תשעה חודשים), והארכת מעצרם של נאשמים מעבר לתקופה זו הינה החריג, לאור הפגיעה בחירותם. והנה, לא מעטים הם המקרים המגיעים לפתחו של בית משפט זה, בהם מתארכים משפטיהם של נאשמים מעבר לתקופה הקבועה בחוק המעצרים, וזאת מטעמים שונים. ב"כ הצדדים הפנו אותי לפסקי דין לא מעטים של בית משפט זה, בה נדונה סוגיה זו: ב"כ המבקשת מזה, הפנתה לפסקי דין המצביעים על הותרת נאשמים בעבירות חמורות במעצר גם תקופות ארוכות ביותר; וב"כ המשיב מזה, הפנה לפסקי דין בהם הורו בתי המשפט - גם במקרים של עבירות חמורות ביותר - על שקילת חלופות מעצר, וזאת בעיקר נוכח שלילת חירותו של אדם, שטרם הוכרע דינו תקופה כה ארוכה.

13. כך, למשל, הפנתה ב"כ המבקשת לבש"פ 2342/06 מדינת ישראל נ' האיל אבו עיידה (טרם פורסם, 23.3.2006), שם יוחסו למשיבים עבירות של רצח, שוד מזוין בחבורה וקשירת קשר לביצוע פשע. חברתי, השופטת מ' נאור, קבעה שם, כי אף שחלפו תשעה חודשים ושמיעת הראיות טעם החלה, ואף בתקופת המעצר המבוקש לא צפויות הראיות להסתיים, עדיין כף המאזניים נוטה נגד הנאשמים לאור המסוכנות הרבה עליה מעידים המעשים שנעשו לכאורה, ולכן הורתה על הארכת מעצרם.

כן הפנתה ב"כ המבקשת לבש"פ 4912/06 מדינת ישראל נ' האיל אלולו אבו עדייה (טרם פורסם, 8.8.2006), שם יוחסו לנאשמים עבירות רצח, שוד מזוין בחבורה וקשירת קשר לביצוע, ומדובר היה בבקשה שנייה להאריך את מעצרם בתשעים יום, אף שמשפטם טרם החל. בעניין זה ציינה חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה, כי הכף נוטה להארכת מעצרם של המשיבים, שכן אף שיושבים הם תקופה ארוכה במעצר מבלי שהמשפט החל, מדובר בנאשמים אשר מסוכנותם הרבה נלמדת הן מהעבירות החמורות המיוחסות להם והן מעברם הפלילי המכביד.

14. מנגד, כאמור, הפנה ב"כ הנאשם לפסקי דין שונים, וביניהם, בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' וליד ריאן (טרם פורסם, 19.8.2007), שם דובר על בקשה חמישית במספר להאריך את מעצרם של המשיבים שנאשמו בעבירות של רצח בכוונת תחילה, קשירת קשר לביצוע רצח ועוד. במקרה זה, אמנם, החליטה חברתי, השופטת ע' ארבל, להאריך את מעצרם של המשיבים דשם ב- 90 ימים, ברם הורתה כי בית המשפט המחוזי יבחן, לאחר שיונח בפניו תסקיר שירות המבחן, אם אכן ניתן לשחרר לחלופת מעצר.

כמו כן, בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' מאיר ז'אנו (טרם פורסם, 24.1.2007), אליו הפנה ב"כ המשיב, הורה חברי, השופט א' א' לוי, כי נאשמים אשר נאשמו, בין היתר, בעבירות של רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה ועוד (ואשר היו עצורים למעלה משנתיים וחצי במהלך התנהלות משפטם, ועוד היו צפויים להיוותר במעצר זמן רב לפני שיוכרע דינם), ישוחררו ממעצר לאחר שיציעו חלופה שתיבחן על ידי שירות המבחן ותימצא על ידי בית המשפט המחוזי ראויה והולמת.

ב"כ המשיב הוסיף והפנה לפסקי דין נוספים, אשר לא אתעכב על כולם. עם זאת, ראוי לציון מיוחד פסק דינו של חברי השופט א' רובינשטיין, שניתן בימים האחרונים ממש, אשר הורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לשם קביעת תנאי שחרור בערובה, כאשר מדובר היה בנאשם שהואשם בניסיון לרצח. מדובר בבש"פ 10515/07 אדיר כראדי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.12.2007). עם זאת, ראוי לאבחן ולומר כי בעניין זה, מדובר היה בנסיבות חריגות ביותר, אשר הודגשו על ידי כבוד השופט רובינשטיין, ושעל בסיסן החליט כפי שהחליט, וגם זאת לא בלי לבטים. באותו עניין, הנאשם היה בעל עבר נקי, והנסיבה החריגה ביותר, היתה העובדה שעקב העומס בבית המשפט המחוזי, נקבעה שמיעת ההוכחות רק לחודש נובמבר 2008, כשנה לאחר הדיון בבקשה להארכת מעצר.

15. בענייננו אנו, מסוכנותו של המשיב נלמדת, כאמור, מחומרת המעשים המיוחסים לו, כמו גם מעברו הפלילי. כן נוטה אני להסכים עם ב"כ המבקשת כי מסוכנותו אינה "נקודתית" בלבד, אלא נוגעת לכלל הציבור. בנוסף, להבדיל מהמקרים אליהם הפנה ב"כ המשיב, ואשר הובאו לעיל, מדובר בהארכת מעצר ראשונה, ושמיעת ההוכחות צפויה להתחיל בתוך כשלושה חודשים. ב"כ הצדדים העריכו כי ההוכחות יארכו כחמישה דיונים, ואף בדיון בפני ציין ב"כ הנאשם בהגינותו כי לא מדובר במקרה מסובך במיוחד. פירוש הדבר שהדבר יצריך לפחות בקשה אחת נוספת להארכת מעצרו של המשיב, ואין חולק כי לא מדובר בעניין של מה בכך. אולם ייתכן כי בבוא בקשת ההארכה הבאה, במקביל להתחלת הדיונים הצפויים בבית המשפט המחוזי, יוכלו הצדדים ובית המשפט להעריך האם אכן אמור המשפט להתארך זמן ממושך, ולהחליט – בהתאם - בדבר הארכת המעצר, או מציאת חלופת מעצר הולמת. כאן המקום להזכיר את הכלל אותו ניסח בית משפט זה לא פעם בעבר, שככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה האיזון שבין השיקולים השונים אותם על בית המשפט לשקול לצורך הארכת המעצר (ראו: בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' שחר בוטביקה (טרם פורסם, 30.1.2004); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נעים נסראלדין (טרם פורסם, 2.4.2003)).

16. בנסיבות אלה הנני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 15.12.07, או עד מתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1032/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ניתנה היום, כ"ב בטבת התשס"ח (31.12.2007).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: איסמעאיל אברהים
שופט :
עורכי דין: