ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין "משק פלש" – באמצעות מר צבי פלש נגד משרד הפנים :

עע"ם 5514/12

המבקשים:
1. "משק פלש" – באמצעות מר צבי פלש

2. BUNDAMRONGHAM RUNG-ARUG

נ ג ד

המשיב:
משרד הפנים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט העניינים מינהליים ירושלים מיום 26.06.2012 בתיק עתמ 034498-05-12

בשם המבקשים: עו"ד אלעד שרון
בשם המשיב: עו"ד ליאורה וייס-בנסקי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מיום 26.6.2012 בעת"ם 34498-05-12 (כבוד השופטת נ' בן-אור), אשר דחה את עתירת המבקשים כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשת הארכת רשיון הישיבה והעבודה של מבקש 2, עובד זר בענף החקלאות (להלן: "העובד").

2. בבעלות מבקש 1 – מר צבי פלש (להלן: "פלש") – משק חקלאי המתמחה בגידול בעלי חיים. על פי המתואר בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים, מבקש 2 עובד במשק ו"אחראי לביצוע ההמלטות במשק, ניהול זמני ההמלטות, מתן חיסונים, ניהול עובדים ובכללם ניהול סדר היום והעבודה במשק...". לטענת המבקשים, העובד הינו מומחה בתחומו, ומהווה "אבן היסוד במשק". משעמדה לפוג אשרת שהייתו של העובד ביום 14.12.2011, פנה פלש למשיב ביום 25.9.2012 בבקשה להאריך את אשרת השהייה של העובד, בטענה כי האחרון השתלב היטב בעבודתו במשק וצבר ניסיון רב. צוין כי המשק אמנם קלט עובד זר חדש, ואולם נדרש פרק זמן של למידת העבודה המרובה והמורכבת. משלא נענתה פניה זו, כמו גם פניה נוספת מיום 3.11.2011, פנה פלש בשלישית למשיב תוך שהוא מציין כי תרומתו של העובד "מהווה תרומה יוצאת דופן לתוצר הלאומי וליציבות הכלכלה בכלל, ועל כן ובמידה ותסורב בקשת [העובד] למתן האורכה המבוקשת, ובכלל למתן היתר להעסקת מומחה, הדבר יוביל ברמת וודאות גבוהה לירידה ביכולת המשק לעמוד ביעדי השיווק להם הורגל שוק הבשר בישראל". כן נתבקש המשיב להכיר בעובד כעובד זר "מומחה".

לאחר הליך כללי של הארכת אשרות ישיבה של עובדים זרים בענף החקלאות עד ליום 29.4.2012 – אשר חל גם על העובד – ולאחר שעניינו נדון בפני הוועדה המייעצת לבחינת בקשות להארכת היתרים לשהות עובדים זרים בישראל, המליצה הוועדה לדחות את בקשת העובד להאריך את שהייתו – והמשיב אימץ המלצה זו. האחרון ציין כי לא שוכנע כי נתקיימו "נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומת העובד הזר לכלכלה, למשק או לחברה" כקבוע בסעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. נוכח האמור הגישו המבקשים עתירתם לבית המשפט המחוזי, במסגרתה נטען כי המדובר בהחלטה הנעדרת כל בסיס, וכי יש בה כדי לגרום לפלש נזקים כלכליים משמעותיים תוך עצירת ההתפתחות המשקית והענפית. צוין כי התנהלות המשיב נעדרת שקיפות ונהלים ברורים, וחסרת קריטריונים ברורים להכרעה. הודגש כי היה צורך בעריכת חוות דעת ממנה ניתן ללמוד על היקף פועלו של המשק ועל מומחיות ותרומתו של העובד לכלכלה. כן נטען כי צריך היה המשיב להתייעץ בשר האוצר בטרם תינתן החלטתו, ומשלא עשה כן – החלטת המשיב מנוגדת לקבוע בחוק.

3. ביום 26.6.2012 נדחתה עתירת המבקשים. נקבע כי הגישה לפיה העובד הינו "מומחה" היוותה טקטיקה מאוחרת, שהותוותה על ידי בא כוח המבקשים לצורך הארכת שהייתו של העובד. צוין כי הנטל לעריכת חוות דעת מומחה מוטל על המבקשים ולא על המשיב. כן הודגשה כוונת המחוקק לעניין תכליתו של סעיף 3א(ג1) לפיה עובד מומחה אינו "טבח או עובד בניין, לא במאסות. מדובר באנשים שתורמים תרומה ייחודית בנסיבות חריגות". נקבע כי השאלה בדבר מומחיותו של העובד הינה שאלה עובדתית, אשר לא הונחה תשתית עובדתית מספקת כדי ליתן לה מענה.

4. על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישו המבקשים ערעור, יחד עם בקשת עיכוב הביצוע שלפני. במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי סיכוייו של הערעור להתקבל טובים המה. נטען כי שאלת פרשנותו ואופן יישומו של סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל הינה שאלה המצריכה הכרעה, ושבהליך אחר שנדון לפני בית משפט זה נקבע כי יש בדבר טעם לעיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור (עע"ם 5659/11 טומה אפיצ'אי נ' משרד הפנים (24.8.2011) (להלן: "עניין אפיצ'אי"). הודגש כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לכיוונם של המבקשים, שעה שאם יורחק העובד מישראל, לא תהיה כל דרך להשיבו שכן יהא מדובר במעשה עשוי. עוד נתבקש עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות בסך 15,000 שנפסקו לטובת המשיב. ביום 15.7.2012 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין במעמד צד אחד עד למתן החלטה אחרת, תוך שנתבקשה תגובת המשיב.

לגישת המשיב, דין הבקשה להידחות. צוין שההחלטה לדחות את בקשת העובד להאריך את שהייתו בישראל מעבר ל-63 חודשים ניתנה באופן מפורט ומנומק, מקום שלא התקיימו בעניינו נסיבות יוצאות דופן וחריגות של תרומה לכלכלה, למשק או לחברה. באשר למאזן הנוחות צוין כי טענות המבקשים ביחס לנזק שייגרם להם נטענו בעלמא ללא כל ביסוס עובדתי כנדרש. עוד צוין כי ככל שפלש מתכוון להעסיק את העובד ב"שכר מומחה" – שכר שלא יפחת מפעמיים השכר הממוצע במשק לשכיר – הרי ניתן לשער שלא ייקשה עליו הדבר לרכוש כרטיס חזרה לארץ לעובד באם יתקבל הערעור.

5. כלל נקוט הוא מלפנינו כי עצם הגשתו של ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו הוגש הערעור. החריג לכלל מוצא ביטויו מקום בו סבור בית המשפט כי סיכוייו של הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע. אלה שני השיקולים המנחים, ועצמתו של האחד עשויה להשפיע על העצמה הנדרשת מהאחר.

באשר לסיכויי הערעור, אינני סבור כי גבוהים הם במידה המצדיקה עיכוב ביצוע. בבסיס הערעור שהגישו המבקשים מצוי אופן פרשנותו של סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, המורה כדלקמן:

"על אף האמור בסעיף קטן (ג), רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתנה לעובד זר, או להעניק לעובד זר אשרה ורישיון חדשים, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק או לחברה, שקבע שר הפנים בהתייעצות עם שר האוצר ובהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה" (ההדגשה אינה במקור).

אכן, פרשנות הסעיף ויישומו מעלים סוגיות משפטיות. למשל, האם די בכך שמעביד או עובד טוען כי האחרון בגדר "מומחה" כדי לחייב את המשיב לפנות לגורמים הנוספים הנזכרים בסעיף – שר האוצר ושר התמ"ת. או שמא רק אם נוטה המשיב להכריז על עובד כמומחה, עליו להיעזר בחבריו השרים. תתכן גישת ביניים – ואודה, מבלי לקבוע מסמרות, כי ליבי נוטה לכך – לפיה על העובד לעמוד בנטל ראשוני להוכחת הטענה בדבר מומחיותו, והנטל להפעלת המכניזם של הפניה לשרים הנוספים יורם גם מקום בו מדובר במקרה גבולי. עוד נכונה טענת המבקשים לפיה טרם נקבעו קריטריונים ברורים להתקיימותן של "נסיבות מיוחדות וחריגות" כלשון הסעיף.

על אף האמור, לא התרשמתי מסיכויי הערעור. עסקינן לא רק בסוגיה משפטית, אלא בלבושה הפרטני. על סמך החומר, קשה להתרשם שהעובד הינו מומחה על פי תנאי הסעיף. המבקשים לא הקימו תשתית עובדתית בסיסית אשר יש בה כדי לבסס את מעמדו של העובד כעובד מומחה. הגד זאת כך – היותו של מבקש 2 "עובד מומחה" לא הוכחה, ולו לכאורה, באופן המניח את דעתו של המשיב, ובשלב מקדמי זה אין אף יסוד לסברה כי על רקע המסד העובדתי שהוצג – היו משתכנעים דווקא שר האוצר או שר התמ"ת במומחיותו. ראוי לציין את קביעותיו של בית משפט קמא: "בעניין זה נטענו על ידי עותר 1 טענות בעלמא בדבר "ייעוץ" שנותן עותר 2 למשקים חקלאיים אחרים, מבלי שננקב ולו שם של משק חקלאי אחד הנעזר בשירותיו ובמומחיותו של עותר 2, או כי "אין עוררין" על תרומתו יוצאת הדופן של עותר 2 לתוצר הלאומי. זאת ועוד, נוהל "קליטת עובד זר חלופי בענף החקלאות" קובע מפורשות כי מומחיות הנרכשת במהלך תקופת ההעסקה אינה הופכת עובד זר בענף הנדון ל"מומחה"" (פסקה 11 לפסק הדין). אף בטענת המדינה לפיה מבקשותיהם הראשונות של המבקשים להארכת השהייה עולה כי נוכחותו של העובד חיונית עד לתום חודש ספטמבר 2012 – יש כדי להקהות מסיכוייו של הערעור. באשר לעניין אפיצ'אי שהוזכר לעיל, במסגרתו עוכב הביצוע בנסיבות הדומות לתיק זה, יצויין כי בדיון שנערך ב-14.11.2011, ובעקבות הערות בית המשפט, חזרו בהם המערערים שם מערעורם, על כל המשתמע מכך – לרבות מגבלות ההסקה מתוצאה כזו.

5. אף אינני סבור כי מאזן הנוחות יש בו כדי לגבור על היעדר סיכוי ממשי לערעור. אמנם, דחיית בקשה זו ועזיבתו של העובד את הארץ תהא בבחינת מעשה עשוי ביחס לשהייתו במדינה, ואולם – זאת בשלב הזה – וככל שיזכו המבקשים בערעורם, לא תהא מניעה – בהיבט הנדון בהליך זה – לשיבת העובד לארץ. העניין מתחדד דווקא על פי טענות המבקש לפיהן תרומתו של העובד למשק פלש גבוהה, והוא מניב מחזורים של ממש. הדברים מלמדים כי המשק יוכל לעמוד בעלות כרטיס טיסה חזרה לארץ. יודגש כי המבקשים לא תמכו את הנזקים הכלכליים העלולים להיגרם למשק בכל ראייה, וגם בכך יש להפחית משיקולי מאזן הנוחות. במצב זה, אף לא מצאתי לנכון לקבל את טענות המבקשים באשר לעיכוב ביצוע הוצאות המשפט שנפסקו.

ניתן לסכם ולומר שלא די בכך שצד בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין או למתן סעד זמני בערעור טוען לקיומם של השיקולים הרלוונטיים לקבלת בקשה שכזו. זהו השיח הראוי ואלה התנאים בלעדיהם אין, אך יש לבססם ברובד העובדתי. משהתברר כי הדבר לא נעשה, ואף ייתכן מפני שלא ניתן לעשות זאת, הבקשה לא תתקבל.

6. הבקשה נדחית. הסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד בטל. העובד יעזוב את המדינה עד ליום 23.9.2012. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב סך של 5,800 ₪.

ניתנה היום, ‏י"ב באלול התשע"ב (30.8.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: "משק פלש" – באמצעות מר צבי פלש
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: