ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דניאל שייחט :

בפני כבוד סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
דניאל שייחט

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד הדס פרידמן
הנאשם וב"כ עו"ד נדב גדליהו

בית משפט השלום בראשון לציון

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:
ב- 15/11/11 הוצג הסדר טיעון לבית המשפט שלאחריו הודה הנאשם והורשע. הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן שיבחן גם את שאלת ביטול ההרשעה. התקבל להיום תסקיר שירות המבחן שאינו ממליץ לבטל את ההרשעה, ממליץ בסופו של יום על ענישה בדמות מאסר על תנאי כענישה מרתיעה, פיקוח של שירות המבחן למשך שנה ופיצוי כספי למתלוננת על אף שמדובר בתיק אלימות במשפחה.
הנאשם הודה והורשע בשני אישומים של עבירות איומים ותקיפת בת זוג. החומרה שניתן לראות בכתב האישום הינה בעובדה שהנאשם רדף אחרי המתלוננת, בת זוגו, עת הלכה ברחוב עם עגלת התינוק, בנו של הנאשם, רדף אחריה, תפס בחולצתה, הצמיד את גופה לקיר, חסם את דרכה מספר פעמים וניסה למנוע ממנה לעזוב את המקום ואף איים עליה.
מספר ימים קודם לכן, איים הנאשם כי יכה את המתלוננת וחברתה באמצעות מחבט. התביעה סבורה שהעונש ששירות המבחן המליץ עליו הוא העונש הראוי.
בקשר לבקשת חברי לסיים באי הרשעה, קראתי את התסקיר ואף אחד מהפרמטרים בהלכת כתב לא עולה בקנה אחד עם התיק, מדובר באלימות במשפחה ובית המשפט העליון אמר לא אחת שאי הרשעה חריג, לא כל שכן אלימות במשפחה, תוצאה של אלימות במשפחה, היא חריג, זה תיק שלא עולה בקנה אחד עם חריגות שכזו. מדובר בעבירות איומים לא פשוטות.
אין פגיעה תעסוקתית, הנאשם עובד כשף במסעדה ושירות המבחן אומר לא רק היום אין פגיעה תעסוקתית אלא גם בעתיד.
בנסיבות אלה אנו סבורים שאין מקום לבטל את ההרשעה ועמדתנו היא כאמור בתסקיר.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:
עמדתנו היא לבטל את ההרשעה ותחת מאסר על תנאי להטיל על הנאשם התחייבות להימנע מהעבירה. אני סבור שזה מקרה שכן מתאים לבטל את ההרשעה. ראשית, תסקיר שירות המבחן מציין לעניין ההרשעה, בעמוד האחרון בפסקה העליונה, מקריא: "ועל כן אין באפשרותנו לבוא בהמלצה חד משמעית בעניין". מבחינת הפגיעה הקונקרטית בנאשם, הוא חיכה עד היום להתחיל לימודי הנדסה. מדובר בנאשם בן 20. שירות המבחן מציין שהמתלוננת אינה חוששת ממנו והוא אינו מסוכן כלפי הציבור. היו פה שני אירועים, בשבוע אחד בחייו של הנאשם. אני לא מקל ראש אך זה לא תיק ברף הגבוה אלא ברף הנמוך של תיקי אלמ"ב, כך אני רואה את הדברים ולכן אני סבור שניתן להסתפק באי הרשעה, הנאשם רוצה ללמוד חשמלאות ולכן המקרה הזה כן יכול להתברג להלכת כתב.
שירות המבחן המליץ על מאסר על תנאי, אני סבור שבגלל שמדובר באפיזודה חולפת, הינו בן 20, המתלוננת לא חוששת ממנו, לכן אבקש מבית המשפט לשקול את שאלת אי ההרשעה בעניין הזה.
גם את הראייה של הילד, יחד עם תשלומי המזונות, הבחור כל כך מבוהל ולכן הוא ניתק קשר עם המתלוננת. הוא ישלם מזונות לאימא, הוא עצר את החיים שלו גם במובן התעסוקתי בגלל תיק זה ולכן אבקש לבטל את ההרשעה.


גזר דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל בחובו שני אישומים. הנאשם הודה בכתב האישום לאחר שזה תוקן ואלה העובדות שבהן הודה הנאשם.

הנאשם הודה על פי האמור באישום הראשון בכך שבתאריך 11/03/11, סמוך לשעה 01:00 לאחר חצות, במהלך ויכוח שהיה בן הנאשם לבין אבי המתלוננת, משהייתה אשתו, ברחה המתלוננת מהבית לכיוון הרחוב כשהיא אוחזת בתינוקם המשותף ובעגלת התינוק. הנאשם רדף אחר אשתו, המתלוננת, עד אשר עצר את עגלת התינוק באמצעות רגלו. לאחר שכך עשה, ניסתה המתלוננת להיחלץ מידו של הנאשם, כפי שנאמר בכתב האישום: "הצמיד הנאשם את גופה אל קיר". לאחר מכן, הלך הנאשם אחר המתלוננת אשר החזיקה בעגלת התינוק, נעמד מול עגלת התינוק, חסם דרכה של המתלוננת ואמר לה שהוא מוכן לקחת את פניה ולמרוח אותם על האספלט תוך שהדגים זאת באמצעות ידו.

על פי האמור באישום השני, הודה הנאשם כי ביום 05/03/11 בבית אמר הנאשם למתלוננת כי יכה אותה וחברתה באמצעות מחבט וזאת לאחר שנודע לנאשם כי המתלוננת בילתה בחוף הים יחד עם חברתה.

כאמור, הנאשם הורשע בעקבות הודייתו בעובדות הללו.

על פי המוסכם בין הצדדים, בטרם הופנה הנאשם לשירות המבחן, בין היתר על מנת לבחון את ביטול ההרשעה.

ואכן בעקבות כך, הוגש תסקיר מאת שירות המבחן עובר הדיון דהיום. שירות המבחן כדרכו המבורכת, ערך תסקיר מפורט, מקיף, ברור, מעמיק ויסודי. שירות המבחן בחן כל המרכיבים הרלוונטיים לעניין ובסופו של תסקיר קבע כדלקמן:
"לא התרשמנו מפגיעה קונקרטית כיום בתפקודו הנוכחי ובעתידו כתוצאה מהרשעה ועל כן אין באפשרותנו לבוא בהמלצה חד משמעית לעניין זה".
שירות המבחן המליץ על העמדת הנאשם למבחן למשך שנה בתנאיי המשך טיפול פסיכולוגי פרטי, פיצוי כספי למתלוננת והטלת מאסר מותנה.

ב"כ הנאשם עתר לבטל ההרשעה אף על פי המפורט בתסקיר. עיקר טיעונו מבוסס על כך שלטעמו מדובר ברף נמוך ביותר של חומרת מעשים. מעבר לכך, מדובר בנאשם צעיר כבן 21 שכל עתידו לפניו, במקרים המפורטים בכתב האישום אינם אלא מעידה חד פעמית שאינה מעידה על אופיו והתנהלותו של הנאשם. הטענה היא שמשום גילו הצעיר ועתידו לפניו, הרשעתו יש בה כי תפגע בסיכויי תעסוקה בעתיד.

לא באתי להרחיב אודות עמדת התביעה אלא אומר אך זאת שהתביעה עותרת ללכת אחר המלצת שירות המבחן ואף היא מטעמיה סבורה שאין מדובר בחריג מכלל ההרשעה, הנכנס בגדרה של "הלכת כתב".

בבואי לשקול בקשת הנאשם, מצאתי להציב העיקרון העומד בבסיס הענישה הפלילית והיא הרשעת הנאשם בגין העבירה שביצע. זה הכלל: אדם ביצע עבירה פלילית, יורשע בגינה. החריג לכלל נקבע בפסיקת בית המשפט העליון לרבות מה שמכונה במקומותינו "הלכת כתב".

איני סבור שיש מקום להרחיב הדיבור בעניין הלכה זו, ככל שאני מיישם נוסחת ההלכה, אינני מוצא שמדובר בחריג לכלל ההרשעה בגין עבירה פלילית.

כלל יסוד, עת בוחנים יישום ההלכה שתהיה קורלציה בין מהות העבירה ונסיבותיה אל מול סיום ההליך באי הרשעה. רוצה לומר שאני סבור שבטרם בית המשפט יבחן עם מקרה מסוים יסתיים באי הרשעת נאשם, ישאל שאלה: מה חומרת המעשה ומה חומרת העבירה ומה המסר שיועבר לציבור באי הרשעה.

ככל שמדובר באלימות בין בני זוג, המדיניות העקבית של בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, ברורה החמרה בענישה. הטעמים לכך אף הם ברורים. מדובר במעשים חמורים ביותר שמערכת המשפטית מצווה להראות הדרך והנורמה באמצעות הענישה. לפיכך, חריג שבחריג הוא סיום ההליך בעבירות של אלימות במשפחה בלי הרשעה.

יתרה מזאת, אחד הפרמטרים לקביעה באי הרשעה הוא הפגיעה התעסוקתית, דהיינו מידת הנזק שייגרם לנאשם עקב הרשעתו אל מול העבירה. שירות המבחן בחן עניין זה ובא לכלל מסקנה שבהווה ובעתיד אין בנמצא פגיעה קונקרטית בתעסוקת הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה לאמרת שירות המבחן שהמלצה זו אינה חד משמעית ומשום כך טוען שההמלצה איננה קונקלוסיבית. אינני סבור שזו המסקנה שיש להסיק מהאמור בתסקיר ומההמלצה. שירות המבחן אומר אמירה ברורה שאין פגיעה תעסוקתית לא בהווה ולא בעתיד.

עוד טוען ב"כ הנאשם כי לפי גילו של הנאשם הצעיר, הרי ברור שאם יורשע אזי תהיה פגיעה תעסוקתית, אלא שהכלל הוא לא סתם פגיעה עילאית עוד אלא פגיעה קונקרטית.

סיכומו של דבר, שאינני מקבל את בקשת הנאשם להימנע מהרשעתו.

באשר לעונש, האמור בתסקיר שירות המבחן הוא ללא ספק טיעונים טובים וראויים להקלה בגזר הדין. משום כך, לקחתי בחשבון כל הנתונים המפורטים בתסקיר כחלק משיקולי ההקלה בגזר הדין.

אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

חודשיים חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע.

אני מחייב את הנאשם להיות בפיקוח שירות המבחן למשך שנה ויתר התנאים תנאי המשך טיפול פסיכולוגי פרטי.

אינני מחייב הנאשם בפיצוי המתלוננת ואינני מחייב הנאשם בתשלום קנס.

עותק מהחלטה זו יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן והודע היום ו' תמוז תשע"ב, 26/06/2012 במעמד הנוכחים.

אברהם הימן, סגן נשיא


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דניאל שייחט
שופט :
עורכי דין: