ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב אביחסירה נגד מדינת ישראל :

בש"פ 6172/12

המבקש:
יעקב אביחסירה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בשם המבקש: עו"ד ניר זנו

בבית המשפט העליון

החלטה

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט י' קינר) בעמ"ת 401-08-12 מיום 9.8.2012, במסגרתה התקבל עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון [השופטת ל' פרנקל (שיפמן)] במ"ת 31501-07-12 מיום 7.8.2012, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע עובדתי והליכים קודמים
1. ביום 16.7.2012 הוגש לבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום כנגד המבקש. בכתב האישום מיוחסות לו העבירות הבאות: גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); התפרצות למקום מגורים במטרה לבצע עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין; והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין. לפי כתב האישום, המבקש חדר לבית מגורים בעיר מודיעין דרך חלון הבית לאחר שעקר את הסורג ממקומו. המבקש נטל עימו מהבית כספת אשר הכילה, בין השאר, אקדח מסוג cz83 ושמונה דרכונים.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 22.7.2012 קבע בית משפט השלום (השופטת ש' יעקובוביץ) (להלן: ההחלטה הראשונה) כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, אך כיוון שראיות אלה מצטמצמות לטביעות אצבע של המבקש שנמצאו על סורג חלון הבית בחלקו החיצוני הרי שמדובר ב"מקרה גבולי" בכל הנוגע לבחינתה של חלופה. לפיכך, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו של העורר לצורך בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

3. ביום 1.8.2012 הוגש תסקיר בעניינו של המבקש, ממנו עולה כי המבקש מתייחס באופן מצמצם לעברו הפלילי וכי הוא מתקשה לבחון את אחריותו על התנהלותו הבעייתית. עורך התסקיר ציין עוד כי קיים פגישה עם המפקחות המוצעות: אמו, אשתו וחמתו של העורר, והתרשם כי עד כה הן התקשו להציב לו גבולות. עם זאת, העריך שירות המבחן כי שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בפיקוחן של המפקחות המוצעות בשילוב איזוק אלקטרוני, יהיה בו כדי להפחית את הסיכון לביצוע עבירות רכוש על ידי המבקש בטווח הקרוב. שירות המבחן העריך גם כי המפקחות המוצעות מבינות את תפקידן ותדענה לדווח במקרה של הפרה.

4. ביום 7.8.2012 קבע בית משפט השלום [השופטת ל' פרנקל (שיפמן)] (להלן: ההחלטה השנייה) כי אלמלא ניתנה ההחלטה הראשונה, היה נעתר לבקשת המשיבה ומורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו וזאת נוכח העובדה שלחובתו של המבקש הרשעות קודמות ו"מרחפים מעליו" עונשי מאסר על תנאי ולפיכך נראה שמורא החוק לא חל עליו. עם זאת, קבע בית המשפט כי נוכח ההחלטה הראשונה ונוכח המלצתו של שירות המבחן, "אין מנוס אלא להורות על שחרורו של המשיב [המבקש - י.ד] בחלופת מעצר [כך במקור - י.ד.]". בית המשפט הורה, אם כן, כי המבקש ישהה במעצר בית מלא בפיקוחה של אמו ושל רעייתו. כן נקבע כי המבקש יהיה אזוק באזיק אלקטרוני; כי הוא יחתום על התחייבות עצמית בסך של 20,000 ש"ח; כי כל אחת מהמפקחות תחתום על ערבות צד ג' בסך של 20,000 ש"ח; וכי המבקש יפקיד ערבון במזומן בסך של 10,000 ש"ח. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו למשך 48 שעות על מנת לאפשר למשיבה להגיש ערר על החלטתו.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי.

5. ביום 9.8.2012 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט י' קינר) את הערר. בית המשפט קבע כי אין בהחלטה הראשונה קביעה פוזיטיבית כלשהי לפיה יש לשחרר את המבקש אם יתקבל תסקיר חיובי בעניינו, וכל שנקבע בהחלטה הראשונה הוא שיש לערוך תסקיר בעניינו של המבקש על מנת לבחון חלופת מעצר. בית המשפט הוסיף וקבע כי הראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר מתמצות בטביעות האצבע שנמצאו על הסורג החיצוני של חלון הבית. בית המשפט קבע בהקשר זה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך כי די בראיות אלה כדי להביא להרשעתו של המבקש, אך יש להביא בחשבון כי לא נמצאו טביעות אצבע של המבקש בבית עצמו. בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט זה כבר קבע כי לא רק עבירות רכוש שיש בהן שיטתיות ותחכום יכולות להקים עילת מעצר, אלא גם קיומו של עבר פלילי מכביד של הנאשם שיש בו כדי ללמד על מסוכנותו של הנאשם יכול להקים עילת מעצר כזו.

6. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי למבקש עבר פלילי הכולל עבירות רכוש הדומות לאלה המיוחסות לו כעת וכי בעבר הושתו עליו 20 חודשי מאסר בפועל וכן תלויים עומדים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי שהם ברי הפעלה בתיק זה. בית המשפט קבע בהקשר זה כי עובדות אלה מלמדות על מסוכנות המבקש המקימה עילת מעצר. בית המשפט קבע גם כי אילו היה מוגש תסקיר חיובי במלוא מובן המילה בעניינו של המבקש, היה מקום לשחררו. עם זאת, התסקיר במקרה דנן מלמד כי קשה לתת במבקש אמון וכי הפיקוח המוצע יוכל להפחית את המסוכנות הנשקפת מהמבקש בטווח הקרוב בלבד, ובהתחשב בכך שהמשפט בעניינו של המבקש אינו צפוי להיות קצר, אין מקום לקחת סיכון ולשחררו לחלופת מעצר. נוכח כל זאת, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

7. המבקש טוען כי הבקשה שלפני מצדיקה מתן רשות לערור הואיל ובית המשפט המחוזי סטה מהמלצתו החיובית של שירות המבחן; הואיל והעבירה המיוחסת למבקש אינה מהחמורות בספר החוקים; והואיל והערכאות הקודמות היו חלוקות באשר לאפשרות להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. לפיכך, טוען המבקש כי אפילו אם לא מתעוררת בעניינו סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית, הרי שצירוף הנסיבות האמורות ועינוי הדין שנגרם לו לטענתו מצדיקים מתן רשות לערור. יתרה מכך, המבקש טוען כי הבקשה דנן אכן מעוררת סוגיה משפטית החורגת מעניינו הפרטי. המבקש טוען בהקשר זה כי בעניינו מתעורר דיון בשאלת סמכותו של מותב אחד לסטות מהחלטה קודמת של מותב אחר באותה ערכאה שיפוטית וללא כל שינוי בנסיבות, קרי האם רשאית הייתה השופטת ל' פרנקל (שיפמן) לסטות מקביעותיה של השופטת ש' יעקובוביץ בהחלטה הראשונה.

8. לגופו של עניין, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי די בהימצאות טביעות האצבע שלו על הסורג החיצוני של חלון הבית לצורך הרשעתו בעבירות המיוחסות לו. המבקש טוען בהקשר זה כי האפשרות שטביעות האצבע האמורות נובעות ממגע תמים של המבקש עם החלון לא נסתרה והדבר עשוי להביא בסופו של יום לזיכויו של המבקש מחמת הספק. המבקש טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי ההחלטה הראשונה אינה כוללת כל קביעה פוזיטיבית, וכי למעשה בהחלטה הראשונה נקבע במפורש כי יש לבחון את שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. עוד טוען המבקש כי ההחלטה לערוך תסקיר בעניינו יצרה אצלו אינטרס הסתמכות בציפייה כי ישוחרר לחלופת מעצר אם יוגש תסקיר חיובי בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מהמלצתו של שירות המבחן, שניתנה לאחר שקלול הנסיבות הבעייתיות המצוינות בתסקיר, ובהסיקו מהתסקיר כי קשה לתת במבקש אמון. המבקש מציין בהקשר זה כי המפקחות המוצעות במקרה דנן כבר פיקחו על המבקש במסגרת הליך קודם והמבקש הקפיד לשמור באותו מקרה על תנאי השחרור שנקבעו לו. כן טוען המבקש כי העבירות המיוחסות לו נוגעות לאירוע בודד אחד, שבוצע לכאורה ללא תכנון או אמצעים מתוחכמים. לפיכך, טוען המבקש כי המעשים המיוחסים לו נמצאים במדרג הנמוך ביותר של עבירות הרכוש ואינם מקימים עילת מעצר. המבקש טוען בהקשר זה כי עברו הפלילי כולל ארבע הרשעות בלבד בעבירות רכוש, וכי הוא ריצה תקופת מאסר אחת ויחידה. כמו כן מצביע המבקש על כך שהעבירה האחרונה בה הורשע בוצעה בשנת 2007, וכי העבירות בגינן עומד לחובתו מאסר על תנאי בוצעו בשנת 2004 ו-2005, קרי לפני זמן רב. נוכח כל זאת עותר המבקש לביטולה של החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזרת ההחלטה השנייה על כנה, כך שהוא ישוחרר לחלופת המעצר שנקבעה בעניינו.

דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

10. כידוע, כיום מתאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום אך ורק ברשות, להבדיל מהמצב הנורמטיבי הקודם לפיו הערר לבית המשפט העליון היה בזכות, וזאת על פי הקבוע בסעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לדידי, המבחן הבסיסי למתן רשות לערור ייגזר מהמבחן שנקבע בעניין חניון חיפה [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)]. למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", קרי רשות לערור תינתן במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית, אף כי "מקרים מיוחדים" אלו לא יהיו נדירים בלבד. כך, תינתן רשות לערור גם באותם מקרים בהם סבור יהיה בית המשפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי על פניה אינה סבירה ופוגעת בזכויות הנאשם מעל למידה הדרושה לשם הגנה על האינטרסים הציבוריים, ובראשם האינטרסים של שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי [ראו והשוו: בש"פ 684/12 ברטלר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.1.2012), בפסקה 11 להחלטתי].

11. הבקשה שלפני לא מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש ומתייחסת למעשה לאופן שבו יישמו הערכאות הקודמות שדנו בעניינו את ההלכה על נסיבותיו של המקרה דנן. גם לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בטענות המבקש. עיון בהחלטה הראשונה מלמד כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי אין בהחלטה זו קביעה פוזיטיבית לפיה יש לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, וכל שנקבע בה הוא שיש לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופה כזו. התסקיר שהוגש בעניינו של העורר רחוק מלהיות חיובי וחד משמעי. שירות המבחן אמנם התרשם לחיוב מהמפקחות המוצעות, אך קבע גם כי מפקחות אלה התקשו עד כה להציב למבקש גבולות וכי הוא עצמו מתקשה להפנים את הפגמים שבהתנהגותו. לקשיים המשמעותיים העולים מתוך התסקיר שנערך בעניינו של המבקש מצטרף עברו הפלילי שאינו מבוטל כלל וכלל, והעובדה כי מעל המבקש "מרחפים" שני עונשי מאסר על תנאי, והדבר לא מנע ממנו לכאורה לשוב ולבצע את העבירות המיוחסות לו במקרה דנן. כידוע, להמלצותיו של שירות המבחן משקל רב, אך בית המשפט אינו כבול להמלצות אלה וההחלטה האם להורות על שחרור נאשם לחלופת מעצר נתונה תמיד לשיקול דעתו [ראו למשל: בש"פ 6982/10 ארביב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.10.2010), בפסקה 8 להחלטתה של השופטת א' חיות]. בנסיבות אלה, סבורני כי בית משפט השלום לא היה מחויב להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, אף שבית המשפט עצמו ציין בהחלטה השנייה כי אלמלא הונחה לפניו ההחלטה הראשונה והמלצת שירות המבחן, היה מורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כן יצויין כי לא רק עבירות רכוש המבוצעות באופן שיטתי או מתוחכם מקימות עילת מעצר, אלא גם עבירת רכוש בודדת הכוללת פריצה לביתו של אדם ומערערת את בטחונו האישי יכולה להקים, בנסיבות המתאימות, עילה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו [ראו: בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.1.2010), בפסקה 6 להחלטתו של השופט י' עמית]. במקרה דנן, מיוחסת למבקש, שהורשע כאמור בארבע עבירות דומות בעבר, פריצה לבית מגורים. לפיכך, איני סבור כי לא קמה בענייננו עילת מעצר. נוכח כל זאת, לא השתכנעתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה סבירה על פניה או פוגע בזכויות המבקש מעבר למידה הדרושה להגנה על האינטרסים הציבוריים.

12. סוף דבר: הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' באלול התשע"ב (28.8.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: יעקב אביחסירה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: