ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוסטפא אלחממדה נגד מדינת ישראל :

בש"פ 6125/12

העורר:
מוסטפא אלחממדה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אינפלד) במ"ת 29653-06-12 מיום 29.7.12

בבית המשפט העליון

החלטה

א. ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אינפלד) במ"ת 29653-06-12 מיום 29.7.12, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הפרשה עניינה עסקות בסם חשיש.
כתב האישום המתוקן
ב. כתב האישום כולל חמישה אישומים ושמונה נאשמים. לעורר (יליד 1987, נאשם 5 בכתב האישום) מיוחסים האישומים הראשון, הרביעי והחמישי. על פי הנטען, שימש העורר כמוכר הסמים.
ג. על פי האישום הראשון, קשרו נאשמים 3-1 לרכוש מן העורר סם מסוכן מסוג חשיש, לשם הפצתו. לעורר ולנאשמים 3-1 יוחסה עבירה של קשירת קשר לפשע. נתבקש לקבוע כי העורר והאחרים הם סוחרי סמים.
ד. על פי האישום הרביעי, ביום 6.6.12 שוחח נאשם 1 עם העורר כדי לרכוש ממנו סם. העורר הורה לנאשם 1 להגיע לכביש 6 לשם העיסקה. בהתאם, יצא נאשם 6 ברכב לכיוון כביש 6, כשברכבו חשיש לשם מכירתו. העורר נסע ברכבו לפני נאשם 6. במהלך הנסיעה זיהה העורר חסימה משטרתית על הכביש. עקב כך, על פי הטענה, ירד נאשם 6 מן הכביש אל כביש מספר 7. בשעה 21:09 נתפס נאשם 6 על כביש 7 כשברכבו 11.885 ק"ג חשיש. לעורר יוחסו עבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ושימוש ברכב לביצוע פשע.
ה. האישום החמישי עניינו עסקת סמים שנערכה - כנטען - ביום 10.6.12 בין העורר לבין הנאשמים 1, 2 ו-4 (להלן גם שלושת הנאשמים). שלושת הנאשמים מתגוררים באשקלון. העורר מתגורר בישוב שגב שלום. על פי האישום, ביום 10.6.12 נסעו שלושת הנאשמים מאשקלון אל העורר ופגשו בו בשגב שלום. בהמשך נצפה העורר בעודו מתדלק את רכבו של נאשם 1 בתחנת דלק שמחוץ לשגב שלום. לאחר מכן יצאו העורר ושלושת הנאשמים משגב שלום בשני כלי רכב. ברכבו של העורר נסעו העורר ונאשמים 1 ו-2, וברכבו של נאשם 1 נסע נאשם 4 בגפו. בשעה 22:33 נעצרו בנפרד שני כלי הרכב, על כביש 34. ברכב בו נהג נאשם 4 נמצא סם מסוג חשיש במשקל 5.950 ק"ג. לעורר יוחסו עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בסם ושימוש ברכב לביצוע פשע.
הליכי המעצר
ו. הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים, ביניהם העורר, עד תום ההליכים. בית המשפט (השופט אינפלד) דן בראיות לכאורה.
ז. אשר לאישום הראשון של קשירת קשר לפשע, נוכח מכלול הראיות בתיק, מצא בית המשפט, כי ניתן ליחס לעורר לכאורה את עבירת הקשר, אך במידה חלשה, אם גם באינדיקציות לפעולה לאורך זמן כמוכר סם, "עיסוק" המצוי בדרגה גבוהה יחסית בעולם הסמים. באישום הרביעי, נדונה מעורבותו של העורר, שכזכור זיהה את המחסום המשטרתי ועקב כך ירד נאשם 6 (עם הסם) מן הכביש בו נסעו; בהמשך נתפס נאשם 6 על כביש מספר 7 כשברכבו סם. מעורבותו של העורר בוססה על דוח עוקב המעלה כי רכבו נסע בסמוך לנאשם 6 ולפניו, ועל האזנות סתר, לפיהן מיד לאחר מעצרו של נאשם 6, שוחח העורר עם אחרים בניסיון להבין מה עלה בגורלו של הסם ובגורלו של נאשם 6. הקושי העיקרי היה, היעדר ראיה שהעורר עצמו הוא שנהג ברכבו. צוין, כי לא נערך רישום במחסום המשטרתי בו ככל הנראה עבר העורר, ושיחותיו של העורר לא אוכנו, כך שלא ניתן להסיק בהכרח כי נכח בעצמו במקום. נקבע, כי אין ראיות להוכחת המיוחס לעורר באישום הרביעי.
ח. אשר לאישום החמישי נקבע, כי יש ראיות טובות לכאורה. בית המשפט חילק את האישום החמישי לשני חלקים. החלק הראשון עניינו מפגש בין העורר לבין הנאשמים 3-1 בשגב שלום, שנערך לאחר תיאומים טלפוניים, כנטען, לשם תשלום חובות שוטפים בגין אספקת סם. בחלק השני, נתפס נאשם 4 בעודו נוסע ברכב המאזדה של נאשם 1 כשברכבו סם. נאשמים 2-1 נסעו יחד עם העורר ברכבו במרחק של קילומטר מן הרכב שנתפס. בית המשפט נכנס לפרטי פרטים והשתכנע לכאורה כי הוכחה לכאורה מעורבות העורר 5, הן בנסיבות המפלילות של הנסיעה, הן בשיחות הטלפוניות, וכל אלה מחוזקים על-ידי השתיקה.
ט. בהמשך הוגש תסקיר שירות המבחן. מן התסקיר עלה, כי העורר רווק ואב לשני ילדים, וכי נשר מלימודיו לאחר 11 שנות לימוד והחל בשימוש בסמים, ואף ריצה מאסר בעבודות שירות, אך לדבריו משנת 2006 אינו משתמש עוד, והוא טוען למעורבות בפרנסת ילדיו המצויים אצל אמם. צוין כי הוא נוקט גישה קרבנית; לדבריו, מאז מעורבותו בפלילים נמנע מיצירת קשר עם גורמים שוליים. השירות התרשם מהיותו של העורר אדם נגרר ובעל קושי להביע עמדה אסרטיבית, וכי לפי תפיסתו העצמית, אינו זקוק להתערבות חיצונית בחייו. צוינה נטיה לצמצם ולערפל באשר לשימוש בסמים, ונאמר כי ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר בחלופה רחוקה מסביבתו. העורר הציע חלופה בבית הוריו, אך השירות התרשם כי אינה מתאימה לצרכיו. לאחר שעיין בתסקיר (החלטה מיום 19.7.12) הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בציינו כי אילו היה תסקיר חיובי באופן יוצא מן הכלל, תוך פוטנציאל שיקומי טוב וחלופה מעולה, ניתן היה לשקול שחרור; אך התסקיר - עם שהוא כולל רכיבים חיוביים, כולל גם אינדיקציות לא חיוביות.
הערר
י. נטען, כי עצמת הראיות חלשה ואינה מספקת לשם מעצרו של העורר, והיא מצדיקה את שחרורו לחלופה. באשר לדוחות המעקב נטען, כי אין ראיה שהסמים עברו מהעורר לשלושת הנאשמים, וכי צילומו של העורר מתדלק את רכבו של נאשם 1 אינו מלמד שנעשתה עסקה בסם מסוכן. אשר למחקרי התקשורת אשר העידו על תקשורת בין שני כלי הרכב צוין, כי השיחות נעשו בין נאשם 2 (שהיה ברכבו של העורר) לבין נאשם 4 (שהוביל לבדו את הסמים). אולם נטען, כי אינן קושרות את העורר לסמים. אשר לסם עצמו נטען, כי אין אינדיקציה שהעורר הוא זה שהעביר לנאשם 4 שעה שהיו יחדיו בשגב שלום. עוד נאמר, כי התסקיר הוזמן בטרם הוחלט בעניין הראיות, וכי המפקחים המוצעים לא נבחנו, וגם לא ניתן משקל לפרק הזמן הממושך – מאז 10.6.12 שבו עצור העורר, לראשונה בחייו, ועל כן נתבקשה הזמנת תסקיר משלים. נאמר, כי המשפט יארך זמן רב.
הדיון באולם
יא. עו"ד הדר הרחיב וטען לעורר, כי קריאת האישום החמישי, בו נקבע שישנן ראיות לכאורה כנגד העורר, אינה מגלה עבירה, כיון שהסמים לא נמצאו ברכב שבו נהג העורר, והעוקבים לא זיהו סם העובר מנקודה לנקודה. אשר לשתיקתו של העורר טען, כי שתיקה יכולה "להשלים את היש" לחיזוק ראיות קיימות, אך אינה יכולה לבוא "במקום האין". לשיטתו, העובדה שהעורר נכנס לתחנת דלק, שידוע שהיא מצולמת, מצביעה על חפותו. לכך הוסיף את העובדה ששלושת הנאשמים נותרו אותה שעה לבדם בשגב שלום ולא ידוע מה עשו בשלב זה. עוד צוין, כי מחומר הראיות עולה שהנאשמים רוכשים בדרך כלל את הסם מאדם בשם אמג'ד, המתגורר בשגב שלום, אך לא ברור מיהו אותו אמג'ד. אשר לחלופת מעצר נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נעתר להזמין תסקיר משלים. נתבקש - כאמור - להורות על מתן תסקיר כזה בו תוצע חלופה שאינה ביישוב שגב שלום.
יב. עו"ד קדוש ציינה למדינה, כי כתב האישום מונה שמונה נאשמים, שחלקם עצורים עד תום ההליכים; יש מי ששוחרר; ויש מי שטרם הוכרע עניינו. לעניין הראיות, תמכה באת כוח המשיבה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה אין מדובר ברצף מקרי של אירועים, אלא בראיות נסיבתיות המובילות לעובדות כתב האישום. צוין, כי בין שני כלי הרכב באישום 5 נעשו 7 שיחות בטווח זמן של חצי שעה.
ראיות לכאורה
יג. האישום החמישי עניינו עסקת הסמים הנטענת מיום 10.6.12. על פי דוח העיקוב, ביום זה נסעו הנאשמים 1, 2 ו-4 לשגב שלום ברכבו של המשיב 1 (להלן גם המאזדה). בשעה 20:20 נכנסו ליישוב. בשעה 21:29 נצפה העורר מתדלק את רכבו של המשיב 1 (דוח עיקוב 12-0272-696; תמונה שצולמה בתחנת הדלק). בשעה 22:02 יצאו רכב הטויוטה (רכבו של העורר) ורכב המאזדה (של נאשם 1) מערבה על כביש 34. ברכבו של העורר נהג העורר, ועמו נאשמים 1 ו-2. ברכבו של נאשם 1 נהג נאשם 4. בסמוך למושב יכיני, כחמישים ק"מ משגב שלום, נעצרו שני כלי הרכב כשרכבו של העורר מקדים בקילומטר אחד את הרכב עם הסם. בשני כלי הרכב נמצאו מכשירי טלפון וכרטיסי "סים", ונמצא כי היתה תקשורת ביניהם. נאשם 2 מחק את השיחות מן המכשיר שלו. שלושת הנאשמים שמרו על זכות השתיקה. העורר ענה על מספר שאלות, אך משהתקרבו השאלות למהות העניין, שתק (הודעותיו מימים 11.6.12, 13.6.12 ו-14.6.12). אומר כאן, כי בית המשפט קמא ניתח נושא זה ואת הנושאים הראייתיים האחרים, וניתוחו מקובל עלי.
יד. יוזכרו כאן הראיות התומכות בהכנות לקראת העסקה שבאישום החמישי, והראיות התומכות באופן כללי באישום הראשון (לגביו נמצא כי ישנן ראיות לכאורה, אך בעוצמה חלשה). מספר ימים קודם ליום 10.6.12, בשיחה בין העורר לבין נאשם 1 מבקש העורר מנאשם 1 שיכין בעבורו את הכסף (תמליל שיחה מס' 731). משיחות נוספות שנערכות בימים 7.6.12-6.6.12 בין העורר לבין נאשם 1 מדברים השניים על עסקה שאמורה להתבצע, על תשלום בגינה ועל מועד הפגישה (נאשם 1 שואל מתי אפשר להיפגש. בהמשך אומר שאנשים לוקחים "יותר זול". העורר עונה שאף אחד לא "לוקח יותר זול" ממנו. בהמשך שואל נאשם 1 "מחר אין סיבוב?" והעורר עונה שלא. העורר מבקש מנאשם ש"יכין את זה" ונאשם 1 אומר שאין לו מה לדאוג (שיחה מס' 392).
טו. בחקירותיו שתק העורר במרבית הזמן. הוא הסביר כי אינו מאמין לימ"ר ש"מחפשים אותנו ורוצים לדחוף לנו תיקים. אני לא עונה בגלל שאני יכול לענות לכם משהו ואתם תרשמו משהו אחר". החוקר השיב שכל נחקר מקבל את ההודעה לעיון ומאשר בחתימתו שתוכנה תואם את דבריו. העורר שמר על זכות השתיקה (הודעה מיום 13.6.12; עמ' 2 מתוך 6). גם בשאר חקירתו שמר מרבית הזמן על זכות השתיקה, ומדי פעם חזר על כך שהימ"ר "דוחפים תיקים". גם לאחר שהושמעו לו האזנות לשיחות שלו עם נאשמים אחרים שתק.
טז. השאלה היא, אם על יסוד האמור ניתן לקשור את העורר, לכאורה, לסם שנתפס ברכבו של נאשם 1, בו נהג אותה שעה נאשם 4. באישום הרביעי, חרף קיומן של ראיות מסוימות, ובהן שיחות המעידות כי העורר ידע שאחיו נתפס עם הסם, לא מצא בית המשפט המחוזי, כי עולות הן לדרגה של ראיות לכאורה. אולם באישום החמישי מצא, כי הראיות מספקות לשם ביסוס מעורבותו לכאורה. זאת הסיק, בין היתר, מטיב הקשר בין העורר לבין שלושת הנאשמים; מן המפגש שקדם לתפיסת הסם; ובעיקר – מן האופן בו השתמשו בכלי הרכב מרגע יציאתם משגב שלום ועד לתפיסתם: הם נסעו בשני כלי רכב, במרחק קצר זה מזה, כחצי שעה, ולאותו כיוון. נאשם 1 לא נהג ברכבו (בו נמצא הסם). נהג בו נאשם 4 – אותו נאשם אשר ישב בדרך הלוך לשגב שלום במושב האחורי; דבר המעיד, כך סבר בית המשפט, על נחיתותו בהיררכיה. נאשמים 1 ו-2 נסעו עם העורר ברכבו. נאשם 2 לא נסע עם נאשם 4, שם נמצא הסם, אך ממחקרי התקשורת עלה כי השניים שוחחו במהלך הנסיעה. נאשם 2 מחק שיחות אלה. העורר עצמו תדלק את רכב המאזדה לקראת נסיעה זו, והסיע את נאשמים 1 ו-2 ברכב המקביל. לכך צירף בית המשפט שיחות מהאזנת סתר שמספרה 69478-12 ממנה, לשיטתו, עולה קשר עסקי ארוך בו העורר הוא המוכר ונאשם 1 הוא הקונה, ומצא כי ישנן ראיות לכאורה למיוחס לעורר.
יז. סבורני כאמור, כי צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו. טענתו המרכזית של העורר היא כי חומר הראיות אינו קושר אותו לסם שנתפס. אולם התבוננות כוללת על נסיבות ביצוע העבירה ועל חומר החקירה, ובין היתר, דוח העיקוב, תמונותיו של העורר, ותמלול השיחות בין העורר לבין אחרים ובין נאשמים 2 ו-4 – מוליכה למסקנה שונה. אי אפשר שלא להתרשם ממעורבות העורר לכאורה, על פי השיחות העמוסות כמויות וסכומי כסף, אם גם בקודים, תוך התיחסות למשטרה; ואין דרך, נוכח שתיקתו, להמציא הסבר תמים להשתתפותו המתוארת במהלכים. ככלל, ניתן להרשיע נאשם על יסוד ראיות נסיבתיות (ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל פד"י לה(1) 113, 141). הדבר רלבנטי במיוחד בעבירות בהן התחכום וההסוואה הם חלק טבוע באופי ביצוען (השוו ע"פ 7141/07 מדינת ישראל נ' טראבין (לא פורסם) – פסקאות 52-50, השופט דנציגר). בנדון דידן עסקינן בשלב המעצר עד תום ההליכים. בשלב זה אין בית המשפט נדרש לקבוע אם יש להרשיע את הנאשם אם לאו, אלא להעריך את הפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר הראיות (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147). כזכור, בין העורר לנאשמים התקיים קשר עסקי ענף קודם ליום 10.6.12; וביום זה הגיעו הנאשמים למקום מגוריו של העורר. בהמשך הוא נצפה מתדלק את רכבו של נאשם 1. לאחר מכן שני כלי הרכב יצאו משגב שלום, עמדו בקשר במהלך הנסיעה, ובהיעצרם נמצא סם בכלי הרכב בו נהג בגפו נאשם 4. בין כלי הרכב מרחק קצר. הרכב ובו הסם נסע בעקבי הרכב ה"נקי". הנאשמים שתקו בחקירתם ובכללם העורר. נוכח מכלול חומר הראיות, היה על העורר ליתן הסבר סביר להתרחשות הדברים, שאחרת קשה להלום תמימות במעורבותו. בחירתו שלא לעשות כן אינה מסייעת לו, וקושרת אותו לכאורה למיוחס לו (השוו ע"פ 2436/03 ניסים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות אלה מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וכי כנגד העורר עומדות ראיות לכאורה ברמה מספקת לעילת מעצר. אין צריך לומר, כי כשהמדובר בסחר בסמים, העילה היא סטטוטורית והנטיה היא למעצר עד תום ההליכים, איני סבור שאפשר לראות בשילוב הראיות לאישום הראשון ולאישום החמישי מסה חלשה, מכל מקום לא חלשה במידה המכרסמת בעילת המעצר.
חלופת מעצר
יח. העורר טען, כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על תסקיר משלים משהחלופה בבית הוריו לא נמצאה מתאימה. אין להלום טענה זו. הטעם לדחיית החלופה לא נתבסס על מיקומה, אלא על אופיו של התסקיר. בית המשפט לא מצא שהתסקיר חיובי ברמה מספקת, ומשכך, וללא קשר למיקומה של החלופה, הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. התלבטתי בשאלה אם יש מקום לתסקיר משלים, שכן שירות המבחן ציין היעדר הצעת חלופה העונה על רמת הסיכון, וזו צריך שתהא – לפי התסקיר – חלופה שתרחיק את העורר משמעותית מסביבתו. ואולם, נתתי אל לבי, כי הדרך שבה נקט העורר, גם מול שירות המבחן, אמנם לגיטימית מבחינתו בגדרי שמירתו על זכות השתיקה, אך גם מצמצמת את האמון שניתן לתת בו; והאמון הוא כידוע תנאי הכרחי - לא כל שכן נוכח המלצה לא חיובית של שירות המבחן, הסמן השיקומי, שנטיית בתי המשפט היא לסטות ממנה רק מטעמים מיוחדים. העורר גם יכול היה להציע מתחילה חלופות אחרות בידיעת המסוכנות העולה מן העבירות בהן מדובר.
יט. איני נעתר איפוא לערר.
ניתנה היום, י' באלול התשע"ב (28.8.12).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מוסטפא אלחממדה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: