ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאסר עמאש נגד מדינת ישראל :

בש"פ 5724/12

העורר:
יאסר עמאש

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 18.7.2012, בתיק מ"ת 10380-07-12, שניתנה על ידי כבוד השופט מ' רניאל

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל), מיום 18.7.2012, בתיק מ"ת 10380-07-12, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

כתב האישום והבקשה למעצר עד לתום ההליכים

2. בכתב אישום שהוגש נגד העורר ואחיו (העורר הוא הנאשם 1 בכתב האישום), יוחסו לשני הנאשמים עבירות אלה:

א. שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין).

ב. חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 333 ו-335(א)(1) ו-(2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

ג. החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3. בכתב האישום נטען, כי ביום 15.6.2012, בין השעות 22:30 ל-23:30, פסעו, חאלד אבו חאמד, יליד 1985 (להלן: המתלונן), ובן דודו הקטין, ש.ח., יליד 1999 (להלן: הילד), בחוצות היישוב ג'סר א-זרקא. באותה עת, ענד המתלונן שרשרת זהב שבה תליון עשוי מזהב, בשווי של כ-1,500 ש"ח.

העורר ואחיו (להלן: הנאשם 2), המכירים את המתלונן והילד, נגשו אל את המתלונן, כאשר העורר תופס בידו הימנית, מסובב אותה לאחור, ותולש בכוח את השרשרת, מצווארו של המתלונן. בשלב זה, ניגש הנאשם 2, אל המתלונן, כשהוא אוחז בידו סכין יפנית ודקר את המתלונן דקירה אחת בצווארו, מצד שמאל. המתלונן נחבל כתוצאה מהדקירה, ונפל לארץ, ואו אז, נמלטו העורר והנאשם 2 מהמקום.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמו למתלונן שריטות בצוואר וכן חתך מדמם באורך 5 ס"מ, בצוואר משמאל. המתלונן הובהל לבית החולים "הלל-יפה" בחדרה, ושם טופל כאשר החתך עצמו נתפר.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את שני הנאשמים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען, כי למבקשת ראיות טובות להוכחת אשמתם, ובכלל זה:

א. הודעתו של המתלונן על מעשיהם של הנאשמים, ואין חולק כי למתלונן היכרות מוקדמת עם השניים.

ב. עימות בין המתלונן לבין העורר, שבמהלכו הטיח המתלונן בעורר כי הוא זה שסובב את ידו ותלש את שרשרת הזהב שהיתה סביב צווארו, כאשר הנאשם 2 דקר אותו בצוואר באמצעות סכין, שעה שהעורר החזיק בידו.

ג. עימות בין המתלונן לבין הנאשם 2, שבמהלכו הטיח המתלונן דברים דומים גם בנאשם זה.

ד. עדותו של הילד, אשר מסר פרטים זהים לאלה שנמסרו על ידי המתלונן. הילד טען כי הוא מכיר את הנאשמים, אך הוא חושש להתעמת איתם במשטרה.

ה. עדויות בני משפחתו של המתלונן, לפיהן, הוא מסר להם כי הותקף על ידי שני הנאשמים, וכי הנאשם 2 דקר אותו באמצעות סכין.

עוד נטען בבקשה, כי קיימת בעניינם של הנאשמים עילת מעצר, שכן קיים חשש כי הם יסכנו את שלום הציבור ובטחונו, בשים לב להתנהגותם במהלך האירוע, שעה שבחרו באקראי את קורבנם, ותקפו ושדדו אותו ללא סיבה נראית לעין. נטען בנוסף, כי לשני הנאשמים הרשעות קודמות, וככל שמדובר בעורר, הרי שהוא הורשע בעבירות של החזקת סכין, אלימות, רכוש וסמים.

החלטת בית משפט קמא בעניינו של העורר

5. בפתח החלטתו, מיום 18.7.2012, ציין כבוד השופט מ' רניאל, כי בא כוח הנאשם 2, נתן את הסכמתו לעצור את מרשו עד לתום ההליכים במשפטו, תוך מתן האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר, בעתיד. לפיכך, הוחלט על מעצרו של נאשם 2 עד לתום ההליכים בעניינו.

6. אשר לעורר, ציין בית משפט קמא, כי בא כוחו לא חלק על כי קיימת תשתית ראייתית מספיקה, לצורך מעצרו עד לתום ההליכים, הגם שטען, כי מדובר בראיות שעוצמתן פחותה. בית המשפט קבע, כי אין לקבל את הטענה בדבר הפחתה בעוצמת הראיות, וכי מדובר בראיות לכאורה, בעלות עוצמה מלאה.

בהתייחסו לעילת המעצר, קבע בית המשפט, כי מסוכנותו של העורר נלמדת ממעשיו, כאשר הוא תפס ביד ימינו של המתלונן וסובב אותה לאחור, ובידו השניה תלש מצווארו, בכוח, שרשרת זהב, דבר אשר גרם לשריטות בצווארו של המתלונן. הגם שהעורר לא דקר, במו ידיו, את המתלונן, הרי שהוא שותף מלא למעשיו של אחיו, דבר שיש לו השלכה מלאה לעניין מסוכנותו.

עוד ציין בית משפט קמא, כי לעורר עבר פלילי בגין ביצוע מעשי אלימות והחזקת סכין "באופן המצביע על מסוכנותו האישית החמורה שהתבטאה גם במקרה זה".

7. בהמשך ההחלטה, ציין כבוד השופט רניאל, כי עניינו של העורר נמצא על הגבול "בין מצב שבו אין לשקול כלל חלופת מעצר, לבין מצב שבו יש לשקול את האפשרות לשחררו לחלופה". לפיכך, ערך בית המשפט בירור קצר עם העורר עצמו, על מנת לבחון עד כמה יש ליתן בו אמון כי לא יפר את תנאי השחרור, וכן בחן את המפקחים המוצעים, אם יוחלט על שחרורו לחלופת מעצר. בסיומו של הבירור, התרשם בית המשפט כי חלק מתשובותיו של העורר היו מתחמקות והוא עורר רושם בלתי אמין, ובשל כך, לא ניתן לסמוך עליו כי יכבד את תנאי חלופת המעצר. כמו כן, שמע בית המשפט את דבריה של אחת המפקחות המוצעות, והתרשם כי יש לה כוונות טובות, אך ספק אם יש ביכולתה לממשן, שכן אין בכוונתה לחיות בצמוד לעורר, והיא סומכת על רעייתו של העורר כי תשגיח עליו, בשעות שבהן היא אינה נמצאת לידו. בית המשפט לא ראה לנכון לשמוע את דבריה של אשת העורר, משום שלאור מסוכנותו הרבה של העורר, אין כל אפשרות כי היא תדע להציב לו גבולות, ותשמש מפקחת ראויה במעצר הבית שלו.

8. לאור האמור, ומשלא נמצאה חלופת מעצר מתאימה, החליט כבוד השופט רניאל להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

הערר

9. בערר, שהוגש על ידי עו"ד אביב חוזה, נטען כי אין מחלוקת לגבי קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, להוכחת הנטען בכתב האישום, ועוד הוסכם כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר.

השאלה היחידה, שבה יש להכריע, נוגעת להחלטתו של בית משפט קמא, שלא לאשר את החלופה שהוצעה, מבלי שזו נבחנה כראוי, ומבלי להיזקק לתסקיר מבחן. עוד נטען, כי יש לעשות הבחנה בין העורר לבין אחיו, הוא הנאשם 2, שכן העורר לא החזיק בסכין, ולא פצע את קורבן העבירה, ודברים אלה אינם מיוחסים לו בכתב האישום. עו"ד חוזה הוסיף וטען, כי כל חלופת מעצר שתוצע, אין בה כדי לאיין, באופן מוחלט, את הסיכון הטמון בעורר, אלא שמדובר בחלופה המציבה את רמת המסוכנות על רמה סבירה. עו"ד חוזה טען עוד, כי לא היה מקום לפסול את אחת המפקחות שהוצעו, שעה שהיתה מוכנה להעמיד את ביתה בעיר חיפה, על מנת לשמש כחלופת מעצר עבור העורר. כמו כן, לא היתה סיבה לפסול גם את רעייתו של העורר, בטענה כי לא תוכל להציב לו גבולות, מבלי שבית המשפט היפנה שאלות כלשהן אל אשתו של העורר, ולא חקר אותה באשר ליכולתה לשמש כמפקחת. בנוסף, נטען על ידי עו"ד חוזה כי לא היה בסיס לקביעתו של בית המשפט, לפיה העורר הותיר רושם בלתי אמין, וכי קיים חשש כי הוא לא יכבד את תנאי חלופת המעצר.

לחלופין, נטען על ידי בא כוח העורר, כי יש להפנות את העורר אל שירות המבחן, על מנת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר אחרת, לאחר קבלת תסקיר מעצר. לעניין זה, הוסיף עו"ד חוזה וטען כי נערך הסכם "סולחה" בין שתי המשפחות, שבמסגרתו הוסכם כי הם לא יטלו חלק, בעתיד, בסכסוכים או במריבות, וכי הם מוותרים, באופן סופי ומוחלט, על כל תביעה או דרישה בגין נזקי גוף או כל נזק אחר.

10. המשיבה מתנגדת לקבלת הערר, שכן לטעמה לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא. בית המשפט סבר כי מדובר במקרה גבול, מבחינת האפשרות לשחרר את העורר ממעצר, ולפיכך בדק בעצמו את החלופה המוצעת. בית המשפט התרשם כי לא ניתן ליתן אמון בעורר, כי יקפיד לשמור על תנאי השחרור ממעצר; כי המפקחת המוצעת לא תוכל לעמוד במשימה ולפקח על העורר, באורח צמוד; וכי רעייתו של העורר, המטופלת בתינוק, לא תוכל לבצע את הפיקוח בצורה מיטבית. בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא כי אין צורך להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר מעצר, ובצדק הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

דיון והכרעה

11. אכן, המעשים המיוחסים לעורר הינם חמורים על פי כל אמת מידה, שעה שתקף ביחד עם אחיו את המתלונן, כאשר הוא עצמו מסובב את ידו לאחור, ותולש בכוח שרשרת זהב מצווארו, בעוד אחיו דוקר את המתלונן בצווארו, באמצעות סכין. גם אם העורר עצמו לא דקר את המתלונן, יש לראותו כמי שאחראי למעשה, שכן מדובר בפעילות שנעשתה על ידי שני האחים, בצוותא חדא.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מהרשעותיו הקודמות של העורר, הכוללות עבירות אלימות, איומים, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, עבירות רכוש ועבירות סמים. המדובר בעבר מכביד למדיי, דבר המלמד על אופיו העברייני ועל מסוכנותו של העורר.

בא כוחו של העורר לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית להוכחת האשמות ועל קיומה של עילת מעצר. השאלה העיקרית שעמדה לנגד עיני בית המשפט היא, האם יש מקום לשקול את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר?

12. כידוע הוא, כי בחינת האפשרות לשחרור נאשם לחלופת מעצר, נעשית בשני שלבים. בשלב ראשון, על בית המשפט לבחון, האם חלופת מעצר תסכון, היינו: האם החלופה עשויה, באופן עקרוני, לאיין או לכרסם בעילת המעצר. רק אם התשובה לשאלה הראשונה תהא חיובית, יפנה בית המשפט לשלב השני, בחינת חלופת מעצר קונקרטית, התואמת את הנסיבות שלפניו (בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.8.2012); בש"פ 5453/12 ירקוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.7.2012);בש"פ 9284/08 מאור לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.2008); בש"פ 1668/09 מנטס זבולנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); בש"פ 5924/12 אדוארד גורגוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.8.2012)).

בענייננו, סבר בית משפט קמא, כי מדובר במקרה גבול, וכי אין לשלול את האפשרות להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בית המשפט בדק את החלופה שהועלתה על ידי בא כוח העורר, והגיע למסקנה כי היא אינה מתאימה, וזאת, בעיקר בשל בעייתיות הכרוכה במפקחות המוצעות. כמו כן, התרשם בית המשפט כי אין ליתן אמון בנאשם, כי יקיים את תנאי השחרור בערובה, בלא פיקוח הדוק וצמוד.

13. דומני, כי בנסיבות אלה, היה על בית המשפט להפנות את העורר אל שירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר מעצר, שבמסגרתו ייבחנו אפשרויות נוספות, לשחרור העורר לחלופת מעצר ראויה. משהגיע בית המשפט למסקנה, כי במישור העקרוני ניתן לבחון חלופה, הרי שלא היה מקום להסתפק בפסילת החלופה המוצעת, אלא שהיה ראוי, בנסיבות העניין, לשקול אפשרויות נוספות, ככל שאלה קיימות.

14. לאור האמור, הערר מתקבל, במובן זה שהעורר יופנה אל שירות המבחן למבוגרים לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו, שבמסגרתו ייבחנו חלופות מעצר נוספות, מלבד החלופה שהוצעה לבית המשפט. תסקיר המעצר יוגש לבית משפט קמא, עד ליום 6.9.2012, לצורך קבלת החלטה מתאימה בעניינו של העורר.

ניתנה היום, ה' באלול התשע"ב (23.8.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: יאסר עמאש
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: