ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מליבו בניה בע"מ נגד מנסור שאוליאן :

רע"א 5392/12

המבקשים:
1. מליבו בניה בע"מ

2. אמפא נדל"ן בע"מ

3. אוהד סבן ו- 59 אחרים (קבוצת רכישה)

4. אורתם סהר הנדסה בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. מנסור שאוליאן

2. מלכה שאוליאן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בה"פ 21104-05-12 מיום 27.6.2012 שניתן על-ידי כבוד השופטת מ' פורר

בשם המשיבים:
עו"ד יהושע ננר; עו"ד עזריאל יעקובוביץ

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' פורר) בה"פ 21104-05-12 מיום 27.6.2012, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים (להלן: שאוליאן) למתן צו מניעה זמני, והורה למבקשים לאפשר לשאוליאן מעבר לביתם דרך המגרש הסמוך אשר בבעלות המבקשים 3 (להלן: חברי קבוצת הרכישה).

2. הכותרת אינה טעות: זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, וכדין 'דילגה' כביכול על בית המשפט המחוזי והוגשה היְשר לבית המשפט העליון. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה העיקרית הוא בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, בהתאם להלכה שלפיה רשאי בית משפט ליתן צו זמני גם כאשר שאלת הסמכות העניינית שנויה במחלוקת, דן בית משפט השלום כאמור בבקשת שאוליאן למתן סעד זמני והחליט לקבלהּ. הלכה פסוקה היא, כי משהועבר עניין מבית משפט מסויים לבית משפט בדרגה גבוהה יותר, מחמת העדר סמכות, הרי שרואים החלטת ביניים שניתנה על-ידי בית המשפט 'המעביר', כאילו ניתנה מלכתחילה על-ידי בית המשפט 'הנעבר' (ע"א 22/73 המ' 175/73 ברדה שבטא בע"מ נ' מאירסון, פ"ד כז(2) 604 (1973); רע"א 459/89 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ששון, פ"ד מג(4) 557 (1989)).

רקע עובדתי והליכים קודמים
3. שאוליאן מתגוררים מזה שנים במבנה ישן בירושלים. לטענתם, הם מתגוררים ביחידת דיור הנמצאת באותו מבנה מזה כ-40 שנה, ומעמדם הוא כשל דיירים מוגנים. השאלה האם אכן יש לשאוליאן זכויות בנכס ומה טיבן, היא נושא לדיון בהליכים משפטיים במסגרת תביעות פינוי שהוגשו לבית משפט השלום על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של הקרקע אשר עליה עומד המבנה. חלק מהמבנה שבו מתגוררים שאוליאן היה מצוי בשטח של מגרש סמוך (להלן: המגרש). המגרש נרכש על-ידי חברי קבוצת הרכישה על מנת להקים בו בניין מגורים בן 60 דירות. עבודות הבנייה במגרש החלו בחודש אוגוסט 2011. המבקשים התכוונו לעשות שימוש במלוא שטח המגרש בהתאם להיתר הבנייה שניתן להם. לפיכך התעורר צורך לפנות את שאוליאן מאותו חלק של המבנה המצוי בשטח המגרש.

4. על רקע הדברים הללו התקיימה התדיינות משפטית ארוכה בין הצדדים, ובמסגרתה התנהל ביום 8.12.2011 דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) אשר בסופו הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של החלטה (להלן: ההסדר). אֵלו עיקרי ההסדר: שאוליאן יפנו את החלק של המבנה הנמצא על המגרש; עם פינוי חלק זה יהיו רשאים המבקשים להיכנס לשטח שפונה ולבצע את עבודות הבנייה. בין הצדדים הוסכם כי מיד לאחר הריסת חלק מהמבנה יבנו המבקשים קיר בקו הבניין המוחזק על-ידי שאוליאן; בין הצדדים הוסכם עוד כי אם יפנו שאוליאן את השטח עד למועד שנקבע, ישלמו להם המבקשים סכום כסף של 75,000 ₪, אשר יופקד בידי בא-כוחם ויועבר להם לאחר ביצוע הפינוי בפועל; בהסדר הובהר כי שאוליאן יהיו רשאים להמשיך להתגורר בחלקי המבנה הנמצאים מחוץ לתחום המגרש; עוד הוסכם כי אין בהסדר כדי לפגוע בכל טענה שהיא של מי מן הצדדים.

5. לאחר שהצדדים הגיעו להסדר, הרסו המבקשים חלק מהמבנה שהיה מצוי במגרש. המבקשים הפקידו בידי בא-כוחם של שאוליאן את סכום הכסף המוסכם, אך הורו לו שלא להעביר את הכסף לשאוליאן, שכן לטענתם שאוליאן לא מילאו אחר מלוא חלקם בהסדר. המבקשים טענו כי שאוליאן עוברים בשטח המגרש באופן אשר מפריע לביצוע עבודות הבנייה. מנגד טענו שאוליאן כי נוכחותם בשטח היא לצרכי מעבר בלבד, והיא הכרחית על מנת לאפשר את מגוריהם במבנה.
6. לנוכח סירובם של המבקשים להעביר לשאוליאן את מלוא סכום הכסף, הגישו שאוליאן ביום 22.12.2011 בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. במוקד המחלוקת עמדה השאלה האם במסגרת ההסדר התחייבו המבקשים לאפשר לשאוליאן לעבור בשטח המגרש. ההליך בבקשה זו עוכב לפי בקשת שאוליאן, על מנת לאפשר לצדדים למצות את הליך המשא ומתן.

7. ביום 10.5.2012 הגישו שאוליאן תובענה חדשה לבית משפט השלום בירושלים, בגדרה ביקשו סעד הצהרתי הקובע כי שאוליאן רשאים לרשום במרשם המקרקעין זיקת הנאה בגין זכות מעבר הקיימת להם לטענתם במגרש, וזאת מכוח סעיף 94 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). בד בבד עם הגשת התובענה, הגישו שאוליאן בקשה למתן סעד זמני. ביום 16.5.2012 דן בית משפט השלום (השופטת מ' פורר) בבקשה, והחליט להעתר לה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקשים יאפשרו לשאוליאן לעבור דרך המגרש עד למתן פסק הדין בתובענה למתן סעד הצהרתי שלפיו יש לשאוליאן זיקת הנאה במגרש. בית משפט השלום קבע כי לאור ההסדר אשר קובע כי שאוליאן יורשו להתגורר במבנה, אין להתעלם מכך שיש לאפשר מעבר אל ביתם. ביום 22.5.2012 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום.

8. בעקבות נקיטת הליכים אלו, לא התנהל עוד משא ומתן בין הצדדים וביום 23.5.2012 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' רומנוב) בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בהחלטה זו קבע בית המשפט כי ההסדר אינו מחייב את המבקשים לאפשר לשאוליאן מעבר במגרש, ולאור נסיבות העניין קבע בית המשפט כי תועבר לשאוליאן מחצית מסכום הפקדון בלבד. על החלטה זו הגישו שאוליאן בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה ביום 18.6.2012 בהחלטת השופט י' דנציגר.

9. ביום 21.6.2012 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' רומנוב) בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט קבע כי בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים לא נקבע כי על המבקשים לאפשר לשאוליאן לעבור בשטח המגרש. בית המשפט המחוזי הבהיר כי ההנחה שעמדה ביסוד הסכמתם של שאוליאן להסדר הייתה כי הם יצליחו לפתוח פתח למבנה במקום אחר, שהגישה אליו אינה עוברת בשטח המגרש. כך יוכלו להתגורר במבנה ולצאת ולבוא ממנו מבלי לעבור בשטח המגרש. לצורך קידום פתרון זה שכרו שאוליאן מהנדס אשר התבקש לאתר כניסה חלופית למבנה, אך המהנדס חיווה דעתו כי אין אפשרות להתקין פתח אחר למבנה. לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי הנימוק אשר עמד ביסוד החלטת בית משפט השלום, לפיו התחייבו המבקשים לאפשר לשאוליאן מעבר למבנה, אינו יכול לעמוד. בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שייקבע האם יש להעניק לשאוליאן את הסעד הזמני המבוקש מכוח עילה עצמאית שאינה תלויה בהליכים הקודמים.

החלטת בית משפט השלום
10. בית משפט השלום קבע בהחלטתו מיום 27.6.2012 כאמור כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה העיקרית הוא בית המשפט המחוזי. עם זאת, לאור ההלכה המתירה לבית המשפט לתת צו זמני גם כאשר שאלת הסמכות העניינית שנויה במחלוקת, הכריע בית משפט השלום בבקשה למתן סעד זמני.

11. בית המשפט בחן את טענות הצדדים בהתייחס לתנאים לקבלת צו מניעה זמני – קיומה של עילת תביעה לכאורה, מאזן הנוחות, שיהוי, וניקיון כפיים. בית המשפט קבע כי עומדת לשאוליאן עילת תביעה לכאורה, וכי טענות הצדדים לעניין זיקת ההנאה צריכות להתברר במסגרת התובענה העיקרית. בית המשפט בחן את שיקולי מאזן הנוחות וקבע כי הוא נוטה לטובת מתן צו המניעה הזמני. בהעדר צו המניעה, תישלל זכות המעבר של שאוליאן לביתם באופן שיאלץ אותם לפנות את דירת מגוריהם, על כל ההשלכות הנובעות מכך. לעומת זאת, הנזק שייגרם למבקשים מעיכוב עבודות הבנייה ניתן לפיצוי כספי. בבחינת טענת השיהוי קבע בית המשפט כי כל עוד לא נחסמה בפועל דרכם לביתם, לא ראו שאוליאן צורך בנקיטת צעדים להסדרת רישום זיקת ההנאה. באשר לטענת חוסר תום הלב קבע בית המשפט כי מעיון בהסכמות אשר אליהן הגיעו הצדדים עולה כי שאוליאן לא ויתרו על זכויותיהם הקנייניות. על יסוד טעמים אלו, נעתר בית המשפט לבקשת שאוליאן והורה למבקשים להימנע מלבצע כל פעולה אשר תשלול את זכות המעבר של שאוליאן לביתם.

טענות המבקשים
12. באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה טוענים המבקשים כי ספק אם קיימת לשאוליאן זיקת הנאה בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 94 לחוק המקרקעין, ואף אם התקיימה זיקה שכזו ניתן לבטלה על-פי סעיף 96 לחוק המקרקעין. כמו כן טוענים המבקשים כי אף אם הייתה לשאוליאן זיקת הנאה, הם ויתרו על זכות המעבר עם ההגעה להסדר. אומנם במסגרת ההסדר שמרו שאוליאן על "כל טענה דיונית, מהותית או קניינית", אך לטענת המבקשים ההסדר אשר קבע במפורש כי יוקם קיר לאורכו של הגבול בין המגרשים שלל משאוליאן את זכות המעבר במגרש. לטענת המבקשים, שאוליאן שמרו על זכויותיהם הקנייניות, ככל שהן נוגעות לשטח ביתם, וזאת לצורך משא ומתן מול מינהל מקרקעי ישראל. עוד טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט בעניין מאזן הנוחות. לטענתם, הנזק שעלול להיגרם לשאוליאן הוא כספי, שכן הם מנהלים משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל לקבלת פיצוי כנגד התפנות מן המבנה. המבקשים מודים כי המשך העבודות במגרש יוביל לפינויים בפועל של שאוליאן מביתם, אך לטענתם זו הייתה רוח ההסדרים וההחלטות הקודמות שהתקבלו בעניין זה. עוד טוענים המבקשים כי בית משפט השלום לא התחשב בנזקים אשר יגרמו ל-60 חברי קבוצת הרכישה, כאשר סביר להניח כי חברי קבוצת הרכישה לא יוכלו להיפרע משאוליאן בגין נזקיהם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שאוליאן התנהלו בחוסר תום לב, לאחר שבמשך עשרה חודשים לא העלו את טענותיהם בנוגע לקיומה של זיקת הנאה במגרש, והעלו טענה זו לאחר ההגעה להסדר שהיה אמור להביא לסיום ההליכים המשפטיים ולהמשך ביצוע עבודות הבנייה.

תשובת שאוליאן
13. לטענת שאוליאן, הטענות המשפטיות שמעלים המבקשים בכל הנוגע לזיקת ההנאה צריכות להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת בקשת רשות הערעור. עוד טוענים שאוליאן, כי אין כל הוראה בהסדר אשר מונעת מהם את נקיטת ההליך לרישום זיקת ההנאה, וההסדר קובע במפורש כי אין בו כל ויתור על טענות קנייניות של הצדדים. כמו כן טוענים שאוליאן כי ההסדר אינו מחייב אותם לפנות את יתר חלקי המבנה אשר מחוץ לתחום המגרש, ועל כן יש לאפשר להם מעבר לביתם. שאוליאן מוסיפים וטוענים כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת מתן צו המניעה הזמני. שאוליאן מצביעים על כך כי גם המבקשים מודים כי משמעות ביטול צו המניעה היא פינויים מביתם, וטוענים כי מדובר בנזק בלתי הפיך אשר אינו ניתן לפיצוי כספי. לעומת זאת, הנזק שייגרם למבקשים בשל עצירת עבודות הבנייה במגרשם ניתן לפיצוי כספי. באשר לטענת המבקשים כי שאוליאן פועלים בחוסר תום לב, טוענים שאוליאן כי בית המשפט דחה טענה זו לגופה. שאוליאן טוענים כי הוכיחו כי לא הייתה להם סיבה לחשוב כי זכות המעבר לביתם תיפגע, ועל כן לא הייתה כל סיבה לנקוט בהליכים נוספים.

דיון והכרעה
14. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתשובה שניתנה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה, בעיקרה, להידחות. הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, וערכאת הערעור תטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במצבים חריגים (רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פסקה 4 (לא פורסם, 7.6.2011)). על אף המורכבות והרגישות של נסיבות העניין דנן, לא מצאתי כי הוא עולה בגדר החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית.
15. בית משפט השלום עמד בפירוט על מכלול הסוגיות הזקוקות לבחינה טרם מתן הסעד הזמני. בהוראת בית המשפט המחוזי, בחן בית משפט השלום את השאלה האם יש להעניק לשאוליאן את הסעד הזמני מכוח עילה עצמאית שאינה תלויה בהליכים קודמים. בבחינת עילת התביעה בהליך הנוכחי, תביעה לסעד הצהרתי כי לשאוליאן זיקת הנאה במגרש, דעתי כדעת בית משפט השלום כי עומדת לשאוליאן עילת תביעה לכאורה. שאוליאן הציגו ראיות לכאורה על כך שהם מתגוררים במבנה מזה כ-40 שנה, וכי הדרך היחידה לצאת ולבוא מביתם היא דרך המגרש. שאוליאן הראו עילת תביעה לכאורה להוכחת זיקת ההנאה במגרש. טענות הצדדים ביחס לקיומה או לשלילתה של זיקת ההנאה על-פי חוק המקרקעין צריכות להתברר במסגרת התובענה העיקרית. כמו כן, לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעתו של בית משפט השלום ביחס למאזן הנוחות. בעוד שצו המניעה יוביל לנזקים כספיים למבקשים, הנובעים מעיכוב ביצוע עבודות הבנייה, הרי שהימנעות ממתן צו מניעה עשויה להוביל לפינויים של שאוליאן מבית מגוריהם. על אף שבין שאוליאן לבין מינהל מקרקעי ישראל מתנהלים מגעים בנוגע לפינויים מן המבנה, כל עוד לא פונו שאוליאן מביתם והמגעים טרם הגיעו לסיומם, התוצאה של ביטול צו המניעה היא פינויים של שאוליאן מביתם לפני בירור זכויותיהם במבנה ובמגרש. זאת ועוד, לאור לשון ההסדר אשר קבעה במפורש כי הצדדים אינם מוותרים על זכויותיהם הקנייניות, לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי שאוליאן פעלו בחוסר תום לב בהגשת התביעה להצהרה על זיקת ההנאה.

16. לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מהותרת צו המניעה על כנו עד לבירור התובענה לגופה. יחד עם זאת, דומני כי הערובה הכספית בסך של 15,000 ₪ אשר עליה הורה בית משפט השלום על מנת להבטיח את נזקי המבקשים, אין בה די. סכום הערבות יעמוד על סך של 50,000 ₪. את היתרה יש להפקיד בקופת בית משפט השלום עד יום 28.8.2012, שאם לא כן יפקע תוקפו של הצו הזמני.
בכפוף לכך, נדחית בזאת הבקשה למתן רשות הערעור.

ניתנה היום, ג' באב תשע"ב (21.8.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מליבו בניה בע"מ
נתבע: מנסור שאוליאן
שופט :
עורכי דין: