ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל ממוט נגד מדינת ישראל- משרד החקלאות :

רע"א 4217/12

המבקש:
דניאל ממוט

נ ג ד

המשיב:
משרד החקלאות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.04.2012 בעש"א 32579-10-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' ואגו

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו) בעש"א 32579-10-11 מיום 4.4.2012, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש לפי סעיף 22 לחוק הרופאים הווטרינרים, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) על החלטת מנכ"ל משרד החקלאות מיום 12.9.2011, מכוח הסמכות שהואצלה לו על ידי שר החקלאות לפי סעיף 19 לחוק, בה קבע בצו כי רישיונו של המבקש לעסוק בווטרינריה יבוטל לצמיתות.

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

1. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נגד המבקש שעסק ברפואה ווטרינרית הוגש כתב קובלנה בו פורטו מקרים שבהם ביצע ניתוחים כגון עיקור וסירוס וכן טיפולים אחרים בחיות בית. נטען כי במהלך עבודתו נהג המבקש בחוסר מיומנות חמור, בדרך שאינה הולמת את מקצועו, גילה במעשיו שאין לו ידע בסיסי ברפואה וטרינרית והתנהל ברשלנות בוטה. אף שמדובר בניתוחים ובטיפולים נפוצים שאינם חורגים מהשגרה ביחס לטיפול בכלבים וחתולים הוברר כי המבקש התנהל באופן הנוגד כל פרקטיקה רפואית וטרינרית סבירה וידועה, כגון אי גילוח האזור המנותח, אי ביצוע סטריליזציה של האזור המנותח ושל הכלים, ביצוע ניתוח על שולחן בסלון בלי למדוד את כמות חומר ההרדמה הנדרש ועוד. בנוסף לכך נטען בכתב הקובלנה כי כתוצאה ממחדליו של המבקש התפתחו אצל מקצת החיות המטופלות זיהומים, דימום והידרדרות במצבן הבריאותי תוך שהדברים הצריכו התערבות רפואית נוספת ופעולות מורכבות, אף כירורגיות, להטבת הנזקים שנגרמו. התשתית העובדתית שהובאה לפני הוועדה שמינה שר החקלאות מכוח סמכותו לפי החוק (להלן: הוועדה) כללה גם התייחסות וחוות דעת של וטרינרים שונים, בהם אלו שנאלצו לתקן ולהיטיב נזקים שנגרמו לבעלי החיים על ידי המבקש. המבקש לא חלק על מרבית הממצאים העובדתיים של הוועדה.

2. עוד עולה כי לנוכח הנסיבות החמורות הוועדה סברה כי אמצעי המשמעת היחיד המתאים הינו ביטול רישיונו של המבקש לעסוק ברפואה וטרינרית לצמיתות. מנכ"ל משרד החקלאות בחן את ממצאיה העובדתיים של הוועדה ואת המלצתה ובחר לאמץ מסקנותיה והמלצתה. נימוקי הוועדה לסנקציה אותה המליצה להשית על המבקש היו שהמשך עיסוקו ברפואה וטרינרית עלול לגרום נזקים וסבל לבעלי חיים בהם יטפל.

יצויין כי הוועדה שקלה האם ניתן להסתפק בסנקציות חמורות פחות כדי לא לפגוע בפרנסתו של המבקש. כך, נבחנה הצעת המבקש להתלות את רישיונו עד שיעבור הכשרות נוספות אולם זו נדחתה משום שלדעת הוועדה לא ניתן להצדיק המשך עיסוקו של המבקש בתחום שאין הוא כשיר לו. ברקע להחלטה זו הייתה הודעת המבקש במשטרה בה מסר כי צבר עשר שנות ניסיון בהן ביצע ניתוחים לבד. מכך הסיקה הוועדה כי "לא ניתן היה לומר כי מדובר בטעויות של רופא בראשית דרכו, אשר ביצע מספר ניתוחים בטרם מילא את ההכשרות הנדרשות, אלא בכשל מהותי עמוק ומתמשך בשיקול הדעת ובתפיסת הנקבל ביחס ליכולותיו המקצועיות...". נוכח כל האמור לעיל, סברה הוועדה כי מדובר במקרה של חוסר מיומנות וחוסר ידע חמורים ולכן לא ניתן להסתפק בפחות מביטול רישיונו של המבקש לצמיתות.

כנגד החלטת מנכ"ל משרד החקלאות לאמץ את המלצת הוועדה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בערעורו לא התכחש המבקש למסכת העובדתית הנטענת כנגדו. ערעורו התמקד באפשרות להשית עליו סנקציה חמורה פחות. המשיבה טענה כי אין לומר שביטול רישיונו של המבקש יפגע בפרנסתו באופן קשה שכן המבקש כבר מצא עבודה למחייתו בתחום הווטרינריה הגם שזו לא כוללת טיפול בבעלי חיים.

4. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהערעור שהוגש לפניו הינו הליך נדיר וככל הידוע לו זה הערעור הראשון המגיע לפתחו של בית המשפט מכוח החוק. בית המשפט הדגיש כי על אף שמדובר בהליך "אזרחי" בית המשפט צריך לבחון את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בהתאם לכללי המשפט המנהלי. בגדרי ביקורת שיפוטית זו אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המנהלית אלא בוחן את תקינות ההליך, את קיום כללי הצדק הטבעי, האם נשקלו שיקולים זרים והאם החלטת הרשות סבירה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהליך השימוע שנערך למבקש היה תקין, ניתנה לו הזדמנות להתגונן וטענותיו נשמעו. בית המשפט קבע כי החלטתה של הרשות המוסמכת לבטל את רישיונו של המבקש סבירה ומוצדקת לאור נסיבותיו של המקרה דנן בעטיין לא ניתן היה להסתפק בצעד פוגעני פחות.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5. נימוקי הבקשה דנן אינם שונים במהותם מטיעוניו של המבקש בבית המשפט המחוזי. גם לפני טוען המבקש כי החלטת הרשות אינה סבירה שכן ניתן היה לנקוט בצעדים פוגעניים פחות על מנת להביא לשיפור הכשרתו ומקצועיותו. המבקש סבור כי טעה בית המשפט המחוזי משאישר את החלטת הרשות המוסמכת לשלול את רישיונו לעסוק ברפואה וטרינרית. צעד זה, כך טוען המבקש, פוגע באופן חמור בפרנסתו ובעיסוקו באופן לא מידתי.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

7. אמנם ניתן להעלות את הטענה לפיה הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי הוא הפעם הראשונה בה נבחן עניינו של המבקש על ידי ערכאה שיפוטית ולפיכך לכאורה לא צריכה לחול על המקרה דנן הלכת חניון חיפה [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. ואולם, כמו במקרים אחרים בהם מתבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי שדן בערעור על החלטתה של רשות מנהלית מוסמכת או ועדה בעלת סמכויות מעין שיפוטיות, שאז מוחלת הלכת חניון חיפה (ראו לאחרונה: החלטתי ברע"א 3196/12 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 13.8.2012), פסקה 7 והאסמכתאות המפורטות שם), גם בנסיבות העניין סבורני כי יש ליישם את הלכת חניון חיפה לפיה על מנת שתינתן רשות ערעור יש להצביע על קיומה של שאלה משפטית ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של בעל דין ולחלופין כי אי מתן רשות ערעור יגרום למבקש עיוות דין.

8. הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה משפטית. השאלה האם ניתן היה להסתפק בסנקציה חמורה פחות בעניינו של המבקש נגזרת מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ולכן היא מתמצה בדל"ת אמותיהם של הצדדים באופן שאינו מצדיק מתן רשות לערער. זאת ועוד, איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין. עניינו של המבקש נבדק באופן ענייני על ידי הוועדה שאפשרה לו זכות טיעון. הוועדה שקלה את האפשרות לנקוט בחלופה פוגענית פחות אך הגיעה למסקנה כי בנסיבות העניין הדבר אינו אפשרי. אף בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה דומה. סבורני כי התשתית העובדתית העולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מבהירה מדוע לא ניתן היה להסתפק בצעד חמור פחות בעניינו של המבקש. כמו כן, מצא בית המשפט המחוזי כי המבקש מצא "עיסוק מכניס" בתחום הפיקוח הווטרינרי בתאגיד מזון מבלי שהדבר יצריך מתן שירותיו כרופא-וטרינר.

אכן, חופש העיסוק ופרנסתו של המבקש הם זכויות ואינטרסים ראויים להגנה, אך אין מדובר בזכויות מוחלטות אלא יש לאזנן אל מול אינטרסים וזכויות מתנגשות, כגון זכותם של בעלי החיים המטופלים לטיפול רפואי מקצועי, הולם ומסור כפי שעמד על כך השופט ואגו בפסק דינו:

"רופא וטרינר, קודם לכל הוא רופא. הרפואה היא מלאכת קודש, עניינה בהצלת חיים ובריפוי מחלות. אמנם, כמובן, אין דין אחד לקדושת ערך החיים של בני האדם, אל מול דאגה לבריאותם ולרווחתם של חיות הבית, אולם, ראויה מאד היא גישת הרשות המוסמכת, מתוך חמלה ודאגה לגורל 'ידידיו של האדם', כאשר אין היא מוכנה 'להמר על חייהם' אף של אלה, ולערוך ספקולציות בדבר היתכנות שנוי הליכותיו והתנהלותו של המערער, כאשר לאורך תקופה, וברצף שיטתי, גילה רשלנות מקצועית וחוסר ידע בסיסי בתחום מלאכתו. אף אם שלילת הרשיון תכביד, במידה מסויימת, על פרנסתו, ברי, שאת המחיר להימנעות מכך, ואת 'שכר הלימוד', לשיפור כישוריו של המערער, לא צריכים לשלם כלבים וחתולים שבעליהם מבקשים ליתן להם טיפול רפואי מסור ומקצועי" (שם, עמ' 4, שורות 30-23).

9. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז באב תשע"ב (15.8.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: דניאל ממוט
נתבע: מדינת ישראל- משרד החקלאות
שופט :
עורכי דין: