ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהים אבו הדובה נגד מדינת ישראל :

ע"פ 5835/12

המבקש:
אברהים אבו הדובה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 12.07.2012 בת"פ 10413-10-11 שניתן על ידי כבוד השופט נ' אבו טהה

בבית המשפט העליון

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' אבו טהה) בת"פ 10413-10-11.

1. המבקש הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, החזקת סכין שלא למטרה כשרה וסחיטה בכוח. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המבקש, קשרו המבקש ונאשמים נוספים קשר לחטוף קטין (להלן: המתלונן) שידע לכאורה את זהותם של אנשים שתקפו את אחיו של אחד הנאשמים, ולאלצו לחשוף בפניהם את זהות התוקפים. ביום 3.9.11, עת שהה המתלונן ליד בית העלמין בשדרות, חטפו אותו הנאשמים האחרים והביאוהו לאתר שמירה, שם המתין להם המבקש כשהוא מצויד במקל וסכין. בשלב זה הכו המבקש והנאשמים את המתלונן, המבקש קשר את ידי המתלונן לאחור, והכה אותו בגבו באמצעות המקל. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלונן חבלות של ממש.

2. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש. מהתסקיר עלה כי המבקש בן 19 וסיים 9 שנות לימודים בלבד, נמנה עם משפחה בת 16 נפשות והינו חסר תעסוקה. בפני שירות המבחן הודה המבקש במעשים, הסביר כי אותה עת הוא החליף את אחיו שעבד כשומר באתר שמירה על יד שדרות, והכיר לראשונה את יתר הנאשמים רק באותו השבוע. אביו של המבקש תיאר את משפחתו כנורמטיבית והודיע כי בכוונתו לפנות למשפחת המתלונן לעריכת "סולחה". שירות המבחן סבור שחולשת אישיותו של המבקש הביאה אותו למעורבות בעבירות דנן ונמנע מלבוא בהמלצה טיפולית. לבסוף, שירות המבחן סבר כי יש להשית על המבקש ענישה מוחשית וצופה פני עתיד אשר תהווה גבול ברור להתנהגותו בעתיד.

3. משהודו המבקש והנאשמים בכתב האישום המתוקן, כאמור, גזר בית המשפט את דינם ביום 12.7.12. על המבקש הושתו 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מסוג פשע, פיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן וקנס על סך 1000 ₪ או שבועיים מאסר תמורתו. בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש ועל הנסיבות המחמירות שבהן הן בוצעו. כך למשל, ציין בית המשפט כי האלימות שהופעלה כלפי המתלונן משמעותית, והיא הופסקה רק בהתערבות של אחר שהגיע למקום וחילצו. מנגד, שקל בית המשפט לקולא את גילו הצעיר של המבקש והנאשמים האחרים ואת העובדה שאין להם עבר פלילי. כמו כן, התחשב בית המשפט בהודאתם שחסכה זמן שיפוטי יקר, בהבעת החרטה על מעשיהם ובאורח החיים הנורמטיבי שהם ניהלו עובר למעצרם, שהיה המעצר הראשון בחייהם.

4. ביום 29.7.12 הגיש המבקש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולצידו את הבקשה שבפניי. טענתו המרכזית של המבקש המצדיקה לשיטתו את עיכוב ביצוע העונש היא העדפתו של בית המשפט את הפן ההרתעתי-עונשי על פני האינטרס השיקומי של המבקש. לדידו, כיוון שעברו חף מכל עבירה פלילית, ואף במהלך ניהול התיק דנן לא נרשמה לו כל הפרה של תנאי שחרורו בחלופת המעצר, יש לראות את האירוע כמעידה חד-פעמית. עוד הוא סבור כי אם ביצוע עונש המאסר לא יעוכב, הוא עשוי לסיים לרצות את עונשו עובר להכרעה בערעור. בדיון שלפניי הוסיף על כך בא כוחו ואמר שבגזר הדין התייחס בית המשפט אל המבקש כאילו הוא הורשע בעבירת החטיפה אשר יוחסה בכתב האישום המקורי, זאת למרות שעבירה זו נמחקה מכתב האישום המתוקן.

5. באת כוח המשיבה סבורה שדין הבקשה להידחות. בדיון שבפניי דחתה את טענות בא כוח המבקש וטענה כי בית המשפט לא ייחס למבקש בגזר הדין עבירה של חטיפה. עוד היא מוסיפה כי המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש בלבד, אשר אין בו כשלעצמו להצדיק עיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר. לדידה, שירות המבחן קבע שהמבקש לא לוקח אחריות על מעשיו ונמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

6. לאחר שבחנתי את הבקשה, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, נקודת המוצא היא כי נאשם שהושת עליו עונש מאסר יחל בביצועו המיידי, וככלל, אין בהגשת ערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין (ראו למשל: ע"פ 8397/10 זועבי נ' מדינת ישראל פס' 5 להחלטה (לא פורסמה, 28.11.2010)). בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש עליו לאזן בין האינטרס הציבורי באכיפתו היעילה של הדין הפלילי ובהרחקת גורמים המסכנים את הפרטים בחברה, ובין הצורך להימנע מפגיעה בנידון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בדיעבד שמאסרו היה בלתי מוצדק, או אם יוחלט להפחית באופן ניכר מהעונש שנגזר עליו (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 270 (2000) (להלן: פרשת שוורץ)).

השיקולים המנחים את מלאכת האיזונים נפרשו בפרשת שוורץ, בה נמנו, בין היתר, השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי ונסיבותיו האישיות של הנידון. יישום שיקולים אלה בנסיבות המקרה דנן מוביל למסקנה כי אין הצדקה לחרוג במקרה הנוכחי מנקודת המוצא, לפיה יבוצע העונש באופן מיידי. ראשית, מבלי לקבוע מסמרות ולהביע עמדה באשר לטענות המבקש בערעור לגופו, לא התרשמתי כי סיכויי הערעור גבוהים. ערעורו של המבקש נסב אך על חומרת העונש, אשר הוטל עליו בגין מעשי אלימות חמורים ביותר שנפסקו רק לאחר התערבותו של גורם זר. לכן, דומה כי אף אם יצלח המבקש בערעורו, ככל הנראה אין מדובר במקרה בו סביר שבית המשפט יבטל את עונש המאסר כליל, ואין הצדקה לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל אשר עומד על תקופה לא קצרה מאוד בת 18 חודש.

שנית, על אף שמדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי, הרי שהמבקש הורשע כאמור בעבירות אלימות חמורות ביותר. נסיבות ביצוען הינן קשות, בין היתר, נוכח העובדה שתקיפת המתלונן נעשתה בחבורה, שהמבקש המתין ליתר הנאשמים בעודו חמוש בסכין ומקל להכאת המתלונן, ומשום שהמבקש וחבריו המשיכו להכות את המתלונן גם לאחר שהיה כפות לכיסאו וחסר אונים. חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מעצימות את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר.

7. הנה כי כן, נוכח השיקולים שפורטו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן גובר האינטרס הציבורי בביצוע המיידי של גזר הדין על האינטרס הפרטי של המערער בעיכוב ביצוע העונש. נוכח האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית. בשים לב להסכמה שנתנה המשיבה בבית המשפט המחוזי לעכב את עונש המאסר לתקופה של 45 יום ממועד מתן גזר הדין שניתן ביום 12.7.12, לבקשת המבקש ובהתחשב בחג הרמדאן – יעוכב ביצוע עונש המאסר עד ליום 2.9.12. תנאי המעצר שנקבעו בבית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.9.12 שעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

בהתחשב במשך בתקופת המאסר הדיון בערעור ייקבע לא יאוחר מיום 1.3.13.

ניתנה היום, כ"ה באב התשע"ב (‏13.8.2012).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: אברהים אבו הדובה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: