ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורם יהודה נגד מדינת ישראל :

רע"פ 1035/11

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:
יורם יהודה

נ ג ד

המשיבות:
1. מדינת ישראל

2. תקוה זכאי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.1.11 בע"פ 7891/09 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ת' שפירא וח' ברנר

בשם המבקש:
בעצמו

בשם המשיבה 1:
עו"ד נילי פינקלשטיין

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 7891/09, כבוד הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ת' שפירא ו-ח' ברנר) מיום 5.1.2011. יצוין, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נדונו שני ערעורים נוספים שהגיש המבקש, על שני תיקים אחרים שנידונו בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ע"פ 7694-09 וע"פ 38630-03-10). ביום 14.7.2007 נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, ככל שהיא נוגעת לשני תיקים אלה.

בהליך הרלבנטי לענייננו, הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום המקורי, ביום 18.10.2002 אמר המבקש לאשתו (להלן: המתלוננת) כי "הוא ימלא את מקומו של אלוהים וידאג שאחותה תשב עליה שבעה". המבקש כפר באישום והתיק החל להתברר בפני בית המשפט. בשלב מסוים הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון שלפיו המבקש יודה בנוסח מתוקן של כתב האישום שבו נכתב כי הוא אמר למתלוננת "כי הוא מאחל להן [לה ואחותה] שיצאו משבעה לשבעה". בעקבות הודאתו ובהתאם להמלצת שירות המבחן קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו כי המבקש לא יורשע ויחויב בביצוע 60 שעות עבודה לטובת הציבור. המבקש ביצע את השעות שבהן חויב ולאחר מכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 2.5.2007 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 70985/05, כבוד השופטים א' שהם, י' שיצר ו-י' שבח) כי התיק יוחזר לדיון בפני בית משפט השלום, כאשר החלק העובדתי בכתב האישום המתוקן יבוטל ובמקומו יבוא כתב האישום המקורי. בכך, קיבל בית המשפט את הערעור במובן זה שביטל את החלטת בית משפט השלום שלא להרשיע את המבקש. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שבה טען כי היא ניתנה בחוסר סמכות. בקשתו זו נדחתה מהטעם שהוגשה בטרם מוצה ההליך בערכאות הקודמות (רע"פ 4310/07 יהודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.7.2007)).

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, הוחזר התיק לבית משפט השלום והדיון התקיים מחדש, בהתאם לנוסחו המקורי של כתב האישום. המבקש העלה טענה מקדמית נגד ההחלטה להחזיר את התיק לבית משפט השלום. לטענתו, הוא מעולם לא ביקש סעד כזה ועומדת לו כעת הגנה של סיכון כפול. מנגד, טענה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) כי המבקש הוא זה שפעל "להחזרת הגלגל לאחור" בכך שהגיש ערעור. ביום 25.3.2008 דחה בית משפט השלום בתל אביב את טענת המבקש בדבר סיכון כפול (ת"פ 5518/03, כבוד השופטת ד' רייך-שפירא). זאת, שכן ההחלטה על שמיעת ההליך מחדש ניתנה לאחר שהמבקש, שלא השלים עם התוצאה של ההליך הקודם, הניע את ההליך החדש, ולבקשתו הוחזר ההליך לנקודת ההתחלה. עוד קבע בית המשפט כי החוק מסמיך את ערכאת הערעור, בין היתר, להחזיר את הדיון לערכאה הקודמת, והמבקש לא יכול להלין על כך שזו ההחלטה שהתקבלה ולא התוצאה שאליה שאף כשהגיש את הודעת הערעור. באותו מועד, כפר המבקש בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לניהול הוכחות.

ביום 15.9.2009 הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המקורי. בית המשפט קבע כי הוא נותן אמון במתלוננת ועל סמך עדותה, תוך שימת לב שמדובר בעדות יחידה, הוא קובע כי המבקש איים עליה. בית המשפט דחה את טענות המבקש בדבר מחדלים שנפלו כביכול בחקירת הפרשה. באותו היום, הטיל בית המשפט על המבקש עונש של חודשיים מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים וקנס בסך של 2000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לכך שעם ביטולו של הסדר הטיעון, הצעתה המקורית של המשיבה בעניין העונש מבוטלת.

על פסק דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. טענתו המרכזית של המבקש בערעור שהגיש הייתה כי החלטת בית המשפט המחוזי בע"פ 70985/05 העמידה אותו למעשה בפני סיכון נוסף להרשעה, לאחר שכבר קיבל את הסדר הטיעון והסכים לתיקון כתב האישום. בנוסף, העלה המבקש טענות לגופו של עניין וביניהן שהאמירה שיוחסה לו לא יכולה להיחשב כאיום וכן טענות בנוגע למחדלי חקירה. בית המשפט דחה את הערעור, על כל חלקיו. בכל הנוגע לטענת ה"סיכון הכפול" קבע בית המשפט כי המבקש הוא שהגיש את הערעור ובכך פתח את הדלת בפני ערכאת הערעור להחזיר את הדיון לבית משפט השלום. עוד קבע בית המשפט כי המבקש הוא זה שהציע בערעור שהגיש כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום וידון על פי כתב האישום המקורי. בנוסף, דחה בית המשפט את יתר טענותיו של המבקש לעניין קביעותיו של בית משפט השלום, שכן מדובר בקביעות מהימנות שבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, במסגרתה טוען המבקש טענות שונות ונתייחס למרכזיות שביניהן. ראשית, טוען המבקש טענות שונות באשר ליסודותיה של עבירת האיומים ובייחוד ליסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירה זו. שנית, חוזר המבקש על טענתו בנוגע ל"סיכון הכפול" שבמסגרתה הוא טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על החזרת הדיון בתיק לבית משפט השלום, על ביטול כתב האישום המתוקן והחזרתו של כתב האישום המקורי, וזאת לאחר שנטען כי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן אינן מהוות עבירה פלילית. שלישית, טוען המבקש טענות לגבי ממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ובייחוד באשר לאמון שניתן בעדותה של המתלוננת. רביעית, טוען המבקש טענות שונות באשר למחדלי חקירה שנפלו כביכול בהליך שהתקיים בעניינו.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה שאלה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. עוד טוענת המשיבה כי המבקש חוזר על הטענות אותן העלה בפני בית המשפט המחוזי, טענות אשר נדחו בפסק דין מנומק ומבוסס. בכל הנוגע לטענה בעניין הסיכון הכפול, טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי פעל במסגרת סמכותו כשהחזיר את הדיון לבית משפט השלום. עוד טוענת המשיבה כי המבקש הסכים להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית כדי שזו תדון בהתאם לאמור בכתב האישום המקורי.

לאחר שעיינו בבקשה, בתגובת המדינה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, בקשתו אינה חורגת מעניינו הפרטי, ואינה מעלה שאלה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. בכל הנוגע לטענות המבקש המופנות כלפי ממצאי מהימנות שקבע בית משפט השלום, כבר נקבע בהחלטה מיום 14.7.2011, כי אלו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בהתאם להלכה לפיה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות אלה. כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיהן של הערכאות הקודמות בכל הנוגע להתקיימותם של היסודות הנדרשים להוכחת עבירת האיומים ובכל הנוגע למחדלי החקירה. אף טענתו של המבקש בנוגע להחזרת הדיון בעניינו לבית משפט השלום תך ביטול הסדר הטיעון בין הצדדים והחזרתו של כתב האישום המקורי, אינה מעלה בנסיבות המקרה שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי. זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שהוא יזם את הליך הערעור לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן ואף הסכים להחזרת התיק לבית משפט השלום לדיון בכתב האישום המקורי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בענייננו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתן היום, כ"ד באב התשע"ב (12.8.2012).

ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט


מעורבים
תובע: יורם יהודה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: