ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבנר צורי נגד עמאד דעדוע :

בפני כבוד הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים ויינשטיין

תובע

אבנר צורי

נגד

נתבעים

1.עמאד דעדוע
2.איימן עליאן

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים

פסק דין

בפני תביעות הדדיות שמקורן בהסכם מיום 31/07/11 לביצוע עבודות אלומיניום בבית התובע.
בהסכם העבודה נקבע, כי בתמורה לביצוע העבודה ישלמו התובע ורעייתו לנתבעים 90,000 ₪, אשר יחולקו לשלושה תשלומים שווים, בהתאם לשלבי העבודה, תשלומים אשר נפרעו במלואם ובמועדם.
המועד שנקבע לסיום העבודה נקבע ליום 20/09/11 "וזאת במידה וכל עבודות ההכנה יבוצעו ע"י הקבלן של המזמינים" (התובע ורעייתו).

טענות הצדדים
לטענת התובע, הנתבעים הציגו בפניו מצג שווא ובפועל, גבו 7,500 ₪ מעבר לסכום המוסכם וכן, ביצעו עבודה בלתי מקצועית ולקויה, כמפורט להלן:
הנתבעים הציגו עצמם כמתקינים מורשים למוצרי חברת "קליל", למרות שאין הם מורשים כאמור. כתוצאה, סירבה חברת "קליל" לערוך בדיקה של טיב העבודה בבית התובע.
למרות שעל הנתבעים היה לסיים את העבודות ביום 20/09/11, בפועל העבודה בבית התובע הסתיימה ביום 03/11/11, כאשר עד למועד הגשת התביעה נותרו עבודות שהנתבעים טרם השלימו.
בהסכם ניתנה לתובע האפשרות לבטל חלון בחדר המדרגות. על אף האמור, הנתבעים גבו מחיר מלא עבורו (2,500 ₪) וסירבו להעביר את החלון לידיו.
הנתבעים דרשו וקיבלו סכומים עודפים לסכומים עליהם סוכם:
הנתבעים טענו כי לא ניתן היה להרכיב תריס ישן קיים מאחר שהוא לא התאים למידות. בגין התריס חייבו הנתבעים את התובע בסך 800 ₪.
דלתות שנטען כי תוקנו לא תוקנו ובפועל, הורכבו בצורה רשלנית כאשר הן עקומות ופגומות. בעבור תיקון הדלתות גבו הנתבעים 1,000 ₪.
למרות שבהסכם העבודה נכתב מפורשות כי כל התריסים יהיו "תריסי אור משוכים", חייבו הנתבעים את התובע בסך 650 ₪ עבור תריס משוך ומנוע.
לנוכח הגבהת הריצוף, נדרשו הנתבעים לקצר את אחת הדלתות. האמור סוכם מראש ולמרות זאת, דרשו הנתבעים 400 ₪ בעבור החלפת הזכוכית.
הנתבעים דרשו 800 ₪ עבור תפסנים נוספים לזכוכית, 770 ₪ עבור הזכוכית ו- 300 ₪ בעבור עבודה, על אף שהאמור נכלל במפרט.
לטענת התובע, העבודה בוצעה בצורה רשלנית, מבלי שהותקנו ידיות לפתיחה מבחוץ, החלונות בקומה העליונה אינם אטומים ומי גשמים חודרים דרך החלונות. חברת איטום הוזמנה לטענת התובע לתקן את הליקוי. בקומה התחתונה חודר אוויר מבעד לחריצים שהותירו הנתבעים. התובע נאלץ, לטענתו, לשלם לבעל מקצוע 500 ₪ לסגירת הפתחים שהותירו הנתבעים.
הסעדים להם עתר התובע הינם השבת 7,500 ₪ אשר לטענתו שולמו ביתר, תשלום 12,500 ₪ בגין "תיקון הליקוי + הפסד אחריות יצרנים שלא ניתן לי עקב ההתחזות שלהם למתקינים מורשי "קליל"" וכן, 10,000 ₪ בעבור עוגמת נפש ואיחור במועד השלמת העבודה, שגרר לטענתו תשלום עבור דירה חלופית.

מנגד טוענים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לכל פיצוי, להפך. לגישתם חב הוא לפצותם בסך 30,000 ₪, בהתאם לכתב התביעה שכנגד שהגישו:
הנתבעים טענו כי מעולם לא הציגו עצמם כמורשי התקנה של חברת "קליל". כל שסוכם עם התובע היה שהוא רשאי יהיה להזמין נציגים מטעם חברת "קליל" לעריכת בדיקה לאחר השלמת העבודה.
בהסכם העבודה הוסכם כי על התובע יהא לשלם לנתבעים 90,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובע לא שילם את מרכיב המע"מ ובכך, נותר הוא חב 10,200 ₪.
העבודה לא הושלמה במועד בשל עיכובים מצד הקבלן ובפועל, בשל העיכובים נגרמו לנתבעים נזקים כספיים באשר העבודה נמשכה 47 ימים מעבר למוסכם, נתון אשר השפיע לטענת הנתבעים על עבודות אחרות ואילץ את הנתבעים לשלם לספקים מכיסם הפרטי. את הנזק בגין איחורי הקבלן אמדו הנתבעים בסך 15,000 ₪.
באשר לחלון בחדר המדרגות, מאחר שהתובע ביקש לבטל את החלון לאחר שהוזמן, הרי שבהתאם להסכם העבודה, על התובע לשלם את תמורתו מאחר שכמוסכם, הזמנה "תחשב כביצוע", כלשון ההסכם.
התוספות בהן חויב התובע הינן תוספות מוסכמות שנדרשו בשל שינויים שביצע התובע, באישורו ובהסכמתו, או שינויים שהיו מחויבים לנוכח מצב הדלתות והתריסים. חלק מהסכומים שולמו במישרין לבעלי המקצוע שביצעו את העבודה- נגר ומסגר. לראיה, טוענים הנתבעים, שילם התובע "את כל סכום העבודה במלואה", באופן המעיד לטענתם על שביעות רצונו.

דיון והכרעה

"הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי" (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526).

בניגוד לכלל הראייתי דלעיל, הצדדים שבפני לא הרימו את הנטל המונח לפתחם להוכחת טענותיהם כתובע וכתובעים שכנגד במשפט אזרחי. אבאר.

מצגי הנתבעים עובר לכריתת ההסכם:
התובע טען כי הנתבעים הציגו עצמם כמתקינים מורשים מטעם חברת "קליל". הנתבעים הכחישו את הנטען. במעמד הדיון נסוג התובע מטענתו למצג שווא וטען, כי היה על הנתבעים להביא לידיעתו שאין הם מתקינים מורשים מטעם חברת "קליל".
בעדותו אישר התובע, כי כלל לא ידע שנדרש הוא לבצע את העבודה באמצעות מתקינים מורשים של חברת "קליל" ("לא ידעתי שאני צריך מתקין מורשה", פרוט' 01/08/12, עמ' 3, ש' 11) ומכאן, נראה כי הנושא כלל לא עלה עובר לחתימת ההסכם והטענה ולפיה, "הנתבעים הציגו עצמם כמורשי התקנה של חברת "קליל"" (סעיף 2 לכתב התביעה), הופרכה בעדות התובע עצמו.
בכגון דא ולנוכח נוסח ההסכם אשר נראה כי נוסח ע"י התובע או מטעמו, דין טענת התובע להדחות, באשר לא הרים הוא את הנטל להצביע על שהוצג בפניו מצג שווא, או שהנתבעים הטעו אותו להסיק שהם מתקינים מורשים מטעם חברת "קליל". אך סביר, כי לו היה האמור מהותי, כנטען ע"י התובע, היה האמור מקבל ביטוי בהסכם, או לכל הפחות, היה התובע מוודא את הנתונים לאשורם בטרם ההתקשרות. ויודגש, התובע ביקש לזמן את נציגי חברת "קליל" לבדיקה לאחר השלמת ההתקנה, אך לא בדק את התנאים לזימון נציגי "קליל" לבדיקה כאמור.
הנתבעים הבהירו בעדותם, כי לא היתה להם התנגדות שהתובע יזמין את נציגי "קליל" לבדיקת איכות העבודה, אך לא היו מודעים לתנאים אותם מציבה "קליל" לעריכת בדיקה מסוג זה.
התובע טען כי בשל האמור, איבד הוא את אחריות היצרן, אך לא סיפק כל אסמכתא לכך שאחריות היצרן מותנית בהתקנה מטעם מתקינים מורשים.

תמורת ההסכם:
בהסכם שנחתם בין הצדדים סוכם כי בתמורה לעבודתם יהיו הנתבעים זכאים לסך 90,000 ₪. הנתבעים טוענים שהוסכם שהסכום האמור אינו כולל מע"מ, בעוד התובע טוען בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, כי "התשלום אמור להיות כולל מע"מ" (ר' סעיף 5 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד).
בסוגיה זו, הדין עם התובע. בהסכם אין כל התייחסות לרכיב המע"מ, כאשר בטענות הנתבעים (התובעים שכנגד) בנדון, לא היה די כדי להרים את הנטל ולהוכיח טענתם, המהווה בפועל טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.
בכתב הגנתם אישרו הנתבעים מפורשות, כי קיבלו את מלוא התמורה בגין עבודתם ("הנתבעים מודים באמור בסעיף 7 באשר לסכום ההסכם שהנתבעים מודים שקיבלו את מלו(א) סכום ההסכם + התוספות", ר' סעיף 17 לכתב ההגנה). האמור אינו מתיישב עם טענתם בכתב התביעה שכנגד, כי על התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לידיהם למעלה מ- 10,000 ₪ נוספים.
יתרה מכך, בהתאם לפסיקה, מקום שלא נקבע אחרת יש לראות את המע"מ ככלול במחיר העסקה (ע"א 528/89 שמואליאן נ' אהרוניאן ואח', פ"ד מו(5) 54, ע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פ"ד לז(4) 387).
עיינתי גם בחלק האחורי של ההסכם המקורי, אך בניגוד לנטען ע"י הנתבעים, לא נכתב שם שהתמורה אינה כוללת מע"מ, אלא שתשלום אחד שהועבר אינו כולל מע"מ, אך בכך אין כדי להשליך על מחיר העסקה.
מסקנת הדברים הינה, כי התמורה שנקבעה מקפלת בתוכה גם את רכיב המע"מ.

החלון בחדר המדרגות:
אין מחלוקת, כי בהתאם להסכם עליו חתמו הצדדים, "באם המבצעים כבר הזמינו חומר יחשב כביצוע".
התובע טען כי הודיע על רצונו לבטל את הזמנת החלון כשעתיים בלבד לאחר חתימת ההסכם. מנגד טענו הנתבעים שהתובע הודיע על רצונו בביטול ההזמנה רק לאחר ארבעה ימים, לאחר שביצעו את ההזמנה בפועל. טענת התובע בנדון נטענה ללא כל אסמכתא או ראיה ומכאן, שדינה להדחות.
עם זאת ולנוכח הצהרת הנתבעים על שחומרי הגלם הוזמנו ומצויים ברשותם ושאין כל מניעה להעביר את החלון לרשות התובע, החלון שיועד לחדר המדרגות יסופק לתובע בתוך 10 ימים מהיום בו יעביר התובע לידי הנתבעים את מידותיו המדויקות.

התוספות להסכם:
לטענת התובע, למרות ששילם את מלוא תמורת התוספות, לא היה האמור בהסכמתו או בהתאם לבקשתו, אך מרבית טענותיו נטענו בעלמא וללא תימוכין ומכאן, שדינן להדחות, לבטח לנוכח ההסברים שסיפקו הנתבעים ובהינתן והתובע לא מימש זכותו עפ"י ההסכם שלא לשלם את התשלום האחרון.
לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בין הצדדים היה מפגש רצונות וסיכום לביצוע התשלומים הנוספים. התובע לא הכחיש בעדותו כי ביצע שינויים למפרט עליו חתמו ולא הפריך את עדות הנתבעים ולפיה, פרט לתריס המשיכה, השינויים שנערכו הצדיקו את תוספות המחיר ששולמו בפועל לנתבעים, כמפורט להלן.
התובע טען שלא היה כל צורך בהרכבת תריס בדלת העליונה ובתיקון דלתות, אך התובע לא תמך טענתו בדבר.
באשר להזמנת הזכוכית לנוכח קיצור הדלת, התובע אישר בעדותו, כי הריצוף שהורכב בפועל, היה גבוה מהמתוכנן. הנתבעים הבהירו, כי לו היה הריצוף בגובה המקורי, ניתן היה לקצר את הדלת מבלי להדרש להחלפת הזכוכית המצויה בתוכה. עם זאת ומאחר שהריצוף היה גבוה מהמתוכנן, נדרשו הנתבעים לקיצור הדלת והזכוכית ומכאן, שהיה צורך בהחלפת הזכוכית.
בתביעתו טען התובע שהוא נדרש לשלם תוספת מחיר עבור תפסנים, זכוכיות ועבודה, אך לא התייחס לטענת הנתבעים ולפיה האמור בוצע לנוכח שינויים שערך התובע במפרט.
בכל הנוגע ל"תריס המשוך" בגינו נדרש התובע לשלם 650 ₪, הרי שהדרישה מנוגדת להסכמות הצדדים בהסכם עליו חתמו. סעיף 2 להסכם קובע, כי "כל התריסים החדשים למעט חלון קשת חדש בסלון קומה ראשונה יהיו תריסי אור משוכים". בידי הנתבעים לא היה להצביע על שהמדובר היה ברכיב החורג מגדרו של ההסכם ומכאן, שלא היה מקום לחייב את התובע לשלם 650 ₪ נוספים.

עלות תיקון הליקויים:
התובע לא צירף לתביעתו ולא הציג במעמד הדיון אסמכתא המעידה על שהעבודה שבוצעה בוצעה באופן לקוי. התובע הציג אמנם קטעי צילום במסגרתם נראים מים על השיש ואדן החלון, אך בכך אין די כדי להעיד על ביצוע רשלני של העבודה ולבטח שאין בכך כדי להעיד על עלות התיקון. יודגש, כי התובע בתביעתו לא אמד את עלות התיקון הנדרש, לטענתו, אלא בחר לכרוך את עלות התיקון עם רכיבים נוספים ולקבוע באופן כללי ובלתי מפורט, כי נזקיו הינם בסך 12,500 ₪.
יצוין, כי למרות שהוצע לתובע, הן על ידי הנתבעים והן על ידי בית המשפט, לאפשר לנתבעים לתקן את הטעון תיקון (לטענתו), וככל שהאמור לא יתוקן יתאפשר לו לצרף חוו"ד המעידה על איכות העבודה, על הליקויים הנטענים ועל עלותם, ככל שישנם, עמד התובע על הכרעה בתביעתו על יסוד המסמכים המצויים בפני.

נזקי האיחור בהשלמת העבודה:
התובע לא הכחיש שהקבלן מטעמו לא השלים את העבודה הדרושה במועד. עם זאת, הנתבעים לא הרימו את הנטל המונח לפתחם כתובעים שכנגד, להוכיח שנגרמו להם נזקים כלשהם בגין האיחור בהשלמת העבודה.

עוגמת הנפש:
שני הצדדים טענו בכתבי הטענות לעוגמת נפש, אך לא שבו על טענתם במעמד הדיון ולבטח שלא הצביעו על עוגמת נפש המזכה בתשלום אלפי שקלים. לא שוכנעתי כי נגרמה למי מהצדדים עוגמת נפש המזכה בפיצוי ומכאן, שהרכיב האמור בתביעה ובתביעה שכנגד, נדחה.
אוסיף, כי במסגרת רכיב עוגמת הנפש טען התובע שנדרש לשלם עבור דירה חלופית, אך האמור נטען באופן כללי, ללא כל פירוט או תימוכין.

סוף דבר

הנתבעים ישיבו לתובע 650 ₪ אשר נגבו ביתר.
הנתבעים יעבירו לידי התובע את תעודות האחריות המצויות ברשותם.
הנתבעים ימסרו לידי התובע את החלון שיועד לחדר המדרגות, כמפורט לעיל.
בנסיבות העניין ולנוכח תוצאות ההליכים, אינני עושה צו להוצאות.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ב, 04 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אבנר צורי
נתבע: עמאד דעדוע
שופט :
עורכי דין: