ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אולג אמירמוב נגד מדינת ישראל :

רע"ב 2610/12

המבקש:
אולג אמירמוב

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בשם המבקש:
עו"ד אורית חיון

בשם המשיבה:
עו"ד ראובן אידלמן

בבית המשפט העליון

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ק' רג'יניאנו) בעת"א 36883-12-11 מיום 15.3.2012, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש להסיר את סיווגו כאסיר בפרופיל אלמ"ב (אלימות במשפחה).

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי
2. המבקש הוא אסיר המרצה החל מיום 17.7.2008 עונש מאסר של 14 שנים בגין הרשעתו בעבירות של אונס, מעשה מגונה בכוח, בעילה שלא כחוק וחבלה גופנית חמורה.

3. בחודש מאי 2008 הביאו גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר את עניינו של המבקש לפני ועדת אלמ"ב, לצורך בחינת סיווגו כאסיר בפרופיל אלמ"ב. ביום 2.9.2008 החליטה ועדת אלמ"ב לסווג את המבקש כאסיר בפרופיל אלמ"ב, לנוכח מסוכנותו, מצבם של בני משפחתו ומצבה של נפגעת העבירה. הוועדה החליטה לשוב ולדון בעניינו של המבקש בחודש נובמבר 2008. ביום 12.10.2008 פנה המבקש אל ועדת האלמ"ב בבקשה להתיר ביקור התייחדות עם אשתו. ועדת האלמ"ב קבעה כי אין להסיר את סיווגו כבעל פרופיל אלמ"ב, לאור הסכנה הנשקפת למשפחתו. עוד קבעה הוועדה כי האסיר הוא בעל דפוסי התנהגות אלימים, לא עבר טיפול ולכן הומלץ שלא להתיר למבקש ביקור התייחדות, מכיוון שלא ניתן להגן על אשתו במסגרת ההתייחדות בכלא. ביום 21.10.2009 דן בית המשפט המחוזי בעתירה שהגיש המבקש בבקשה להתיר את יציאתו לחופשות ולאפשר ביקורי התייחדות עם אשתו. בית המשפט קבע כי ועדת האלמ"ב תדון בעניינו של המבקש עד לחודש דצמבר 2009. ביום 14.12.2009 שבה ועדת אלמ"ב ודנה בעניינו של המבקש. נקבע בחוות דעתה כי על אף שקורבן העבירה אינה אשתו של המבקש, נדמה כי נשקפת מסוכנות מן המבקש כלפי משפחתו. לפיכך המליצה הוועדה שלא לאפשר ביקורי התייחדות. ביום 22.3.2010 הגיש המבקש עתירה נגד החלטת ועדת אלמ"ב. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש וקבע כי לנוכח החלקים הגלויים והסמויים בחוות הדעת של ועדת האלמ"ב, אשר מצביעים על המסוכנות הנשקפת מן המבקש, הרי שהתנגדות הוועדה לאפשר למבקש ביקור התייחדות עם אשתו היא סבירה.

4. ביום 25.10.2010 הגיש המבקש עתירה בה ביקש להסיר את סיווגו כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב. ביום 4.1.2011 שבה ועדת אלמ"ב ודנה בעניינו של המבקש. הוועדה התרשמה מקיומו של פוטנציאל גבוה למסוכנות מצִדו של המבקש ולכן לא המליצה על יציאתו לחופשות או לקיום מפגשי התייחדות. חוות הדעת של ועדת האלמ"ב הונחה לפני בית המשפט המחוזי בדוּנוֹ בעתירה. ביום 15.2.2012 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה לנוכח החומרים הגלויים והחסויים בדו"ח ועדת אלמ"ב המלמדים על מסוכנותו של המבקש כלפי בני משפחתו.

5. ביום 20.12.2012 הגיש המבקש עתירה נוספת במסגרתה ביקש להסיר את הגדרתו כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב. ועדת האלמ"ב שבה ודנה בעניינו של המבקש. הוועדה קבעה כי לא חל שינוי במצבו של המבקש, שכן הוא מסרב להשתלב במסגרת טיפולית. עוד צויין בחוות הדעת כי לא חל שינוי ברמת המסוכנות הנשקפת מן המבקש לאור דפוסי התנהגותו האלימים. הוועדה ציינה בחוות דעתה כי כל עוד לא ישולב המבקש בתוכנית טיפולית, נראה כי לא יחול שינוי בהמלצותיה. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש, וקבע כי החלקים הגלויים והחסויים בדו"חות ועדת האלמ"ב מלמדים על חשש ממשי לאירועי אלימות מצדו של המבקש. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המידע שעמד לפני בית המשפט המחוזי בעתירתו הקודמת של המבקש אינו בבחינת מידע ישן שיש בחלוף הזמן כדי לאיינו, אלא מידע המצביע על חשש ממשי הנשקף מן המבקש.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

טענות הצדדים
6. המבקש מציין כי מעולם לא הורשע בביצוע עבירת אלימות במשפחה וכן כי מעולם לא הוגשה נגדו תלונה או שהתנהל נגדו הליך פלילי בתחום זה. לטענת המבקש, סיווגו כאסיר בפרופיל אלמ"ב מתבסס על חומרים חסויים, ועל כן אינו יכול לדעת על סמך מה סווג כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב. עוד טוען המבקש כי להחלטה המורה על סיווג אסיר בפרופיל אלמ"ב ישנן השלכות רחבות הנוגעות לקביעת המסגרת הטיפולית של האסיר, אישור ביקורי התייחדות וחופשות. לטענתו, סיווגו כאסיר בפרופיל אלמ"ב מקשה עד מאד על חיי משפחתו ופוגע בזכותו לקיום חיי משפחה. לטענת המבקש, לאור מעמדה של זכות הערעור כזכות חוקתית המגנה על זכות הגישה לערכאות ועל הזכות להליך הוגן, יש ליתן לו רשות ערעור.

7. לטענת המשיבה, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. המשיבה מסתמכת על פסיקתו של בית משפט זה, בה נקבע שרשות ערעור בענייני עתירות אסירים תינתן רק במקרים שמעוררים שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי החורג מעניינו של המבקש הספציפי. עוד טוענת המשיבה כי ההחלטה בדבר סיווגו של המבקש כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב היא החלטה פרטנית של הגורמים המקצועיים והמוסמכים, ולכן אין לה שום השלכות כלליות או עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סוגיית קבלת החלטות על סמך חומר חסוי נדונה בעבר בפסיקת בית משפט זה, ונקבע כי רשות מנהלית רשאית להסתמך על מידע חסוי בעת קבלת החלטותיה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בהחלטה לסווג את המבקש כאסיר בפרופיל אלמ"ב. לטענת המשיבה, ועדת האלמ"ב, סברה כי ישנה אינדיקציה למסוכנות מצד המבקש כלפי בני משפחתו. המשיבה עמדה על ההלכה לפיה בית המשפט לא יטה להתערב בהחלטת ועדת האלמ"ב אלא במצבים חריגים, שכן מדובר בהחלטה מקצועית המסורה לשיקול דעתה של הוועדה. עוד מציינת המשיבה כי בניגוד לטענת המבקש לפיה סיווגו כאסיר אלמ"ב מונע ממנו קבלת טיפול, סירב המבקש במהלך מאסרו להשתלב במסגרת טיפולית כלשהי, וסירוב זה משפיע על סיווגו כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב. בשולי הדברים מציינת המשיבה כי סיווגו של אסיר כבעל פרופיל אלמ"ב נבחן מעת לעת, וועדת האלמ"ב תידרש פעם נוספת לעניינו של המבקש בינואר 2013.
דיון והכרעה
8. לאחר שנתתי דעתי על הבקשה, על נספחיה, על החלטת בית המשפט המחוזי, על תגובת המשיבה ועל חוות הדעת של ועדת האלמ"ב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במצבים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית חשובה או נושא אחר בעל חשיבות עקרונית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); לעמדה מרחיבה יותר ראו דברי השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 11.3.2009)). הסוגיה של סיווג אסירים כאסירים בפרופיל אלמ"ב נדונה בעבר בפסיקתו של בית משפט זה וניתן לומר שהותוו כללים ועקרונות ברורים בסוגיה (רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 21.9.2010); רע"ב 5304/11 פינקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.8.2011)). גם טענתו של המבקש בעניין התבססות ועדת האלמ"ב על מידע חסוי אשר תוכנו אינו מועבר לעיונו, לצורך קבלת החלטה בדבר סיווגו בפרופיל אלמ"ב, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. בית משפט זה קבע בעבר כי רשות מנהלית רשאית להסתמך על מידע חסוי בקבלת החלטותיה (ראו למשל: רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.4.2012)).

10. זאת ועוד, נפסק בעבר כי אין זו דרכו של בית המשפט להתערב בהחלטות ועדת האלמ"ב, שכן מדובר בהחלטות מקצועיות הנתונות לשיקול דעתו של הגורם המוסמך, ואין להתערב בהן אלא במקרים חריגים (רע"ב 5304/11 פינקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.8.2011)). בענייננו, ועדת אלמ"ב נדרשה לעניינו של המבקש מספר פעמים והתרשמה באופן מפורש כי למבקש פוטנציאל של מסוכנות. לאחר עיון בחוות הדעת של ועדת האלמ"ב מיום 4.1.2011 ומיום 19.1.2012, לרבות חלקיהן החסויים, נחה דעתי כי החלטת ועדת האלמ"ב הריהי סבירה וכי אין מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבות בית משפט זה.

11. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בשולי הדברים, ואולי זהו עיקרם: טוב יעשה המבקש אם יאמץ את המלצת ועדת האלמ"ב ויחל בהליך טיפולי. על-פי החומר שהובא לפנַי, הטיפול הוא חשוב, עשוי להועיל כשלעצמו בכלל, ובקשר עם הדיון העתידי בוועדת האלמ"ב (בחודש ינואר 2013), בפרט.

ניתנה היום, ז' באב תשע"ב (26.7.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: אולג אמירמוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: