ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אריק ואקנין :

בש"פ 5631/12

המבקש:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
אריק ואקנין

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:
ז' באב התשע"ב (26.07.12)

בשם המבקשת:
עו"ד יעל שרף

בשם המשיב :
עו"ד יונס אלקרינאווי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. מונחת לפניי בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 31.7.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 46952-10-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.

2. ביום 27.10.2011 הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום המייחס למשיב עבירות של סחר בסם מסוכן ושיבוש מהלכי משפט. כעולה מכתב האישום, ביום 23.10.2011 סחר המשיב בסם מסוכן, שעה שמכר לאישה בשם רוד זאנה שתי יחידות סם מסוכן מסוג הרואין. כשבוע לאחר מכן, שוב סיפק המשיב שתי יחידות הרואין לגברת זאנה תמורת תשלום. בחלוף כשבוע נוסף, שב המשיב ומכר לה שתי יחידות סם הרואין. במהלך חקירתו בתחנת משטרת דימונה ביום 24.10.2011, ניסה המשיב להכשיל את ההליך השיפוטי כשאמר לזאנה: "... שקט תגידי זה לא אני... אם יגידו לך עימות תגידי לא".

יחד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר סטטוטורית וכי אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר. ביום 1.12.2011, ולאחר שהתקיימו דיונים מספר בשאלת המעצר, קבע בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט ד' בן טולילה) על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. זאת נוכח הסכמת בא-כח המשיב, שניתנה בהיעדר חלופה ראויה למעצרו. יצוין כי לא חלה התקדמות משמעותית בהליך העיקרי, זאת בשל אי-הבנות עם שב"ס ביחס להבאת עדים, וכן נוכח דחיית דיונים מטעמי בית המשפט. בתיק התקיימו עד עתה 2 דיוני הוכחות ופרשת התביעה צפויה להסתיים בדיון הקבוע ליום 21.11.2012. מכאן בקשת הארכת המעצר שלפני.

3. לטענת המדינה העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום מלמדות על המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור, מסוכנות המתחזקת נוכח עברו הפלילי הכולל 27 הרשעות קודמות, לרבות 9 הרשעות בעבירות סמים. צוין כי המשיב ביצע לכאורה את העבירה שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 10 חודשים. עוד צוין כי עבירת שיבוש ההליכים מלמדת אף שהמשיב עלול לשבש הליכי חקירה באם ישוחרר. נטען כי אין בנמצא כל חלופת מעצר, ואין כל דרך חלופית להשגת מטרות המעצר.

המשיב מתנגד לבקשה. לגישתו, משסיום ההליך אינו נראה באופק, משתנה נקודת האיזון באופן המטה את הכף לכיוון שחרורו לחלופת מעצר.

4. בליבת ההכרעה בשאלת הארכת מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שני שיקולים אלה: הראשון, קצב התקדמות המשפט, ובעיקר, אך לא רק, דיוני שמיעת הראיות בתיק העיקרי. שיקול זה בוחן את הצידוק להמשך מעצרו של הנאשם. השני, בחינת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, תוך יישום מבחני המעשה והעושה - אופיה של העבירה, חומרתה ועברו הפלילי של הנאשם הקונקרטי. המתח בין שני השיקולים עשוי לעצב את התוצאה.

באשר למסוכנותו של העורר, הרי שזו נלמדת משני נדבכים. הראשון – חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, המתעוררת בעניינו של נאשם בעבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. בענייננו, לא עולה כי המשיב הביא ראיות לסתור חזקה זו. הדברים אף מתעצמים שעה שבאמתחתו של המשיב גליון הרשעות מכביד, לרבות עונש מאסר מותנה העומד לחובתו. השני, חשש לשיבוש הליכי חקירה הנלמד מהאישום שהוכח לכאורה.

לעומת זאת, קצב התקדמות ההליכים בתיק זה אינו משביע רצון. מהחומר שלפני עולה כי הימשכות ההליך אינה רובצת לפתחו של המשיב. למשל, אין הוא אחראי לכך שלדיון הוכחות אחד לא הובא על ידי שב"ס, ובדיון אחר לא התייצבו עדי התביעה. ואולם, אין להתעלם מכך שהסניגור התנגד לשתי בקשות המדינה לקביעת דיונים נוספים, אחד ב-1.5.2012 והשני ביום 8.7.2012. ועדיין, יש מקום להקפיד על מתווה הזמן אשר קבע המחוקק. אל יתפלא סניגור כי אם אין הוא מסכים להארכת מעצר, ואין הוא חייב להסכים לכך, עשוי בית המשפט לדחות את התנגדותו לקביעת דיונים נוספים. בכל מקרה, בית משפט השלום ציין כי לצערו לא יוכל לסיים את המשפט תוך תשעה חודשים. הקושי באמרה זו הוא שהואיל והדיון הבא קבוע ליום 21.11.2012, הרי שממילא הארכת תשעים הימים לא תוביל לכל התקדמות, וכך יימצא המשפט באותה נקודה בה מצוי הוא היום.

בהתחשב בנתונים בכללותם יש מקום להיעתר לבקשה במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים, בכפוף למתן הוראה לבית משפט השלום. עוד יובהר שהסניגור הודיע כי הוא שוקל להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר ביחס לעצמת הראיות ולקיומה של חלופה. כידוע, אין בהחלטה להאריך את המעצר במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים, לו מסגרת ושיקולים משלו, למנוע מהמשיב להגיש בקשה לעיון חוזר במשך תקופת המעצר שנקבעה, ככל שבקשה זו עונה על דרישות החוק. כאן למשל, טרם הוצעה חלופה קונקרטית על ידי המשיב.

5. סוף דבר. הבקשה מתקבלת. עם זאת, יהא על בית משפט השלום לקבוע לפחות שני תאריכים נוספים לשמיעת ראיות במהלך תקופת הארכת המעצר של תשעים ימים. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 31.7.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 46952-10-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ז' באב התשע"ב (26.7.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אריק ואקנין
שופט :
עורכי דין: