ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילן בורכוב נגד בנק איגוד בע"מ ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא014273/07

בתיק עיקרי: תא 001106/07

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

21/11/2008

בעניין:

אילן בורכוב

ע"י ב"כ עו"ד

רם דקל

המבקש/הנתבע 1

נ ג ד

1. בנק איגוד לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ליאת עיני

2. בנק מזרחי טפחות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שלמה כץ

3. עודד דסאו יהלומים בע"מ

4. עודד דסאו

ע"י ב"כ עו"ד יורם עברון

התובע

המשיבים

החלטה

הנתבע 1 מבקש להורות לתובע לעיין במסמכים המאוזכרים בתצהיר הגילוי שהגיש, בהתאם למכתב הדרישה מיום 7/3/07 (נספח א' לבקשה). בנוסף, טוען הנתבע 1 כי המסמכים שאוזכרו בתצהיר הגילוי הכללי מיום 19/6/07 טרם הועברו לעיונו, אלא שהתובע הבטיח להמציאם בהקדם, והנתבע 1 "שומר על זכותו" לבקש את התערבות בית המשפט בעניין.

תגובות הוגשו מטעם התובע וכן מטעם הנתבע 1, על אף שמבחינה פורמלית, הבקשה מופנית כלפי התובע, וזאת, אני מניח, לאור האינטרסים הנטענים של הנתבעת 3 ומר דסאו בכמיסת המסמכים המבוקשים.

הנתבעת 3 ומר דסאו טוענים באופן מקדמי, כי לא קדמה אליהם כל פנייה מקדמית, כמתחייב מהוראת תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), והנתבע 1 למעשה "עקף" את הפנייה הנדרשת אליהם, וחלף זאת פנה ישירות לתובע, וזאת בניגוד לנדרש. לטענת הנתבעים, כאשר מבוקש גילוי של מסמכים בנקאיים במסגרת הליך שבו הבנק והלקוח הם צד לו, הרי שעל מבקש הגילוי מוטלת החובה לפנות אך ורק ללקוח, שהרי המסמכים המבוקשים שייכים לו ומצויים בשליטתו.

מטבע הדברים, יש להניח כי מסמכים בנקאיים מתועדים ושמורים ברשות התובע כבנק, אך עם זאת, ייתכן שמן הראוי היה להפנות את דרישת הגילוי גם לנתבעת 3, כלקוחה של התובע, ובהתאם לכך גם להפנות את הבקשה הנוכחית. מכל מקום, מאחר שהנתבעת 3, וגם מר דסאו, הגישו את תגובתם לבקשה, הרי שבפועל, אין סכנה לפגיעה בזכותם הדיונית, ולכן גם אין להימנע מדיון ענייני בבקשה מטעם זה בלבד.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת 3 משכה לזכות חשבונו של הנתבע 1 המחאה בסכום של 1,950,000$, וזאת עקב טעות שאירעה באחד הסניפים של התובע. ההמחאה הוחזרה ולא נפרעה מפאת "אי כיסוי מספיק". התובע טוען, כי הוא ניסה להידבר עם הנתבע 2 וליידעו בדבר הטעות שאירעה, אך הנתבע 2 סירב לקבל את החזרת ההמחאה. לטענת התובע, הנתבעים 1 ו-2 מחזיקים בהמחאה שלא כדין, ועליהם להשיב את סכומה.

התובע עתר למתן סעד הצהרתי לפיו ההמחאה נשוא התביעה הוחזרה על ידי התובע כבלתי נפרעה, מפאת העדר כיסוי מספיק בנתבעת 3 , וכי סירובו של הנתבע 2 לקבל את החזר ההמחאה אינו כדין. בנוסף, עתר התובע להורות לנתבע 2 לקבל את החזר ההמחאה , להצהיר כי הנתבעים 1 ו-2 מחזיקים שלא כדין בסכום ההמחאה, ולהורות לנתבעים 1 ו-2 להשיב את הסכום לתובע.

בפתח תגובתו, טוען התובע, כי ביום 29/7/07 הועברו לעיון ב"כ הנתבע 1 העתקים מהמסמכים המאוזכרים בסעיפים 3.2, 3.3 ו-4.7 לתצהיר הגילוי מטעמו (וזאת בנוסף למסמכים הרבים, שלטענתו, צורפו לכתבי הטענות). המסמכים שבסעיפים 3.2 ו-3.3 אוזכרו במסגרת הגילוי הכללי, וקבוצת המסמכים שבסעיף 4.7, אוזכרה כחלק מדרישת הגילוי הספציפית (העתקים מרשימות שיקים חסרי כיסוי למועדים מסויימים). בהעדר טענה נגדית מצד הנתבע 1 (שלא הגיש תשובה לתגובה, ומכל מקום זו אינה מצויה בתיק בית המשפט ובמזכירות)- מתייתרים רכיבי גילוי אלה.

התובע טען, לגבי מרבית המסמכים הספציפיים שהתבקשו, כי הם חסויים מכח חיסיון בנק-לקוח.

בהקשר מעין זה, נאמר ברע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ' קרטה (27/2/07)-

"אין חולק כי בנק חייב לשמור על סודיות במהלך עסקיו עם הלקוח (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 771-772 (השופט א' גולדברג); ר' בן-אוליאל דיני בנקאות-חלק כללי (תשנ"ו) 107). חובה זה מעגנת מזה את זכות הפרטיות של הלקוח, ומזה מחזקת היא את האמון הנדרש ביחסיו של הבנק עם הלקוח. עם זאת, החסיון המוטל על המידע הבנקאי אינו מוחלט, והוא ניתן להסרה מקום שבו גילויו של המידע עדיף על הצנעתו בשל תרומתו לעשיית משפט צדק וחקר האמת (עניין סקולר, בעמ' 773; בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה) ; א' שטיין "חסיון בנק-לקוח בדיני הראיות" משפטים כה (תשנ"ה) 45, 51-52). עוד נקבע, כי בסמכותו של בית המשפט להורות על מסירת מידע בנקאי גם מקום בו המידע המבוקש אינו נוגע לצד להליך, אולם הפעלתה של סמכות זו תהא "בנסיבות נדירות בלבד" (עניין סקולר, בעמ' 774; ראו גם ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563, 565 (השופט-כתארו אז-ש' לוין); בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית הנזכר, בפסקה 14)...".

ברע"א 1917/92 האמור פורטו מספר קריטריונים שיש לבחון במסגרת האיזון הראוי בין הרציונל שביסוד חיסיון בנק-לקוח לבין אינטרס הגילוי-

(א) מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים;

(ב) קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות.

(ג) העדרן של ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות;

(ד) האם בהיקפו של גילוי החשבונות המבוקש יש בכדי לחרוג מעבר למתחייב לצורך עשיית צדק בהליך השיפוטי.

בהתאם לקריטריונים אלה, ועל רקע עיקרון הרלוונטיות, יש לבחון את מידת ההצדקה בגילוי המסמכים הספציפיים שאוזכרו במכתב הדרישה.

בסעיף 2.1 למכתב הדרישה התבקש גילוי פרוט חשבונותיה השונים ודפי החשבון של חברת עודד דסאו יהלומים בע"מ לתקופה שמיום 1/6/06 ועד היום.

בסעיף 2.2 למכתב הדרישה התבקש פרוט חשבונותיו השונים ודפי החשבון של עודד דסאו לתקופה שמיום 1/6/06 ועד כה.

בסעיף 2.3 למכתב הדרישה התבקש פירוט החשבונות השונים ודפי החשבון של החברות שמר עודד דסאו הוא בעל עניין בהן, לתקופה האמורה.

שלוש קבוצות מסמכים אלה כוללות תכניות חיסכון, ניירות ערך, פקדונות ובטוחות, ככל שקיימים.

חברת עודד דסאו יהלומים בע"מ היא הנתבעת 3. מר עודד דסאו אינו צד להליך העיקרי, אך צורף כצד לבקשה לצו מניעה זמני.

בתגובתו של הנתבע 1, וכן בתגובתם של הנתבעת 3 ומר עודד דסאו, הועלתה הטענה בדבר חוסר הרלוונטיות של דפי חשבון, המתארים את מצב החשבון לתקופה של כשישה חודשים לפני הצגת ההמחאה לפירעון (בתקופה שבין המועדים 2/7/06-10/1/07). שכן המועד היחידי הרלוונטי, הוא המועד שבו הוצגה ההמחאה לפירעון, ונקודת הזמן שייוחסה למסמכים האמורים, נקבעה באופן שרירותי, שאין בו בכדי לסייע לבירור המחלוקת נשוא התביעה.

אני שותף לעמדה זו. כאמור, התנאי הראשוני וההכרחי לצורך "התגברות" על חיסיון בנק-לקוח, הוא חיוניות המידע המצוי בחשבונות הבנק, לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים. על מבקש הגילוי מוטל נטל השכנוע להראות כי מידע זה אכן חיוני לצורך הכרעה בתביעה. בענייננו, לא התרשמתי כי הנתבע 1 אכן נשא בנטל השכנוע לצורך כך, לגבי מסמכים אלה. לפיכך, ולאור הפגיעה הצפויה באינטרסים של הנתבעת 3 ושל מר דסאו, איני רואה כל הצדקה לאפשר את הגילוי בהם.

בסעיף 2.4 לדרישת הגילוי הספציפית התבקשו- "כל ההסכמים שנחתמו עם עודד דסאו ו/או חברת דסאו ו/או בקשר עם חשבונות הנ"ל אצל מרשך, לרבות ובעיקר הסכמים הנוגעים להסדרת חובות דסאו למרשך, אם באמצעותו ו/או באמצעות אשתו ו/או אימו ו/או מי מטעמו ו/או באמצעות חברה בשליטתו או שהוא בעל עניין בה. הסכמים- לרבות התכתבויות, סיכומי פגישה, מזכרים, תרשומות וכדומה".

בהתייחס לקבוצת מסמכים זו, טען התובע בתצהירו, כי מדובר בדרישת גילוי כללית, גורפת ומכבידה, והמסמכים המבוקשים כפופים לחיסיון בנק-לקוח. בנוסף, נטען בתצהיר, כי בידי התובע מצוי הסדר מיום 12/12/06 שנעשה בינו לבין הנתבעת לבין גורמים אחרים, וגם הוא נתון לחיסיון בנק-לקוח, וכן בלתי רלוונטי, ככל שהוא מתייחס ללקוחות אחרים מלבד הנתבעת 3.

הנתבע 1 מציין בבקשה, כי תאריך ההסדר שהתובע מסרב לגלות, הוא כשלושה שבועות לפני מועד המצאת ההמחאה נשוא התביעה. מהבקשה עולה, כי הנתבע 1 ממקד את בקשתו לגבי ההסדר האמור, ומכל מקום, גם אם הנתבע 1 עומד על בקשתו לגילוי כל קבוצת המסמכים האמורה, הרי שלטעמי, מדובר בדרישת גילוי גורפת ומכבידה, ואין הצדקה לחייב את התובע בגילוי.

התובע טוען בתגובתו, כי מדובר בהסדר חוב שנערך בעקבות העברת חשבונות שונים הקשורים למר דסאו לטיפול משפטי. לטענתו, בידי הנתבע 1 מצויים דפי החשבון שהנתבעת 3 מנהלת אצל התובע (דפי החשבון מתייחסים לפרק זמן של שישה חודשים), ועולה בבירור כי ביום הצגת ההמחאה, היה חשבון הבנק מצוי בחריגה. לטענת התובע, ניתן להסתפק בכך בכדי להוכיח העדר כיסוי מספיק בחשבון הבנק במועד הצגת ההמחאה לפירעון.

לעצם העניין, התובע אינו מתנגד לכך שהנתבע 1 יעיין בהסדר האמור, בכפוף לקבלת הסכמתם של לקוחותיו המעורבים בעריכתו, או בהתאם לצו שיפוטי שיינתן בעניין, ולאחר שתינתן לאותם לקוחות הזדמנות להשמיע את טענותיהם והתנגדותם בהקשר זה. בכל מקרה, במידה שתותר לנתבע 1 האפשרות לעיין בהסדר, מבקש התובע להורות על מחיקת פרטים מזהים הקשורים ללקוחות האחרים שהם צד להסדר.

הנתבעת 3 טוענת, כי היא לא היתה צד לאף הסכם להסדרת חובות עם התובע, ולכן הסכם זה כלל אינו רלוונטי למחלוקת נשוא התביעה.

כלומר, מטענת הנתבעת 3 עולה, כי היא מתכחשת לקיומו של הסדר חוב מעין זה הנטען בתצהיר התובע, בהתייחס לקבוצת המסמכים שבסעיף 2.4.

מכאן, כי גילוי הסדר החוב המאוזכר בסעיף, עתיד להבהיר את זהות הצדדים לו, תוכנו ומטרתו, והקשר האפשרי שלו לעובדות הנטענות בתביעה, ומכאן, לטעמי, חשיבות גילויו.

לפיכך, אני מורה לתובע להעביר לעיון הנתבע 1 , בתוך 20 יום, העתק מההסדר האמור, תוך מחיקת שמותיהם ופרטיהם של כל הגורמים המופיעים בו, ושאינם צד להליך, למעט שמו של מר דסאו, ככל שמאוזכר בו.

אציין, כי ברקע הוראה אופרטיבית זו, הבאתי בחשבון גם את הקריטריונים שאוזכרו קודם לכן, הרלוונטיים לבחינת הצורך בגילוי מסמכים שנטען כי הם כפופים לחיסיון בנק-לקוח, וכן התחשבתי בכך שמר דסאו (שייתכן כי הוא צד להסכם) אינו צד להליך העיקרי, ולכן יש לנקוט משנה זהירות בהיקף דרישת הגילוי המופנית כלפיו. טענת הנתבע 1 היא, כי בתקופה שקדמה להפקדת ההמחאה, מר דסאו אמר לו כי ענייניו עם המשיב 1 סודרו וההמחאה תפרע. מכאן, טוען הנתבע 1 כי קיימת חשיבות לגילוי ההסכם האמור. אני שותף לעמדה זו, וסבור כי הערך האפשרי שבגילוי ההסכם, עולה על הפגיעה האפשרית באינטרסים של הנתבעת 3 ושל מר דסאו.

בסעיף 2.5 למכתב הדרישה התבקשו העתקי כל מסמכי הערבויות עליהם חתמו מר עודד דסאו ומי מבני משפחתו ומי מטעמו בנוגע לחשבונות מר עודד דסאו, הנתבעת 3, וכל חברה אחרת המצויה בשליטת הנתבע 3 או שהוא בעל עניין בה. התובע טען בתצהירו, כי ברשותו מצויים מסמכי ערבויות וביטחונות שנעשו להבטחת חובות הנתבעת 3 , מדובר במסמכים החסויים בחיסיון בנק-לקוח, ולכן הם יוצגו לעיון בכפוף להסכמת הנתבעת 3 או בהתאם להחלטת בית המשפט. בהקשר למסמכים מעין אלה הקשורים לחשבונות לקוחות אחרים בסניף התובע, מפנה התובע לסעיף 4.2 לתצהיר הגילוי מטעמו, בו נטען כי מדובר בדרישה המתייחסת למסמכים הנתונים לחיסיון בנק-לקוח, שהם גם בלתי רלוונטיים.

הנתבע 1 טוען בבקשתו, כי ממסמכי הערבויות ניתן להסיק על היקף הערבויות, תנאיהן, מועדיהן וטיבן, וכן ניתן להסיק האם התובע היה מובטח בערבויות לצורך פירעון האשראי בחשבון הנתבעת 3. לטענתו, מדובר במסמכים שאוזכרו בכתבי הטענות של התובע באופן חלקי ומגמתי, ולכן מן הראוי לאפשר לנתבע 1 את העיון בהם. הערבויות להבטחת חובותיה של הנתבעת 3 אוזכרו בסעיפים 14 ו-15 לכתב התביעה. על פי הנטען, בחודש יולי שנת 2006, שלח התובע לנתבעת 3 ולערבים להבטחת חובותיה, מכתבי דרישה, שבמסגרתם נדרשו הנתבעת 3 והערבים לפרוע את חובותיה של הנתבעת 3 כלפי התובע או להמציא בטוחות על מנת להבטיח את הסיכון שנוצר בחשבון הנתבעת 3. על פי הנטען, דרישה זו לא נענתה, ובעקבות כך, ביום 20/7/06, התובע ביטל את מסגרת האשראי המאושרת בחשבון הנתבעת 3 (שהסתכמה בסמוך למועד זה על סך 1,100,000$).

לטעמי, גילוי מסמכי הערבויות עשוי אכן להבהיר את מצב הדברים שתואר בתביעה בהקשר זה, אך מנגד, היקף הערבויות שהתבקשו ברכיב זה הוא נרחב מדי, וייתכן שכולל גם גורמים שהיו ערבים, אך אינם צד להליך, וכלל אינם קשורים אליו. בנוסף, דרישה זו מנוסחת כמיוחסת לערבויות עליהן חתם מר דסאו, להבטחת התחייבויות חברות שבשליטתו, ולא רק הנתבעת 3. מכאן, כאמור, אין לחייב את התובע בדרישה גורפת זו.

עם זאת, אני רואה לנכון לאפשר את העיון בכתבי ערבות שנחתמו לטובת הבטחת התחייבויותיה של הנתבעת 3, מצד מר דסאו או כל גורם אחר.

התובע טען בתצהירו כי ערבויות מעין אלה מצויות ברשותו.

לפיכך, כל שנותר הוא להעבירן לעיון הנתבע 1, והתובע מתבקש לעשות כן בתוך 20 יום (כמובן, ההוראה מתייחסת רק לערבויות שניתנו להבטחת חיוביה של הנתבעת 3).

בסעיף 2.6 למכתב הדרישה התבקשו העתקים מכל בקשות האשראי, בקשות לפריסה או כל בקשה אחרת להסדר שהפנה מר עודד דסאו או חברת דסאו לתובע החל מחודש ינואר שנת 2006 ועד למועד הגשת התביעה. התובע טען כי מדובר בדרישה גורפת וכללית, המתייחסת למסמכים החסויים בחיסיון בנק-לקוח, שאינם רלוונטיים.

אני סבור, כי הסדר החוב מיום 12/12/06, הנתון לעיון הנתבע 1, אמור למצות את הסקת הנתונים האפשרית בדבר יכולת פירעון ההמחאה של הנתבעת 3. הדרישה הנוכחית מתייחסת למסמכים הקודמים כרונולוגית להסדר שהושג לבסוף, והפנייתה אל התובע עלולה להכביד עליו ולפגוע באינטרסים של הנתבעת 3 ושל מר דסאו, יתר על המידה. לפיכך, נדחה רכיב גילוי זה.

בסעיף 2.7 למכתב הדרישה התבקש אישור בדבר גובה מסגרות האשראי של הנתבעת 3, של מר דסאו ושל כל חברה אחרת המצויה בשליטתו או שהוא בעל עניין בה, בתקופה שחודש ינואר 2006 ועד להגשת התביעה. במסגרת תצהירו, מפנה התובע לסעיף 3.1 בתצהיר הגילוי הכללי, בו אוזכרו כל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות במסגרת ת"א 1106/07. לא ברור האם מסמכים אלה הועברו לעיון הנתבע 1 (הדבר לא נטען בבירור בתגובת התובע) וממילא לא ניתן לקבוע כי הם מייתרים את הגילוי הנדרש בסעיף 2.7 האמור. באופן ספציפי יותר, מפנה התובע בתצהירו לסולמות ריבית בחשבון מט"י ובחשבון מט"ח הרשומים על שם הנתבעת 3.

בתגובתו, טוען התובע, כי סולמות ריבית אלה צורפו כנספח לבקשה לצו מניעה זמני, וכי במסגרתן מפורטות מסגרות האשראי המאושרות בחשבון בפועל. לפיכך, לטענתו, מתייתרת הדרישה לקבלת אישור בדבר גובה מסגרת האשראי.

עיינתי בסולמות הריבית שצורפו, ונוכחתי כי אכן ניתן להסיק מהן את מסגרת האשראי הקיימת. לא ברור מדוע התקופה הרלוונטית, מבחינת הנתבע 1, חלה החל מחודש ינואר 2006, ולכאורה הנספח האמור מייתר את הצורך במסירת מסמכים נוספים. לפיכך, נדחה רכיב זה של הבקשה.

בסעיף 2.8 התבקש העתק "דוחו"ת חשבונות חסרי כיסוי", שהופקו בסניף התובע בתקופה שבין המועדים 7/1/07-11/1/07 , מהם ניתן למחוק את הפרטים שאינם נוגעים לחשבונות הנתבעת 3. התובע טוען בתגובתו, כי מסמכים אלה הועברו לעיון הנתבע 1 כבר ביום 29/7/07. בהעדר טענה נגדית מצד הנתבע 1, נראה כי אכן דרישת גילוי זו התייתרה.

בסעיף 2.9 לדרישת הגילוי התבקשו כל ההסכמים והחוזים הבין בנקאיים בין התובע לבין הנתבע 2 בנוגע למסלקת החנ"י. התובע טען בתצהירו, כי לא אותרו מסמכים מעין אלה, וגם לא ידוע על קיומם. הצהרה בדבר העדרם של מסמכים מספיקה לצורך דרישת הגילוי, ואין לחייב את התובע ב"המצאה" יש מאין של מסמכים שלטענתו, אינם ברשותו (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (1/11/05)). לפיכך, נדחית דרישת גילוי זו.

בסעיף 2.10 לדרישת הגילוי התבקש גילויין של כל ההתכתבויות וסיכומי הפגישה הקיימים בנוגע לעניין נשוא התביעה, לרבות התכתבויות פנימיות אצל התובע, והתכתבויות עם הנתבע 2. התובע טען בתצהירו, כי מדובר בדרישה כללית ומכבידה, שאינה רלוונטית.

בבקשתו, טוען הנתבע 1, כי אין ספק שהעניין נשוא התביעה עלה בשיחות וישיבות פנימיות של התובע, ולכן קיימת חשיבות להתכתבויות האמורות. הנתבע 1 טוען כי פעמים רבות בפסיקה אושר גילויים של סוגי מסמכים, אלא שלטעמי, עיקרון זה אינו חל על מסמכים שהוגדרו באופן בלתי ממוקד, כגון אלה שהתבקשו בסעיף 2.10 למכתב הדרישה. לפיכך, נדחה רכיב זה של הבקשה.

בסעיף 2.11 למכתב הדרישה התבקשו דוחו"ת הביקורת הפנימית שנערכו אצל התובע, לגבי הארוע נשוא התביעה. בתגובתו, טוען התובע, כי דו"ח הביקורת הפנימית הועבר לידי הנתבע 1 זה מכבר. לפיכך, אני מניח כי רכיב בקשה זה התייתר.

בהחלטתי בדיון מיום 26/10/08 קצבתי לצדדים פרקי זמן להגשת ראיות.

ככל שתידרש הארכת מועד להגשת תצהירים, רשאי מי מהצדדים לפנות בבקשה מתאימה (רצוי מוסכמת). בנוסף, מומלץ לצדדים להסדיר את העניינים המקדמיים ביניהם, ככל שיוותרו סוגיות דיוניות נוספות בלתי מיושבות.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ט (21 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו