ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר חובב נגד הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא012093/08

בתיק עיקרי: תא 002204/07

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

21/11/2008

בעניין:

מאיר חובב

ע"י ב"כ עו"ד

יאיר שרף

המבקש/הנתבע 3

נ ג ד

הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ ואח'

ע"י ב"כ עו"ד

ד"ר שרה פרזנטי

המשיבות/התובעות

החלטה

הנתבע 3 עותר לסילוק על הסף של התביעה והבקשה לסעדים זמניים, ככל שהן מופנות כלפיו.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 3 ושני נתבעים נוספים- מועדון המחשבים הישראלי א.ד.ב. בע"מ ומר אייל באיער. על פי התביעה, המשותף לשלושת הנתבעים הוא הפרת זכויות היוצרים על דרך שיעתוק, ללא הרשאה, של יצירות מוסיקליות מוקלטות על גבי מכשירים לניגון, אחסנה והשמעה של יצירות מוסיקליות בפורמט קבצי מחשב, שעל פי הנטען, משווקים על ידי הנתבעים.

על פי התביעה, התובעות הן בעלות זכויות היוצרים ביצירות המוסיקליות. התובעת 1 היא תאגיד לניהול וגביית דמי רישיון עבור שימוש ביצירות מוזיקליות מוקלטות של חברות התקליטים, ביניהן התובעות 2-13. בתובעת 1 מצויה מחלקת אכיפה של זכויות היוצרים של חברות התקליטים, ותפקידה להגן על זכויות היוצרים של חברות התקליטים.

התובעות טענו כי הנתבעים 1 ו-2 מפעילים עסק שמשכיר ללקוחות את המכשירים המפרים, עליהם מועתקות יצירות מוסיקליות מוקלטות, שלתובעות או מי מהן זכויות בהן, וזאת ללא הרשאתן, ותמורת דמי שכירות חודשיים עבור המכשיר המפר ועבור שרות עדכון של התכנים במכשיר. התובעות טוענות, כי לצורך אימות חשדותיהן, הן שכרו את שירותיו של משרד חקירות מסויים, והחוקר מטעם אותו משרד (שכינה עצמו בשם "רמי נבון") רכש מכשיר מפר הטעון במאות יצירות מקוריות, ששועתקו על ידי המכשיר ללא הרשאת בעלי הזכויות בהן.

באופן דומה, טענו התובעות, כי התקבל אצלן מידע לפיו הנתבע 3 משכיר ללקוחותיו מכשירים מפרים, שעל גביהם הוא משעתק יצירות מוגנות ללא הרשאה כדין מאת התובעות או מי מהן. לפיכך, חוקר מטעם התובעות (שגם הפעם כינה עצמו "רמי נבון") פנה לנתבע 3 , ביקש לקבל מידע והצעת מחיר לרכישת מכשיר מפר, הכולל מוסיקה מוקלטת, ולאחר מכן גם רכש את המכשיר המפר. התובעות טענו, כי מומחה מטעמן בדק, באופן מדגמי, את תוכן קבצי המוסיקה ששועתקו על גבי המכשירים, ומצא כי אכן מדובר בשיעתוק מפר של יצירות מקוריות.

התובעות טוענות, כי הן לא נתנו הרשאה להפקה, שיעתוק או השכרת ההקלטות המקוריות, ולכן אין ספק שמדובר ברשומות קול "פיראטיות" שהופקו על דרך נטילת שירים מתקליטורים תוך הפרת זכויות היוצרים בהם.

כלומר, ניתן להיווכח, כי הנתבע 3 לא פעל באותה המסגרת עם הנתבעים 1 ו-2, והמעשים המפרים הנטענים המיוחסים לו, התבצעו בנפרד מהם. עם זאת, נראה כי התובעות סבורות, שקיימים קווים משותפים בין מעשי ההפרה של כל אחד מהנתבעים- שיעתוק בלתי מורשה של כל יצירה; ניתוק היצירות מסדר העריכה המקורי; עריכת אוסף בלתי מורשה של יצירות ומכירה או השכרה של רשימת קול מפרה. לטענת התובעות, הנתבעים עושים בהקלטות המקוריות שימוש מפר, תוך נישולן מזכויות היוצרים ביצירות, והתעשרות שלא כדין על חשבונן.

התובעות ציינו, כי לנתבעים היה בעבר הסכם עם התובעת 1, במסגרתו ניתן להם רישיון כנגד תשלום, והם הורשו להתקין מערכות השמעה פומבית בבתי עסק ולגבות עבור התובעת 1 דמי הרשאה להשמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת. לטענתן, ההסכמים לא חודשו עקב הפרות שונות לרבות בעיות בתשלום דמי הרישיון.

התובעות עתרו למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים לשווק קבצים מפרים בכל דרך, ליתן צו למתן חשבונות, בו יפרטו הנתבעים את כל הכנסותיהם ממועד תחילת פעילותם ועד למועד מתן פסק הדין וכן לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי סטטוטורי.

ביום 22/7/08 הודיעה התובעת 1 על הסכם פשרה שהושג עם הנתבעים 1 ו-2, ובפסק הדין מאותו מועד, אישרתי את הסכם הפשרה ונתתי לו תוקף של פסק דין.

בהסכם הפשרה התחייבו הנתבעים 1 ו-2 להימנע מלשכפל ולשווק מכשירים לניגון, אחסנה והשמעה של יצירות מוסיקליות בכל פורמט שהוא, השייכות לתובעות או למי מטעמן, ללא קבלת הרשאה כדין מאת התובעות.

חשוב לציין, כי התובעות והנתבעים 1 ו-2 הסדירו בהסכם הפשרה מעין מנגנון עתידי, שבסעיפים 8 ו-9 שבו נטען-

"מוסכם כי הנתבעים חופשיים להתקשר עם הפדרציה לשם קבלת הרשאה כדין מאת התובעות או מאת הפדרציה, לעשות שימוש ביצירות המקוריות של התובעות או של החברות המיוצגות על ידן באופן מסחרי בהתאם להרשאה שניתנה ובעמלה המקובלת עבור השגת רשיונות השמעה בבתי העסק. לחילופין מובהר כי היה והנתבעים לא יבחרו להתקשר עם הפדרציה או עם התובעות בהסכם מסודר המתיר להם לעשות את השימושים שנאסרו בסעיף 2 לעיל, יהיו רשאים הנתבעים להתקין מערכות שמע הכוללות יצירות של הפדרציה, אצל לקוחות בתנאי שדו"ח עבור התקנות אלה ימסרו לפדרציה אחת ל-3 חודשים. מובהר כי מעבר לדיווח אין על הנתבעים כול אחריות באם הלקוח לא יסדיר הרשיון כדין. התובעות לא יעבירו מידע זה ללקוחות הנתבעים או לכל צד ג' שהוא".

בבקשתו, מציג הנתבע 3 את גירסתו העובדתית למעשי ההפרה המיוחסים כלפיו בתביעה. הנתבע 3 טוען, כי הוא משכיר לבתי עסק מערכות ממוחשבות להשמעת פרסום ותוכן מקדם מכירות, במערכות כריזה המותקנות בבתי עסק. בעת שלא מושמע התוכן הפרסומי, קיימת תוכנת הפעלה המשמיעה באופן אוטומטי יצירות מוסיקליות מתוך מאגר מוסיקה המותאם לכל לקוח, ושמור על גבי דיסקים קשיחים במחשבים. לטענת הנתבע 3, קיים רישיון להשמעה הפומבית של מוסיקה מוקלטת זו. לטענתו, הנתבעות, באמצעות הנתבעת 1, נתנו לו בעבר, ולמשך מספר שנים, רישיון לצורך השמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת, כנגד תשלום תמלוגים, וללא דרישה לתשלום נפרד בגין העתקה לצרכי השמעה פומבית. בין הצדדים נוצר סכסוך עסקי שבעקבותיו החליט הנתבע 3, כי לקוחותיו הם שישלמו את התמלוגים עבור התובעת 1, וזאת חלף תשלום התמלוגים ישירות מטעמו.

הנתבע 3 טוען, כי מאחר שלקוחותיו משלמים תמלוגים באופן שוטף, הרי שאין מניעה להשמעה פומבית של המוסיקה המוקלטת, בהתאם למנגנון האמור.

אציין, כי עמדת הנתבע 3 בדבר אומד דעת הצדדים נחזית כסבירה בהתחשב בסעיפים 8 ו-9 להסכם הפשרה שנערך בין התובעות לבין הנתבעים 1 ו-2, לפיהם, לכאורה, תשלום התמלוגים והסדרת הרישיון הוטל על לקוחות הנתבעים 1 ו-2.

עם זאת, אין בכוונתי להביע עמדה מהותית בהקשר זה, שכן הנתבע 3 מעלה טענה מקדמית-דיונית לפיה, על פני הדברים, התביעה הוגשה מלכתחילה שלא כדין.

ביום 25/1/05 הוכרזה התובעת 1 על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים כבעלת מונופולין בשווקים או בתחומים הרלוונטיים להליכים המשפטיים נשוא התביעות, ובכלל זאת מתן רשיונות גורפים בזכות ההשמעה הפומבית של רשומות קול מוזיקליות (העתק מההכרזה צורף כנספח א').

קודם לכן, ביום 29/4/04 , ניתן על ידי כב' השופט עדיאל היתר זמני מותנה להסדר כובל לתקופה של שלוש שנים (ה"ע 3574/00, 3666/00 (י-ם) הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30/4/04)).

בסיכום פסק הדין נקבע- "תנאי לאישור ההסדרים הכובלים בכל הנוגע לפעילות הפדרציות מול תאגידי השידור, הוא שהפדרציות יכללו, במסגרת הרישיון הגורף הניתן לתאגידי השידור, גם את הזכויות הבאות: העתקה לצורכי שידור ("dubbing"); סינכורוניזציה; שימור ותיעוד ארכיוני; וכן תקבלנה הרשאות מכל החברות או הגופים (לרבות יחידים) שאותם הן מייצגות לכלול זכויות אלו במסגרת הרישיון הגורף".

ככל שהצלחתי להבין, כחלק מפסק הדין נערך גם מסמך תנאים לפעילותן של התובעות על פי ההסכם הכובל (פסק הדין ומסמך התנאים צורפו כנספחים ב'1-ב'2).

הנתבע 3 טען בבקשתו, כי ההיתר המותנה ניתן לתקופה של שלוש שנים, כלומר עד ליום 29/4/07 ותוקפו הוארך, באופן זמני, לחמישה חודשים נוספים, עד ליום 1/9/07. לטענת הנתבע 3,התובעות ביקשו לחדש את ההיתר המותנה בתנאים, והבקשה נדחתה בהחלטתו מיום 8/4/08 של בית הדין להגבלים עסקיים (נספחים ג'1-ג'2). מכאן, טוען הנתבע 3, כי החל מיום 2/9/07 התובעות פועלות ללא היתר תקף וללא רשות. לפיכך, ומאחר שהתובעות רשאיות לפעול רק על יסוד היתר תקף, הרי שאין לתובעות כל רשות או סמכות להמשיך לפעול על פי ההסדר הכובל, ובכלל זאת הן אינן רשאיות להמשיך ולנהל כנגדו את התביעה.

התובעות מציינות בתגובתן, כי ביום 1/6/08 החליט בית הדין להגבלים עסקיים להאריך את ההיתר הזמני שניתן לתובעת 1, עד ליום 1/6/09 (העתק ההחלטה צורף כנספח א' לתגובה). לטענתן, הנתבע 3 מעלה טענות כנגד רישיון ההשמעה הפומבי שניתן להן, אלא שלשיטתן, התביעה כלל לא עוסקת בזכות ההשמעה הפומבית, ולכן, טוענות התובעות, כי אין בכוונתן להמשיך ולהתייחס ליתר טענות הנתבע 3.

בתשובתו לתגובה, טוען הנתבע 3, כי עמדת התובעות רק מדגישה את העובדה שבין המועדים 1/9/07-1/6/08, פעלו התובעות או התובעת 1 ללא היתר.

אני סבור שאין מניעה פורמלית, בעיתוי הנוכחי, להמשיך בהליך (וזאת, מבלי להכריע באופן נחרץ במשמעות פקיעת ההיתר המותנה לעניין המשך ניהול ההליך).

עם זאת, קיימות תהיות בדבר יישום התנאים שהתגבשו בהסכמת הממונה על ההגבלים העסקיים.

מסמך התנאים הראשוני צורף כנספח ב'2 לבקשה. ההוראות הרלוונטיות לענייננו מעוגנות בסעיף 6 למסמך, והן יוצרות מעין מנגנון לבירור מחלוקות שונות בדבר תשלום דמי רישיון. על פי סעיף 6.1, התובעת 1 תפנה בכתב למשתמש ותודיע לו מהם דמי רישיון ההשמעה שהיא דורשת ממנו עבור השמעה פומבית או שידור של היצירות, תוך שתציין בפנייתה כי אם בתוך 60 ימים לא תושג הסכמה בדבר תשלום דמי הרישיון, תהיה רשאית התובעת 1 לפנות בעניין לבית המשפט בהתאם להוראות ההסכם. בחלוף 30 ימים לאחר מכן, על התובעת 1 לפנות בהתראה נוספת למשתמש, בה תבהיר כי נותרו 30 ימים לצורך קביעת דמי רישיון מוסכמים לצורך השמעה. ככל שהעניין לא יוסדר עד לחלוף 60 ימים, תהא התובעת 1 רשאית לפנות לבית המשפט המוסמך בתביעה לצו מניעה קבוע שיאסור על המשתמש להמשיך להשמיע בפומבי או לשדר תרשומות קול.

מייד בהמשך נקבע- "הפדרציה תציין בתביעה כי היא מוגשת בהתאם להוראות הסדר זה, וכי מטעם זה בלבד ובכפוף להוראותיו היא אינה מבקשת במועד הבקשה לצו-מניעה קבוע בקשה מטעמה למתן צו מניעה זמני".

בסעיף 6.4 נקבע- "הפדרציה תודיע למשתמש ולבית-המשפט כי בכפוף לאמור בפסקה 6.7 להלן היא מוכנה לוותר על בקשתה לצו-מניעה קבוע אם ישלם המשתמש את דמי הרשיון בשיעור הנדרש על-ידה, או בשיעור אחר שייקבע על-ידי בית-המשפט. בנוסף, תודיע הפדרציה כי בכפוף להסכמתו של המשתמש היא מוכנה שבית-המשפט יפסוק בעניין בדרך של פשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או שבית המשפט יפנה את הסכסוך להכרעת בורר כאמור בסעיף 79ב לאותו החוק, ובמקרה כזה הבורר יפעל בהתאם להוראות החוק המהותי ויהא פטור מסדרי הדין ודיני הראיות".

בסעיף 6.5 נקבע, כי התובעת 1 תהא רשאית לבקש מבית המשפט או מהבורר לקבוע דמי רישיון זמניים.

סעיף 6.6 קובע- "הפדרציה תודיע למשתמש ולבית-המשפט או לבורר, לפי המקרה והעניין, כי היא מסכימה לשאת בנטל השכנוע ובנטל הבאת הראיות בדבר קיומה של הזכות, הפרתה, וסבירות דמי רשיון ההשמעה שהיא דורשת".

בהמשך, מופיעות הוראות שונות המסדירות את אופן ניהול ההליך ואפשרות נקיטתם של הליכים עתידיים נוספים.

למרות שעל פני הדברים, מדובר בתנאים מקדמיים הכרחיים ומשמעותיים, התובעות לא ראו לנכון לציין את דבר קיומם בתביעה, וגם לא השיבו בתגובתן לטענות הנתבע 3 בדבר משמעותן.

בתשובתו לתגובה, טוען הנתבע 3, כי במסגרת הארכת תוקפו של ההיתר הזמני, נקבעו תנאים מוסכמים חדשים (שצורפו כנספח לתשובה). עיינתי בתנאים החדשים ונוכחתי כי הם אינם שונים, באופן משמעותי, מקודמיהם, ומכל מקום, סביר להניח כי התנאים הקודמים הם אלה שחלים בענייננו, שכן הם שהיו תקפים במועד הגשת התביעה.

כך או אחרת, אין אינדיקציה לכך שהתובעת 1 פעלה על פי תנאים מוסכמים מעין אלה, ומאחר שכאמור, נראה שמדובר בתנאים מקדמיים, ייתכן בהחלט, כי לא ניתן להמשיך בהליך, במתכונתו הנוכחית.

אני מודע לכך, שבין התובעות והנתבעים 1 ו-2 נערך הסכם פשרה, מבלי שנטען בדבר אי יישום תנאים אלה, אך מנגד, מובן כי לא ראוי ולא ניתן להמשיך בניהול ההליך כנגד הנתבע 3, שעה שייתכן כי ההליך ננקט שלא מכח התניות הרלוונטיות.

עם זאת, ולמרות שלתובעות ניתנה ההזדמנות לטעון את טענותיהן בדבר משמעות התניות ושאלת יישומן, אני רואה לנכון להשהות את נקיטתו של המהלך הדרסטי של סילוק על הסף, ולאפשר לתובעות להגיש השלמת טיעון בעניין, בתוך 30 יום. זכות תשובה לנתבע 3 בתוך 20 יום לאחר מכן.

אציין, כי הנתבע 3 העלה טענות נוספות בבקשתו, אך בשלב זה, מתייתר הצורך לדון בהן. מכל מקום, מהבקשה והתגובה עולה כי הצדדים ניהלו משא ומתן לפשרה, שעד כה לא הניב תוצאה חיובית. אני ממליץ לצדדים לשוב ולהידבר ביניהם.

ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ט (21 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו