ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אחמד מוראדאת נגד מדינת ישראל :

ע"פ 104/12

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט ח' מלצר

המערער:
אחמד מוראדאת

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.12.11 בת"פ 27072-03-11 שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון

בשם המערער:
עו"ד טארק זיידאן

בבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש נגד המערער כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי כתב האישום המתוקן, המערער ושניים מחבריו – זיאד עבדאללה (להלן: זיאד) ואחמד עבד אלחלים (להלן: אחמד) – הגיעו ביום 5.3.2011 בשעה 02:30 לחנות בתחנת הדלק שבכניסה לכפר מנדא (להלן: החנות), שבה עבד עומר חלומה (להלן: המתלונן) כקופאי. זיאד ואחמד הצטיידו בסכין, באגרופן ובגז מדמיע, כיסו את פניהם ברעלות וחבשו גרביים על ידיהם. השניים נכנסו אל תוך החנות כשהמערער נשאר בחוץ. זיאד ניגש אל המתלונן, כיסה את עיניו, לפת את צווארו, כופף את ראשו ודרש ממנו להוביל אותו אל הקופה תוך שאיים עליו. זיאד לקח כאלף ש"ח מהקופה, העבירם לאחמד, לקח מספר חפיסות סיגריות והשניים יצאו מהחנות. עד שיצאו זיאד ואחמד אל המערער, הוא עמד בחוץ ותצפת. השניים הצטרפו אליו ונמלטו מהמקום. מאוחר יותר, הגיעו השלושה אל בית המערער ושם חיכה להם רכבו של אחמד. הם נכנסו אל הרכב ושמו פעמיהם אל ביר אלמכסור. בדרך, הבחין בהם שוטר שסייר במקום וביקש מהם לעצור, אך הם לא נענו וניסו להימלט וכשנחסמו על ידי הרכב המשטרתי, ירדו מהרכב ונמלטו רגלית.

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 27072-03-11, כבוד השופט ע' גרשון) מיום 20.12.2011, שבמסגרתו הושת על המערער, בין היתר, עונש של מאסר בפועל לתקופה של 34 חודשים.

בבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש נגד המערער כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי כתב האישום המתוקן, המערער ושניים מחבריו – זיאד עבדאללה (להלן: זיאד) ואחמד עבד אלחלים (להלן: אחמד) – הגיעו ביום 5.3.2011 בשעה 02:30 לחנות בתחנת הדלק שבכניסה לכפר מנדא (להלן: החנות), שבה עבד עומר חלומה (להלן: המתלונן) כקופאי. זיאד ואחמד הצטיידו בסכין, באגרופן ובגז מדמיע, כיסו את פניהם ברעלות וחבשו גרביים על ידיהם. השניים נכנסו אל תוך החנות כשהמערער נשאר בחוץ. זיאד ניגש אל המתלונן, כיסה את עיניו, לפת את צווארו, כופף את ראשו ודרש ממנו להוביל אותו אל הקופה תוך שאיים עליו. זיאד לקח כאלף ש"ח מהקופה, העבירם לאחמד, לקח מספר חפיסות סיגריות והשניים יצאו מהחנות. עד שיצאו זיאד ואחמד אל המערער, הוא עמד בחוץ ותצפת. השניים הצטרפו אליו ונמלטו מהמקום. מאוחר יותר, הגיעו השלושה אל בית המערער ושם חיכה להם רכבו של אחמד. הם נכנסו אל הרכב ושמו פעמיהם אל ביר אלמכסור. בדרך, הבחין בהם שוטר שסייר במקום וביקש מהם לעצור, אך הם לא נענו וניסו להימלט וכשנחסמו על ידי הרכב המשטרתי, ירדו מהרכב ונמלטו רגלית.

ביום 19.9.2011 הורשע המערער בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות על בסיס הודאתו שניתנה בעקבות הסדר טיעון. הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל רכיב הנוגע לעונש, ועל כן היו הצדדים חופשיים לטעון כראות עיניהם. כמו כן, הפנה בית המשפט את המערער לשירות המבחן לצורך קבלת המלצה לקראת גזירת עונשו. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המליץ שירות המבחן להטיל על המערער עונש שיבהיר עבורו את גבולות המותר והאסור, בדמות מאסר בפועל, ועוד הומלץ להטיל עליו מאסר על תנאי משמעותי ולתקופה ממושכת, קנס, התחייבות כספית הולמת ופיצוי למתלונן.

ביום 20.12.2011, גזר בית המשפט את דינו של המערער והשית עליו עונש של 34 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע; 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון; ופיצוי המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. בית המשפט ציין כי את תקופת המאסר בפועל קבע לאחר שהובאה לידיעתו תקופת המאסר של 34 חודשים שהושתה על אחד משותפיו שההליך בעניינו הסתיים בזמן מתן גזר הדין. בית המשפט הדגיש לעניין זה, כי אלמלא נתון זה המשתלב עם גילו הצעיר של המערער, הודאתו ועברו הנקי, היה גוזר עליו עונש חמור יותר. בנוסף, נקבע כי יש לנקוט ביד קשה עם העבריינים שמבצעים שוד, וזאת כדי לייצר הרתעה. עוד צוין כי ניתן ללמוד על חומרת העבירה במקרה דנן מהתכנון המוקדם שהיה כרוך בהצטיידות בנשק והסתרת הפנים. עוד קבע בית המשפט כי הבעת הצער של המערער, אכן נשקלה אך נקבע כי אין להעדיף את עניינו הפרטי על פני האינטרס הציבורי ואינטרס קרבן העבירה במקרה דנן.

מכאן, הערעור שלפנינו.

המערער טוען כי העונש שהושת עליו סוטה ממדיניות הענישה במקרים דומים. לדידו, לא היה מקום להשית עליו עונש מאסר בפועל הזהה לזה שהושת על המבצעים האחרים, זאת מאחר וחלקו בכל הפרשה בהשוואה להם היה יחסית מזערי ולא כלל כניסה לחנות, שימוש באלימות או נשיאת נשק. לטענתו, כתב האישום בעניינם של האחרים היה חמור יותר, כשלחובת האחד מהם עומד עבר פלילי כשיקול לחומרה בעוד שהשני בחר, שלא כמו המערער, לנהל הליך הוכחות למשך שנה. נתונים אלה בין היתר, מצדיקים בעיניו הקלה עימו לעומת שני השותפים האחרים. בנוסף מציין המערער את נסיבותיו האישיות שלטענתו לא קיבלו משקל הולם בגזר הדין: היעדר עבר פלילי; השלמת קורס השכלה ברמת ביניים שנערך בבית הסוהר; עזיבתו את הלימודים בגיל צעיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה ולסייע במימון לימודי הרפואה של אחיו; הודאתו המוקדמת ונטילת אחריות על מעשיו; נישואיו הטריים; וכך שמדובר ברגע איבוד שליטה עקב שתיית אלכוהול.

מנגד, המשיבה טענה כי המערער הורשע בעבירה חמורה ולדידה ברי כי העונש שהושת עליו אינו חמור. המשיבה הדגישה כי המדובר הוא במעשה שתוכנן מראש וכי המערער היה שותף מלא בשלבי תכנונו.

לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

ההלכה שהשתרשה זה מכבר בשיטתנו המשפטית היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, למעט מבמקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה שלפנינו ובהסתמך על המעשים שבהם הורשע המערער, לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. אף יותר מכך, שוכנענו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין. ראוי לציין בהקשר זה כי גם לא מצאנו טעם להתערב בקביעה של בית המשפט המחוזי להשוות את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער לזה שהושת על שותפיו לעבירה. זאת, שכן שוכנענו שאין בכך משום סטייה ממדיניות הענישה הראויה בהתחשב בחומרת העבירה, בנסיבות ביצועה ובפגיעה בקרבן שנולדו עקב ההחלטה והמאמץ המשותפים של שלושת השותפים.

אף לגופו של עניין, נראה שבמקרה זה אין ממש בטענות המערער במישור ההבחנות שיש לדידו לערוך בינו לבין יתר השותפים לעניין העונש הראוי, בהסתמך על נסיבותיהם השונות לכאורה. המשותף בין השלושה במקרה זה עולה על המבדיל לנוכח החומרה הנשקפת ממעשיהם המשותפים. תקוותינו היא כי המסר היוצא כאן ממדיניות ענישה זו, יפול על אוזניים קשובות ויופנם בקרב צעירים וצעירות בטרם יחטאו בעבירות מהסוג שראינו במקרה שלפנינו. המוכנות לעבור על החוק ולפגוע בזולת צריכה להיתקל במדיניות ענישה הולמת ואפקטיבית שבמסגרתה יינתן משקל משמעותי לשיקולים של הרתעה. באשר למערער, לא נעלמה מעינינו התנהגותו החיובית והרצון שלו להתפתח וללמוד. נקווה על כן, שימשיך במגמה חיובית זו וינצל את המסגרות שתוצענה לו במהלך שהותו בבית הסוהר כדי להמשיך ולהתפתח בכיוון חיובי זה.

סוף דבר, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ב (5.7.2012).

ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט


מעורבים
תובע: אחמד מוראדאת
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: