ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף מוסקוביצקי - מדינת ישראל :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

עפ 007066/09

בפני:

כבוד השופטת יהודית אמסטרדם

תאריך:

13/04/2009

בעניין:

יוסף מוסקוביצקי

ע"י ב"כ עו"ד דוד גולן

המערער

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד אורן

המשיבה

פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופט ויטלסון) בתיק

ת' 20958/07 מתאריך 31.12.08 לפיו, הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות, בכך שנהג כשבגופו 380 מיקרוגרם של אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

2. על המערער הוטלו העונשים הבאים:

א. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים.

ב. פסילה ע"ת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים למשך שנתיים.

ג. 6 חודשי מאסר ע"ת, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בזמן פסילה במשך 3 שנים.

ד. קנס בסך 1,200 ₪.

טיעוני ב"כ המערער

3. ב"כ המערער מציין כי מרשו אכן היה שיכור בעת שנערכה לו בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף, אלא שלטענתו, הוא כלל לא נהג בערב בו נדרש לערוך הבדיקה הנ"ל.

לדבריו, המערער חגג אותו ערב את הולדת נכדתו, וכשהוא ירד לחנייה בה החנה את רכבו, הוא עשה כן על מנת להכניס לתא המטען של הרכב בקבוקים עודפים שנותרו לאחר המסיבה, וכלל לא הניע את רכבו, שכן בנו שנותר פיכח היה אמור להסיעו לביתו.

4. ב"כ המערער הוסיף וציין, כי בעת שהכניס את הבקבוקים לתא המטען עבר במקום רכב מזדמן, ונהגו דרש מהערער בעזות מצח ובחוצפה לתת לו אחד הבקבוקים, וכשהלה סירב, פרץ ביניהם ויכוח.

בעוד השניים ניצים עברה במקום באקראי ניידת סיור, והנהג המזדמן שרצה לפגוע במערער על כך שלא נתן לו בקבוק, טען בפני השוטר כי המערער פגע ברכבו וגרם לו נזק, וזאת למרות שריכבו של המערער כלל לא היה מונע.

השוטר שהריח ריח אלכוהול מפי המערער ולא היה מודע לכל פרטי האירוע, דרש מהמערער ליתן דגימת נשיפה.

5. השאלה השנויה, אפוא, במחלוקת בתיק דנן היא, אם המערער אכן נהג שיכור ברכבו ביום האירוע.

ב"כ המערער מלין על כך שלא הובא עד הראייה לאירוע - הנהג המזדמן, ועל אף זאת הועדפה גרסת השוטר- עדות יחידה - שטען כי מצא את המערער יושב ברכבו שמנועו פועל.

6. המערער הוסיף וציין, כי הוא לא הביא את אשתו למתן עדות בשל מחלת האפילפסיה ממנה היא סובלת, הגורמת לה לשכחה, והיא זקוקה להשגחה צמודה. לדבריו, הוא ביקש לחסוך ממנה את הצער והקושי הצפויים לה בחקירה.

7. לחילופין, טען ב"כ המערער, כי למרות הספקות באמינותו של מכשיר הינשוף, מרשו לא כפר בכך שהיה שיכור, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר.

לדבריו, מדובר באדם נורמטיבי שאינו עול ימים, הוא בן 64 ונוהג משנת 1970, עברו התעבורתי אינו מכביד, וכולל 7 הרשעות קודמות בלבד.

אשר על כן, אליבא דסניגור, בנסיבות המיוחדות של המקרה יש מקום לסטות סטייה ניכרת ומשמעותית מעונש הפסילה המינימלי הקבוע בחוק.


טיעוני ב"כ המשיבה

8. ב"כ המשיבה מתנגדת להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית בציינה, כי הכרעת הדין מנומקת היטב, ומתבססת על ראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש קמא.

עוד לטענת ב"כ המשיבה, באף שלב של הדיון בביהמ"ש קמא, לא טען המערער כי הוא עמד מחוץ לרכב, וטענה זו הופיעה לראשונה רק בהודעת הערעור.

9. ב"כ המשיבה הוסיפה וציינה, כי לא היה צורך לזמן את הנהג המזדמן, שכן לא עמדה לדיון כלל השאלה אם המערער פגע ברכב האחר אם לאו, אלא אם המערער נהג בשכרות, והמשיבה עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה.

באשר לענישה –

ביהמ"ש קמא כבר התחשב, כך לטענת ב"כ המשיבה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, והטיל על המערער עונש פסילה בפועל לתקופה מופחתת מזו הקבועה בחוק.

10. יחד עם זאת, ציינה ב"כ המשיבה, כי "בהתחשב בעברו התעבורתי", ובהתחשב בעובדה שהוא לא נהג נהיגה של ממש אלא ישב ברכב המונע, "אנו נסכים להקלה מסוימת בעונש הפסילה" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 27-26).

דיון

11. עסקינן בנהג שנתפס כשהוא יושב ברכבו, כשהרכב מותנע, וזאת ברח' בן גוריון, מול בית מס' 97 בבת-ים.

מזיכרון הדברים שערך הסייר רפאל ז'ורזיסקי מענף תנועה עולה, כי אדם שפרטיו מפורטים בזכ"ד עצר אותו, וטען בפניו שהמערער פגע ברכבו.

הסייר פנה לבדוק את הנטען, ועפ"י המזכר "הנהג ישב ברכבו בבן גוריון מול 97 רכבו מונע. ריח קל של אלכוהול..."

כמו-כן נרשמה במזכר תגובת המערער: "אני שתיתי קצת וודקה מפעם לפעם באולם במרפסת בשמחת הולדת הנכדה שלי".

12. בטופס בדיקת מאפייני שיכרות נרשם בסעיף 2 שכותרתו "שיחה ראשונית עם הנהג" – "ישב ברכבו כאשר הרכב מונע בבן גוריון מול 97".

בהמשך בסעיף 4 נרשם: "כאשר ניגשתי לרכבו של הנהג הנ"ל ישב ברכבו והחל לצעוק בהתחלה".

וכן: "ישב ברכבו בבן גוריון מול 97".

13. רס"מ טוראן סופר בירר עם המערער את תגובתו בעקבות בדיקת מאפייני שיכרות, והלה השיב לו: "לא משנה גירסתי".

14. במהלך השימוע שנערך למערער הלה טען: "אני צריך את הרישיון לפרנסתי".

15. בעדותו בביהמ"ש חזר וטען העד רפאל זוירזי (ז'ורזיסקי) כי "כשניגשתי לרכב הנהג היה ברכב, והרכב היה מונע" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 12).

16. לעומתו טען הנאשם בעדותו "בינתיים עברה ניידת ועצרה. השוטר שאל אותי אם שתיתי, ואמרתי לו ששתיתי, אבל הרכב לא היה דלוק ולא ישבתי ברכב" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 9).

וכן: "לא הדלקתי את האוטו" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 11).

וכן: "אני בכלל לא נכנסתי לאוטו ולא נסעתי" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 16).

וכן: "אשתי הייתה איתי. לא היינו בתוך האוטו. הייתי בחוץ, כי היו הבקבוקים שלי ושמתי אותם בבגז'" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 9-8).

פסק דינו של ביהמ"ש קמא

16. בימ"ש קמא קבע, כי אינו מקבל את הסברו של המערער, לפיו, הוא היה כל העת מחוץ לרכבו, וזאת לאור רישום השוטר ז'ורזנסקי בזכה"ד, כי הבחין במערער בעת שישב ברכבו, ולידו ברכב ישבה נוסעת. כמו כן, ציין ביהמ"ש קמא כי המערער לא טען כלל בפני השוטר שלא נהג ברכב, לא בעת שהגיע הסייר, ואף לא טען זאת בשלב השימוע. בנוסף, הוא לא זימן את אשתו למתן עדות על מנת שתסתור את דברי השוטר.

רק בעדותו בביהמ"ש בחלוף כשנתיים ימים מאז האירוע העלה המערער גרסה חדשה, ולפיה, הוא כלל לא ישב ברכב, אלא עמד לידו, ובעת שהשוטר פנה אליו, מנוע הרכב לא פעל.

ביהמ"ש קמא הזהיר עצמו כי הוא מתבסס על עדות יחידה של השוטר, והרשיע כאמור את המערער בנהיגה בשיכרות.

דיון

17. עסקינן ב"עדות כבושה" של המערער אשר לא טען בפני השוטר שדרש ממנו דגימת נשיפה, כי הוא לא נהג כלל, ואף לא טען זאת בשימוע. כמו-כן, לא ציין את אשר אמר בעדותו בביהמ"ש שנתיים מאוחר יותר, כי עמד מחוץ לרכב עם אשתו, ומנוע הרכב כלל לא פעל.

18. הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים והתרשמה מהם, אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהן.

מכאן שאין מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא כי המערער ישב ברכבו כשמנועו מותנע ובגופו 380 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.

לאור המקובץ לעיל, הערעור על הכרעת הדין- נדחה.

19. באשר לענישה –

אין מחלוקת כי המערער לא נתפס בעיצומה של נהיגה, אלא הוא ישב ברכבו כשהמנוע מותנע. בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ועברו הבלתי מכביד של המערער, החלטתי להתערב בחלק מרכיבי הענישה שהוטלו על המערער.

אף ב"כ המשיבה גורסת כי בנסיבות המקרה דנן יש מקום להקלה בעונשו של המערער.

אשר על כן, אני מורה כי פסילתו בפועל של המערער תהא לתקופה בת 11 חודשים (במקום 18 חודשים) החל מיום הפקדת רישיונו, ובאופן זה לא יצטרך המערער לעבור מבחן עיוני ומעשי של נהיגה. כמו כן, אני מבטלת את עונש המאסר על תנאי שהוטל עליו בתיק דנן.

שאר רכיבי גזה"ד – ישארו על כנם.

אם הקנס בסך 1,200 ₪ לא שולם, אזי אם ישולם תוך 30 ימים, הוא לא ישא קנס פיגורים.

אם לא ישולם הקנס – ירצה המערער 15 ימי מאסר תמורתו.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ט בניסן, תשס"ט (13 באפריל 2009) בהיעדר הצדדים.

יהודית אמסטרדם, שופטת