ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויטרי מוצ'ניק נגד שני בקהילה בע :

1


בתי הדין לעבודה

בית דין איזורי לעבודה ת"א – יפו

דמ 006517/07

בתיק עיקרי: 006517/

בפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

נ.צ. [מ'] מר בן דור יצחק

נ.צ. [ע'] מר לאוזון ניסים

תאריך:

13/04/2009

בעניין:

ויטרי מוצ'ניק אורלי

ע"י ב"כ עו"ד

ליבר מאיר

התובעת/נתבעת שכנגד

נ ג ד

שני בקהילה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

פישר אהרון

הנתבעת/תובעת שכנגד

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, הודעה מוקדמת והלנת פיצויי פיטורים. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בגין תשלומי יתר ששולמו לתובעת עבור שכר עבודה, הוצאות נסיעה ותשלומי בונוס.

העובדות:

1. התובעת עבדה מיום 20.4.06 ועד 30.6.07 אצל הנתבעת.

2. משכורתה החודשית של התובעת היתה 3,000 ₪ בתוספת 250 ₪ הוצאות נסיעה.

3. התובעת פוטרה מעבודתה.

4. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לשלם פיצויי פיטורים.

5. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לשלם דמי הבראה בסך 954 ₪.

השכר הקובע:

הצדדים חלוקים באשר לגובה שכרה הקובע של התובעת.

לטענת התובעת, שכרה הקובע היה בסך 3,000 ₪. לטענת הנתבעת, שכרה הקובע היה 2,712 ₪.

מעיון בתלושי השכר שצורפו לתיק ביה"ד והמהווים הודעת בעל דין מטעם הנתבעת עולה, כי שכרה הקובע של התובעת עמד על 3,000 ₪. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה משרתה של התובעת צומצמה ועל כן היה על הנתבעת להפחית את שכרה של התובעת.

משבפועל לא נעשתה הפחתה זו ולא נשלחה כל הודעה על כך גם לאחר סיום יחסי עובד-מעביד, הרי שתלושי השכר מעגנים את טענת התובעת ולפיה שכרה היה 3,000₪.

בנוסף, מעדותו של לאופר לאון שעבד יחד עם התובעת עולה, כי בתקופת עבודתה של התובעת משרתה לא צומצמה, כפי שטענה הנתבעת. לאופר לאון העיד ועדותו היתה מהימנה עלינו: "אני רוצה לציין שהתובעת החלה לעבוד בקפיטריה ששעות העבודה היו מצומצמים (צ"ל: "מצומצמות" – א.ג.כ). היא התחילה לעבוד, השעות העבודה היו חדש (צ"ל: "שעות העבודה השתנו" – א.ג.כ), שירדנו מ-05:00 לשעה 03:30 השעות היו הצומצמים (צ"ל: "מצומצמות" – א.ג.כ)" (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 7 – 11).


לא זו אף זו, על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002, היה על הנתבעת למסור לתובעת לא יאוחר מ-30 יום מיום תחילת עבודתה אצל הנתבעת, הודעה בכתב ובה פירוט תנאי העבודה של התובעת. משלא פעלה הנתבעת על פי דין, אין לה אלא להלין על עצמה. נטל הראיה באשר לצמצום משרתה של התובעת היה על הנתבעת להרים אולם היא לא צלחה בכך.

פיצויי פיטורים:

משקבענו ששכרה הקובע היה 3,000 ₪, היה על הנתבעת לשלם לתובעת 3,593 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

הלנת פיצויי פיטורים:

הנתבעת איננה חולקת על זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים אלא טוענת לזכות קיזוז תשלומי הבונוס ביתר, ששילמה הנתבעת לתובעת, מסכום פיצויי הפיטורים. סבורים אנו שעסקינן במחלוקת כנה ואין להשית על הנתבעת פיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים.

הודעה מוקדמת:

על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים תשס"א-2001, על העובד המתפטר או המעביד המפטר חובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים בכתב. מעדותו של מר בני שני (עמ' 17 לפרוטוקול) עולה כי לא ניתנה הודעה בכתב:

"ש. האם נכון הדבר שב-19.6 הודעת לו שבתאריך 30.6.07 אתה מפסיק את הקפיטריה?

ת. ... זה לא היה הודעה בכתב"

אשר על כן, משלא ניתנה הודעה כאמור בחוק, תשלם הנתבעת חלף הודעה מוקדמת בסך 3,000 ₪.

התביעה שכנגד:

לטענת הנתבעת והתובעת שכנגד, בשל אי הקפדה של הנתבעת שילמה היא לתובעת תשלומי יתר בגין הוצאות נסיעה, תשלומי בונוס, שכר עבודה ששולם לתובעת מעבר לאחוזי משרתה בפועל וימי עבודה שבהם לא עבדה התובעת.

א. שכר עבודה ששולם ביתר

לטענת הנתבעת, למרות שצומצמה משרתה של התובעת, לא הוקטן שכרה. משקבענו לעיל כי משרתה של התובעת לא צומצמה, אנו דוחים את טענתה של הנתבעת באשר להחזרים המגיעים לה עבור שכר ששולם לתובעת ביתר בגין, כביכול, הקטנת משרתה. ראשית נציין כי תלושי השכר נערכו על ידי הנתבעת לאורך תקופת עבודתה של התובעת. שנית, מר שני, העד מטעם הנתבעת, העיד:

"עשיתי את המקום היה לשם שמיים. כשהצעתי במאי גם ללאון או אורלי אם הם רוצים לקחת את המקום, הם בדקו עם רואה החשבון ולא מצאו לנכון. הטעות הזאת המשיכה ונגררה, זה חלק מההתנהלות שלי. אני שגיתי ולמדתי לקח מהעניין הזה... לפי ההסכם היה צריך לקבל 250 נסיעות סה"כ. ברגע שהתפצל המשכתי לשלם 250. הטעות הזאת המשיכה ונגררה, זה עוד חלק מההתנהלות שלי." (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 15-17 וכן שורות 21-22)

אף לגירסתה של הנתבעת, לאור דבריו של מר שני, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

ב. תשלום עודף בעבור הוצאות נסיעה

לטענת הנתבעת הוסכם עם התובעת כי דמי הנסיעות בסך 250 ₪ ישולמו לה בעבור משרה מלאה. אולם, משפוצלה משרתה לשני עובדיו, היה על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 125 ₪ דמי נסיעה.

לאור קביעתנו דלעיל כי משרתה של התובעת לא צומצמה, דין רכיב זה להידחות.

נציין כי על פי צו ההרחבה בעניין תשלום דמי נסיעות, על המעביד לשלם לעובד הוצאות נסיעה בהתאם לעלות נסיעותיו של העובד. בענייננו אף לשיטתה של הנתבעת לא צומצמו ימי העבודה אלא שעות העבודה, לפיכך לא היה כל הכרח להפחית או דמי הנסיעה.

ג. תשלום בגין 17 ימי עבודה בהם לא עבדה התובעת

לטענת הנתבעת, התובעת ניצלה מעבר לימי החגים 16.5 ימי חופשה ביתר. התובעת טענה בחקירתה: "לא לקחתי שום יום חופש" (עמ' 9 שורה 5), אולם בחקירתה התברר כי הנתבעת סגרה את עסקה בחול המועד פסח וסוכות ובחגים. מנת/1 עולה כי התובעת ומר לאון יצאו יחדיו ל-33 ימי חופשה, קרי לשיטת הנתבעת התובעת ניצלה כ-17 ימי חופשה. מאחר שהתובעת עבדה שנה וחודשיים, הינה זכאית ל-12 ימי חופשה. אשר על כן, על התובעת להשיב 5 ימי חופשה ששולמו לה ביתר.

ד. תשלומי בונוסים ששולמו ביתר

בנוסף לשכרה סוכם עם התובעת, כי היא תהא זכאית ל-25% מרווחי הנתבעת. לטענת הנתבעת, בעת חלוקת הבונוסים לא נלקחו בחשבון השיקים המעותדים אותם משכה התובעת לספקים שונים ולפיכך נותרה יתרת חוב בסך 16,180.30 ₪. משחלקה של התובעת בתשלום הבונוסים עמד על 25%, עליה להשיב 4,045 ₪ לנתבעת.

לטענת התובעת, משהנתבעת העדיפה שלא לצרף דו"ח רווח והפסד וצירפה מכתב מרו"ח, המתייחס לנתונים בלתי מבוקרים, אין ליתן לו משקל. בנוסף טוענת התובעת כי הנתבעת בעצמה קבעה לתובעת את חלקה בבונוס מידי חודש בחודשו, היא מנועה מלטעון כעת לטעות או לתשלום ביתר.

ביום 18.2.09 הורה ביה"ד לנתבעת להמציא לתיק ביה"ד את דו"ח רווח וההפסד של הנתבעת, שהוצג במהלך הדיון, אולם הנתבעת הגישה דו"ח רווח וההפסד המתייחס לכל תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת. דו"ח זה לא הוצג במהלך הדיון לתובעת ולא ניתנה ההזדמנות לתובעת לחקור את הנתבעת עליו. לא זו אף זו, אלו אינם דו"חות רווח והפסד מבוקרים ע"י רו"ח ומהווים לגרסת הנתבעת דו"חות פנימיים בלבד. לפיכך, אין בידינו לקבלם ולא ניתן להסתמך עליהם.

מנהל הנתבעת בחקירתו אישר כי הוא בעצמו ערך את חישובי הבונוס. ומשלא הובאה ראיה קבילה אשר סתרה חישובים אלה, דין טענת הנתבעת באשר להחזר תשלומי בונוס ששולמו ביתר – להדחות.

ה. קיזוז שכר ששולם ביתר בשל צמצום המשרה:

לאור קביעתנו דלעיל, דין רכיב זה להדחות.

הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום י"ט בניסן, תשס"ט (13 באפריל 2009) בהיעדר הצדדים.

___________________

נ.צ. (מ) מר בן דור

___________________

נ.צ. (ע) מר לאוזון

______________________

ד"ר אריאלה גילצר כץ, שופטת – אב"ד

ק': רינת אברג'ל/אסף כהן.