ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ד'ר בצר נגד עיריית בת ים :

4


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רחובות

תק 002417/08

בפני כבוד השופט גדעון ברק

תאריך:

12/04/2009

בעניין:

ד'ר בצר חגי – ת.ז. 033386582

התובע

נגד

1 . עיריית בת ים

2 . רוקח יהושוע (נתבע פורמלי)

הנתבעים

פסק דין

1. א. ביום 27.5.08 נשלחה לתובע דרישת תשלום חוב בגין עבירת חניה אשר לכאורה ביצע בניגוד לחוק בשטחה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

לאחר קבלת דרישת התשלום, פנה התובע בכתב ביום 14.6.08 לנתבעת בו עתר לבטל את דרישת התשלום.

ביום 27.7.08 שלחה הנתבעת מכתב לתובע, בו הודע לתובע שבקשתו לביטול התקבלה והופנתה לבדיקתו של התובע העירוני. עוד נאמר במכתב הנ"ל, שעם החלטתו של התובע העירוני תישלח אל התובע הודעה בדואר.

ביום 28.10.08 התדפקו על דלת מענו של התובע שני אנשים אשר הזדהו כגובי מס מטעמה של הנתבעת והציגו כתב הרשאה לתפוס, לפרוץ ולמכור מטלטלין לאחר שלא שולם קנס החניה בסך 100 ₪, קנס בגובה 55 ₪ והוצאות עיקול בסך 660 ₪.

לאחר שהוצגו לתובע האפשרויות הבאות, בחר התובע להיענות – בלית ברירה- לדרישת התשלום ושילם את הסכום הנדרש ובלבד שלא יבצעו את הפעולה על פי כתב ההרשאה.

ב. למרות שהתובע שילם את הסכום שנדרש לשלם, שלח התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים – באמצעות ב"כ – וביקש להשיב לו את הסכום ששילם בצירוף הוצאות שנגרמו לו.

מאחר והנתבעת לא השיבה על ההתראה הנ"ל ולא השיבה את הסכום ששולם על ידו, החליט להגיש תביעה זו בה טוען התובע לפגיעה בזכויותיו הבסיסיות כאדם וכאזרח על ידי הפרת הוראות החוק מטעם הנתבעת.

עוד מצא התובע, שהנתבעים התרשלו בביצוע תפקידם עת הורו על נקיטת הליכי עיקול למרות ההבטחה שהובטחה לו.

הפעולה בה נקטו הנתבעים מדגימה התנהגות רשלנית ומזלזלת בזכויות הפרט בכלל ובזכות הקניין בפרט וחזקה על הנתבעים כי בטרם יעשו שימוש בסמכותם יבחנו מן המסד ועד הטפחות את התנאים של כל מקרה ומקרה.

הפעולות שננקטו נגד התובע גובלות בחוסר תום לב משווע בהציגה מצג שעניינו של התובע בטיפול בעוד שבפועל מפעילה כנגדו הליכי גביה.

ג. בשל כל האמור לעיל, הגיש התובע תביעה זו, בה תבע לחייב הנתבעת להשיב לו את הסך של 815 ₪ וכן הוצאות – ללא נקיבת סכומן- ועוד הוצאות לדוגמא בגין התנהלותם הקלוקלת והשערורייתית של הנתבעים אשר הדגימו בדרך התנהלותם את הזלזול בזכויות האזרח ובהוראות המחוקק – וגם כאן לא נקב התובע בסכום ההוצאות לדוגמא הנדרש.

2. א. כפי שעולה מעובדות כתב התבעיה, תובע התובע לקבל החזר כספי בגין קנס והוצאות גבייה ששילם לנתבעת בשל עבירת חניה שביצע בשטח שיפוטה.

אין מחלוקת בין הצדדים, שמקורו של הקנס נשוא התביעה הינו בעבירת חניה אותה ביצה התובע. התובע חויב בתשלום קנס מסוים ובהמשך הגיש התובע בקשה לביטול הקנס.

בסופו של יום, לאחר שננקטו נגדו הליכים, העדיף לשלם את הקנס וההוצאות הכרוכות בנקיטת ההליכים ועתה תובע הוא את החזר הוצאותיו.

ב. לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ואת העובדות שהועלו הן על ידי התובע והן על ידי הנתבעת בכתב ההגנה ובמהלך הדיון בפני, הגעתי למסקנה כי לאור הפסיקה שניתנה בנדון דנן, יש למחוק את כתב התביעה משום שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעת התובע – זאת בשל הנימוקים הבאים:

א) העבירה בא קא עסקינן היא עבירת קנס, אשר הוסדרה בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק הנ"ל") וכאן נקבעו סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס.

לכן, הייתה לו לתובע, אמנם, האפשרות להגיש בקשה לביטול הקנס, אך יחד עם זאת הייתה לו לתובע גם אפשרות להודיע כי רצונו להישפט על העבירה.

אני מקבל את טענת הנתבעת, שעל עבירה מסוג זה חלות הוראות סעיפים 228 ו-229 לחוק הנ"ל ואם התובע לא הודיע תוך הזמן הנקוב מיום ההמצאה על רצונו להישפט – חלה עליו החובה לשלם את הקנס מבלי שיתקיים הליך נוסף בעניינו.

סעיף 229(ח) לחוק הנ"ל קובע, שאם שילם אדם את הקנס, רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו.

לכן, מששילם התובע את הקנס – נסתיים ההליך הפלילי והתגבש לכלל פסק דין ומאז ואילך על משלם הקנס לנקוט בהליכים שנקבעו כהליכים לביטול פסקי דין פליליים, כולל הגשת ערעורים.

ב) הגשת התביעה על ידי התובע, היא בעצם נסיון לערער על ההרשעה בפסק דין פלילי חלוט, ולכן, כפי שכבר נקבע בפסקי דין אחרים, הסמכות לדון בסוג כזה של טענות, כפי שהעלה התובע הוא לבית המשפט לענינים מקומיים – זאת בהתאם לסעיף 60(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

אין להוציא מכלל אפשרות שלתובע עמדה הזכות לבקש ביטולה של ההרשעה, אך התובע לא רשאי לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי. (ראה ע"א 8080/99 נפתלי וקס נ' עירית תל-אביב, תק-על 2005

(4), 2467 , 2469 (2005)).

ג) התובע טוען, שהנתבעת הבטיחה לו הבטחה מינהלית, אשר במקום לקיימה המשיכה לנהל ולהפעיל נגדו הליכים שהגיעו לכדי גביה באמצעות עיקול.

גם אם כך הם פני הדברים – ולעניין זה עלי לציין שהנתבעת הוכיחה ששלחה לתובע תשובות והתראות לשלם את הקנס – גם אז אין בית המשפט הדן בתביעה אזרחית, כפי שהגיש התובע, יכול לבטל פסק דין חלוט בהליך פלילי.

באמרת אגב, עלי להוסיף ולציין, שגם אם מתביעת התובע עולה דרישה מבית המשפט לאכוף על הנתבעת לקיים ההבטחה – גם אז אשיב לתובע, שבכל מקרה אין בית משפט לתביעות קטנות מוסמך לאכוף על הנתבעת

לקיים הבטחה שלטונית.

3. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט למחוק את התביעה הן בשל כך שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה והן בהתחשב ביתר הנימוקים שהועלו לעיל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, היה עלי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, ברם בהתחשב בנסיבות ובהוצאות שנגרמו לתובע – אין אני מחייבו בהוצאות דיון זה.

ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ט (12 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק פסה"ד לכ"א מהצדדים.

ברק גדעון - שופט

002417/08תק 333 אירית