ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברץ שרלוטה נגד בטוח לאומי-סניף :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א-יפו

בל 005391/06

בפני:

כב' השופטת חגית שגיא - סגנית נשיא

תאריך:

12/04/2009

בעניין:

ברץ שרלוטה

ע"י ב"כ

עו"ד שרי דורית

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ

עו"ד א. דקל

הנתבע

פסק - דין

1. עניינו של מר ברץ יעקב ז"ל, בעלה המנוח של התובעת, הועבר בהסכמה למומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבירור שאלת הקשר הסיבתי בין פטירת המנוח לעבודתו.

2. למומחה הוצגה תשתית עובדתית כלהלן:

א. המנוח, ברץ יעקב, הוכר כנפגע עבודה בעקבות אירוע מיום 18.8.89. לפיכך, מתבקש המומחה שלא ליתן משקל לאמור בחוות הדעת של ד"ר מזוז, בכל הנוגע לעצם ההכרה בפגיעה מיום 18.8.89.

ב. למנוח נקבעו 38% נכות מ – 6.4.90, הכל כמפורט בפרוטוקולי הוועדות הרצ"ב.

ג. לגבי מיקום האוטם, מתבקש המומחה לצאת מנקודת הנחה כפי שנקבעה בחוות דעתו של ד"ר להמן, לפיה מיקום האוטם הוא באזור הסרעפתי.

ד. ביום 22.3.05 נפטר המנוח.

3. המומחה התבקש להשיב:

א. האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה מיום 18.8.89 לבין מותו של המנוח?

ב. אם ייקבע, כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו של המנוח, מתבקש המומחה להשיב לשאלה –

האם השפעת האירוע על מותו של המנוח היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים האחרים?

4. חוות דעת המומחה:

בחוות דעתו מיום 19/10/08, קבע המומחה, כי הסבירות שמדובר במוות לבבי הינה כמעט ודאית, אף שבהעדר בדיקה לאחר המוות אין דרך מדעית להגיע לאמת בנוגע לסיבת המוות.

לדעת המומחה, פטירת המנוח אירעה, בסבירות גבוהה, כתוצאה מסתימה פתאומית של הסטנט שהושתל בליבו.

לפיכך קובע המומחה, כי קיימת סבירות גבוהה שמות החולה נובע ישירות מסיבוך בלתי צפוי של הצנתור שבוצע בתאריך 14.03.05, על רקע האוטם הישן משנת 1989, וכי הסיבה הישירה של המוות קשורה, כנראה, לסתימת הסטנטים שהושתלו בתאריך 14.03.05. נוכחות הצלקת הקשורה לאוטם בשנת 1989 הגדילה בצורה משמעותית את הסיכוי שסתימת הסטנטים תגרום לתוצאות קטלניות.

עם זאת, מציין המומחה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמוות קשור לצלקת של האוטם משנת 1989, ללא קשר עם בעיה בסטנטים שהושתלו בתאריך 14.03.05.

לדברי המומחה, עם כל אי- הוודאות בנוגע לסיבת המוות, הוא מתרשם כי לאירוע בעבודה שגרם לאוטם בשנת 1989 הייתה השפעה חשובה לגרימת מותו של החולה בשנת 2005 וכי קיימת סבירות גבוהה שללא האוטם בשנת 1989 החולה לא היה נפטר בשנת 2005.

יש כמובן לקחת בחשבון את השפעת ההיצרות בעורק הימני שאין לה קשר לאירוע בעבודה בשנת 1989.

בשקלול כל הגורמים, התרשמותו של המומחה הינה כי השפעת האירוע בעבודה בשנת 1989 לא הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

5. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני החלטתי לקבל את התביעה ולקבוע כי פטירתו של המנוח הינה תוצאה של פגיעתו בעבודה.

6. נימוקי החלטתי:

א. המומחה שמינה בית הדין קבע כי קיימת סבירות גבוהה לכך שמותו של המנוח נגרם עקב סתימת הסטנט שהושתל בליבו כאשר הצורך בהשתלה נוצר כתוצאה מהאוטם שעבר המנוח, ואשר הוכר כפגיעה בעבודה.

ב. אף שמדובר בהסתברות בלבד – מציין המומחה כי מדובר בהסתברות גבוהה, ולפיכך יש לאמץ את התוצאה שהינה לטובת המבוטח.

ג. מדובר בממצא רפואי מובהק המצוי בתחום ידיעתו הרפואית של המומחה, ובית הדין אינו מתערב בו.

בית הדין ממנה מומחה רפואי כדי להיעזר בידע הרפואי שברשותו.

משמדובר בקביעה המבוססת על הידע הרפואי של המומחה – אין מקום להתערב בקביעה או לקבוע קביעה שונה.

כבר נפסק כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 – 0 המל"ל נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד 377).

יפים לעניין זה גם דברים שאמר בית המשפט העליון באשר למשקלה של חוות דעת שניתנה ע"י מומחה אשר נתמנה ע"י בית המשפט:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (לא פורסם); ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', דינים עליון, כרך נה 46). (עבל000345/06, המוסד לביטח לאומי נגד מרדכי בוארון).

7. התביעה מתקבלת.

8. הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ + מ.ע.מ.

ניתן ביום י"ח בניסן, תשס"ט (12 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

ח. שגיא - שופטת

סגנית נשיא

005391/06בל 720 בת שבע.ש