ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אנס מנצור :

בתי המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים

בש 007483/09

בתיק עיקרי: פ 002059/09

לפני:

כב' השופטת אתי באוםֿֿניקוטרה

תאריך:

10/04/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המבקשת

נ ג ד

אנס מנצור

המשיב

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד אריה ברנד

ב"כ המשיב עו"ד מאיה גלעדי

המשיב – הובא

מתורגמן בית המשפט לשפה הערבית – מר איאד


החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

כנגד המשיב יליד 1984, הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים: האישום הראשון מייחס למשיב עבירת התחזות לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק") ועבירת שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל – תשי"ב – 1952.

כנטען באישום זה, כי אז ביום 01/03/07 הגיע הנאשם לבית קפה "לנדור" בשדרות הר ציון בתל אביב, התייצג בפני מנהל בית הקפה, מר הרשקוביץ, כאחמד אבו נאב, ת.ז. 301161410 וביקש להתקבל לעבודה בבית הקפה.

מאז ועד לחודש מרץ 2009 עבד המשיב בבית הקפה כעובד מן השורה וכל זאת כאשר שהה במשך שנתיים בתל אביב ובתחומי מדינת ישראל מבלי שהיה בידיו היתר כדין משום שמדובר בתושב האזור.

האישום השני מייחס למשיב עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק, זיוף לפי סעיף 418 לחוק, התחזות לפי סעיף 441 רישא לחוק (X2), ניסיון לשהייה שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה בצירוף סעיף 25 לחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

כנטען באישום זה, כי אז בתאריך שאינו ידוע אך במהלך השנה האחרונה, גנב המשיב תעודת זהות של אזרח ישראל שאף הוא עבד בבית הקפה ושמו מוחמד אבו שארב ת.ז. 317779635 ובהמשך הוציא את תמונתו של אותו מוחמד מתעודת הזהות שגנב והחליפה בתמונתו שלו.

בכך יצר תעודה הנחזית להיות תעודת זהות ישראלית הנושאת את תמונתו עם פרטיו של אותו מוחמד.

בתאריך 18/03/09 במחסום קלנדיה, התבקש המשיב על ידי קצין משטרה להזדהות בפניו והציג את התעודה האמורה, כאשר בכוונתו להיכנס לתחומי המדינה, אלא שניסיונו זה לא צלח שכן שוטרי המעבר הבחינו כי התעודה מזויפת ועיכבוהו.

בהמשך הובא המשיב בפני חוקר מפלג הונאה והוא נחקר תחת שמו של אותו מוחמד שפרטיו מצוינים בתעודה ובמהלך חקירה זו המשיך וטען, כי מדובר בתעודת זהות שהונפקה לו כדין וכי עשה טעות בכך שהחליף בעצמו את התמונה שהייתה בה ונקרעה בתמונה חדשה.

על טענה זו חזר המשיב אף בפני קצין הממונה במרחב מוריה שקיבלו לראיון בטרם כליאתו כעצור.

אין מחלוקת לגבי קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

ב"כ המשיב אף הסכימה לקיומה של עילת מעצר שעניינה חשש להימלטות מאימת הדין בהיות המשיב שוהה בלתי חוקי.

אציין, כי המבקשת מייחסת למשיב אף עילת מעצר שעניינה מסוכנות וזאת לאור התנהלותו כפי שצוין בכתב האישום והעובדה שהמשיך להתייצג כאחר אף בפני השוטרים. (נטען בבקשה ואף בפני, אם כי הדבר לא בא לידי ביטוי בכתב האישום, כי המשיב התייצג כאותו מוחמד אף בדיון הראשון שהתנהל בעניינו בבית המשפט ורק לאחר שמונתה לו סניגורית פרטית והוא נפגש עמה, מסר את פרטיו האמיתיים).

שלא כעמדת הסניגורית, אני סבורה, כי בעניינו של מרשה מתקיימות שתי עילות מעצר: האחת, החשש להימלטותו מהדין מעצם היותו תושב האזור והשנייה, אף מסוכנותו לציבור וזאת ראשית משהתייצג במשך כשנתיים כאחר בפני מעסיקו, בהמשך משגנב תעודת זהות אחרת והחליף את תמונת בעלי התעודה בתמונתו והשתמש בתמונה זו תוך שהוא מתעקש כי מדובר בפרטיו בפני הרשויות השונות.

התנהלות זו מונעת מגופי הביטחון השונים מלבדוק את הנכנסים והשוהים בתחומי המדינה ומכאן המסוכנות, אלא משהתברר כי לאורך השנים אך עבד בתחומי המדינה ולא ביצע עבירות נלוות אחרות (פרט לעבירות הקשורות לעצם החזקת התעודה והשימוש בה), ניתן לומר, כי מסוכנות זו אינה ברף הגבוה ביותר.

כמצוות החוק, על בית המשפט לשקול בכל מקרה ומקרה אפשרות שחרורו של משיב בחלופה וככל שמדובר בשחרורו של שוהה בלתי חוקי בחלופה כזו או אחרת, הרי יש להפנות אל החלטתו של כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 10418/08 מיום 15/12/08 בעניין שבין עאהד טאלאלקה נ' מדינת ישראל ולפיה: "השאלה אם בנסיבות העבירה והחשוד או הנאשם – מהות ומיהות – אין מקום לשחרר בחלופה או שמא ניתן להפיג את חשש ההימלטות במידה סבירה בחלופת מעצר בישראל או אף בשחרור לשטח גופו בתוך הפקדה וערבויות של ישראלים היא תלויה בנסיבות ואליה על בית המשפט להידרש בכל מקרה לגופו. אינני סבור כשלעצמי, שחלופת מעצר בישראל במקרים המתאימים, גם אם לא יהיו רבים, היא בלתי אפשרית מכל וכל כאשר המדובר בתושב שטחים השוהה שלא כדין...במקרים שיהיו מעטים אף יותר כמסתדר בגדרי השכל הישר, ניתן לשקול שחרור בהפקדה משמעותית גם לשטחי הרשות עצמם. השיקול של הימלטות מאימת הדין הוא כאמור, אינהרנטי למקרים אלה, אך יתכנו כמובן גם עילות נוספות כגון מסוכנות. ברי גם כי הבחינה צריכה להיות דקדקנית לרבות עבר קודם, האם האישום כולל שהייה בלתי חוקית בלבד או מעבר לה וכיוצא באלה...".

באותו מקרה, הובא בפני כב' השופט רובינשטיין עורר, תושב הרשות, אשר הואשם בכניסה לישראל שלא כחוק, היזק לרכוש במזיד, גניבה, שימוש במסמך מזויף והפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכאשר כב' השופט רובינשטיין קבע בעניינו של זה כדלקמן:

"מה מטה את הכף במקרה דנן להמשך המעצר? לדידי, יש להביא במיוחד בחשבון לעניין חשש ההימלטות, כי העורר מואשם ולכך ראיות לכאורה, בהתחזות לאחר, קרי, בשימוש בתעודת זהות של זולתו בהיותו שוהה בלתי חוקי. עבירה שעליה כבר נדון בשנת 2000. דומה כי אין מקום ליתן בו את האמון המתחייב לקביעת חלופה ולהפגת חשש ההימלטות, אמון שברי כי צריך להיות משמעותי כשמדובר בשוהה בלתי חוקי תושב הרשות."

סוף דבר, הורה כב' השופט רובינשטיין על המשך מעצרו של העורר שם ואולם, הורה על זירוז ההליכים בתיק העיקרי.

אני סבורה, כי החלטה זו יפה גם לענייננו.

נכון הוא, כי לעורר שהובא בפני כב' השופט רובינשטיין עבר פלילי באשר בשנים 95', 96', 97'

ו – 2000, נדון בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כדין (כאשר בשנת 96' אף נדון על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו) ובשנת 2000 נדון גם על התחזות לאדם אחר במטרה להונות.

נכון הוא, כי למשיב שבפני אין עבר פלילי, אלא שהתנהלותו לאורך השנתיים כפי שצוין באישום הראשון, כאשר במהלך תקופה זו עוד ביצע את המיוחס לו באישום השני, מלמדת כי אין המדובר באירוע בודד אחד.

כב' השופט רובינשטיין קבע, כי אותה התחזות לאחר היא היא העומדת בעוכרי תושב השטחים המבקש להשתחרר בחלופה משום שהעניין פוגם באמון שניתן ליתן לאותו מבקש ובענייננו, דברים אלה יפים ביתר שאת משום שהמשיב חזר והתייצג כאחר לא רק בפני שוטר המחסום, אלא גם לאחר שנעצר בפני שני שוטרים שונים ואף בבית המשפט, כלומר, האמון שניתן ליתן בו הנו ברמה נמוכה ביותר כך שעילת המעצר שעניינה חשש להימלטות מהדין, לא תוכל להתפוגג אם ישוחרר בתנאים כאלה ואחרים לשטחי הרשות ואף לא ניתן יהיה לסמוך עליו כי לא יחזור וייכנס לתחומי המדינה, שכן התנהלותו האמורה מלמדת על תעוזתו וחוסר המורא שלו.

אשר על כן ובנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב בתנאים שהוצעו על ידי באת כוחו, או בתנאים אחרים ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

ניתנה היום ח' בניסן, תשס"ט (2 באפריל 2009) במעמד הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת


עינת נעמי ישראלי