ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב יוספוב נגד אושי ברכה :

בפני כבוד השופט מרדכי בן-חיים

התובע:
יעקב יוספוב

נגד

הנתבעת:

אושי ברכה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

א. התובענה וטענות בעלי הדין

1. התובע אוחז ב-3 שיקים בסך 45,000 ₪ כל אחד בחתימת הנתבעת.

בעקבות הצגת השיקים וחילולם, הגיש התובע בקשה לביצוע השיקים.

2. הנתבעת הגישה התנגדות, בגידרה כפרה בחבותה לתשלום השיקים וטענה בקליפת אגוז, כדלקמן:

2.1 השיקים ניתנו לביטחון בלבד.

2.2 בעלה של הנתבעת (להלן: "יהודה") התקשר ביום 15.2.09 עם התובע בהסכם שותפות לניהול מסעדה (להלן בהתאמה: "ההסכם"; "המסעדה").

על פי ההסכם ומכוחו הקימו התובע ויהודה חברה משותפת בשם יהודה ויעקב מסעדת בשרים בע"מ (להלן: "החברה").

2.3 על פי ההסכם התחייב יהודה להלוות לחברה סך 250,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "התמורה") וסכום זה היה אמור להשתלם לתובע בתנאים שנקבעו בהסכם.

2.4 ביום 22.2.09 העביר יהודה לתובע סך 150,000 ₪ והוסכם בין הצדדים כי יהודה יפקיד את השיקים נשוא התובענה בידי התובע לביטחון בלבד עד להשלמת תשלום מלוא התמורה בסך 250,000 ₪.

2.5 ביום 7.4.09 העביר יהודה לתובע סך של 107,000 ₪ נוספים, אך התובע בניגוד למוסכם לא החזיר ליהודה את השיקים.

2.6 כמו כן גוללה הנתבעת בתצהירה מסכת ארוכה בדבר הפרות ההסכם המיוחסות לתובע וטענה לביטול ההסכם.

הנתבעת טענה איפוא לכישלון תמורה מלא המתבטא בכך שההסכם לא קויים למעשה.

3. בהחלטתה מיום 24.5.10 קבעה כבוד השופטת בן שמן כי גירסת הנתבעת לגבי היות השיקם בבחינת שטרות ביטחון גרידא כמו גם הטענה בדבר כישלון מלא של התמורה הינה דחוקה ומשכך התנתה את זכותה של הנתבעת להתגונן בהפקדת סך 45,000 ₪ אשר הופקדו על ידי הנתבעת.

4. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית בגידרם חזרה על עיקר טענותיה, ואף גיבתה טענותיה בתצהיר עדות ראשית של בעלה יהודה.

5. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית בגדרו טען כי גירסת הנתבעת אינה אלא אוסף של בדיות והוסיף כי החברה הוקמה ביום 18.2.09 והנתבעת אף סייעה בידי יהודה בטיפול בעסקי המסעדה.

לעיצומו של עניין כפר התובע בטענה כי השיקים נמסרו לו בבחינת שטרי ביטחון.

6. התובע הוסיף וטען שמתוך סך של 107,000 ₪ אשר הנתבעת טוענת כי שולם לו - קיבל סך של 65,000 ₪ וזאת לא בגין השיקים אלא בגין חובות אחרים.

התובע הוסיף וטען כי היה על יהודה לשלם לו מחצית מסכום הערבות הבנקאית שמסר בידי המשכיר דהיינו סך 50,000 ₪ בגין המושכר שבו התנהלה המסעדה (להלן: "השתתפות בערבות") אך סכום זה לא שולם לו על ידי יהודה.

התובע הוסיף וטען כי יהודה לא שילם לו סכומים נוספים בהם התחייב ובכלל זה סך 50,000 ₪ בגין מלאי מזון ומשקעות שהיו לתובע במסעדה (להלן: "המלאי").

התובע אף טען כי הנתבעת ויהודה הודו בחבותם לשלם לו את סכום השיקים.

ב. המחלוקת

הפלוגתא העיקרית הצריכה להכרעה בתובענה זו הינה, האם כגירסת הנתבעת ויהודה השיקים מושא התביעה, נחתמו מלכתחילה כשטרי ביטחון לתשלום מלוא התמורה וכי התמורה שולמה במלואה באופן שהיה על התובע להשיב להם את השיקים, או דילמא ניתנו השיקים בגין חיובים כספיים אחרים אשר יהודה התחייב בהם ולא שילמם.

ג. דיון וממצאים

1. הזיקה שבין ההסכם למסירת השיקים

1.1 בתצהיר עדותה הראשית עמדה הנתבעת על הזיקה שבין מסירת השיקים מזה להסכם מזה, בבחינת מחוברים שאינם ניתנים להפרדה.

בסעיף 4 לתצהירה התייחסה הנתבעת באריכות לפרטי ההסכם.

בסעיף 5 לתצהירה טענה הנתבעת:
"ביום 22.2.09 העביר יהודה לידי התובע סך של 150,000 ₪ ולאחר כחודש הוחלט כי יהודה יפקיד ברשותו של התובע את שלושת השיקים נשוא ההתנגדות, לביטחון בלבד עד להעברת סך 100,000 ₪ הנוספים לצורך תשלום מלוא התמורה בסך 250,000 ₪" (וכן ראו סעיף 12 לתצהיר הנתבעת).

1.2 גירסה זהה בעיקרה העלה יהודה בסעיפים 6 ו-20 לתצהירו.

1.3 עם זאת לא נטען בפני ולא הוכח כי ההסכם בוטל על ידי מי מבין הצדדים אשר כל אחד מהם טוען להפרתו על ידי הצד האחר.

2. גירסת הנתבעת ויהודה באשר לפירעון יתרת התמורה

2.1 הן בתצהירה והן בעדותה טענה הנתבעת:
"107 אלף ₪ הועבר לחברה, 100 אלף ₪ הנותרים שנשארו מ-250,000 ₪ לאחר ששילמתי את ה-150 אלף ₪ הועברו לחברה. הועבר 100,000 ₪ על חשבון ההסכם ו-7,000 ₪ חוב שלנו לחברה שנוצר בנסיבות שאינני יודעת להסבירם" (עמ' 13 שורות 28-31).

2.2 יהודה החרה החזיק בגירסה דומה בהעידו:
"ה-107,000 ₪ הועברו על פי ההסכם מהחשבון של אשתי לחשבון של החברה" (עמ' 18 שורות 17-19).

3. גירסת התובע

3.1 בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי לא שולם לו דבר בגין השיקים; בהתייחסו לסכום הנוסף בסך 107,000 ₪ אשר הנתבעת טענה לגביו בעדותה, טען התובע כי לא הועברו לו אלא 65,000 ₪ בגין חובות אחרים ולא בגין השיקים (סעיף 11 לתצהיר התובע).

3.2 בחקירתו הנגדית דק התובע פורתא והביא גירסה באשר לחיובים שבגינם נתנו השיקים מושא התביעה:

הנה כי כן בתשובה לשאלה:
על מה קיבלת עוד שלושה שיקים של 45,000 ₪ כל אחד".

השיב התובע:
"38,000 ₪ מע"מ, 50,000 ₪ ערבות בנקאית למשכיר ו-50,000 ₪ על מלאי" (עמ' 24 שורות 1-3).

4. האם הוכח כי שולמה לתובע מלוא התמורה

4.1 כאמור בהסכם התחייב התובע להלוות לחברה סך של 250,000 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 6 להסכם).

בסעיף 7 להסכם נקבע:
"לאחר ייסוד החברה ובד בבד עם חתימת ומסירת כתב הסבת זכויות לחברה תשלם החברה ליעקב (התובע-מ.ב.ח) בשיק בנקאי...כנגד חשבונית סך של 250,000 ₪ בצירוף מע"מ".

4.2 אין חולק בפני כי התובע קיבל מיהודה סך של 150,000 ₪ (עדות התובע בעמק 23 שורות 7-9 וכן בשורה 30).

4.3 אשר ליתרה בסך 100,000 ₪, הודה התובע כי קיבל סך של 65,000 ₪ בהעברה שביצע יהודה לחשבונו (עמ' 24 שורות 20-21 וכן בעמ' 25 שורות 1-3).

יהודה טען בעדותו:
"ה-107,000 האלה הועברו לחברה המשותפת. באותו יום העביר בנק המזרחי לתובע מתוך הסכום שהופקד סך של 65,000 ₪" (עמ' 18 שורות 18-22).

גירסה זהה בעיקרה היתה גם בפיה של הנתבעת (עמ' 13 שורות 24-29).

4.4 גירסתם של הנתבעת ויהודה לא נסתרה בפני, יתר על כן גירסה זו זוכה לתימוכין עקיף בעדות התובע שהודה כי הסכום של 107,000 ₪ הועבר "לחשבון אחר" ומתוכם הוא קיבל סך של 65,000 ₪ (עמ' 24 שורות 15-17) ונחה דעתי בהעדר הסבר אחר, כי החשבון האחר הוא חשבונה של החברה ודוק; על פי ההסכם היה על יהודה לשלם לתובע את התמורה על חשבון הלוואת סכום התמורה לחברה, ועל החברה הוטל למעשה להעביר את סכום התמורה לתובע (סעיפים 7, 6 להסכם).

4.5 נמצא כי יהודה מילא אחר התחייבותו בהסכם להעביר לחברה סך של 250,000 ₪ למעט רכיב המע"מ הגלום בסכום זה, ובכך מודה למעשה גם התובע אשר בהתייחסותו להגדרת התשלומים שבגינם נינתו 3 השיקים ציין בין היתר את מרכיב המע"מ בסך 38,000 ₪.

4.6 למען הסדר הטוב אטעים כי שיעור המע"מ בתקופה הרלבנטית למסירת השיקים ולחתימת ההסכם עמד על 15.5%, ומכאן שסכום המע"מ על התמורה מסתכם לסך של 38,750 ₪.

נמצא איפוא כי יהודה שילם את מלוא התמורה על פי ההסכם והתובע למעט מרכיב המע"מ בסך 38,750 ₪.

5. גירסת התובע; תשלום בגין מלאי

5.1 כזכור טען התובע כי השיקים נשוא התביעה נועדו לשלם גם בעבור מלאי בסכום של 50,000 ₪.

עיינתי בהסכם על נספחיו ולא מצאתי בו תימוכין כלשהו לגירסת התובע בדבר חבותו של יהודה לשלם סכום כלשהו בגין המלאי. עסקינן בהסכם מפורט החוסה תחת החזקה כי הוא מגלם את מלוא המוסכם בין הצדדים מה גם שהנספח שצורף לו פירט אחד לאחד את פריטי הציוד והריהוט ללא אזכור מלאי.

5.2 למותר לציין כי הן הנתבעת (בעמ' 15 שורות 29-32) הכחישה בעדותה כי יהודה התחייב לשלם בעבור המלאי בעוד שיהודה עצמו טען כי רכש את המסעדה עם המלאי ולא היה צריך לשלם עבורו בנפרד (עמ' 18 שורות 29-31).

5.3 בנסיבות אלו ובהעדר כל ראיה לסתור את גירסת הנתבעת ויהודה אני מקבל את גירסתו; העדפת גירסת הנתבעת ויהודה בסוגיה זו, מתחייבת ביתר שאת לאור עדותו ההפכפכה של התובע אשר נשאל בחקירתו:
"עבור מה שולם סך 65,000 ₪ שהועבר לחשבונך".

והשיב:
"זה היה תמורת המלאי וחצי חודש שכירות של חודש מרץ (עמ' 25 שורות 5-6).

גירסה זו אינה מתקבלת על הדעת שכן ממה נפשך אם נקבל את גירסת התובע לפיה בעבור המלאי התחייב יהודה לשלם 50,000 ₪ והשיקים אשר כידוע טרם נפרעו נמסרו בין היתר לצורך פירעון חיוב זה, הכיצד ניתן לטעון כי התשלום בעבור המלאי בוצע במסגרת העברתו לתובע של סך 65,000 ₪?!

יתר על כן, משהודה התובע כי תמורת המלאי שולמה לו הכיצד הוא זכאי לגבות אותה שנית מן שיקים.

5.4 אטעים כי ב"כ התובע טען בפתח ישיבת יום 10.11.11:
"שולם לתובע סכום נוסף בסך 65,000 ₪ שלא קשור להסכם המסעדה ולא על חשבון השיקים נשוא התביעה (עמ' 11 שורות 12-13)

5.5 אין צורך להכביר מילים על כך שטענה זו אינה מתיישבת עם גירסת התובע.

אני דוחה איפוא את טענת התובע לפיה יהודה התחייב לשלם סכום כלשהו עבור המלאי וכן דוחה את הטענה כי השיקים ניתנו בין היתר לצורך תשלום המלאי.

6. גירסת התובע; סכום השתתפות בערבות

6.1 כזכור טען התובע כי השיקים מושא התביעה נועדו לממן גם תשלום בסך 50,000 ₪ בו התחייב יהודה לשלם כהשתתפות בערבות בנקאית המתחייבת מהסכם השכירות.

בסעיף 15 לתצהירו טען התובע:
"היה עליהם (הנתבעת ויהודה-מ.ב.ח) לשלם לי מחצית הערבויות הבנקאיות שהפקדתי אצל משכיר המבנה של העסק (המחצית הינה סך ל 50,000 ₪) במסגרת הסכם השכירות אך הם לא עשו כן חרף הבטחותיהם הרבות".

6.2 הגם שבהסכם נפקד כל אזכור בדבר חובתו של יהודה להשתתף בסכום ההשתתפות בערבות, נראה בעיני כי מסקנה בדבר חיוב כזה משתמעת מן ההסכם ולו בשל העובדה שהתובע ויהודה התכוונו לפעול כשותפים שווים לכל דבר במסעדה וזאת באמצעות חברה שאחזקותיה בה היו שוות.

6.3 ראיה נסיבתית התומכת בממצא זה אני מוצא בגירסתם של הנתבעת ויהודה בחקירתם הנגדית לפיה הם לא כפרו לגופה של חובה זו אך טענו כי הסכם השכירות לא הומחה לחברה ומשכך אין לדרוש מיהודה להשתתף בסכום הערבות (עדות הנתבעת בעמ' 16 שורות 1-3 ועדות יהודה בעמ' 19 שורות 2-6).

6.4 אין חולק כי על פי סעיף 5 להסכם היה על התובע להמציא לחברה וליהודה את אישור המשכיר להמחאת זכות השכירות לחברה.

6.5 מכל מקום, ספקותיי עמי, האם בנסיבות העניין זכאי התובע לגבות את סכום ההשתתפות בערבות שכן התובע הודה למעשה כי חוזה השכירות לא הומחה ונותר על שמו בלבד הגם שתירץ זו בטענה לפיה:
"המשכיר רצה את הערבות הבנקאית של יהודה" (עמ' 26 שורות 23-26).

6.6 לא זו אף זו;

בתצהיר עדותו נמנע התובע מלטעון כי המשכיר חילט את סכום הערבות וטען כך לראשונה, כלאחר יד רק במהלך חקירתו הנגדית שם טען בהתייחס לשאלה אם הוא נכנס למשא ומתן עם "גחלים" ומכירת המסעדה:
"לא נכנסתי עימם למשא ומתן זה היה באילוץ. לא מכרתי לגחלים ברגע שחילטו את הערבות הבנקאית שלי...בסוף המשכיר אמר לי שהוא מוציא צו פינוי על העסק" (שם בקצה עמ' 27).

6.7 התובע לא הציג ולו בדל של ראיה התומכרת בגירסתו לפיה הערבות הבנקאית חולטה. עסקינן בטענה שנקל להוכיחה באמצעות אישור המלמד על גביית הערבות הבנקאית ו/או זימון המשכיר לעדות, אך דבר מאלו לא נעשה.

אני דוחה איפוא את גירסת התובע גם בסוגיה זו.

7. הכרעה

7.1 על פי הממצאים שקבעתי גירסת הנתבעת ויהודה לפיה השיקים נמסרו לביטחון להשלמת מלוא התמורה עדיפה ואמינה בעיני יותר מגירסתו של התובע כפי שנטענה במהלך עדותו.

7.2 אטעים כי סכום יתרת התמורה (סך 100,000 ₪) בתוספת לרכיב המע"מ על סכום התמורה (38,750 ₪) קרובים מאוד בסכומם לסכום השיקים (135,000 ₪).

7.3 אני פוסק כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי השיקים ניתנו כביטחון להבטחת יתרת התמורה בסך 100,000 ₪ וכי סכום זה הועבר לחברה על פי הוראות ההסכם ומהווה את תשלום מלוא התמורה לתובע למעט רכיב המע"מ בסך 38,750 ₪.

7.4 אני מקבל איפוא את התביעה בחלקה הקטן בלבד ופוסק כי התובע רשאי להמשיך בהליכים בתיק ההוצאה לפועל נגד הנתבעת לגביית סך 38,750 ₪ בלבד מתוך כלל סכומי השיקים.

7.5 לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחת עורך דין התובע בסכום של 4,000 ₪.

המזכירות תעביר לתובע על חשבון החיובים מושא פסק דין זה – את הסכום שהופקד על ידי הנתבעת בקופת בית המשפט.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב יוספוב
נתבע: אושי ברכה
שופט :
עורכי דין: