ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אלקרינאוי נגד מדינת ישראל :

בש"פ 3933/12

העורר:
יוסף אלקרינאוי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

תאריך הישיבה: ב' בסיון התשע"ב (23.05.12)
בשם העורר: עו"ד שי שורר
בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם

בבית המשפט העליון

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו טהה) במ"ת 41589-03-12 מיום 19.4.12 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הפרשה תתואר להלן.

ב. כנגד העורר (יליד 1972) הוגש כתב אישום מתוקן (מיום 22.3.12) המייחס לו בארבעה אישומים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתרת חטוף, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים; ובאישום נוסף, ריבוי עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. על פי המיוחס, החל משנת 2011, יצרו קשר עם העורר שני אחרים – תושב מצרים ותושב עזה – במסגרת תכניתם לחטוף אזרחי אריתריאה וסודן השוהים בסיני, במטרה לסחוט את קרובי משפחתם הנמצאים בישראל, כדי שישלמו כופר בעבור שחרורם. במסגרת הקשר קיבל העורר מספרי טלפון ומספרי קוד בעבור כל פליט השוהה בישראל. על פי המתוכנן, היה על העורר ליצור קשר עם הפליטים, למסור להם מספר קוד, להיפגש עמם בישראל, להתקשר בעבורם לקרוביהם הכלואים, לקבל מהם את דמי הכופר - שסכומם נע בין 40,000-20,000 דולר - ולהעבירם לאחרים, תושבי חברון ושכם. בתמורה אמור היה העורר לקבל תשלום בסך 450-300 דולר, בהתאם לסך הכופר שהצליח לגבות. באירועים נשוא האישום השני, שלח העורר את אחיו לגבות מן הפליטים את דמי הכופר. עוד על פי כתב האישום, החטופים נכלאו בסיני בתנאים קשים לתקופות של עד כחודשיים, הוכו במכות חשמל ובמקלות, והורעבו. אחת החטופות נאנסה על ידי אחד החוטפים.

ג. עם הגשת כתב האישום המתוקן הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, בה נטען לקיומן של ראיות לכאורה, שעיקרן על יסוד הודייתו של העורר, והודעותיהם המפורטות שלו, של אחיו ושל החטופים והפליטים, אשר חלקם זיהו את העורר במסדר זיהוי תמונות. כן נטען לקיומן של מסוכנות ועילת מעצר נוכח נסיבות המקרה. יצוין, כי בהודעותיו הרחיק עצמו העורר מן העבירה; טען כי לא ידע על מעשי החטיפה; וסבר שמדובר ב"חיסכון בעמלות בין חלפנים". בהחלטה מיום 19.4.12 נקבע, כי ישנן ראיות לכאורה, וכי טענתו של העורר – לפיה האמין בתמימות כי מעביר הוא כספים למטרות צדקה – תיבחן בהליך העיקרי. עוד נקבע, כי נוכח חומרת המעשים והחשש משיבוש הליכי משפט קמות כנגד העורר עילות מעצר, וכי אין בחלופת מעצר כדי להפיג את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, בלא צורך בתסקיר.

הערר

ד. לטענת העורר לא ידע על מקור הכספים והנסיבות בגינן שולמו. לשיטתו, מעבר להודעותיו שלו ושל אחיו אין ראיות הקושרות אותו למיוחס לו. העורר מפנה, בין היתר, להודעותיו אשר לשיטתו אין עולה מהן כי ידע על המתרחש בסיני. כן הפנה לאופי הקשר שקיים עם הפליטים – שבחלק מן הפעמים אף פגש בהם בנוכחות ילדיו הקטנים. אינדיקציות נוספות לכך שלא היה מעורב מצא בכך שאחיו אינו נאשם אלא עד תביעה, ובכך שסכומי הכסף שקיבל בעבור העברת הכספים היו נמוכים בהרבה מאלה שהועברו. נטען עוד, כי עברו נקי ונדרש היה להורות על עריכת תסקיר מעצר. הוצעה חלופה בפיקוחם של ראש עירית רהט לשעבר ומנהל סניף בנק. עוד נטען, כי הפרשה דנא נתפרסמה במסגרת כתבה תקשורתית, שיש בה כדי להפיג את החשש מפני שיבוש הליכי משפט, שכן הדברים ממילא ידועים לכל.

הדיון

ה. בדיון טען עו"ד שורר לעורר, כי בתחילה נחשד בעבירות כנגד בטחון המדינה, נעצר למשך 22 יום, ונמנעה ממנו האפשרות להיועץ בסניגור. אשר לראיות כנגד העורר טען, כי אינו חולק על המיוחס לו באשר להעברת הכספים, אולם לשיטתו לא ידע מה מטרתם. כן נטען, כי נוכח חלקו של העורר, עברו הנקי, והעובדה שהוא מפרנס 12 ילדים ועובד באופן סדיר, היה על בית המשפט המחוזי להורות על עריכת תסקיר לבחינת החלופות שהוצעו. עו"ד מנחם טענה למדינה, כי אכן לא יוחסו לעורר בכתב האישום המתוקן עבירות כנגד בטחון המדינה; אך נטען, כי מחומר הראיות עולה שידע לכאורה על מטרת הכספים. אשר לחלופת מעצר נטען, כי נוכח הנסיבות של ביצוע העבירות וריבוין, אין בחלופה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, ואת החשש שימשיך בפעילות הפלילית.

הכרעה

ו. מעיון בחומר החקירה עולה, כי העורר ידע על המתרחש בסיני או לכל הפחות חשד בכך. בהודעתו מיום 29.2.12 מסר "ואני שאלתי אותו מי האנשים האלה (האנשים שאליהם עליו להעביר את הכופר – א"ר) והוא אמר לי שאלה אנשים שצריך לתת להם צדקה, ואמרתי לו דיר באלק שלא יהיו אנשים לא טובים, שלא יהיו אנשי חמאס או ארגונים" (עמ' 3, ש' 76-74). בהודעתו מיום 1.3.12 נשאל אם ידע מדוע מעבירים הפליטים מישראל את סכומי הכסף כפי שנתבקשו, והשיב "כמה פעמים אמרו לי העובדים הסודנים, תעשה טובה תדבר עם האנשים מסיני שישחררו את האנשים שלהם (הכוונה את קרובי המשפחה של הפליטים - א"ר), הם חשבו שאני מהצד של אלה מסיני, וגם בכל פעם שאני מקבל כסף ממישהו, (הוא - א"ר) יושב אצלי ומתקשר לאותו אדם מסיני שתפס את קרוב משפחתם כבן ערובה ונותן לו לדבר עם קרוב משפחתו בשפה שלהם ורק לאחר מכן הוא משלם לי את הכסף". משנשאל בהמשך "אז בעצם זה סחר בבני אדם מה שהם עושים", ענה: "נכון, אבל אני לא עושה את זה. אני רק מעביר את הכספים". ובהמשך "היו כאלה (פליטים מישראל - א"ר) אחרי השיחה (עם קרובי משפחתם הכלואים - א"ר) ביקשו ממני לעזור להם לשחרר את בני המשפחה שלהם מסיני וחשבו שאני שייך לאלה מסיני" (עמ' 3, ש' 72-57).

ז. משנשאל (בהודעה מיום 12.3.12) "למה לא הפסקת את הפעילות מהתחלה, כאשר חשדת באנשים והעברת להם כסף, כי היו הרבה סימנים בדרך (כגון - א"ר) כיבוי הטלפון, החלפת 'סימים' (כרטיסי SIM – א"ר) על פי בקשתו של אחמד אבו עאסר אחרי כל מסירה, וההרגשה שלך שחששת מהאנשים בהעברות עצמן. למה לא הפסקת את הפעילות הזו"; השיב העורר, כי "לא היה לי חשד גדול שהם אנשים לא טובים, כי היו מקרים של אנשים זקנים כמו הנשים, ואנשים עניים ונכים על כיסא גלגלים וגם אנשים לא טובים זה היה חמישים-חמישים החשד" (עמ' 7, ש' 226-221). ובמקום אחר "ונסעתי וגם כאן כיביתי את הטלפון והחלפתי את ה'סים' על פי בקשת אחמד אבו עאסר, אני כל הזמן חשדתי באנשים אולי אנשים לא בסדר אולי קשורים לארגונים, וכה (!) אמרתי לאבו עאסר דיר באלק ואמרתי לו אני רוצה לגדל את הילדים שלי יש לי 12 ילדים" (עמ' 4, ש' 88-85).

ח. גם מעיון בהודעות נוספות עולה, כי העורר חשד לא אחת כי כספי הכופר מועברים לארגוני טרור ומשמשים למטרות בלתי חוקיות. מדבריו שהובאו מעלה, נראה כי קיים פער בין הבנתו וידיעתו של העורר באשר למתרחש, לבין אי-המעורבות שהוא מייחס לעצמו במכלול הפעילות. אולם ככל שבשאלת האחריות הפלילית עסקינן, אין נפקא מינה כיצד ראה עצמו העורר ומה החלק שייחס לעצמו. כזכור, לעורר יוחסה מעורבות בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתרת חטוף, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים; וכן ריבוי עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. בנדון דידן, אין בגודל חלקו של העורר כדי להפחית מאחריותו הפלילית לכאורה, שלא לדבר על השפל המוסרי העמוק שבניצול - לכאורה - של מצוקתם של מסכנים בעבור בצע כסף. לפיכך, באשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, לא מצאתי לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי. בשל חומרת העבירות, ריבוין, תחכומן ונסיבות ביצוען, לא מצאתי לשנות גם מן הקביעה, כי מתקיימות עילות מעצר, נוכח המסוכנות העולה מן המעשים והחשש משיבוש הליכי משפט.

ט. אציין כי הועלתה טענה הקשורה למקום ביצוען של העבירות, בישראל או מחוצה לה. אין הטענה משליכה על פניה לעניין הליך המעצר, ולגופם של דברים מקומה של הטענה הוא בהליך העיקרי, כפי שגם ציינתי באולם.

י. אשר לחלופת מעצר, ציין בית המשפט המחוזי, על יסוד פסיקתו של בית משפט זה, כי מקום שבית המשפט מתרשם שאין בחלופה כדי להפיג את החשש - נוכח מסוכנותו של נאשם פלוני או נסיבותיה של עבירה אלמונית - אין מקום לבחינתה של חלופה קונקרטית, והצורך בתסקיר שירות המבחן מתייתר. נקבע, כי מסוכנותו של העורר עולה לכאורה מסוג העבירות נשוא כתב האישום ונסיבות ביצוען, ואין בחלופת מעצר כדי להפיג חששות אלה. עוד הוספה עילת השיבוש, נוכח החלפת כרטיסי סים והשמדתם, וכן אי מעצרם - עדיין - של חברי חוליה בחברון. אכן, מחומר הראיות עולה, כי העורר ידע או לכל הפחות היה עליו לדעת על המתרחש בסיני. עם זאת, לעורר אין עבר פלילי, ועדיין שאלה היא לכאורה אם היה מעורב בתכנון הראשוני של הפעילות העבריינית - אף כי ברורה על פניה מעורבותו באשר להעברת הכספים, שהרי בהודעותיו מסר באריכות פרטים על כך. מסכים אני לקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי נסיבות העבירות וסוגן משליכים, על פני הדברים, על מסוכנותו של העורר; על כן נטיתי תחילה שלא להתערב בהכרעתו של בית המשפט. עם זאת, נוכח גישת המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 לפיה מעצר מאחורי סורג ובריח יוטל כאשר אין דרך להשיג את תכלית המעצר באופן שיפגע בחרות במידה פחותה, וכיון שעסקינן במי שעדיין נהנה מחזקת החפות, ראיתי - לא בלי התלבטות - מקום להזמנת תסקיר; ואומר כבר כאן, כי אין מקום לחלופה במשפחתו הגרעינית של העורר, מבלי שאביע דעה על חלופות אחרות. החלטתי באה בשל עברו הנקי של העורר, בן 40 כיום, ובשל כך שבסופו של יום, לאחר חקירת שב"כ מאומצת, לא יוחסו לו עבירות ביטחון. לא נעלם מעיני גם נושא השיבוש, אך המדינה לא הטעימה עניין זה בטיעוניה בפני. המשוכה שיהא על העורר לעבור היא גבוהה מאוד, וכמובן משיונח התסקיר לפני בית המשפט המחוזי יפעל לפי שיקול דעתו, ואיני קובע דבר בקשר לכך.

יא. אינני נעתר לערר איפוא בכל הקשור לקיומן של ראיות לכאורה ולעילות המעצר; אך תסקיר מעצר יוגש לבית המשפט המחוזי תוך 21 יום, בלא שאטע מסמרות, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. עד להחלטה אחרת ובכפוף לה יישאר העורר במעצר.

ניתנה היום, י"ג בסיון תשע"ב (3.6.12).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: יוסף אלקרינאוי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: