ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועתמאן רביע נגד מדינת ישראל :

בש"פ 3837/12

העורר:
מועתמאן רביע

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.4.12 במ"ת 49809-03-12 שניתן על-ידי השופט וינוגרד

בבית המשפט העליון

החלטה

א. ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט וינוגרד) במ"ת 49808-03-12 מיום 23.4.12 ומיום 13.5.12, במסגרתן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ודחה בקשתו לקבלת תסקיר מעצר. הפרשה עניינה גניבת כלי רכב וסחר בהם.

ב. ביום 28.3.12 הוגש כתב אישום כנגד העורר (יליד 1981) ואדם נוסף בשם באסל (יליד 1987), שניהם תושבי כפר בית ענאן ושותפים במוסך הממוקם בכפר. כתב האישום כולל תשעה אישומים דומים (בעבירות לכאורה שנעברו בין התאריכים 18.10.11-23.5.10), שעיקרם עבירות של גניבת כלי רכב מישראל ומסחר בהם בשטח הרשות הפלסטינית. יחד עימם היה מעורב אדם נוסף, תושב ישראל, בשם כסואני (יליד 1986), אשר נגדו הוגש כתב אישום נפרד.

ג. על פי כתב האישום, כסואני היה שוכר כלי רכב בישראל ומעבירם לעורר ולבאסל אשר היו נוהגים את כלי הרכב למוסך; באסל היה מתקין בהם מכשירי איתור ששכר כסואני. העורר או באסל היו משכפלים את מפתחות כלי הרכב ומחזירים את כלי הרכב לכסואני, שהיה מחזיר אותם לחברת ההשכרה. כסואני היה עוקב אחרי תנועות כלי הרכב ומדווח לעורר. בהנחייתו של העורר, היה אוסף כסואני את באסל או אחרים נוספים, ומסיעם אל כלי הרכב עם מכשיר האיתור. באסל והאחרים היו מניעים את כלי הרכב עם המפתח המשוכפל, ונוהגים אותו למוסך שבבעלותם של העורר ובאסל, שם באסל או העורר היו מפרקים את מכשירי האיתור ומחזירים אותם לכסואני. העורר היה מוכר את כלי הרכב בשטחי הרשות הפלסטינית ומחלק את הכסף בין המעורבים.

ד. ביום 28.3.12 הוגשה בקשה להארכת מעצרם של העורר, באסל וכסואני. העורר כפר בקיומן של ראיות לכאורה נגדו, אשר העיקריות שבהן מבוססות על הודעותיו המפלילות של כסואני. לכך התווספו, בין היתר, עימות בינו לבין כסוואני; פלט שיחותיהם המצביע על קיומן של שיחות בסמוך למועדי גניבת כלי הרכב; ותרגילי חקירה שנערכו. בית המשפט המחוזי קבע, כי יש בחומר הראיות כדי להצביע על מעורבותו לכאורה של העורר במיוחס לו, וכי תחכומן של העבירות מקים עילת מעצר. אשר לחלופת מעצר נקבע, כי הואיל והעורר תושב הרשות, יקשה על המשטרה להגיע אליו בשעת הצורך אם ישוחרר לחלופה. כיון שבבעלותו של העורר כחמישים כלי רכב נקבע, כי אין בערובה כספית כדי להפיג את החשש מהימלטותו. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. יצוין, כי כסואני לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו, ובהסכמה שוחרר לחלופת מעצר ונערך לו תסקיר מעצר; וכי באסל הסכים גם הוא לקיומן של ראיות לכאורה נגדו, ובהיותו מרצה עונש מאסר אחר, נתן הסכמה למעצרו עד תום ההליכים.

הערר

ה. לעניין הראיות סבור העורר, כי שגה בית המשפט בקבעו שעצמתן הלכאורית קושרת אותו למיוחס לו. נטען, כי כתב האישום מבוסס ברובו על הודעותיו המפלילות של כסוואני, אשר ניתנה בנסיבות תמוהות ומחשידות. כנטען, בתחילה הכחיש כסואני את מעורבותו, אולם לאחר שנלקח לתשאול, מסר הודעה מפורטת. כן נטען, כי משהגיעה המשטרה לחפש במוסך שלו ושל באסל, לא נמצאו ראיות חפציות מפלילות; כי אין אינדיקציה שכלי הרכב הגנובים הובלו למוסכו של העורר; כי באסל נתפס בגבעה הצרפתית בניסיון לגנוב רכב, אולם אין ראיה הקושרת את העורר לנעשה.

ו. אשר לכסואני נטען, כי בגרסתו ניסה להקטין חלקו, בכך שטען כי היה מקבל כ-300-200 ₪ מן העורר עבור כל רכב - עובדה אשר אינה משתלבת עם תפקידו של כסואני כשוכר כלי הרכב, שעלות השכרתם גבוהה. כן נטען, כי בשל קיומו של חוב שנוי במחלוקת בינו לבין העורר, ניסה כסואני לסבך את העורר. עוד נטען, כי תרגילי החקירה והעימותים שנערכו בין העורר לבין כסואני מלמדים, כי העורר אינו מפעיל לחץ על מי מהמעורבים, ואינו מנסה לתאם גרסאות.

ז. אשר לחלופת מעצר נטען, כי עוצמת הראיות מצדיקה שקילת חלופה; כי שגה בית המשפט משלא שקל חלופות שהוצעו, אשר חלקן בישראל; וכי שגה בקבעו שהואיל והעורר גר בשטחי הרשות ייקשה על המשטרה להגיע אליו, שכן כפר ענאן ממוקם בסמוך לשכונת "רמות" שבירושלים; וכי נדרש היה להורות על עריכת תסקיר מעצר.

דיון

ח. בדיון בפנינו טען עו"ד הדיה לעורר, כי עצמת הראיות שעומדות לכאורה כנגד העורר - שהעיקרית שבהן יסודה בהודעותיו המפלילות של כסואני - מצדיקה שקילת חלופת מעצר ועריכת תסקיר. נטען, כי העורר הופלה לרעה נוכח מקום מגוריו שאינו בישראל, בעוד שבעניינו של כסואני, תושב ישראל, נערך תסקיר; וכי עובדת היותו של העורר תושב שטחים אינה סיבה מספקת להימנע מעריכת תסקיר בעניינו. עו"ד חמודות טען למשיבה, כי אין זה נהוג לשחרר את תושבי הרשות לחלופת מעצר, וכי כנגד העורר עומדת הרשעה בסחר בחלפים של מכוניות גנובות. כן נטען, כי קיים קושי קונקרטי בשחרורו לחלופת מעצר, הואיל והעורר אינו מודה, ועל פי המיוחס לו השתמש בשליחים שפעלו בהתאם להוראותיו, ולכן עולה גם חשש כי ימשיך לעשות כן.

הכרעה

ט. לאחר העיון בחומר הראיות סבורני, כי יש בו כדי להצביע על מעורבותו לכאורה של העורר. כנגדו עומדות הודעותיו המפלילות של כסואני, אישום נפרד, כאמור, בהודעתו מיום 15.3.12 מסר כסואני גרסה מפורטת בה פירט את שיטת פעולתם, וקשר את העורר למיוחס לו. בין היתר מסר, כי באחת הפעמים העורר (המכונה "ביומי") הודיע לו שהמשטרה והצבא לקחו רכב שגניבתו תוכננה (עמ' 1, ש' 7); כי לאחר שהיה שוכר את כלי הרכב, היה העורר נפגש עמו ולוקח אותם למוסך כדי להתקין את מכשירי האיתור ולשכפל את מפתחות הרכב (עמ' 2); כי לעורר היו מספר אנשים שסייעו לו: "ביומי היו לו אנשים מלוד ויש אנשים מירושלים" (עמ' 2, ש' 24); כי העורר היה משלם לו; כי העורר היה מוכר את כלי הרכב במצב "נסיעה" (להבדיל מ"לחלקים"); וכי העורר הוא זה שסיפר לו שבאסל נתפס בידי המשטרה בגבעה הצרפתית בעת שגנב רכב (עמ' 3, ש' 48-47).

י. בחקירתו מסר העורר, כי יש בבעלותו כחמישים כלי רכב. משנשאל מהיכן בידו כל כלי הרכב השיב, כי יש לו אח בארצות הברית שתומך בו (הודעה מיום 13.3.12, עמ' 2, ש' 12). כן מסר, כי מעולם לא לקח את באסל למחסום (עמ' 3, ש' 54-53), זאת בעוד שבאסל מסר בהודעתו, כי ביום בו נתפס בגניבת הרכב, העורר לקח אותו למחסום (הודעה מיום 27.10.11, עמ' 2, ש' 35). בעימות שנערך בין כסואני לעורר (ביום 19.3.12), לא חזר כסואני על הדברים שמסר בהודעותיו, וסירב לייחס לעורר את שייחס לו בהודעותיו, והשניים סירבו לחתום על דוח העימות. בתרגיל חקירה שנערך בין השניים (ביום 16.3.12) הניד העורר לכאוסני בראשו, וכסואני הניד חזרה בראשו (לדעת כותב הדוח – "שלא ידבר"). בשעה 18:31 הורה העורר לכסואני "אל תגיד שום דבר רק היית מתקן את הרכב אצלי" ובהמשך "תזהר יש פה מצלמה מולנו". בדוח האזנה לתרגיל חקירה בין באסל לעורר, ברכב השב"ס, אמר העורר לבאסל, בין היתר, "לקחו אותי אנשים אתה לא ראית אותם ולא מכיר אותם שותף שלי וזהו" ובהמשך "שותף שלי וזהו, אמרתי להם אין כלום, אני לא מכיר רכבים ולא מכיר..." ובהמשך "נקווה שאין כלום, אני מקווה שאתה תמשיך להגיד לא יודע וזהו" ובהמשך, אמר באסל לעורר בקשר לטלפון נייד "הטלפון שלך היה ליד הרכב והטלפון שלי מחוברים בשיחה ביניהם (הכוונה התקשרות), אמרתי לו אולי הוא התקשר אלי משם, אני לא יודע, הטלפון שלך והטלפון שלי ליד הרכב שהיה איתי, הטלפון שלי מחובר למכשירי האזנה" והעורר ענה "הטלפון שלי לא רשום עלי, מחוק" ובאסל ענה בקשר למספר הטלפון "זרוק אותו צריך לזרוק אותו כוס אוחתוך של המספר הזה". עוד יצוין, כי בסמוך למועדי גניבת חלק מכלי הרכב, נערכו שיחות בין העורר לבין כסואני ובאסל. חלק מכלי הרכב שנגנבו, אוכנו במרחב הכפר של המשיב בשעות שלאחר הגניבה.

י"א. בבית המשפט המחוזי הודה בא כוחו של העורר, כי משקלה הלכאורי של ההפללה אינו מתאיין, אך טען כי אינו מצדיק מעצר עם תום ההליכים (החלטה מיום 23.4.12, עמ' 25, ש' 24-23) וביקש מבית המשפט לראות את הראיות כבעלות עוצמה פחותה, המאפשרת את שחרורו של העורר בתנאים. בית המשפט קבע, כי אין בכל ראיה כשלעצמה כדי להביא לכאורה להפללתו של העורר, אך בצירופן יש "כדי להביא למסקנה כי מדובר בראיות לכאורה שלא נחלשו באופן שיש בו כדי לשנות מצלעותיה של 'מקבילית הכוחות' שבין עוצמת הראיות והאפשרות לאיין את המסוכנות". אולם, נוכח מגוריו של העורר בשטחי הרשות ויכולותיו הכלכליות נקבע, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את החששות מפני הימלטותו מן הדין.

י"ב. אשר לראיות העומדות לכאורה כנגד העורר, מסכים אני בהחלט לקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי עצמתן המצרפית בשלב הנוכחי מספקת לשם החלטה על מעצרו. לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומה של עילת מעצר (עמ' 17, ש' 11). עם זאת, סבורני, כי עובדת היותו של העורר תושב שטחים כשלעצמה לא היתה מונעת ממנו כליל בחינתה של חלופת מעצר. הבעתי בעבר את העמדה, כי כאשר מדובר בתושב רשות קיים חשש טבוע להימלטותו מן הדין ולא אחת אין מנוס ממעצרו; אך ציינתי, ופשיטא הוא, כי שאלת החשש מפני הימלטות מן הדין נבחנת כל מקרה לגופו ויתכנו גם מקרי שחרור לחלופה, אף בישראל (בש"פ 10418/08 טאלאלקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנדון דידן, העורר מתגורר בשטחי הרשות, ובעצמו העיד על יכולותיו הכלכליות, ובית המשפט המחוזי נדרש לכך שעה שבחן אם ניתן להפיג את החששות מהימלטותו מן הדין; וסבר כי התשובה אינה בחיוב. כשלעצמי, אילו היה המדובר בבעל עבר נקי, הייתי שוקל הידרשות לתסקיר, נוכח שחרור כוסאני - אם כי לא לחלופה בשטחי הרשות, שכן הסיכוי לחזרה למשפט, גם בהפקדות וערובות גבוהות, מצוי על קרן הצבי. ואולם, עברו של העורר, אמנם משנת 2006, בסחר ברכב וחלקי רכב גנובים ובהחזקת רכוש החשוד כגנוב (שם הוטלו מאסר על תנאי וקנס), וריבוי העבירות בפרשה דנא, מטים את הכף ועל כך אין בידי להיעתר לערר. העצה היעוצה היא קיומו המהיר - ככל הניתן - של המשפט העיקרי.

י"ג. כאמור איני נעתר לערר.

ניתנה היום, י"ג בסיון תשע"ב (3.6.12).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מועתמאן רביע
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: