ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אלי נגד פז בע"מ ת.פ. 050406719 :

בפני כבוד השופטת רבקה איזנברג

התובע
יוסף אלי

נגד

הנתבעת
חברת דלק פז בע"מ ת.פ. 050406719

בית משפט לתביעות קטנות בקריית שמונה

פסק דין

1. בפני תביעה כספית של התובע, בטענה כי אחת מעובדות הנתבעת בתחנת דלק "פז" בקרית שמונה, מילאה מים במיכל בלמים ברכבו, במקום במיכל מגבים.

לטענת התובע, כתוצאה ממילוי המים במיכל הבלמים, נגרם לרכבו נזק בסכום של 249 ₪ וזאת בהתאם לחשבונית שצרף. לטענת התובע, למרות פניותיו, הנתבעת הכחישה כי הנזק נגרם על ידה והציעה לפצותו בסט כוסות בלבד. בנוסף לעלות התיקון, תבע התובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 31,651 ₪.

2. הנתבעת טענה, כי דין התביעה להידחות על הסף, שכן המדובר בתחנה המנוהלת על ידי זכיין עצמאי, אשר אף התחייב להדריך ולפקח על עבודת עובדיו. הנתבעת הפנתה לסעיפים מתוך הסכם הניהול שנחתם עם אותו זכיין בשם תומר קובי (להלן: "תומר"), אך לא צרפה את ההסכם לכתב הגנתה.

לחילופין טענה הנתבעת כי מבירור עם מפעיל ומנהל התחנה עולה, כי העובדת בתחנה לא מילאה כלל מים במיכל, אלא המים מולאו על ידי חיילים ששהו באותה עת בתחנה, לאחר שהסכימו לסייע לתובע במילוי המים.

3. בתאריך 13.5.12 הופיעו הצדדים בפני. מטעם התובע העיד התובע בלבד ואילו מטעם הנתבעת העידה נציגת הנתבעת, תומר- מנהל התחנה וכן אחראית המשמרת בזמנים הרלוונטיים, בשם גיתית.

דיון:

4. בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.
וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

במקרה דנן, המדובר בגרסה מול גרסה ולפיכך, היה צריך התובע לשכנע את בית המשפט כי יש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעת. ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות והתובע לא שכנע את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי גרסתו היא הנכונה, לא הרים את נטל ההוכחה ויש לדחות את תביעתו.

במקרה דנן, המדובר כאמור בגרסה מול גרסה באשר לשאלה מי הגורם שמילא מים במיכל הבלמים. בעוד שלטענת התובע, הייתה זו עובדת התחנה, הרי שלטענת הנתבעת, המדובר היה בחיילים אשר עזרו לתובע , לאחר שעובדות התחנה הודיעו לתובע, כי אין ביכולתן לזהות את המיכל.

אמנם הנתבעת לא הציגה צילומים המעידים כי החיילים הם שמילאו את המים ולטענתה הצילומים נמחקו. יחד עם זאת, נטל ההוכחה מוטל כאמור על התובע. התובע הודיע לנתבעת בסעיף 3 למכתב מיום 9.12.10, כי יזמין את החיילים להעיד. למרות זאת, לא הזמין התובע את החיילים, או מישהו אחר ,אשר נכח במקום, לתמוך בגרסתו כי עובדות התחנה הן שמילאו מים במיכל. לפיכך,אין בפני אלא את עדות התובע. עדות התובע עומדת בסתירה כאמור לעדות העובדת גיתית, אשר הצהירה חד משמעית כי לא מילאה מים במיכל וכי החיילים שהיו בסביבה הם שעזרו לתובע.

יצוין, כי התובע לא הכחיש את הימצאות החיילים במקום ואף אישר בעדותו, כי עובדת התחנה פנתה לחיילים וביקשה מהם לעזור. אולם לטענת התובע, העובדות הן שבפועל מילאו את המים במיכל. יחד עם זאת, התובע הצהיר כי בעת שמילאו את המים לא ירד מהרכב וישב ליד ההגה. בהמשך הודה התובע כי אף אינו בטוח כי שמע שהחיילים הם שהראו את מיקום המיכל: "הם ראו בקרבת מקום שני חיילים וביקשו מהם עזרה, אני שמעתי שהם אמרו שמיכל המים נמצא פה, לא בוודאות". כלומר, התובע, לא שמע היטב ממקום ישיבתו ברכב את הדברים שנאמרו. לפיכך, ספק בעיני כיצד ראה, מי בדיוק מילא מים במיכל.

כך או כך, כאמור, המדובר כאמור בגרסה מול גרסה שכן אחראית המשמרת (אשר אף לגישת התובע, העובדת קראה לה כשלא זיהתה את המיכל) העידה כאמור, כי משלא זיהתה את המיכל והייתה צריכה לחזור לחנות, לא מילאה מים ושאלה את החיילים אם יוכלו לעזור לתובע.

אין בפני כל הוכחה כגון עדות נוספת של מישהו מלבד התובע, אשר יתמוך בגרסתו ומשמדובר בגרסאות סותרות, לא שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובע דווקא.

5. בעניין אוסיף כי בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א- 1971, מקום בו התביעה מבוססת על עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע של ראיות נוספות, על בית המשפט לנמק מדוע הוא מסתפק בעדות זו. עוד נפסק כי מקום שמדובר בעדות יחידה של בעל דין אין השופט יכול לצאת לידי חובתו בהצהרה סתמית כי הזהיר עצמו, או כי הינו רוחש אמון לתובע או לעד, אלא עליו להצביע על נימוק שיהיה "טעם אמיתי" ושהנמקתו תעמוד לביקורת של ערכאת הערעור (ראה ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1), 768, 771; ע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני, פ"ד לא(1) 203,212 וכן ע"א (נצרת) 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' מר בני רושקנסקי.
במקרה דנן, לא מצאתי הנמקה ראויה ואמיתית, אשר תצדיק הסתפקות בעדותו היחידה של התובע כאילו עובדת הנתבעת היא שמילאה מים במיכל הרכב, על פני גרסת הנתבעת כי היו אלו חיילים ולא עובדת התחנה.

6. בהערת אגב אציין, כי לו היה התובע ממציא עדות נוספת אשר תתמוך בגרסתו (באופן שהיה ניתן לקבוע כי יש בה כדי להטות את מאזן ההסתברות ברמה של 51%, כאילו עובדת הנתבעת היא שמילאה את המים), לא היה בטענת הנתבעת לעניין מפעיל התחנה כדי להביא לדחיית התביעה. הנתבעת בחרה לצטט סעיפים עלומים מתוך הסכם שנכרת לטענתה עם הזכיין. יחד עם זאת, הנתבעת לא טרחה לצרף את ההסכם עצמו, ולפיכך לא המציאה כל ראייה לכך שאכן המדובר בתחנה המופעלת בזכיינות, או כאילו אין לה כל קשר לתחנה.
זאת ועוד, מהעובדה שעל קבלת התדלוק מופיע שם הנתבעת, עולה הקשר לנתבעת.
ככל שלטענת הנתבעת, מפעיל התחנה התחייב כלפיה לשאת באחריות כלפי ניזוקים, הייתה רשאית לשלוח הודעת צד ג' כלפי המפעיל, אך לא היה בכך בהכרח כדי לפטרה מאחריות.

7. יחד עם זאת, כאמור, משלא הוכח כי עובדות התחנה הן שמילאו את המים במיכל הבלמים, לא הוכיח התובע את תביעתו והיא נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

זכות לבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ב, 14 מאי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף אלי
נתבע: פז בע"מ ת.פ. 050406719
שופט :
עורכי דין: