ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמוס הלל נגד מדינת ישראל :

בש"פ 3660/12

העורר:
עמוס הלל

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"ב (14.5.2012)

בשם העורר: עו"ד חן בן שלום, עו"ד ירון ברזילי
בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) ב-מ"ת 32732-02-12 מיום 5.4.2012, שקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר והורה על עריכת תסקיר מעצר. בהמשך, ביום 3.5.2012, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העורר למעצר בית מלא. בערר זה, המופנה כנגד ההחלטה מיום 5.4.2012, מבוקש כי העורר ישוחרר בתנאים מקלים יותר, שאינם מעצר בית, כיוון שעוצמת הראיות אינה מצדיקה מעצר בית.

כתב האישום והליכים בבית המשפט המחוזי

2. העורר נאשם יחד עם אחרים כי בין השנים 2011-2007 החזיק, ארגן וניהל מקומות הימורים ומשחקים אסורים בעיר באר שבע. כן נאשם העורר בביצוע עבירות מס והלבנת הון הקשורות במועדוני ההימורים שבניהולם ואחזקתם היה מעורב. אישום נוסף ובעל חשיבות לענייננו מייחס לעורר את סחיטתו באיומים של נתנאל דיעי (להלן: דיעי). על פי אישום זה (אישום מספר 12), דיעי היה חייב כסף לאדם בשם איציק, והעורר איים על דיעי כי עליו לשלם את הכסף. העורר בא לעסק הקייטרינג של דיעי, העיף מחבת מהגז והורה לו לעמוד בהתחייבות ולשלם בזמן. העורר איים כי יפגע במשפחתו וברכושו של דיעי, ומאוחר יותר באותו היום אף בא לעסקו עם סבלים ולקח ציוד רב בשווי כ-800,000 ₪ מעסקו של דיעי. העורר דרש מדיעי לחתום על חשבונית כוזבת כאילו מכר את הציוד, ומשזה סירב הטיח בו טלפון נייד והכה את דיעי בראשו תוך שהוא ממשיך לאיים עליו. העבירות שיוחסו לעורר במסגרת אישום מספר 12 הן סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה, גניבה בנסיבות מיוחדות, הדחה בחקירה והיזק בזדון.

כתב האישום, המונה 14 אישומים בסך הכל, הוגש ביום 19.2.2012. יחד עמו הוגשה בקשה למעצר העורר ושותפיו למעשים המפורטים בכתב האישום עד תום ההליכים. אחד מהנאשמים האחרים בתיק (נאשם 2) הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, בעוד העורר ונאשם נוסף (נאשם 1) חלקו על קיומן של ראיות לכאורה למעורבותם במעשים המיוחסים להם. נאשמים 1 ו-2 (על פי כתב האישום) אינם צד לערר שבפני.

החלטות בית המשפט המחוזי

3. ביום 5.4.2012 הורה בית המשפט על החזקתו של נאשם 2 במעצר בית (לאחר שקיבל תסקיר בעניינו), ודחה את ההחלטה בעניינם של העורר ונאשם 1 עד לקבלת תסקיר בעניינם. בהחלטה זו מיום 5.4.2012 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר באשר לעבירות ההימורים. באשר לאישום בסחיטה באיומים, קבע בית המשפט המחוזי כי למרות ליקויים וכרסום משמעותי בתשתית העובדתית, המשיבה הניחה תשתית עובדתית לכאורית לביצוע העבירות. בית המשפט קבע כי יש סיכוי סביר להרשעת העורר על יסוד התשתית העובדתית שהונחה, חרף סתירות שונות ופרכות בהודעותיו של דיעי וחרף חוסרים בחקירה, והורה על עריכת תסקיר מעצר.

מהתסקיר שהוגש עלה כי בני משפחתו של העורר, ובפרט שתי אחיותיו, בני זוגן ואמו, עשויים להתאים כמפקחים עליו. על כן הומלץ לשחררו למעצר בית מלא. על יסוד תסקיר מבחן זה, הורה בית המשפט המחוזי ביום 3.5.2012 על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אחותו ובן זוגה בבאר שבע, באיזוק אלקטרוני, בהפקדת ערבות כספית ובפיקוחם של ערבים בני משפחתו.

הערר

4. על ההחלטה מיום 5.4.2012 אשר קבעה כי יש ראיות לכאורה נגד העורר, הגיש העורר ביום 11.4.2012 ערר קודם לבית משפט זה. ביום 22.4.2012 הורה השופט זילברטל כי נוכח מועד הדיון הסמוך בבית המשפט המחוזי (30.4.2012) ובהסכמת העורר, הערר יימחק תוך שכל טענות הצדדים שמורות להם (בש"פ 2914/12 הלל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.4.2012)). משניתנה החלטת בית המשפט המחוזי ביום 3.5.2012 המורה על החזקת העורר במעצר בית מלא, הגיש העורר את הערר שלפני – המופנה, כאמור, להחלטה מיום 5.4.2012, אשר קבעה כי יש ראיות לכאורה נגד העורר.

לטענת העורר יש כרסום משמעותי בתשתית הראייתית הלכאורית כנגדו, בכל הקשור לאישום המייחס לו סחיטה באיומים של נתנאל דיעי (אישום מספר 12). לטענתו המשיבה הציגה הודעות שנגבו מדיעי, אשתו והוריו, תמלילי האזנות סתר והודעות של אנשים נוספים הקשורים לאירוע. העורר איננו מכחיש את נטילת הציוד, אולם מכחיש את ההיבט הפלילי של האירוע – תקיפת דיעי, סחיטתו באיומים וגניבת הציוד ממנו. לעורר גרסה חלופית באשר לאירועים המפורטים בכתב האישום, אשר לטענתו יש לדון בה בתיק העיקרי, ולפי שעה – כך הטענה – אין מספיק ראיות לכאורה נגדו, המצדיקות את החזקתו במעצר בית. לטענת העורר יש סתירות בהודעותיו של דיעי, ישנם עדים רלבנטיים שלא נחקרו, כמו העד איציק דהאן, ויש עדים שנחקרו שגרסתם אינה תומכת בגרסתו של דיעי. העורר אף טוען למחדלי חקירה של המשטרה לגבי המיוחס לו באישום זה. מכיוון שההחלטה להחזיקו במעצר בית מבוססת לטענת העורר על אישום זה, ולא על האישום בהימורים, הרי שנוכח האמור – יש לשחררו.

העורר מוסיף וטוען כי גם אם יש תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את החזקתו במעצר בית, הרי שחומרת האישומים כנגדו פחותה משל שלושת המעורבים האחרים בפרשה (ובפרט, נאשם 2 בתיק), ואף עברו הפלילי נקי משלהם. משכך, על פי הטענה, אין מקום להורות על חלופת מעצר זהה לו ולנאשם 2, ובמקום לשולחו למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני – היה על בית המשפט להורות על שחרורו המלא.

באת כוח המשיבה לא כפרה בכך שקיימים קשיים ראייתיים בחומר הראיות. כך, למשל, מקובל עליה כי נאשם אחר, המוזכר בסעיף 8 לאישום מספר 12 כמי שגם היה מעורב באירוע המיוחס לעורר – כלל לא היה בארץ במועד האירוע, כפי שהוכח בבית המשפט המחוזי. ישנם גם קשיים נוספים, שאיני רואה צורך לפרטם אחד לאחד.

5. לא ראיתי צורך לפרט את הקשיים מפני שבית המשפט המחוזי קיבל את טענות העורר לגבי הקושי העולה מחומר הראיות. בכל החלטה בעניין מעצר או שחרור מונחים נתונים רבים על כפות המאזניים: הראיות, עוצמתן, עילת המעצר ועוצמתה, תנאי השחרור (אם מוחלט על שחרור) ועוד ועוד. אין נוסחה מתמטית לאיזון בין כל הגורמים הללו. גם לאחר עיון בחומר שהעבירו הצדדים לרשותי לא מצאתי כי נפלה שגגה באיזון שערך בית המשפט המחוזי. כך במיוחד בשים לב לכך שכנראה במתלונן אחז פחד. עם זאת, ומבלי שאקבע מסמרות בדבר, אפשר שלאחר שיעידו המתלונן ואביו ואולי עדים נוספים, ניתן יהיה לשקול הקלה בתנאי השחרור, במסגרת בקשה לעיון חוזר.

6. מכל מקום, ובכפוף לאילוצים, מתבקשת המאשימה לנסות להעיד במשפט תחילה עדים שיש חשש להשפעה לגביהם, וזאת נוכח הכרסום היחסי בעוצמת הראיות.

לעת הזו לא ראיתי הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏כ"ב אייר, תשע"ב (14.5.2012).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: עמוס הלל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: