ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד אבו ענזה מעמ-מעמ ב"ש-720552538 :

5

בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 002083/07

בפני:

כבוד השופט משה מכליס נ ש י א

תאריך:

10/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

איילה ביטון

תובע

נ ג ד

אבו ענזה פאיז

ע"י ב"כ עו"ד

משה יובל והילה תירוש

נאשם

נוכחים:

החלטה

1. המבקש באמצעות באי כוחו עותר בפני בית המשפט לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מכוח דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק", וכן מכוח פגמים בהתנהלות המשיבה עליהם מצביע המבקש כפי שיפורט להלן.

2. נגד המבקש שהינו עוסק מורשה בעבודות בניה ופיתוח מינואר 2002, הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים שונים בעבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "חוק מע"מ").

באישום הראשון:

נטען כי בשנות המס 2003- 2005 עסק המבקש בבניית שלד בניין. במסגרת עיסוקו, רכש המבקש טובין אשר נזקק להם לעיסוקו. המבקש לא רשם את רכישתם של הטובין בפנקסי החשבונות כמתחייב בתוספת ד' 2(ב) ותוספת ד' 2(ג) להוראות מס הכנסה ניהול פנקסי חשבונות (מספר 2), התשל"ג-1973. וסך כל הרכישות שלא נרשמו בתקופה שבין מרץ 2003 לבין ספטמבר 2005 הינן 1,009,976₪ וזאת עפ"י 114 חשבוניות מס שפורטו בנספחים שצורפו לכתב האישום. לגישת המשיבה, ביצע המבקש את העבירות בשיטתיות ולאורך שנים וזאת מתוך כוונה להסתיר מהמשיבה את היקף עסקאותיו האמיתיות ולהציג בפני המשיבה מצג כוזב לפיו, דיווחיו הנמוכים נובעים בהכרח מהכנסותיו הנמוכות עקב רכישות מועטות כביכול של טובין להם נזקק במהלך עסקיו. במעשיו כאמור, מסר המבקש מסמך הכולל ידיעות כוזבות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס וכן השתמש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

הוראות החיקוק המיוחסות לו באישום זה הן:

א. החזיק טובין שהוא עוסק במכירתם ושרכישתם לא נרשמה בפנקסי החשבוניות כפי שנקבע, עבירה בניגוד לסעיף 117(א)(11) לחוק מע"מ.

ב. מסירת מסמך הכולל ידיעות כוזבות מתוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס , בניגוד לסעיף 117(ב)(1) לחוק הנ"ל.

ג. השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר, בניגוד לסעיף 117(ב)(8) לחוק הנ"ל.

באישום השני:

נטען כי בשנות המס 2004 ו-2005 ערך המבקש עסקאות לבניית שלדי בניין עם עשרה לקוחות ובגין העסקאות הנ"ל הוציא המבקש רק 14 חשבוניות מס בסך כולל של 336,451₪ ודיווח עליהם בדיווחיו החודשיים, כאשר עפ"י סך כל החשבוניות שהוצאו ע"י המבקש בתקופת הדיווח, דיווח המבקש על עסקאות בסך כולל של 2,939,467₪ שעה שהיה עליו לדווח על עסקאותיו בסך כולל של 4,970,697₪ וההפרש בין סכום העסקאות המדווח לבין סכום העסקאות אשר ביצע המבקש בפועל ושלגביהן לא הוציא חשבוניות עסקה בתקופת הדיווח הינו 2,031,230₪ והמע"מ בגינו הינו 295,136₪. במעשיו הנ"ל מסר המבקש דיווחים כוזבים מתוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס וכן לא הוציא חשבוניות עסקה שהיה חייב להוציאן וכן השתמש בכל מרמה או תחבולה וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.


הוראות החיקוק המיוחסות לו באישום זה הן:

א. לא הוציא חשבוניות עסקה למרות שהיה חייב להוציאה, בניגוד לסעיף 118 +45 לחוק מע"מ.

ב. מסירת דיווח כוזב מתוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס (צ"ל 14 עבירות ולא 24, מ"מ) לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק הנ"ל.

ג. השתמש במרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר, בניגוד לסעיף 117(ב)(8) לחוק הנ"ל.

באישום השלישי:

נטען כי בתאריך 1/11/05 נדרש המבקש להמציא את כל מערכת הנהלת החשבונות ובכלל זה את תיק תיעוד חוץ אשר אמור לכלול את חשבוניות המס בגין רכישותיו. וכן נדרש בהזדמנויות שונות ע"י מבקר החשבונות למסור את החוזים אשר ערך עם לקוחותיו על מנת שיעלה בידי המשיבה לאמוד את סך כל הכנסותיו. המבקש, במועדים שונים, הסתיר או השמיד את חשבוניות המס בגין רכישותיו ובנוסף השמיד את החוזים אשר נדרש למסרם ואשר היה עליו לשמרם במשך 7 שנים כמצוות סעיף 75 לחוק מע"מ.

בעשותו כאמור באישום זה, המבקש הסתיר ו/או השמיד את המסמכים הנ"ל וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה בניגוד לסעיף 117(ב)(7) ביחד עם סעיף 75 לחוק מע"מ.

3. באי כוח המבקש עותרים, כאמור, לבטל את כתב האישום בהתבסס על דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק" בשל פגמים שלגישתם נפלו בהליכים. באי כוח המבקש מנו אחת לאחת את הפגמים:

א. הבטחה מנהלית וניהול מו"מ בחוסר תום לב;

ב. העדר שימוע;

ג. פגמים בהליך החקירה המתאפיינים בחומר חקירה חסר ובחקירה מגמתית שלגישתם פגמים אלה יורדים לשורש העניין ופוגמים בהגנת המבקש.

4. באשר להבטחה מנהלית וניהול מו"מ בחוסר תום לב:

באי כוח המבקש תיארו בהרחבה את השתלשלות העניינים מיום שהמבקש ייפה את כוחם לייצגו בכל ההליכים המתנהלים בפני רשויות מע"מ הן בפן האזרחי והן בפן הפלילי. בתמצית אציין כי הטענה העיקרית היא שסגן מנהל מע"מ, מר מוטי ליפשיץ הבטיח לבאי כוח המבקש כי עד מיצוי המו"מ בין הצדדים בשני האפיקים (האזרחי והפלילי) לא יוגש כתב אישום נגד המבקש. חרף ההבטחה, ביום 12/4/07 הוגש נגד המבקש כתב אישום ולגישתם, התנהגות המשיבה מצביעה על זלזול הלוקה בחוסר תום לב והיעדר מינהל תקין. מה וגם, הסתמך המבקש על אותה הבטחה ואף הציג ראיות מהותיות להוכחת חפותו וניהל משא ומתן בתום לב תוך מחשבה וציפייה לכך שעניינו יסתיים ביחד גם בפן האזרחי. משהוגש כתב אישום- ידה של המשיבה היה על העליונה- והיה הכוח בידה לנהל את המו"מ כאשר חרב
"מתנפנפת" מעל ראשו. במקרה דנן, השתחררות הרשות מהבטחתה נעשה שלא כדין, ללא הצדק ובחוסר תום לב ופגעה באמינותה וביכולת הציבור (ובפרט המבקש) להאמין להבטחותיה ופגעה באינטרס בסיסי של המבקש, אשר הסתמך על ההבטחה וציפה למיצוי ההליכים נגדו ולפחות לקיים הליך שימוע כמתחייב כחוק משהפרה את התחייבויותיה אין מקום אלא לבטל את כתב האישום שהוגש נגד המבקש.

5. באשר לטענה של העדר שימוע:

באי כוח המבקש חזרו וטענו כי בעת קבלת ייצוגו של המבקש הודיעו לרשות כי מבקשים לנהל מו"מ בשני האפיקים – האזרחי והפלילי, ובשל כך נדחה השימוע עד למיצוי הליכי המו"מ. אולם המשיבה, חרף הבטחותיה, הגישה נגד המבקש כתב אישום בלא שנערך, הלכה למעשה, הליך שימוע כמצוות סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי. באי כוח המבקש הפנו את בית המשפט לפסיקת בתי המשפט השונים לפיה החליטו לבטל את כתב האישום לאחר שהתברר כי המשיבה לא קיימה את חובתה להודיע על זכות הנאשם לשימוע ואף לא קיימה בפועל שימוע כראוי. בתי המשפט הדגישו חשיבות הליך השימוע טרם הגשת כתב אישום על מנת לאפשר לחשוד לנסות ולשכנע את המאשימה לחזור בה מהחלטה להגיש נגדו כתב אישום. לגישת באי כוח המבקש, טרח המבקש לאסוף ראיות על מנת להציג גרסתו, גרסה אשר לא נבחנה לעומקה ע"י המשיבה. התנהגות זו של המשיבה, תוך הפרת זכות השימוע, ללא הצדק סביר ומניח את הדעת, פוגעת בזכויותיו המהותיות של המבקש ויש בה כדי להוביל לביטול כתב האישום.

6. טעם נוסף שהעלו באי כוח המבקש הוא פגם חמור בהליכי החקירה בכך שעל פי ידיעת המבקש ועל פי הודאת המשיבה, קיים חומר חקירה נוסף אשר לא הובא לידיעת המבקש ואף לא הועלה על הכתב וכי החקירה הייתה מגמתית:

באשר לטענה כי חומר החקירה היה חסר:

לגישת באי כוח המבקש הודע להם כי התבצעו חקירות נוספות של אנשים על ידי מבקר החשבונות, וכי חומר זה לא נכלל בחומר החקירה שצולם על ידי באי כוח המבקש. באי כוח המבקש הפצירו בפני המשיבה כי עותרים להמצאת החומר החסר ורק לאחר פנייה נוספת בחנה באת כוח המשיבה את הדברים לעומקם ובמכתבה מיום 20/6/07 הכחישה כי נגבתה עדות מאנשים נוספים שלא מצוינים בחומר החקירה אולם הסכימה כי מבקר החשבונות ערך תשאול של מספר לקוחות, אולם הואיל וממצאי התשאול לא העלו כל ממצאים, לא ערך תרשומת על כך. סבורים באי כוח המבקש, כי היה על מבקר החשבונות להעלות על הכתב את הודעת אותם אנשים שתושאלו ולפחות היה מקום לציין העובדה כי תושאלו לקוחות המבקש ואת שמות הלקוחות שכן חומר זה מהווה חומר חקירה. לגישתם, התנהגות המשיבה הינה התנהגות שנכנסת בגדר של רשלנות רבתי ופגעה בזכותו של המבקש להליך הוגן. מוסיפים בעניין זה כי מדברי המשיבה עולה, כי הממצאים שלא נרשמו ולא תועדו על ידי מבקר החשבונות תומכים בטענות המבקש דווקא ומראים כי אולי, יש צדק בדבריו ובטיעוניו.

סבורים באי כוח המבקש, כי מחדל זה מהווה עילה לביטול האישומים מחמת הגנה מן הצדק. הפנו לפסיקה התומכת בטיעוניהם.

באשר לפגם הנוסף- חקירה מגמתית:

לגישת באי כוח המבקש לאורך כל החקירה, ניהלה המשיבה, חקירה מגמתית, שימרה את חומר הראיות ה"נוח" והמשתלב עם טענות המשיבה, בעוד שחומר חקירה אשר לא התיישב עם טענות המבקש, נגרע- כך ממש, ממסגרת חומר החקירה אשר הועבר למבקש. יתירה מזאת. במהלך גביית אמרתו דבק המבקש בגרסה אחת ויחידה ואילו הייתה נבחנת ע"י המשיבה, ובאמצעים פשוטים, יכול היה המבקש להניח את דעת המשיבה כי אמנם לא נגרע מס מקופת המדינה. באי כוח המבקש חזרו והדגישו את חומרת התנהגות המשיבה בכך שהסתירה העובדה כי נחקרו לקוחות של המבקש ואף חמור מכך דבריהם לא הועלו על הכתב ולפחות לא ציינו שמות הלקוחות שתושאלו על ידי המשיבה, בנוסף לא קיימה שימוע ובכך נקטה בחקירה מגמתית, בניגוד לדין, ומנעה מהמבקש הגנתו. זאת ועוד אחרת, במהלך המו"מ עם המשיבה, הציגו באי כוח המבקש טבלה מעודכנת על סמך חומר שנאסף מאת ספקים של המבקש, אשר תומך בגרסת המבקש.

באי כוח המבקש הלינו גם על אופן התנהלות החקירה בכך שלא נרשמו דבריו של המבקש באופן סדור ומלא, אלא נרשם את אשר התאים לשאיפותיהם ומאווייהם השונים של החוקרים. כך גם ככל שהדברים עולים בקשר עם מזמיני העבודה השונים אשר גרסתם לא נמסרה למבקש או לבאי כוחו.

לגישתם, אופן החקירה פוגע באופן ממשי בזכויותיו של המבקש למשפט תקין והוגן זאת מבלי שהמשיבה נתנה הסבר למחדליה. מכאן כי הנזק שנגרם למבקש הינו רב ובלתי מידתי כנגד אינטרס הציבור בהעמדתו לדין ואף לפיכך, יש מקום לביטול כתב האישום.

7. בנסיבות המקרה, סבורים באי כוח המבקש כי התנהגות המשיבה כפי שתוארה והוצגה בבקשתם מלמדת על כי אין ספק כי יש מקום להיעתר לדרישת המבקש לבטל כתב האישום שהוגש נגדו, הוא אף סומך יתדותיו גם על דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק". לגישתם, התנהגות המשיבה הינה התנהגות שערורייתית תוך רמיסת זכויותיו האחת אחר השנייה של המבקש- בהתנהגות זו יש פגיעה של ממש בהגנת המבקש וקשר סיבתי ישיר בין מחדלי המשיבה לבין יכולתו של המבקש לנהל הגנתו כראוי. לכן הסעד היחידי הראוי הוא ביטול כתב האישום נגד המבקש שכן אין דרך אחרת לריפוי הפגמים הרבים והמצטברים, שכן בשל התנהלותה של המשיבה ייבצר ממנו להמציא הראיות שנעלמו ואשר תומכים בגרסתו וגם קיום שימוע בשלב זה אינו יאה ואף אינו יעיל, משהרדיפה וההתעמרות במבקש הגיעה לשיאה.

8. באת כוח המשיבה בתגובתה לטענות המקדמיות שהועלו ע"י באי כוח המבקש סבורה כי טענות אלה מקומן להתברר תוך כדי ניהול המשפט. חרף זאת, התייחסה אחת לאחת לטענות שהועלו ע"י באי כוח המבקש.

9. באשר לטענות בעניין הבטחה מנהלית והעדר שימוע:

באת כוח המשיבה סקרה בהרחבה גם היא את השתלשלות העניינים והתנהלות הצדדים עת הועבר תיקו של המבקש, במהלך חודש נובמבר 2005 למחלקת הביקורת של המשיבה לצורך ביקורת. לדבריה, לאחר שתיק החקירה נגד המבקש הועבר למחלקה המשפטית ולאחר שביקשה השלמת חקירה, שלחה הודעה למבקש מכוח סעיף 60א' ביום 15/8/06 בדבר זכות השימוע. מנהל החשבונות של המבקש אשר צילם את חומר החקירה הודיע למשיבה כי ההודעה על הליך השימוע התקבלה רק במהלך חודש ספטמבר 2006 וביקש דחייה בת 30 ימים על מנת לאפשר למשיב להעלות טענותיו על הכתב. ביום 11/10/06, נתקבל אצל המשיבה ייפוי כוח מאת עו"ד אלי אור המבקש דחייה נוספת להגשת טיעוניו בהתייחס להודעת השימוע והמשיבה נעתרה לבקשה. כל אותה תקופה ועד להגשת כתב האישום ביום 12/4/07, סברה באת כוח המשיבה כי עו"ד אור מייצג את המבקש. משלא הוגשו הטיעונים החליטה להגיש כתב אישום נגד המבקש. בדיעבד, התברר למשיבה כי עו"ד אור חדל מלייצג את המבקש ותחתיו מונו באי כוח המבקש וזאת ב-31/12/06. עובדה זו התגלתה לבאת כוח המשיבה רק ביום 8/5/07.

באת כוח המשיבה אינה חולקת על כי מתאריך 28/12/06 באי כוח המבקש היו בקשר עם מר מוטי ליפשיץ, סגן מנהל מע"מ באר-שבע ואף נקבעו מספר פגישות והתכתבויות בין הצדדים בכדי לדון בהקפאת הליכי גבייה אשר הופעלו נגד המבקש בהתאם לשומות שהוצאו ולהחלטות בהשגה. לדבריה, כל אותה תקופה וזאת על אף שבאי כוח המבקש ידעו כי נשלחה הודעה למבקש בדבר "שימוע", לא נעשה דבר בנדון.

לגישת המשיבה מבירור שערכה עם מר ליפשיץ עולה, כי מעולם לא הבטיח כי לא יוגש כתב אישום נגד המבקש. לדבריה, כל אשר עשה מר ליפשיץ הוא קידום העניין הקרדינאלי מבחינת המבקש באותה שעה, דהיינו, נסיון להגיע להסכמות כלשהן לעניין הקפאת הליכי גבייה וזאת ניתן ללמוד מחליפת המכתבים אותם צרפו באי כוח המבקש לבקשה. כל נסיון לראות במילים כגון "מו"מ כולל" ומכאן להשליך ל"הבטחה שלטונית לסיום התיק מחוץ לכותלי בית המשפט" הינו רחוק כמרחק מזרח ממערב. וגם אם הייתה הבטחה כזאת, הרי ניתנה בחוסר סמכות. עוד יש לציין כי לא הובטחה שלא יוגש כתב אישום, אלא לכל היותר כוונת הצדדים או כוונתו של מר ליפשיץ הייתה שיתנהל מו"מ לגבי התיק הפלילי עם המחלקה המשפטית, ובוודאי שלא עימו.

הוסיפה באת כוח המשיבה, כי משנודע לה כי הוחלף הייצוג וכי באי כוח המבקש מבקשים לקיים פגישה, נקבעה פגישה ליום 14/11/07. בפגישה הועלתה הטענה בדבר הבטחה שלטונית. המשיבה ציינה במעמד באי כוח המבקש כי הינה מוכנה למחוק כתב האישום ולפנים משורת הדין להפוך את הישיבה לשימוע בעל פה, אולם באי כוח המבקש סירבו וביקשו להמשיך במו"מ בניסיון "להגיע להסדר כולל". מדגישה באת כוח המשיבה כי לא הייתה כל כוונה שההסדר הכולל "יכלול" אי הגשת כתב אישום.

סבורה באת כוח המשיבה כי למבקש לא נגרם כל נזק. בישיבות הרבות העלו באי כוח המבקש הן בכתב והן בעל פה טענות נגד האישומים כפי שהוצגו בפני בית המשפט בנסיון לקעקע את האישומים. נסיונות אלה, לגישת המשיבה, הינם בבחינת שימוע בעל פה אפילו לא הייתה חייבת לקיים כי אם הייתה אמורה לקיים שימוע בכתב. לבאי כוח המבקש ניתנה אורכה לגבש עמדתם הן באשר להליך הפלילי והן לגבי ההליך האזרחי, ומשלא צלחה דרכה, ניסיונותיהם למצוא פגם או רבב בתום לבה של המשיבה ובהתנהלותה אין כל מקום, שכן גם האופציה של מחיקת כתב האישום ע"י המשיבה עמדה בפניהם, אף על פי שלא הייתה צריכה להיות, והם סירבו לקבלה.

העדר מיצוי הליך השימוע ככתבו וכלשונו, נובע מהתנהלות באי כוח המבקש ומבוקש מבית המשפט לראות בפגישות הרבות שהיו בין הצדדים שימוע בו הוצגו המסמכים אותם ביקשו באי כוח המבקש להציג ולהעלות ואף עשו כן. באת כוח המשיבה דחתה טענות אלה על יסוד אשר הוצג לה, ומחיקת כתב האישום וקיום שימוע "חוזר" יובילו בהכרח לאותה החלטה.

10. באשר לטענה בדבר פגמים בהליכי חקירה: חומר חקירה חסר

טוענת באת כוח המשיבה כי ביום 3/6/07 הגיע מכתב לבאת כוח המשיבה לבחינת חומר החקירה החסר. מיד עם קבלת המכתב, ערכה ברור עם מבקר החשבונות מר רענן דנוך ואת ממצאיה העבירה לבאי כוח המבקש במכתב מיום 20/6/07 וזאת מבלי להסתיר טפח וטפחיים כטענת המבקש.

לאחר בירור שנערך התברר כי לא היה חומר חקירה נוסף ולא נחקרו אנשים נוספים אשר חקירתם או עדותם הוסתרה מפני באי כוח המבקש. כל שהיה מבקר החשבונות תישאל לקוחות של המבקש ששמם הופיע בספרי החשבונות, וזאת במסגרת הליך מקדמי. תשאול זה כלל שאלות כלליות על מנת לבדוק תחילה אם יש קשר עסקי בין המבקש ללקוחות. מדובר בהליך שגרתי מקדמי. משלא עלו כל ממצאים אשר בהם כדי להעיד על אי סדרים או חשד כלשהו בביצוע עבירות מס, הרי שהמבקר זנח לקוחות אלו.

לגישת המשיבה בדיקות מקדמיות אלה אינן מהוות חומר חקירה, שכן אין מדובר בחקירת עדים. לכל היותר היה על המבקר לתעד את שמותיהם של אלו שתשאל ותו לא. מפנה לפסיקה לאישוש מסקנתה. אילו סבורים באי כוח המבקש כי אנשים אלה שתושאלו, שופכים אור לזכותו של המבקש, יכולים הם לזמנם ולהתגבר על "מחדלי החקירה" שלא קיימים לטענת המשיבה.

לכן, התבקש בית המשפט לדחות טענה זו.

11. באשר לטענה בדבר פגמים בהליכי החקירה: חקירה מגמתית

לגישת המשיבה הטענה לפיה דבריו של המבקש לא נרשמו כהווייתם, הינה טענה שיש להעלותה במסגרת משפט זוטא ולא במסגרת הטענות המקדמיות.

ובאשר לטענה כי החקירה התנהלה במגמתיות ולא נבדקו דברי המבקש: בניגוד לטענה, הרי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להציג את המסמכים המתאימים המאששים את טענתו, אך הוא לא עשה כן. באי כוח המבקש מנסים להעביר את נטל איסוף החומר הראייתי לו טוען המבקש להגנתו לידי המשיבה, ומבקשים בעצם להפוך את המשיבה לידה הארוכה של ההגנה בביצוע החקירה.

המשיבה שבה וטוענת כי מקומן של טענות אלה להתברר בשלבים אחרים של הדיון ולכן מתבקש בית המשפט לדחות הטענה.

12. באשר להחלת טענת ה"הגנה מן הצדק":

לגישת המשיבה, ככל שנהפוך בדברי באי כוח המבקש הרי שאין דבר אשר יכול להיתפס כהתנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות במבקש. אין מדובר במקרה שבו המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלי נפגעת.

בענייננו, על אף ניסיונותיהם של באי כוח המבקש ליצור מצג לפיו המשיבה, ובכלל זה החוקר מטעמה, נהגו בצורה נפסדת ושערורייתית עד כדי החלת הדוקטרינה, אין הדבר כך כלל וכלל. כאמור, לא ניתנה הבטחה של אי העמדה לדין, המשיבה מסרה הודעה על שימוע עפ"י חוק לבאי כוח הצדדים ניתנה הזדמנות להציג ראיות ולהשמיע טענות והם עשו כן, מעולם לא הוכחש הימצאות חומר חקירה נוסף, שכן לא היה חומר חקירה כזה, ומעל לכל, נוכח העובדה שהמשפט כלל לא החל, באי כוח המבקש רשאים להעיד אותם "עדים" שכן המשפט עדיין בתחילתו.

לכן, התבקש בית המשפט לדחות טענה זו.

13. באי כוח המבקש בתגובתם לתגובת המשיבה לטענות המקדמיות שבו והדגישו כי לא ידעו כי יוצג המבקש ע"י עו"ד אחר (עו"ד אלי אור) וכי רק בפגישה מיום 28/12/06 נודע להם ע"י באת כוח המשיבה שאלת הייצוג ואף נתבקשו על ידה להעביר ייפוי כוח לעניין הטיפול במישור הפלילי. ובכפוף לבקשה, ביום 31/1/07 הועבר ייפוי כוח למשיבה. לכן, שבו באי כוח המבקש והדגישו כי ניתנה התחייבות מפורשת של סגן מנהל מע"מ להמתין עם הגשת כתב אישום כל עוד הצדדים מנהלים מו"מ. מסכימים באי כוח המבקש כי לא הייתה הבטחה מנהלית שלא יוגש כתב אישום. לגישת באי כוח המבקש בין אם סגן המנהל נתן הבטחה לבאי כוח המבקש, בין אם הייתה זו התובעת- הרשות היא אחת ולא ייתכן שסגן מנהל ייתן הבטחה מנהלית והתובעת מטעמו תטען כי הוא חסר סמכות לעשות כן.

לגישתם, מעולם לא דחו את האפשרות לנהל שימוע, אלא דחו את האפשרות לנהל שימוע אשר בתומו קיימת הבטחה והצהרה כי ממילא יוגש כתב אישום. שבו והדגישו כי שימוע בטרם הגשת כתב אישום לא נערך מעולם. בא כוח המבקש מלינים על דברי ועמדת המשיבה לפיה גם אם תתקבל עמדת המבקש הרי ממילא היא תחזור ותגיש את כתב האישום- לגישתם, זוהי הסיבה המרכזית לצורך בהעלאת הטענות כבר בשלב זה כדי להגן על זכויות המבקש להליך הוגן, ולכן אם זאת עמדת המשיבה- הרי המסקנה המתבקשת היא לבטל כתב האישום.

באשר לחומר החקירה החסר: טוענים באי כוח המבקש כי המשיבה מנסה לטעון כאילו מדובר "בהליך מקדמי" של תשאול לקוחות אשר בדק האם יש קשר עסקי בינם לבין המבקש. לגישתם, אין עסקינן בהליך מקדמי. מבחינה כרונולוגית, ידע המבקר על חקירתו הפלילית של המבקש אשר נערכה בטרם "תשאול" אותם עדים. ואף אם לא כך הדבר- היה על המבקר להעלות דבר תשאולם על הכתב ו/או לפחות שמותיהם מרגע שידע על דבר החקירה הוא המועד בו היה ברור ונהיר כי אין מדובר בסתם "נשאלים מקריים" כפי שטוענת המשיבה, כי