ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה מקומית עומר נגד גבר מומ-עומר-1975 :

6

בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 002182/02

בפני:

כב' השופט אקסלרד ישראל

תאריך:

10/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד

ליאורה אפרתי

המאשימה

נ ג ד

1. גבר בן ציון - בהעדר

2. גבר שרה - בהעדר

ע"י ב"כ עו"ד

קמינצקי

הנאשמים

החלטה

בפניי בקשתם החמישית של הנאשמים להארכת מועד ביצוע צו הריסה שניתן ביום 16.05.04 ע"י כב' השופטת נ' נצר.

תמצית העובדות וההליכים הדרושים לבקשה

כנגד הנאשמים (להלן:"בני הזוג גבר" או "הנאשמים") הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר ובסטייה מהיתר, עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:"החוק") ואי קיום צו הפסקה מינהלי , עבירה לפי סעיף 237 לחוק.

כתב האישום כלל נאשם נוסף בשם קדוסי יוסף, המהנדס האחראי לביצוע עבודות הבניה (הכל כפי שיפורט להלן). בישיבה מיום 5.05.04 בוטל כנגדו כתב האישום והחלטה זו עניינה בבני הזוג גבר.

עפ"י הנטען בכתב האישום, הנאשמים הינם הבעלים והמחזיקים של המקרקעין הידועים כמגרש מס' 1441 ברח' האלה 27 בעומר (להלן:"הנכס"). תחילה קיבלו בני הזוג גבר היתר לבניית בית על המגרש ובהמשך קיבלו לבקשתם שני היתרים נוספים. האחד, לבניית מחסן מבלוקים והשני, לבניית תוספת לביתם (במאמר מוסגר אציין, כי עפ"י כתב האישום הבקשה לבניית התוספת השלישית נערכה ע"י קדוסי יוסף (אשר כתב האישום בוטל לגביו). דא עקא, והנאשמים בנו את התוספות לביתם בסטייה ניכרת מהיתרי הבניה שניתנו להם, דבר שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהגדלת המחסן והפיכתו למבנה למגורים, בניית גגון מעל שטח הכניסה לבית, הקמת מרפסת מקורה בקומה העליונה של הבית, הגבהת הגג בחלל שמעל המקלט, בניית מחסן בקומה העליונה והקמת גדר בחזית המגרש (להלן: "הסטיות" או "החריגות" או "הבניה הבלתי חוקית").

נוכח קיומן של חריגות אלה, הוציאה המאשימה ביום 3.10.00 צו הפסקת עבודה מינהלי. ברם הנאשמים בפיקוחו של המהנדס המשיכו בעבודות הבניה עד לסיומן ואף אכלסו את התוספות ללא קבלת תעודת גמר (טופס 5).

ביום 7.09.01, הגיש המהנדס בשמם של בני הזוג גבר בקשה מתוקנת להיתר בניה, אשר לא כללה את כל החריגות והסטיות. בהמשך זנחו הצדדים את המשך הטיפול בבקשה.

בגזר דין מיום 16.05.04, ניתן צו הריסה כנגד הבניה הבלתי חוקית ברם ביצועו עוכב למשך 18 חודש על מנת לאפשר לנאשמים להכשיר את הבניה בלתי חוקית.

ביום 30.11.05, הגישו הנאשמים בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה ב- 6 חודשים, לשם סיום ההליכים התכנוניים. ראש מועצת עומר, פיני בדש, נתן הסכמתו לבקשה ובית המשפט כב' הנשיא השופט מ' מכליס האריך את מועד ביצוע הצו (להלן:"הבקשה הראשונה").

בהמשך הוחלף הייצוג בתיק וב"כ המאשימה, עוה"ד י' מינדל, התנגד להחלטת עיכוב ביצוע הצו ואף הגיש בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה.

ביום 3.01.07 הגישו הנאשמים בקשה נוספת להארכת מועד ביצוע צו ההריסה ב- 12 חודשים (להלן:"הבקשה השנייה"). עפ"י הנטען בבקשה הליכי התכנון הושלמו ואושרו בוועדה המקומית, אולם לאור התנגדותו של שכנם, דוד דלבר, הוגש ערר לוועדת הערר, דבר שגרם לעיכוב בהכשרת הבניה הבלתי חוקית. בסופו של יום, הערר התקבל והוועדה הורתה על השבת התיק לדיון נוסף בוועדה המקומית בשל מדידות שונות שנרשמו עוד צוין בבקשה, כי הנאשמים שוקדים על הבאת התוכנית לדיון מחודש עם מדידות עדכניות.

המשיבה בתגובת המיום 15.01.07, התנגדה להארכת המועד הן לאור חוסר המעש של הנאשמים הנמשך מספר שנים, הן לאור דברי וועדת הערר והן בשל המסר הראוי שיצא תחת ידו של בית משפט במקרים של עבירות לפי חוק התכנון השלובות בהפרתם של צווים שיפוטיים.

נקבע מועד לדיון, אך לאחר מספר בקשות דחייה של הצדדים הודיעה המשיבה כי היא מסכימה להאריך את מועד ביצוע הצו ב- 6 חודשים נוספים, וזאת על רקע תוצאות בדיקת הבקשה להיתר ועל מנת לאפשר מיצוי של ההליך התכנוני. בהתאם נדחה מועד כניסתו של הצו עד ליום 4.01.08.

ביום 3.01.08 הגישו הנאשמים בקשה נוספת להארכת מועד ביצוע צו ההריסה בשבוע ימים (להלן:"הבקשה השלישית"). על מנת להמציא לתיק בית המשפט את פרוטוקול הוועדה אשר דחתה את התנגדות השכן וביהמ"ש נעתר לבקשה.

בתגובת המשיבה מיום 21.01.08, נתנה הארכה נוספת בת 3 חודשים נוכח החלטת הוועדה לאשר את ההקלות, שכן המבקשים "ככל הנראה יוציאו היתר תוך פרק זמן קצר". על יסוד עמדת המאשימה הוארך מועד ביצוע הצו ב- 3 חודשים נוספים.

ביום 8.4.08 עתרו הנאשמים פעם נוספת להארכת מועד ביצוע הצו ב- 3 חודשים (להלן:"הבקשה הרביעית"), בשל החלטת הוועדה להכשיר את הבניה הבלתי חוקית, למעט הקטנה מסוימת של שטח וגובה המחסן ונושאים טכניים שונים. בהחלטת בית המשפט מיום 22.05.08, הוארך מועד ביצוע הצו פעם נוספת ב- 3 חודשים.

ביום 21.07.08, ביקשו הנאשמים כי מועד הצו יוארך ב- 6 חודשים נוספים (להלן:"הבקשה החמישית"), מהטעם כי נערכה תוכנית שנועדה להכשיר את כל הסטיות והחריגות הקיימות. תוכנית זו נמסרה לוועדה המקומית והנאשמים ממתינים כעת לקבלת הערות הוועדה טרם העברתה לוועדה המחוזית.

המשיבה בתגובתה מיום 26.08.08 מתנגדת נחרצות לכל הארכת מועד לאור ריבוי הארכות שניתנו לנאשמים בעבר, כמו גם בשל אי קבלת ההיתר לחריגות שאושרו ע"י וועדת הערר. עוד נטען בתגובה, כי המשיבה מסכימה להארכה של 3 חודשים לגבי מבנים אשר אושרו ע"י וועדת הערר בהחלטתה מיום 6.4.08 וכמפורט בסעיף 39 לאותה ההחלטה. באשר למבנים הנוספים המשיבה מתנגדת לכל ארכה.

דיון והכרעה

כתב האישום בתיק זה הוגש בחודש אפריל 2002 וגזר הדין ניתן ביום 16.05.04. גזר הדין חייב את הנאשמים להסיר את תוספות הבנייה המהוות חריגה מהיתר קיים או בניה שלא על פי היתר קיים. במעמד גזר הדין עוכב מועד ביצוע הצו למשך 18 חודשים על מנת לאפשר לנאשמים לפעול לפי החלטת הוועדה המקומית ולקבל היתר לבניה הבלתי חוקית. במרוצת השנים הגישו הנאשמים מספר בקשות להארכות מועד ביצוע צו ההריסה, אשר רובן נענו בחיוב ע"י המאשימה, למעט הבקשה החמישית.

מעיון בהחלטת וועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מיום 6.04.08, עולה כי המדובר בהקלה בשטח עיקרי בשיעור של כ- 4.27%, הקלה בשטח שירות בשיעור של כ- 1.43% הקלה בגובה גדר הבנויה בחזית ואישור תוספת למחסן חוץ ללא קבלת הסכמת השכנים.

מסקנות הוועדה היו כי אין לאפשר את בניית תוספת השטח למחסן כמו גם את הגבהתו, אך כן לאשר את ההקלות בזכויות הבניה ואת גובה גדר החזית. הוועדה התנתה את מתן היתר הבניה בהקמת המדרגות הפנימיות בפועל והתאמת הפרגולות.

כאמור לעיל, במרוצת השנים, נעתרה המאשימה לבקשותיהם של הנאשמים להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה לאור הליכי התכנון שננקטו ע"י הנאשמים והחלטת וועדת הערר, ואולם, כעולה מתגובת המאשימה, לאורך כל תקופת החסד לא הוציאו הנאשמים היתר בניה לחריגות שאושרו, אין תאריך יעד להכשרת העבירות וודאי שלא ניתן לומר כי ההיתר הינו בהישג יד. בנסיבות אלה שותף אני לעמדת המאשימה לפיה אין לרוקן את החלטת בימ"ש מתוכן ולהפוך צו ההריסה לפלסתר.

על מנת לנסות ולהכשיר את הבנייה אשר לא אושרה על ידי ועדת הערר, נקטו לאחרונה הנאשמים ויזמו תכנית בסמכות הועד המקומית. לא ניתן לדעת אם תאושר תכנית זו ומתי. לא מן הנמנע שלתכנית זאת יתנגד אותו השכן אשר התנגד עד עתה לבנייה נשוא הבקשה שבפניי.

הגיעה העת לשים קץ למצב בו ממשיכים הנאשמים ונהנים מפרי חטאם, ומנסים בכל דרך אפשרית לבטל את רוע הגזירה. על הנאשמים להשלים עם תוצאות בנייתם הבלתי חוקית, אשר אחת מהן היא הריסת המבנה או חלקו. הם קובלים על כך שהמאשימה אינה נוקטת גישה עניינית לבקשת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, אולם אל להם לשכוח כי הם הם אשר העמידו עצמם בסיכון כי יאלצו להרוס את פרי חטאם, כולו או חלקו. אילו נקטו הנאשמים בדרך של "נשמע ונעשה" במקום "נעשה ונשמע", היו חוסכים מעצמם סיכון זה, כמו גם הוצאות מרובות. לעניין זה ראה ע"פ 4650/08 ברנס ג'וליה נ. מ"י.

סוף דבר, בהינתן הסכמת המאשימה להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה ב- 3 חודשים לגבי מבנים אשר אושרו ע"י וועדת הערר בהחלטתה מיום 6.4.08 , מוארך מועד הצו ב- 3 חודשים נוספים, אך ורק לגבי מבנים אלו. באשר ליתר המבנים- נדחית בקשת הנאשמים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

אקסלרד ישראל, שופט

קלדנית שרונה מימון

6

בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 002182/02

בפני:

כב' השופט אקסלרד ישראל

תאריך:

10/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד

ליאורה אפרתי

המאשימה

נ ג ד

1. גבר בן ציון - בהעדר

2. גבר שרה - בהעדר

ע"י ב"כ עו"ד

קמינצקי

הנאשמים

החלטה

בפניי בקשתם החמישית של הנאשמים להארכת מועד ביצוע צו הריסה שניתן ביום 16.05.04 ע"י כב' השופטת נ' נצר.

תמצית העובדות וההליכים הדרושים לבקשה

כנגד הנאשמים (להלן:"בני הזוג גבר" או "הנאשמים") הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר ובסטייה מהיתר, עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:"החוק") ואי קיום צו הפסקה מינהלי , עבירה לפי סעיף 237 לחוק.

כתב האישום כלל נאשם נוסף בשם קדוסי יוסף, המהנדס האחראי לביצוע עבודות הבניה (הכל כפי שיפורט להלן). בישיבה מיום 5.05.04 בוטל כנגדו כתב האישום והחלטה זו עניינה בבני הזוג גבר.

עפ"י הנטען בכתב האישום, הנאשמים הינם הבעלים והמחזיקים של המקרקעין הידועים כמגרש מס' 1441 ברח' האלה 27 בעומר (להלן:"הנכס"). תחילה קיבלו בני הזוג גבר היתר לבניית בית על המגרש ובהמשך קיבלו לבקשתם שני היתרים נוספים. האחד, לבניית מחסן מבלוקים והשני, לבניית תוספת לביתם (במאמר מוסגר אציין, כי עפ"י כתב האישום הבקשה לבניית התוספת השלישית נערכה ע"י קדוסי יוסף (אשר כתב האישום בוטל לגביו). דא עקא, והנאשמים בנו את התוספות לביתם בסטייה ניכרת מהיתרי הבניה שניתנו להם, דבר שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהגדלת המחסן והפיכתו למבנה למגורים, בניית גגון מעל שטח הכניסה לבית, הקמת מרפסת מקורה בקומה העליונה של הבית, הגבהת הגג בחלל שמעל המקלט, בניית מחסן בקומה העליונה והקמת גדר בחזית המגרש (להלן: "הסטיות" או "החריגות" או "הבניה הבלתי חוקית").

נוכח קיומן של חריגות אלה, הוציאה המאשימה ביום 3.10.00 צו הפסקת עבודה מינהלי. ברם הנאשמים בפיקוחו של המהנדס המשיכו בעבודות הבניה עד לסיומן ואף אכלסו את התוספות ללא קבלת תעודת גמר (טופס 5).

ביום 7.09.01, הגיש המהנדס בשמם של בני הזוג גבר בקשה מתוקנת להיתר בניה, אשר לא כללה את כל החריגות והסטיות. בהמשך זנחו הצדדים את המשך הטיפול בבקשה.

בגזר דין מיום 16.05.04, ניתן צו הריסה כנגד הבניה הבלתי חוקית ברם ביצועו עוכב למשך 18 חודש על מנת לאפשר לנאשמים להכשיר את הבניה בלתי חוקית.

ביום 30.11.05, הגישו הנאשמים בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה ב- 6 חודשים, לשם סיום ההליכים התכנוניים. ראש מועצת עומר, פיני בדש, נתן הסכמתו לבקשה ובית המשפט כב' הנשיא השופט מ' מכליס האריך את מועד ביצוע הצו (להלן:"הבקשה הראשונה").

בהמשך הוחלף הייצוג בתיק וב"כ המאשימה, עוה"ד י' מינדל, התנגד להחלטת עיכוב ביצוע הצו ואף הגיש בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה.

ביום 3.01.07 הגישו הנאשמים בקשה נוספת להארכת מועד ביצוע צו ההריסה ב- 12 חודשים (להלן:"הבקשה השנייה"). עפ"י הנטען בבקשה הליכי התכנון הושלמו ואושרו בוועדה המקומית, אולם לאור התנגדותו של שכנם, דוד דלבר, הוגש ערר לוועדת הערר, דבר שגרם לעיכוב בהכשרת הבניה הבלתי חוקית. בסופו של יום, הערר התקבל והוועדה הורתה על השבת התיק לדיון נוסף בוועדה המקומית בשל מדידות שונות שנרשמו עוד צוין בבקשה, כי הנאשמים שוקדים על הבאת התוכנית לדיון מחודש עם מדידות עדכניות.

המשיבה בתגובת המיום 15.01.07, התנגדה להארכת המועד הן לאור חוסר המעש של הנאשמים הנמשך מספר שנים, הן לאור דברי וועדת הערר והן בשל המסר הראוי שיצא תחת ידו של בית משפט במקרים של עבירות לפי חוק התכנון השלובות בהפרתם של צווים שיפוטיים.

נקבע מועד לדיון, אך לאחר מספר בקשות דחייה של הצדדים הודיעה המשיבה כי היא מסכימה להאריך את מועד ביצוע הצו ב- 6 חודשים נוספים, וזאת על רקע תוצאות בדיקת הבקשה להיתר ועל מנת לאפשר מיצוי של ההליך התכנוני. בהתאם נדחה מועד כניסתו של הצו עד ליום 4.01.08.

ביום 3.01.08 הגישו הנאשמים בקשה נוספת להארכת מועד ביצוע צו ההריסה בשבוע ימים (להלן:"הבקשה השלישית"). על מנת להמציא לתיק בית המשפט את פרוטוקול הוועדה אשר דחתה את התנגדות השכן וביהמ"ש נעתר לבקשה.

בתגובת המשיבה מיום 21.01.08, נתנה הארכה נוספת בת 3 חודשים נוכח החלטת הוועדה לאשר את ההקלות, שכן המבקשים "ככל הנראה יוציאו היתר תוך פרק זמן קצר". על יסוד עמדת המאשימה הוארך מועד ביצוע הצו ב- 3 חודשים נוספים.

ביום 8.4.08 עתרו הנאשמים פעם נוספת להארכת מועד ביצוע הצו ב- 3 חודשים (להלן:"הבקשה הרביעית"), בשל החלטת הוועדה להכשיר את הבניה הבלתי חוקית, למעט הקטנה מסוימת של שטח וגובה המחסן ונושאים טכניים שונים. בהחלטת בית המשפט מיום 22.05.08, הוארך מועד ביצוע הצו פעם נוספת ב- 3 חודשים.

ביום 21.07.08, ביקשו הנאשמים כי מועד הצו יוארך ב- 6 חודשים נוספים (להלן:"הבקשה החמישית"), מהטעם כי נערכה תוכנית שנועדה להכשיר את כל הסטיות והחריגות הקיימות. תוכנית זו נמסרה לוועדה המקומית והנאשמים ממתינים כעת לקבלת הערות הוועדה טרם העברתה לוועדה המחוזית.

המשיבה בתגובתה מיום 26.08.08 מתנגדת נחרצות לכל הארכת מועד לאור ריבוי הארכות שניתנו לנאשמים בעבר, כמו גם בשל אי קבלת ההיתר לחריגות שאושרו ע"י וועדת הערר. עוד נטען בתגובה, כי המשיבה מסכימה להארכה של 3 חודשים לגבי מבנים אשר אושרו ע"י וועדת הערר בהחלטתה מיום 6.4.08 וכמפורט בסעיף 39 לאותה ההחלטה. באשר למבנים הנוספים המשיבה מתנגדת לכל ארכה.

דיון והכרעה

כתב האישום בתיק זה הוגש בחודש אפריל 2002 וגזר הדין ניתן ביום 16.05.04. גזר הדין חייב את הנאשמים להסיר את תוספות הבנייה המהוות חריגה מהיתר קיים או בניה שלא על פי היתר קיים. במעמד גזר הדין עוכב מועד ביצוע הצו למשך 18 חודשים על מנת לאפשר לנאשמים לפעול לפי החלטת הוועדה המקומית ולקבל היתר לבניה הבלתי חוקית. במרוצת השנים הגישו הנאשמים מספר בקשות להארכות מועד ביצוע צו ההריסה, אשר רובן נענו בחיוב ע"י המאשימה, למעט הבקשה החמישית.

מעיון בהחלטת וועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מיום 6.04.08, עולה כי המדובר בהקלה בשטח עיקרי בשיעור של כ- 4.27%, הקלה בשטח שירות בשיעור של כ- 1.43% הקלה בגובה גדר הבנויה בחזית ואישור תוספת למחסן חוץ ללא קבלת הסכמת השכנים.

מסקנות הוועדה היו כי אין לאפשר את בניית תוספת השטח למחסן כמו גם את הגבהתו, אך כן לאשר את ההקלות בזכויות הבניה ואת גובה גדר החזית. הוועדה התנתה את מתן היתר הבניה בהקמת המדרגות הפנימיות בפועל והתאמת הפרגולות.

כאמור לעיל, במרוצת השנים, נעתרה המאשימה לבקשותיהם של הנאשמים להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה לאור הליכי התכנון שננקטו ע"י הנאשמים והחלטת וועדת הערר, ואולם, כעולה מתגובת המאשימה, לאורך כל תקופת החסד לא הוציאו הנאשמים היתר בניה לחריגות שאושרו, אין תאריך יעד להכשרת העבירות וודאי שלא ניתן לומר כי ההיתר הינו בהישג יד. בנסיבות אלה שותף אני לעמדת המאשימה לפיה אין לרוקן את החלטת בימ"ש מתוכן ולהפוך צו ההריסה לפלסתר.

על מנת לנסות ולהכשיר את הבנייה אשר לא אושרה על ידי ועדת הערר, נקטו לאחרונה הנאשמים ויזמו תכנית בסמכות הועד המקומית. לא ניתן לדעת אם תאושר תכנית זו ומתי. לא מן הנמנע שלתכנית זאת יתנגד אותו השכן אשר התנגד עד עתה לבנייה נשוא הבקשה שבפניי.

הגיעה העת לשים קץ למצב בו ממשיכים הנאשמים ונהנים מפרי חטאם, ומנסים בכל דרך אפשרית לבטל את רוע הגזירה. על הנאשמים להשלים עם תוצאות בנייתם הבלתי חוקית, אשר אחת מהן היא הריסת המבנה או חלקו. הם קובלים על כך שהמאשימה אינה נוקטת גישה עניינית לבקשת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, אולם אל להם לשכוח כי הם הם אשר העמידו עצמם בסיכון כי יאלצו להרוס את פרי חטאם, כולו או חלקו. אילו נקטו הנאשמים בדרך של "נשמע ונעשה" במקום "נעשה ונשמע", היו חוסכים מעצמם סיכון זה, כמו גם הוצאות מרובות. לעניין זה ראה ע"פ 4650/08 ברנס ג'וליה נ. מ"י.

סוף דבר, בהינתן הסכמת המאשימה להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה ב- 3 חודשים לגבי מבנים אשר אושרו ע"י וועדת הערר בהחלטתה מיום 6.4.08 , מוארך מועד הצו ב- 3 חודשים נוספים, אך ורק לגבי מבנים אלו. באשר ליתר המבנים- נדחית בקשת הנאשמים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

אקסלרד ישראל, שופט

קלדנית שרונה מימון