ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסולין נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

34

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

א 000274/05

בפני:

כב' השופט אריאל חזק

תאריך:

10/11/2008

בעניין:

אסולין יניב

התובע

ע"י ב"כ עו"ד

עוז יעקב ואח'

נ ג ד

כלל חברה לביטוח בע"מ

הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד

נשיץ איתן אלכ ואח'

פסק דין

מדובר בתביעה לנזקי גוף, בגין תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

אירוע התאונה:

התובע הינו יליד 7/6/79. ביום 8/6/04, נהג התובע את מכוניתו ומכונית אחרת שהגיחה מאחור, התנגשה בו בעוצמה, וכתוצאה מכך, נחבל התובע בגופו.

הנתבעת הודתה בכיסוי הביטוחי ובחבות ולפיכך, יידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.

הנכות הרפואית:

בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט את פרופ' דוד סגל, כמומחה מטעם בית המשפט, (להלן:"המומחה").

בסעיף "דיון ומסקנות" ציין המומחה בחוו"ד בין היתר כדלקמן:

"התאונה גרמה להחמרה זמנית בלבד בכאבי הגב התחתון. כאבים אלה עלולים להחמיר בעתיד והם מתפתחים גם ללא תאונת דרכים או חבלה לגב. הממצא של שינויים ניווניים בגובה L5-S1 הם הסיבה להופעת הכאבים.

מאידך יתכן והתאונה החישה את הופעת הכאבים ולפיכך, היות וקיימת אפשרות כזו אשר לא ניתנת להוכחה וודאית, אני ממליץ על נכות כדלקמן:

100% נכות זמנית לחודש ימים, 50% לחודש נוסף, 20% לעוד חודש.

ולאחר מכן 3.3% לצמיתות דהיינו שליש מן המתואר בסעיף מותאם 35(1)ב'."

מהדברים האמורים עולה, כי על פי קביעת המומחה,נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 3.3%,

וכן נקבעו לתובע 100% נכות זמנית לחודש ימים, 50% לחודש נוסף ו- 20% לעוד חודש .

ב"כ הנתבעת בסיכומיה טענה כי לתובע לא נגרמו כל נזק וכל נכות רפואית.

לשיטתה, לאחר התאונה, סירב התובע להתפנות לביה"ח באמצעות אמבולנס, הוא לא התלונן כלל בבית החולים על כאבים בגב התחתון וגם מומחה בית המשפט קבע כי בבדיקה קלינית לא נמצאה אצל התובע כל הגבלה תפקודית וכי אין עדות לנזק עצבי. לא זו אף זו,לדבריה, אפילו אמו של התובע לא ידעה לספר על תאונה שעבר.

עוד הוסיפה ב"כ הנתבעת, כי אחוזי הנכות שנקבעו לתובע נקבעו על ידי מומחה בית המשפט בשל הופעת כאבים בלבד ולא בשל נזק שנוצר אצל התובע.

ב"כ התובע בסיכומיו טען מנגד, כי הנכות הצמיתה בשיעור 3.3% נקבעה לתובע בגין פגיעה בגב התחתון.לדבריו, המומחה נחקר על חוות דעתו ועיקרי עדותו קובעים בין היתר כי אין תיעוד המעיד על בעיות בגב התחתון עובר לתאונה. גם התובע נחקר על כך והשיב שלפני התאונה לא היו לו בעיות בגב והוא סבל כלל. זאת ועוד, לטענת ב"כ התובע, ביום התאונה בשעות אחר הצהריים כבר התלונן התובע על כאבי גב תחתון וזהו לדבריו, זמן סביר מהתאונה להתפתחות כאבים וסימפטומים. עצם העובדה שלפני התאונה לא היו לתובע כאבים ולאחר התאונה הופיעו כאבים מעיד שהתאונה החישה את הופעת הכאבים.

לשיטת ב"כ התובע המומחה בחקירתו נשאר איתן בדעתו מחד שהתובע סבל מספונדילוליזיס עובר לתאונה, אך היה אסימפומטי לחלוטין אך על פי קביעתו, התאונה הפכה את הממצא לסימפומטי ולכן נקבעה הנכות.

דיון:

בעדותו נשאל התובע לפשר סירובו להתפנות באמבולנס לבית החולים אחר התאונה ובדבריו השיב כדלקמן:

"ת: מכיר את הפרוצדורה. יש המון אנשים שיודעים, שאם יש נפגעים בתאונה ופונים לאמבולנס, התביעה נראית יותר טוב ואני מכיר את זה ואני 15 שנים במד"א. אני יכולתי ללכת לאמבולנס, לעלות, להגיד לאדם שאני רוצה לקרוע את הביטוח ושירשום דברים ולהתפנות עם צווארון וקיבועים ולהמציא דברים ואין בעיה. אני הייתי הבן אדם הכי ישר , הרגשתי שאני יכול להמשיך ביום, החלטתי לא להתפנות באמבולנס. לאחר כמה דקות, הרגשתי שאני לא יכול, והתפניתי בכוחות עצמי, (עמ' 9 שורות 18-23 לפרוט') ......

ש: החובש אמר לך להתפנות , נכון?

ת: לא זוכר. הוא לא אמר לי . לדעתי הוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות. הוא הבין שאני התנדבתי במד"א. שאל אותי מה אני רוצה לעשות....

לשאלת בית המשפט, אני עליתי לאמבולנס, נבדקתי.מדדו לי לחץ דם, דופק. באותו רגע הרגשתי כאבים אך לא הרגשתי שאני צריך להתפנות. אני אדם מאד ישר ודואג לזולת, ואני 20 שנה מתנדב בהמון אגודות, אני יודע שחשיבות של אמבולנס, באזור של תאונה, היא מאד חשובה. הרגשתי שאני יכול להתפנות בכוחות עצמי ולא לתפסו אמבולנס יחידי שמשרת 200 אלף תושבים, מתוך היכרות עם המערכת". ,(ע"מ 10 לפרוטוקול שורות 6-4, 20-16).......

ת: זה נכון. מצבי לא היה קשה. מצבי אפשר לי לנהוג. לא נפצעתי קשה.

ש: אולי פשוט לא קרה לך כלום?

ת: לא נכון. הרגשתי המון כאבים אבל תפקדתי,(ע"מ 11 לפרוטוקול שורות 15-13).

מדבריו אלה של התובע עולה, כי הוא שימש כמתנדב במגן דוד אדום במשך כ 15 שנה וידע היטב, כי יש באפשרותו להתפנות באמצעות אמבולנס, בניסיון להעצים את הרושם לנזק שנגרם לו עקב התאונה.

עובדה זו והעובדה שהתובע ציין כי על אף האמור לעיל, העדיף שלא להתפנות באמצעות אמבולנס, לאור רצונו לאפשר לאמבולנס להיות פנוי לקריאת נפגעים אחרים, שכנעו את בית המשפט, כי מדובר בעד מהימן שבחר מתוך אחריות שלא להתפנות באמצעות אמבולנס לאחר שהגיע למסקנה, שעל אף מצבו, יוכל להתפנות בעצמו.

זאת ועוד, בחקירתו נשאל פרופ' סגל בדבר הממצאים שהעלתה הבדיקה הגופנית של התובע ובדבריו השיב כדלקמן:

"ש: הרגישות היחידה שמצאת זה בגישוש עמוק בL 5 C1?

ת: נכון.

ש: לא נמצאה הקרנה לרגליים?

ת: לא הייתה תלונה.

ש: הממצא שממצאת הוא של ספונדילוליזיס?

ת: נכון.

ש: בכל מקרה, אתה כותב שהממצא הזה הוא לא תולדה של התאונה?

ת: נכון.

ש: גם ההחמרה, אתה כותב שהייתה בכל מקרה , החמרה בכאבים ?

ת: נכון.

ש: בסוף חוות הדעת שלך, אתה כותב, יתכן והתאונה החישה את תופעת הכאבים?

ת: נכון.

ש: אך יתכן שגם לא החישה את הכאבים?

ת: זה לא נכון.

עצם העובדה שלפני התאונה, לא היו לו כאבים ולאחר התאונה, הופיעו כאבים, גם עם עוד ספורדים, מעיד שהתאונה כן החישה את הכאבים", (ע"מ 27 לפרוטוקול שורות 21-6).

מהדברים האמורים עולה כי בדיקת התובע העלתה כי התובע סובל מספונדילוליזיס שאינו תולדה של התאונה, אולם התאונה החישה את תופעת הכאב..

עוד נשאל המומחה בעדותו בהרחבה בדבר הופעת הכאבים לתובע ותכיפותם ובעדותו השיב כדלקמן:

...ת: כרגע, אין לו כאבים או היו לו כאבים תקופתיים. לא באופן רצוף, אבל יש מס' בדיקות שהוא כן ביצע בגלל כאבים בגב, בשנת 04.

ש: בעת שבדקת אותו, לא היה מטופל, נכון?

ת: נכון.

ש: האם זה נכון שבחדר המיון, בעת שקרתה התאונה, התובע לא התלונן על כאבים בגב תחתון ?

ת: נכון..................

ש: כמה זמן לוקח עד שיש כאבים. אנו רואים שב 9/6 הוא נבדק אצל אורטופד וחצי שנה לא שומעים על כאבים. כמה זמן לוקח עד שיש כאבים? חודש, חודשיים ?

ת: האחד, עצם העובדה, שאין תיעוד, זה לא אומר שזה לא היה קיים במידה מסוימת. אני לא סבור, שמי שרץ כל שבוע לומר שיש לו כאבים, יש לו יותר ממי שרץ אחרי כמה חודשים. אם באותה תקופה הוא קיבל טיפול, אין סיבה לרוץ ולתעד את זה, כי אתה חושב, הטיפולים שאני מקבל יעזרו. נכונה העובדה, שאין תיעוד רפואי בערך 5.5 חודשים.

ש: תסכים איתי שב 8.6.04 בשעה 16:44 בקופת חולים, מתלונן התובע על כאבים עזים באיזור גב תחתון?

ת: נכון.........

ש: תסכים איתי שמבחינת הטיפול הסביר, לאחר התאונה בחודש יוני, התובע מופנה לפיזיותרפיה ועד לתום הסדרה, אין שום סבירות, אלא אם כן יש משהו דרסטי, שהוא יחזור לרופא?

ת: מה שאתה מציין, זה נכון. אבל שים לב, שהסדרה נגמרה ביולי 04.

ש: והוא חוזר לרופא ב 11/04?

ת: נכון.

ש: ובאותו מועד ממליצים לו לקבל הזרקה תוך שרירית מאותו ביקור ב 04?

ת: כן.

ש: מה זה יכול להעיד?

ת: שהוא התלונן על כאבים ושהרופא הציע לו טיפול בזריקה.", (ע"מ 25 לפרוטוקול שורות 20-9, ע"מ 26 לפרוטוקול שורות 23-18,ע"מ 29 לפרוטוקול שורות 24-15).

מדבריו אלה של המומחה עולה כי מיד לאחר התאונה לא התלונן התובע על כאבים , אך כ 7 שעות לאחר התאונה, פנה בתלונה לרופא קופת חולים, על כאבים עזים ובהמשך, קיימות ראיות לכאבים בגב שהופיעו בשנת 2004.

את המיעוט הנטען למסמכים רפואיים המעידים על כאב הסביר המומחה בכך שחוסר תיעוד אינו מעיד על כך שאין כאבים, שכן, לדבריו, כאשר אדם נמצא במהלך טיפול פיזיותרפי, כפי שהיה התובע, סביר הוא שלא יפנה לרופא.

זאת ועוד, בעדותו הסביר המומחה הקשר שבין התאונה להחמרת הכאבים בגין בעיית הספונזיליזיס לתובע ואת הסיבה לקביעת הנכות לתובע ובדבריו ציין כדלקמן:

"ת: נכניס לסדר הנכון. לאנשים שיש אצלם פגם גרמי, שנקרא ספונזיוליזיס, כאבים יכולים להופיע גם ללא תאונה. אבל עצם העובדה, שבמקרה הנדון הזה, הכאבים הופיעו כן לאחר התאונה, לכן אין להפריד ביניהם. לכן , נתתי את הנכות בהקשר לתאונה ולא לעובדה שיתכן וחודש או שנה או 10 שנים לאחר מכן, אותם הכאבים היו מופיעים", (עמ' 28 שורות 5-8 לפרוט').

מהדברים האמורים ויתר דבריו של המומחה בעדותו עולה, כי המומחה איבחן בצילומים משנת 2001 את בעיית הספונדילוליזיס מעובר לתאונה ואת העובדה שהכאבים החלו להופיע אחר התאונה, קשר המומחה לתאונה עצמה.

זאת ועוד, מדברים נוספים שציין המומחה (עמ' 28,29) עולה כי, כאבים וסימפטומים מהתאונה עשויים היו להופיע אחר שעות מהתאונה, אף אם לא הופיעו במיידית במועד התאונה.

בכלל דברי המומחה ומתשובות נוספות שניתנו על ידי המומחה, הסביר המומחה את קביעתו כי הכאבים שהופיעו לתובע הינם תוצאה של התאונה ובגין כאבים אלה, נפסקת לתובע נכות צמיתה בגובה 3.3%.

אכן ההלכה היא, כי מסקנות המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט וההחלטה הסופית מסורה לבית המשפט. יחד עם זאת, לאחר שקילת מכלול הדברים וביניהם חוות דעת המומחה, דבריו הענייניים בבית המשפט, ועדות התובע באשר לאופן התנהגותו עם התרחשות התאונה, אינני רואה לנכון לסטות מקביעת המומחה המוסכם שלא נסתרה באשר לקיומה של נכות רפואית צמיתה בגובה 3.3%, בעקבות התאונה נשוא דיוננו.

באשר לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה, הרי שנוכח הדברים האמורים, אינני רואה לנכון לסטות אף מקביעותיו בהתייחס אליהן: 100% נכות זמנית לחודש ימים, 50% לחודש נוסף ו- 20% לעוד חודש.

הפסד השתכרות לעבר:

ראשית, יצוין כי ממוצע שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על הסך של 7522 ₪ וזאת מעיון בתלושי השכר הקודמים לתאונה אשר התייחסו לחודשים 04/ 5-1 (המצורפים כנספח א' לתצהיר התובע).

הפסד שכר בתקופת אי הכושר:

לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, בעטייה של התאונה, נעדר התובע מעבודתו משך כ- 3 שבועות ברציפות ולאחר מכן בימים נוספים לסירוגין ולפיכך נגרמו לו הפסדי שכר בחודש 6/04 בסך 1,759 ₪ ובחודש 7/04 נגרם לתובע הפסד שכר בסך 1,263 ₪. משכך, לשיטתו, הפסד השכר שנגרם בתקופת אי הכושר הינו 3632 ₪.

ב"כ הנתבעת בסיכומיו טוען מנגד להפסד שכר בגובה 1,373 ₪ בגין חודש 6/04.

דיון:

הפסד שכר מלא בחודש 6/04: עיון בתעודות המחלה שהציג התובע מעלה, כי התובע שהה בחופשת מחלה במשך 21 ימים במהלך חודש 6/04, ולאחר ששולם לו שכר חלקי בסך 5,793 ₪. אני פוסק לתובע סך של 1729 ₪ ובשערוך להיום 2,218 ₪.

הפסד שכר חלקי (50%) בחודש 7/04: לתובע שולם בחודש זה שכר בגובה 6259 ₪, כך שנגרם לו הפסד שכר חלקי של 631 ₪ ובשערוך להיום 806 ₪.

פגיעה בכושר ההשתכרות לעבר:

בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי אחר תקופת אי הכושר שב התובע לעבודתו והמשיך לעבוד עד 4/05.

לדבריו, התובע נאלץ להפסיק את עבודתו עקב כאבי הגב ואי היכולת לעמוד בדרישות התפקיד לרבות נסיעות ארוכות. משכך, מחודש 5/05 ועד חודש 11/06 התובע לא עבד באופן סדיר, עד שבתחילת חודש 11/06, התחיל לעבוד בחברת "איל מקיאג'".

לשיטתו, התאונה והפגיעה שנגרמה לתובע שיבשו את מהלך חייו של התובע אשר במשך כשנה וחצי התקשה להשתלב מחדש במעגל העבודה.

לטענתו, בחלק מן התקופה קיבל התובע דמי אבטלה כך שבסך הכל יש לשלם לו פיצוי גלובלי בגובה 25,000 ₪.

ב"כ הנתבעות טענה מנגד בסיכומיה, כי בסמוך לאחר קרות האירוע הנטען, המשיך התובע בעבודה סדירה ומלאה, כפי עבודתו עובר לתאונה.

לדבריה, ניסיונו של התובע להציג עצמו כמי שנאלץ לעזוב עבודתו הקודמת עקב כאבי הגב ואי היכולת לעמוד בדרישות התפקיד לרבות נסיעות ארוכות, אינו יכול לעמוד והוא סותר את העובדות כפי שאירעו בפועל. לטענתה, מעדות התובע, כמו גם מן המסמכים עולה כי התובע מתפקד ללא כל מגבלה, עובד, מתעמל ולא נתקל בכל קושי, והוא אף מבצע נסיעות ארוכות, ומשמש כמנהל מרחב במקום עבודתו.

זאת ועוד, לטענת ב"כ הנתבעת, התובע לא הביא כל עד לתמיכה בטענותיו, אף שיכול היה לעשות כן, בין אם בדרך של הבאת מעבידו לשעבר שיעיד על קשיו בעבודתו הקודמת או בדרך של הבאה לעדות של אותה גב' יפה ששהתה עימו ברכב בעת התאונה.

דיון:

כאמור, לטענת ב"כ התובע, נאלץ התובע לעזוב עבודתו נוכח קשיו עקב התאונה.

אכן, עיון בתלוש שכר אחרון המצורף כנספח ג' לתצהיר התובע, מחודש 4/05 מכיל פדיון ימי חופשה.

הדיון בענייננו אם כן נחלק לשתי סוגיות, כאשר האחת היא, האם כנטען ע"י ב"כ התובע, נאלץ התובע לעזוב עבודתו נוכח קשיו ומוגבלותו בגין התאונה והסוגיה השנייה היא, האם כנטען על ידי ב"כ התובע, היה במוגבלות התובע בכדי להקשות עליו במציאת מקום עבודה חלופי.

ממועד התאונה בחודש 6/04 ועד לחודש 4/05 המועד בו עזב התובע עבודתו, פרט לחודשיים הראשונים שאחר התאונה, המשיך התובע בעבודה סדירה ובשכר הקודם לתאונה, כמנהל רשת חנויות בחברת אופנה,"רוקי בע"מ" ולזאת ניתן למצוא תימוכין בתלושי השכר בתקופה זו.

בחודש 6/05 טס התובע לארה"ב לחופשה, ועל פי האמור בתצהיר התובע בסעיף 9ג', חופשה זו הייתה כפיצוי על התקופה שעבר התובע לאחר התאונה.

אף בעדותו נשאל התובע באשר לטיסה לחו"ל והשיב כדלקמן:

"ש: אתה כותב בתצהיר שלך בסעיף 9 שפיצוי על תקופה שעברת טסת לארה"ב?

ת: נכון.

...

ש: אז 15 שעות ישבת במטוס?

ת: לא ישבתי, הלכתי.

ש: אז היית בארה"ב?

ת: באריזונה.

ש: סה"כ היית שם 3 חודשים?

ת: קצת פחות. בין חודשיים וחצי ל 3 חודשים.

ש: מה עשית 3 חודשים, טיילת, שכרת אותו, נחת?

ת: 3 חודשים נחתי. הייתי במשפחה עם האחיינים שלי."

מדברים אלה ומדבריו הנוספים של התובע בחקירתו עולה, כי לשיטת התובע, הוא טס לחו"ל כפיצוי על התקופה שעבר אחר התאונה,כאשר המדובר בתקופה של כשנה אחר התאונה, שנה אשר במרביתה עבד בצורה סדירה וללא כל שינויים בשכרו.

בנסיבות אלה, אין לקבל הטענה כי התובע עזב העבודה נוכח הקושי באותה עבודה ולאור צמידות המועד בו טס התובע לארה"ב אחר עזיבת עבודתו, סביר יהיה יותר להניח, כי התובע עזב העבודה הקודמת במטרה לטוס לחו"ל לבני משפחתו וזאת ניתן ללמוד גם מעדותו, לפיה ניסה את מזלו בעבודה שם כדבריו:

"ש: עבדת שם?

ת: לא.ניסיתי.

ש: במה רצית לעבוד?

ת: גיסי ביקש שאני אעביר מוצרים לחנות שלהם אז עזרתי להם",(ע"מ 21 לפרוטוקול שורות 8-5).

עתה, יש לדון בסוגיה השנייה והיא, האם כנטען על ידי ב"כ התובע, היה במוגבלות התובע בכדי להקשות עליו במציאת מקום עבודה הולם.

כאמור בתצהיר התובע בסעיף 9ג:

"בחודשים 05/ 8-7 ניסיתי לעבוד כסוכן מכירות בחברת "הכי בריא אך עזבתי כי תחום זה לא עניין אותי.

בחודש 9/05 לא עבדתי ומחודש 10/05 עד 1/06 קיבלתי דמי אבטלה.

בחודש 1/06 עבדתי, למיטב זכרוני, כיומיים בחברת ב.ר מסעדות יבנה בע"מ.

בחודשים 06/ 3+2 עבדתי בתפעול בחב' רוקי 5 בע"מ ועבודתי הסתיימה בשל קיצוץ תקנים.

בין התאריכים 17/4/06 – 2/7/06 הייתי שוב בחו"ל(בארה"ב) כאשר בסוף חודש 10/06 או בתחילת 11/06 התחלתי לעבוד אצל איל מקיאג'."

דברי התובע בתצהירו מעידים כי בשנה החולפת מרגע שעזב מקום עבודתו הקבוע טרם התאונה,

ניסה התובע מזלו הן בארץ והן בחו"ל, ונראה כי מדובר במצב רגיל של אדם צעיר שניסה לבחון השתלבות במספר מקומות עבודה ועזב חלק מן המקומות האמורים, בשל אי התאמה ולא בהכרח בשל קשיים עקב התאונה.

יחד עם זאת, לאחר שמצאתי ככלל את עדות התובע כעדות מהימנה, מצאתי לנכון לקבוע, כי החמרת הכאבים בגב כתוצאה מהתאונה, אכן היוותה חלק קטן מהגורמים שהביאוהו לחפש עבודה מתאימה יותר.

מכל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לפצות התובע בסכום גלובלי של 2,000 ₪ בגין הפגיעה בכושר השתכרותו מאז חודש 4/05 ועד חודש 11/06.

הוצאות רפואיות ונלוות לעבר, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת – לעבר:

לטענת ב"כ התובע, התובע הצביע על נזקיו הן בתצהירו והן בעדותו ולדבריו, די בכך בכדי שיזכה בפיצוי מתאים.

לעניין הקבלות,טען התובע בעדותו כי "היו כמה דברים ששמרתי, הרבה דברים לא שמרתי, כי לא ידעתי שצריך לשמור". (ע"מ 22 לפרוטוקול שורה 17).

ב"כ התובע טען לפיצוי בסך 5000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, 3000 ₪ בגין הוצאות נסיעה ו- 2500 ₪ בגין עזרת הזולת.

ב"כ הנתבעת טענה מנגד כי הלכה היא כי הרוצה לזכות בפיצוי בגין נזקים מיוחדים צריך לתמוך את טענותיו באסמכתאות מתאימות. לטענתה, לנתבעת לא הוצגו כל קבלות או ראיות לנזקים בגין עזרת צד ג' ו/או בגין הוצאות נסיעה ו/או בגין הוצאות רפואיות כלשהן אשר נגרמו לתובע.

דיון:

באשר להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- התובע צירף מספר מועט של קבלות בגין הוצאותיו הרפואיות בסך כולל של כ- 60 ₪.

באשר להוצאות נסיעה- לא צירף התובע כל אסמכתא.

ככלל,בהיות התאונה גם תאונת עבודה, זכאי התובע להחזר כל הוצאותיו הרפואיות והוצאות נסיעה על ידי המל"ל.

יחד עם זאת, נראה כי יהיה זה ראוי לפצות את התובע בסך גלובלי מדוד, בגין הוצאותיו הרפואיות והוצאות הנסיעה השוטפות לעבר, מבלי שיידרש לדרוש הוצאות אלה מהמל"ל ולפיכך ישולם לו בגין הוצאות אלה סך גלובלי של 1000 ₪.

באשר לעזרת הזולת, בע"א 619/86 חברת שחר זר מתכת בע"מ ואח' נ' שלום אטדגי נקבע כי:

"מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה".(תק-על 90(30) 551, 553).

בענייננו, לא הציג התובע כל אסמכתא לגבי קבלת עזרה בפועל, משכך, אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהוא בגין עזרת הזולת לעבר.

פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד:

לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, התובע כיום בן 28 שנים ויש לפניו עוד 39 שנות עבודה.

לדבריו, כיום התובע משתכר סך של כ- 8000 ₪ ברוטו לחודש והיה מרוצה מעבודתו, אך אין ביטחון שיצליח להתמיד בה במסגרת המגבלות, ובנוסף לכך, מדובר בעבודה בה התובע משתכר 1,000 ₪ פחות משכרו מעובר לתאונה בשערוך להיום.

לשיטתו, אין ספק שפגיעתו בגב התחתון, תוצאת התאונה תשפיע ותפגע במידה זו או אחרת בכושר ההשתכרות.

ב"כ התובע טוען לפיצוי אשר לא יפחת מ- 45,000 ₪.

ב"כ הנתבעת מנגד טענה כי חזקה היא שנכות רפואית בשיעור נמוך, אינה ביכולת ההשתכרות.

לשיטתה, טרם התאונה ובעת קרות התאונה, עבד התובע כמנהל רשת חנויות ושכרו עמד על כ- 7522 ₪ בחודש.

אחר התאונה המשיך התובע בעבודה סדירה ומלאה, דבר המעיד כי לתובע לא נגרמה כל נכות תפקודית ו/או מגבלה שהיא בשל האירוע הנטען נשוא התביעה.

כיום מועסק התובע כמנהל מרחב בחברת איל מקיאג' ואין הוא מתקשה לבצע את עבודתו, נוסע ברכב שעות ארוכות ומסתובב בין חנויות, והתובע גם עוסק בפעילות גופנית.

עוד הוסיפה ב"כ הנתבעת כי התובע שיקר בתצהירו כאשר העיד כי הוא מתגורר בבית הוריו ומקבל מהם עזרה. למעשה התובע לא סובל מכל מגבלה תפקודית שהיא.

ב"כ הנתבעת טענה, כי אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין הפסדי השתכרות כלל. לדבריה, מצבו של התובע אך השתפר מאז קרות התאונה והוא עובד במשרה של מנהל מרחב והוא נהנה ממשכורת גבוהה ואין כל פגיעה בהשתכרותו.

דיון:

כפי שצוין לעיל, קבע המומחה המוסכם לתובע, נכות בגובה 3.3% בגין אפשרות להחשת הכאבים כתוצאה מן התאונה.

בנסיבות אלה, קיימת אפשרות סבירה, שכאביו של התובע כפי שבאו לידי ביטוי בחוות דעתו של המומחה, יביאו לכ