ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (עוזיאל בריח נגד תהל יבוא ושיווק)בתיק תהל יבוא נגד עוזיאל בריח :

5

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

בשא001353/08

בתיק עיקרי: א 000589/08

בפני:

כב' הרשם יניב בוקר

תאריך:

10/11/2008

בעניין:

1. בריח עוזיאל

2. עוזיאל בריח מגן מנעולים ייחודיים בע"מ

המבקשים

ע"י ב"כ עו"ד

דנינו דוד

נ ג ד

תהל יבוא ושיווק בע"מ

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד

אלביליה ליאור

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

1. בפני בקשתם של המבקשים, מר עוזיאל בריח וחברת עוזיאל בריח מגן מנעולים יחודיים בע"מ, כי תינתן להם רשות להתגונן בפני התביעה בסדר דין מקוצר אשר הגישה כנגדם המשיבה, חברת א. תהל יבוא ושיווק בע"מ, במסגרת ת.א. 589/08 (אשדוד).

2. תחילתו של הליך זה בין הצדדים ביום 30/4/2008 עת הגישה המשיבה את כתב התביעה כנגד המבקשים. בכתב התביעה טענה המשיבה כי היא חברה רשומה אשר התאגדה כדין בישראל ומנהלת נכסי נדל"ן.

3. לטענתה, שכרו המבקשים מהמשיבה את הנכס ברח' המלאכה 1, באשדוד (יחידה מס' 21) (להלן: "המושכר"), במסגרת הסכם שכירות הכולל תקופות אופציה עד ליום 30/4/2009.

4. המבקש מס' 1, על פי כתב התביעה, חתם על ערבות אישית למילוי כל התחייבויות המבקשת מס' 2 למשיבה על פי הסכם השכירות.

5. בכתב התביעה נטען כי למרות האמור לעיל, הפרו המבקשים את הסכם השכירות ולא שילמו כלל את דמי השכירות עבור המושכר ואף בחרו להסיג גבול ולפלוש ליחידות מס' 22 ו- 24 באותו מבנה.

6. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשים אף אינם משלמים את המיסים בגין המושכר לרשויות.

7. לטענת המשיבה, בכתב התביעה, פנתה למבקשים במכתבי דרישה אשר לא נענו.

8. לפיכך, תובעת המשיבה מן המבקשים, בכתב התביעה, את הסך של 12,474 דולר ארה"ב בגין דמי השכירות מיום 1/4/2004 לעד 31/3/2008, דמי שימוש ראויים ביחידות מס' 22 עד 24 בסך של 13,513 דולר ארה"ב, תשלום בגין המסים במושכר בסך של 23,880 ₪ וכן לפיצוי מוסכם בסך 40 דולר ארה"ב בגין כל יום איחור בפינוי.

9. לפיכך, תבעה המשיבה מן המבקשים את הסך של 117,433 ₪.

10. ביום 18/6/2008 הגישו המבקשים את בקשתם למתן רשות להתגונן בפני התביעה.

11. בבקשתם טוענים המבקשים כי לאחר קבלת החזקה במושכר הסתבר להם כי המושכר אינו מחובר כלל לרשת החשמל והמים ולפיכך לא ניתן לעשות בו כל שימוש כבית מלאכה למטרות ולצרכים עבורם שכרו את המושכר.

12. המבקשים טוענים כי יצרו קשר עם נציגי המשיבה והללו ביקשו מהמבקשים להמשיך ולהחזיק במושכר תוך תשלום דמי ארנונה בלבד, תוך התחייבות מפורשת של המשיבה כי יוסדר חיבור המושכר לרשתות החשמל והמים בהקדם האפשרי.

13. המבקשים מוסיפים וטוענים כי עד למועד הגשת הבקשה לא עמדה המשיבה בהתחייבויותיה לחבר את המושכר לרשת החשמל והמים ולפיכך נאלצים המבקשים לעשות שימוש במושכר לאחסון חומרי גלם ומוצרים בלבד.

14. המבקשים הכחישו כי פלשו ליחידות אחרות, מעבר למושכר.

15. המבקשים המשיכו וטענו כי בהסתמך על הצהרות המשיבה בדבר התאמת המושכר לצרכי המבקשים, השקיעו המבקשים השקעות להתאמת המושכר לבית מלאכה בעלות של כ- 25,000 ₪. ציוד ומכשור זה, נטען בבקשת הרשות להגן, נותר ללא כל שימוש. המבקשים אף טענו כי השקיעו כ- 80,000 ₪ בהתקנת מנוף מתאים מחוץ למושכר וגם השקעה זו ירדה לטמיון.

16. המבקשים אף טוענים כי בשל אי-התאמת המושכר לצרכיהם לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם ללקוחותיהם וכך נגרמו למבקשים נזקים כבדים הן בשל ביטול הזמנות למוצרים שלא סופקו במועד והן בשל פגיעה בשמה הטוב של המבקשת מס' 2 ובמוניטין שלה.

17. המבקשים טוענים כי בשל כך זכאים הם לקיזוז נזקיהם.

18. הבקשה נקבעה לדיון בפני ליום 18/9/2008.

19. בפתח הדיון הסכימו הצדדים כי יינתן פס"ד חלקי בעניין הפינוי וזאת משום שלטענת המבקשים כבר אינם נמצאים במושכר מחודש מרץ 2008 וזאת בשל פינוי מרצון עקב אי-התאמת המושכר לצרכיהם.

20. המבקש מס' 1 נחקר על תצהירו.

21. המבקש מס' 1 אישר כי חנותו נמצאת מתחת למושכר וכי לעיתים נעשה שימוש בחשמל במושכר באמצעות כבל מאריך מחנותו אך הבהיר כי המדובר בשימוש מינימלי ולא בטיחותי שכן במנוף שנועד לציוד כבד לא ניתן לעשות שימוש באמצעות כבל מאריך זה.

22. המבקש מס' 1 הכחיש כי נעשתה עבודת הלחמה במושכר והבהיר, לתמונה אשר הוצגה בפניו, כי העובד בתמונה ממיין ברגים.

23. לטענת המבקש מס' 1 הרי ששילם חלק מחוב הארנונה וכי הוא נמצא בהליכי הסדר החוב אל מול מחלקת עסקים בעיריית אשדוד.

24. המבקש מס' 1 טען בחקירתו כי קיימת בעיה בנכס עצמו שכן המשיבה פלשה לפרוזדור והגדילה את הביתנים והתקינה מדרגות מחוץ לביתנים ולכן לא ניתן לזהות את תת-החלקות.

25. המבקש מס' 1 הסביר כי לא השיב על מכתב ההתראה משום שהיה במו"מ ישיר עם נציג המשיבה.

26. המבקשים סיכמו טענותיהם בכתב.

27. ב"כ המבקשים טען כי אין מחלוקת בין הצדדים כי המושכר לא חובר לרשת החשמל והמים.

28. עוד טען ב"כ המבקשים כי מתחילת השכירות (אפריל 2004) ועד ליום 7/2/2006 לא התרעמה המשיבה על אי-תשלום דמי השכירות ומעולם לא ביטלה המשיבה את הסכם השכירות ולא דרשה את פינוי השכירות.

29. ב"כ המבקשים טען כי המבקשים לא פלשו מעולם ליחידות 22 ו- 24, כפי שלטענתו הודה ב"כ המשיבה בפרוטוקול הדיון, ולפיכך על חלק זה של התביעה להידחות על הסף.

30. ב"כ המבקשים טוען כי עדותו של המבקש מס' 1 לא נסתרה ולפיה סוכם עם המשיבה כי המבקשים לא ישלמו את דמי השכירות כל עוד לא חובר המושכר לרשת החשמל והמים.

31. לעניין התביעה בגין אי-תשלום מיסים במושכר טוען ב"כ המבקשים בסיכומיו כי אין לתביעה זו כל ראשית ראיה בכתב. עוד טוען ב"כ המבקשים כי עניין זה הוא בין המבקשים לעירייה ואין למשיבה כל עילה לתבוע את המבקשים בגינו.

32. לעניין התביעה לתשלום 40$ בגין כל יום פיגור בפינוי טוען ב"כ המבקשים בסיכומיו כי לא הצביעה המשיבה על מועד פינוי שכן על פי הסכם השכירות למבקשים הייתה אופציה עד ליום 30/4/2009 והמשיבה מעולם לא ביטלה את הסכם השכירות.

33. לבסוף טען ב"כ המבקשים בסיכומיו כי למבקשים עומדת טענת קיזוז בדבר הנזקים אשר נגרמו להם בגין מחדלי המשיבה.

34. ביום 26/10/2008 הגיש ב"כ המשיבה את סיכומיו.

35. ב"כ המשיבה טוען כי המבקשים בדקו את המושכר לפני תקופת השכירות והדבר משתקף בסע' 6 להסכם השכירות ולפיכך טענתם בדבר אי-התאמתו אינה נכונה.

36. לטענת ב"כ המשיבה כל טענות המבקשים אינן אלא טענות בעל-פה כנגד מסמכים בכתב.

37. ב"כ המשיבה ממשיך וטוען כי במעמד הדיון הציגה המשיבה למבקשים את יתרת חובם לעיריית אשדוד ולכן טענתם הופרכה.

38. לטענתו זכותה של המשיבה לדרוש פיצוי מוסכם יומי אינה חלה מרגע מימוש האופציה אלא מעת שהופר ההסכם הפרה יסודית.

39. לפיכך, טוען ב"כ המשיבה, אין מקום להרשות למבקשים להתגונן בפני התביעה שכן העלו טענות כלליות בתצהירם ואין ביסוס לטענות ההגנה שלהם.

דיון והכרעה

40. לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' הש' א' רובינשטיין:

"מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו".

(ההדגשות שלי – י.ב.).

41. בענייננו, לא "התמוטט" המצהיר מטעם המבקשים בחקירתו הנגדית ולא חזר בו מעיקרי הגנתו.

42. המבקשים מעלים אומנם טענות בע"פ כנגד מסמך השכירות, שהינו בכתב, ואולם, כאמור לעיל, הלכה פסוקה היא כי רשות להתגונן ניתנת גם בגין טענות שכאלה.

43. המבקש מס' 1 טוען כי סוכם בע"פ עם נציגי המשיבה כי בשל העדר חיבור של המושכר לרשת החשמל והמים יהיו פטורים המבקשים מתשלום דמי השכירות.

44. מטענה זו, כאמור, לא חזר בו בחקירתו הנגדית והיא לא נסתרה, בשלב זה של הדיון.

45. לפיכך, יש מקום להרשות למבקשים להתגונן כנגד התביעה.

46. ברם, גם מטעמים אחרים הייתי מגיע למסקנה זו.

47. ראשית, לכתב התביעה לא צורפה כל ראשית ראייה בכתב התומכת בסכום הקצוב הנתבע בגין מיסים בגין המושכר לרשויות.

48. שנית, התביעה לדמי שימוש ראויים כלל אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר שכן אינה נסמכת על הסכם בכתב והמשיבה עצמה כותבת בכתב התביעה כי המדובר בסכום המבוסס על הערכה של דמי שימוש ראויים והיא "תעמיד ראש נזק זה על סך של 13,513 דולר ארה"ב", כלשונה.

49. שלישית, אין כל בסיס לדרישה כי המבקשים ישלמו למשיבה דווקא את המיסים שעליהם לשלם לרשויות והדבר מנוגד לסע' 4 להסכם השכירות לפיו: "... והשוכר יפרע משך התקופה את תשלומי החובה כאמור שיחולו על מחזיק.. לרבות תשלומי הארנונה הכללית לעיריית אשדוד" (ההדגשה שלי – י.ב.).

50. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשתם של המבקשים כי יותר להם להתגונן בפני התביעה.

51. התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של המבקש מס' 1 ישמש ככתב הגנה.

52. הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

יניב בוקר - רשם

001353/08בשא139 יפעת קשתי