ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זלמן נגד עיריית אילת :

8

מדינת ישראל

בית משפט השלום

ב א י ל ת

א 001339/05

בפני:

כב' השופט א. יקואל

תאריך:

10/11/2008

בעניין:

זלמן משה

ע"י ב"כ עוה"ד:

ביטון (סימון) שמעון

התובע

נ ג ד

1 . עיריית אילת

2 . כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד:

רוטקופף אושרית

הנתבעות

פסק דין

רקע

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות, בטענה כי נפגע כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 17/06/1999 (להלן: "התאונה").

הנתבעת 1 היתה מעבידתו של התובע ונתבעת 2 הינה המבטחת של נתבעת 1.

2. התובע הינו יליד שנת 1952 והוא עבד כפועל נקיון במסגרת הנתבעת 1 - רשות מקומית, החל מחודש אפריל שנת 1987 ועד לחודש נובמבר שנת 2004. במהלך השנים 1999-1996 עבד התובע בניקוי אשפה במרכז העיר אילת. עבודתו של התובע כללה הכנסת אשפה לתוך מיכלי אשפה גדולים הפזורים ברחבי העיר והמכונים "צפרדע".

התאונה אירעה עת אסף התובע משטחי עץ כבדים שהיו פזורים ליד מיכל אשפה גדול מסוג "צפרדע" (להלן: "מיכל האשפה" ו"משטח" או "משטחים" בהתאמה), תוך שהוא ניסה להכניסם לתוך מיכל האשפה.

במיכל אשפה תקין קיימות דלתות מתכת גדולות וכן מותקן בו מנגנון קפיצי המונע מדלת המתכת להיסגר. כך נותרת דלת המתכת פתוחה עד לסגירתה בכח. מנגנון זה לא פעל במיכל האשפה ודלת המתכת נסגרה מעצמה. על כן, בכדי להחזיק את דלת מיכל האשפה פתוחה, הניחו פועלי הניקיון של הנתבעת 1 ארגזי קרטון או קרשים בין הדלת לבין מיכל האשפה.

בכתב התביעה נטען כי עת הרים התובע משטח לשם השלכתו אל תוך מיכל האשפה, החלה דלת מיכל האשפה להיסגר תוך מחיצת ארגזי הקרטון שהוצבו שם. התובע ביצע תנועה סיבובית בכדי להספיק ולהכניס את המשטח למיכל האשפה ועקב כך גבו הסתובב בתנועה חדה ועמוד השדרה התחתון שלו נפגע.

3. התאונה דווחה למוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן: "המל"ל"). בהודעה על פגיעה בעבודה כפי שנחתמה על ידי התובע ונציג הנתבעת 1 נרשם כך: "הרים משטחים להכניס למכולה והרגיש כאב חד בגב ולאחר מכן קשה לו ללכת". צוין כי לא נכחו עדים לפגיעת התובע (ר' נספח א' לתצהיר התובע).

4. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ובגינה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 6.25% (ר' תעודת עובד ציבור מאת גב' שרה גורלי מהמל"ל מיום 07/11/2007).

5. התובע המשיך לעבוד במסגרת הנתבעת 1 עד לשנת 2004, מועד בו פוטר במהלך של תכנית הבראה ואף מאחר ולא היה כשיר לעבודה מבחינה רפואית (ר' עדות מנהלת אגף משאבי אנוש בנתבעת 1 - פרו' עמ' 13 שו' 18-21.

6. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעצם קרות התאונה, באחריות הנתבעות בגינה ובקשר שבין התאונה לבין מצבו הרפואי של התובע ונזקיו הנטענים.

7. נשמעו עדויותיהם של התובע, של הממונה הישיר על התובע במועד הרלוונטי - מר יוסף סמי (להלן: "יוסף") ושל מנהלת אגף משאבי אנוש בנתבעת 1 - הגב' ריקה מור יוסף. כן העידו המומחה מטעם התובע פרופ' סגל, מר נקש אלי – נהג מונית שהסיע את התובע, גב' אורלי מלול – שכנתו של התובע וגב' עדן זלמן - בתו של התובע, הכל באשר לנזקיו הנטענים של התובע. מטעם הנתבעות העיד מר עיוש אלמליח, אשר שימש כמנהל מחלקת פינוי אשפה וניקיון בנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים (להלן: "אלמליח").

8. אבחן את המחלוקות בין הצדדים החל בהתייחסות לנסיבות התאונה ולאחריות הנתבעות בגינה, המשך בקשר שבין התאונה לבין נזקיו הנטענים של התובע וכלה בקציבת נזקיו אלו.

נסיבות התאונה ואחריות הנתבעות בגינה

9. בהקשר לשאלת הפיצויים, סוגית הקשר הסיבתי כוללת בחובה שתי שאלות נפרדות - גרימת הנזק עצמו והיקף חבות המזיק בגין העוולה. משטוען התובע כי הוא נפגע בתאונה ובגינה הוחמר מצבו הרפואי, תעמוד לדיון תחילה השאלה האם התרחש האירוע התאונתי. רק ככל שתתקבל גרסת התובע בדבר קיומו של קשר סיבתי עובדתי זה, תעמוד לדיון שאלת הקשר הסיבתי המשפטי בדבר היקף אחריותן של הנתבעות לנזקיו הנטענים של התובע (ר' בספרו של ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית תשס"ג-2003 כרך ב', עמ' 1695).

הקשר הסיבתי העובדתי יוכרע על פי הראיות כפי שהובאו לפני בית המשפט ושאלת הקשר הסיבתי המשפטי הינה נגזרת של שיקולים הנוגעים להיקף האחריות שמן הדין להטיל על הנתבעות. בכלל זה שיקולים הנוגעים ל"צפיות" הנזק הנטען ו"ריחוקו" מן הפגיעה הנטענת [ר' בע"א 248/86 עיזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י מה (2) 529 - בכל הנוגע להבחנה בין הקשר הסיבתי העובדתי ובין הקשר הסיבתי המשפטי].

10. הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי בין העוולה לנזק מוטלת על התובע. אפילו סומך התובע על הוראות המעבירות את נטל הראיה לכתפי הנתבעים, אין בכך משום שחרורו מן החובה להוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשיהם הנטענים לבין הנזק הנטען שנגרם לו (ר' ספרו האמור של ד' קציר בעמ' 1703).

11. הנתבעות מכחישות את עצם קרות אירוע התאונה ואת אחריותן להתרחשותה. מודגש כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובחלוף כ-שש שנים ממועד התאונה, כך שנגרם לנתבעות נזק ראייתי שהקשה על הגנתן.

12. לגופו של עניין, נטען כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה. כיוון שהתובע העיד כי ביום התאונה הוא עבד לבדו, הרי שמדובר במקרה בו מצויה לפני בית המשפט עדות יחידה מטעם בעל-דין באשר לנסיבות התאונה ובאשר להימצאותו של פגם במיכל האשפה.

מובהר כי התובע חדל מלהעיד עובד אחר, אשר לטענתו סיפר לו על התאונה בסמוך להתרחשותה, כך שגם מטעם זה אין לקבל את גרסתו. כמו כן, נטען כי עדותו של יוסף, אשר העיד כי שמע על התאונה באותו יום מעובדים אחרים, הינה עדות מפי השמועה שאין לקבלה.

מעבר לכך, הנתבעות סוברות כי אין ליתן אמון בגרסת התובע, באשר הוא עצמו מסר מספר גרסאות לנסיבות אירוע התאונה. כך מובהר כי בתביעתו למל"ל, מסר התובע כי: "הרים משטחים להכניס למכולה והרגיש כאב חד בגב ולאחר מכן קשה לו ללכת". זאת מבלי שהזכיר "תנועה סיבובית" על מנת להספיק ולהכניס את המשטח לתוך מיכל האשפה כגרסתו בכתב התביעה. אף בפני חוקר המל"ל ציין התובע כי הוא נפגע לאחר שסיים להרים את המשטחים וכאשר נשאל אם התאמץ או ביצע תנועה לא נכונה, השיב על כך בשלילה.

הנתבעות מסכמות בטענה כי התובע ויוסף העידו שמלבד מיכל האשפה, היו פזורים באיזור מיכלי אשפה נוספים, כך שאין לדעת לאיזה מיכל אשפה זרק התובע את המשטחים בעת התאונה. לפיכך, נטען כי לא הוכחה זריקת המשטח דווקא למיכל האשפה הפגום, כנטען על ידי התובע, להבדיל ממיכלי אשפה אחרים.

13. מנגד, התובע טוען כי אין בידי הנתבעת 1 להכחיש כעת את אירוע התאונה, לאחר שהודתה בהתרחשותו מספר פעמים - בהודעות שמסרה למל"ל, במכתביה ובהתנהגותה לאורך השנים שלאחר התאונה ועד להגשת כתב התביעה. התובע מפנה לאסמכתאות לפיהן יש לראות בהודעת המעביד למל"ל כהודאת בעל דין, אלא אם מוכח כי גרסת העובד שקרית או שההודעה ניתנה בטעות ובלא משים. התובע עותר כי ביהמ"ש יראה בהודעותיה החוזרות והנשנות של הנתבעת 1 למל"ל באשר לפגיעתו בתאונה, כהודאת בעל-דין לעצם קרות התאונה ונסיבותיה ולחילופין, כמחזקות את עדותו לעצם התרחשות התאונה.

התובע מסכם עניין זה ומדגיש כי עדותו באשר לנסיבות התאונה לא הופרכה בחקירתו.

14. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומנסיבות העניין, שוכנעתי כי התובע הוכיח את אירוע התאונה ואת אחריות הנתבעות בגינה.

15. על אף שהתובע פירט כי באזור עבודתו היו מצויים כשלושה מיכלי אשפה גדולים, הוא הדגיש כי התאונה אירעה עת עבד עם מיכל האשפה הפגום ובזו הלשון:

"... הדלת האחורית לא היתה תקינה. שם אמורים אנחנו להכניס דברים גדולים שלא נכנסים לחלונות הקטנים. היות והיו כמה משטחים, לקחתי להכניס אותם לדלת האחורית. הייתי משתמש באילתורים... שמתי קופסה כדי לרווח את הדלת האחורית שלא תיפול עלי כדי שאוכל להכניס את המשטחים. הרמתי אותו עם רגליים מכופפות כמו שלימדו אותנו, הכנסתי שני משטחים, נשאר השלישי. הקרטון התחיל להמעך, הפתח כבר נהיה צר, עשיתי תנועה כדי להספיק להכניס אותו ואז הרגשתי כאב חד, דקירה...".

עמ' 23 לפרו' ש' 6-14

16. התרשמתי ממהימנות גרסתו זו של התובע, אשר מתיישבת עם הגרסה שמסר לפני המל"ל. בהודעתו לחוקר המל"ל מיום 17/08/1999, בסמוך לאחר קרות האירוע (ר' מוצג ד' בתיק מוצגי הנתבעות), הדגיש התובע כי התאונה אירעה עת הכניס משטחים למיכל האשפה הפגום ובזו הלשון:

"אני הגעתי ליד המכולה הזו באותו היום ואני ראיתי שיש שם 3 משטחים ליד המכולה... אני הרמתי אותם מהרצפה לתוך המכולה ועל להכניס אותם אני צריך לפתוח את הדלת האחורית של המכולה. אני שסיימתי להרים את המשטחים אני הרגשתי מעין דקירה באזור הגב והטוסיק ואחרי מספר דקות אני לא יכולתי ללכת".

ובהמשך:

"... המכולה שם בדלת האחורית אין קפיץ. זה כבר הרבה זמן ככה ואני צריך להרים את הדלת בעזרת משהו ולתמוך את הדלת שהיא לא תיפול. אני שם חתיכת עץ או משהו שהדלת תישאר פתוחה".

17. הודעת התובע לפני המל"ל, בכללותה, תואמת את נסיבות האירוע כפי שפירט במסגרת תביעתו ולפיהן הוא הרים משטחים בכדי להכניסם למיכל האשפה שהיה פגום כדי דלתו הנוטה להיסגר וכי חש כאב חד בגבו.

18. עשיית הנתבעות שימוש באמירות מסוימות, אותן מסר התובע בכדי להוכיח סתירות בגרסתו, אינה שומטת את הקרקע מתחת לעיקרם זה של הדברים.

19. חיזוק לשיטת העבודה בדמות הכנסת אשפה אל תוך מיכל האשפה על ידי החזקת הדלת הפגומה, מצאתי בעדותו של יוסף. לפי עדות זו, יומיים טרם קרות התאונה, סייע יוסף לתובע לפתוח את דלת מיכל האשפה והחזיק אותה בידיו בשעה שהתובע זרק את המשטחים הפזורים בשטח אל תוך מיכל האשפה (ר' סעיף 6 לתצהירו). מכאן, כי יוסף היה במקום וראה את מיכל האשפה הפגום ועל כן הוא אינו מעיד מפי השמועה, כטענת הנתבעת.

20. זאת ועוד, בטופס ההודעה למל"ל על פגיעה בעבודה של התובע (מוצג נ/1) בסעיף י"א, שהינו הצהרת המעביד, רשום כך:

"הצהרה: אנו החתומים מטה מאשרים כי הפרטים שנמסרו על ידי הנפגע ועל ידי/נו בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו פרט ל : נא לפרט את ההסתייגויות – אם ישנן – לגבי התביעה".

הצהרת מעביד זו חתומה על ידי גב' רונית חיים, מטעם הנתבעת 1. הנתבעת 1 טרחה לפרט בכתב יד תחת סעיף זה כי בוצעו על ידי התובע שעות נוספות ונוכו משכרו ימי שביתה. לא פורטו הסתייגויות כלשהן לגבי נסיבות התאונה ויוצא כי בזמן אמת, הנתבעת 1 לא השיגה על נסיבות התאונה.

21. מוצג ת/3 כולל מספר לא מבוטל של מכתבים בהם חוזרת הנתבעת 1 ומאשרת כי התובע נפגע בתאונת עבודה. בין אלו מכתבו של מנהל אגף תברואה וחזות העיר מיום 03/10/2000 המאשר כך: "מזה 15 חודשים שזלמן נמצא בתאונת עבודה עקב הפגיעה בגבו".

22. הלכה היא כי יש בהודעות למל"ל בכדי לחייב את המעביד, זאת בשים לב לשאר הנסיבות:

"נכון הדבר, שבחתמה על ת/2 התכוונה הנתבעת לתמוך בתביעת התובע כלפי המוסד לביטוח לאומי ולא חתמה בכוונה מיוחדת שהאישור ישמש הודאה שתחייב אותה כלפי התובע. אולם אין כאן טענה שתוך כוונה לסייע בידי התובע היא נתנה אישור ביודעה שהוא איננו נכון... אין לשמוע טענה שהודאה בעובדה אינה יכולה לחייב רק מפני שהמודה לא ראה מראש את האפשרות שההודאה תהיה פעם בעוכריו, או מפני שלא ידע בשעתו, שלפי החוק הודאה הינה מחייבת... כדי להיפטר מההודאה, על המודה להוכיח שהינה כוזבת או שבנסיבות העניין, אין לראות בזה הודאה".

[ר' ע"א 497/60 מקורות חברת מים בע"מ נ' זכריש פד"י ט"ו 1657; ת"א (מחוזי ת"א) 1383/94 שלומוביץ נ' תעשיות פלדה ישראל בע"מ (לא פורסם, 14/08/1991) – הדגשה במקור].

23. הנתבעות לא טענו כי ההודעות למל"ל כוזבות והן לא פרטו מדוע אין לראות בהן כהודאת בעל דין מטעמן.

24. באשר לשיהוי הנטען, קיבלתי את גישת התובע, כי הוא לא זנח או ויתר על התביעה. התובע פעל במרוצת השנים למימוש זכויותיו, הן במסגרת מל"ל והן למימוש פוליסת ביטוח תאונות אישיות. הכל באמצעות הנתבעת 1, בידיעתה ואף בהתייחס להודעותיה למל"ל. באלו ניכר רצף התייחסותו של התובע לעניין והתרשמתי כי התובע שימר "אצבע על הדופק" ולא זנח את טענותיו ואת זכויותיו כתוצאה מן התאונה.

25. דחיתי את טיעון הנתבעות, לפיו התובע לא הוכיח כי זרק את האשפה דווקא אל תוך מיכל האשפה הפגום, להבדיל ממיכל אחר מבין אלו הפזורים באזור. התובע נותר עקבי בגרסתו, לפיה הוא הרים את המשטחים שהונחו ליד בית ספר "אלמוג", אל תוך מיכל האשפה שבמקום, בהדגשה כי המיכל פגום. לא מצאתי כיצד יכול להיות חולק כי הכוונה הינה למיכל האשפה נשוא התביעה. בשים לב למשקלם של המשטחים, אין זה סביר בעיניי כי התובע ביקש להרימם אל מיכל אחר המרוחק מרחק שאינו מבוטל, כאשר אלו הונחו בסמיכות למיכל האשפה.

26. לטענת התובע, הנתבעת 1 אחראית לנזקיו כתוצאה מהתאונה בגין רשלנות והפרת הוראה חוקית שבפקודת הנזיקין ופקודת הבטיחות בעבודה. זאת לאחר שהיא פעלה שלא כפי שאחראי סביר על נכס היה פועל בנסיבות העניין ומבלי שביצעה תחזוקה שוטפת של מיכל האשפה.

27. מנגד, טוענות הנתבעות, כי התובע היה עובד מנוסה ומיומן, בקיא בנהלי העבודה ואין המדובר בעבודה בלתי שגרתית אשר לא בוצעה על ידו בעבר. הנתבעות מוסיפות כי התובע ביצע את עבודתו באופן לקוי ורשלני, ללא הקפדה על נהלי העבודה הידועים לו, בניגוד להנחיות, בחופזה, תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה ומבלי שינקוט בזהירות המתבקשת. לפיכך, נטען כי התובע הוא זה אשר הביא על עצמו את פגיעתו הנטענת.

28. אלמליח העיד כי עם קליטתו של התובע בעבודה ולפחות פעם בשנה לאחר מכן, קיבל התובע הדרכה בנושא בטיחות וגיהות בעבודה, לרבות בקשר להרמת משאות כבדים וקבלת ציוד מגן. צורפו לתצהירו דפים מתוך הוראות בטיחות וגיהות בנתבעת 1 באשר לחובות העובד ובעיקר באשר לחובות האחראים עליו. לגבי הרמת משטחי עץ העיד אלמליח כי:

"ש. משטח עץ – אם פועל הולך לבד ורואה משטח עץ. הוא צריך להזמין מנוף?

ת. לא כי אם במידה וזה כבד, הוא מניח אותו ומודיע למנהל שישלח את המשאית גרר. אם הוא יכול אז הוא עושה אם לא, אז לא. זה לא חובה."

עמ' 51 לפרו' שו' 27-29

29. התובע הבהיר לפרוטוקול כי קיימים משאות כבדים אותם עובדי הניקיון אינם מרימים ובוחרים לקבוע למנוף בכדי להרימם. כגון דוד, חבית, מזגן, או ארון. כן הבהיר כי:

"... התקשרתי למשרד על דברים שמעבר ליכולתי. גם עזרה של עובדים אחרים וגם מנוף. אני מחליט אם אני מסוגל להרים בידיים".

עמ' 23 לפרו' שו' 30; עמ' 24 שו' 8-12

30. הנתבעות טוענות כי התובע בחר להתעלם מנהלי הבטיחות בעצם הרמת משטח כבד על דעת עצמו, כשפעולותיו אלו היו בלתי צפויות ומנוגדות להגיון ולשכל הישר. לפיכך, סוברות הנתבעות כי אין לחייבן באחריות לקרות התאונה. לחילופין, טוענות הנתבעות כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה בשיעור של לפחות 70%.

31. התרשמתי כי אין בטענות אלו כדי לשלול את אחריות הנתבעת 1 לתאונה. אין חולק, כי במסגרת יחסי הצדדים חבה הנתבעת 1 כלפי התובע, כמעבידתו, חובת זהירות מושגית. חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת 1 כלפי התובע קמה בהתאם למבחנים המפורטים בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית השמש ואח' [פד"י לז(1) 133, 125], ככל שהייתה צריכה הנתבעת 1 לצפות מראש את התרחשות הנזק וככל שלא נקטה מראש אמצעים סבירים למניעתו.

32. בע"א 662/89 מ"י נ' קרבון [פד"י מה (2) 593, 597] נקבע כי:

"... במסגרת חובותיו כלפי עובדו, על מעביד לדאוג לספק לו כלי עבודה ומכשירי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים, להדריכו כיצד להשתמש בהם ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים".

33. שוכנעתי כי דלת מיכל האשפה הייתה פגומה ולא תוקנה, כי פינוי האשפה אל תוך מיכל האשפה נעשה תדיר באופן בלתי תקין וכי כל אלו היו בידיעתה של הנתבעת 1 עובר למועד התאונה.

התובע העיד כי דלת מיכל האשפה לא הייתה תקינה משך זמן רב, על כך הוא דווח לסגן מנהל המחלקה בנתבעת 1. יצוין כי על אף שאלמליח העיד כי לא התקבלה אצלו תלונה בדבר אי תקינותו של מיכל האשפה, הוא הבהיר בהגינותו כי דברים כגון דא היו אמורים להיות מטופלים ללא ידיעתו, בזו הלשון:

"אם המכונה הייתה מקולקלת, היו אמורים לתקן אותה תיכף ומיד כפי הנוהג המקובל. זה לא היה חייב להגיע לידיעתי".

עמ' 49 לפרו' שו' 10-11

אולם מיכל האשפה לא תוקן "תיכף ומיד", כפי עדותו של יוסף, הממונה על התובע. בהתאם לעדות זו המקובלת עלי, יומיים טרם קרות התאונה, סייע יוסף לתובע לפתוח את דלת מיכל האשפה הפגומה והחזיק את הדלת בידיו, בשעה שהתובע זרק משטחים אל תוך מיכל האשפה. כבר מכאן יוצא, כי היה ידוע לנתבעת 1 שהתובע נוהג להרים משטחים שליד מיכל האשפה וכי הוא עובד עם מיכל אשפה פגום.

באלו יש כדי לדחות אף את טענת הנתבעות, לפיה הדלת האחורית של מיכל האשפה אינה מיועדת לשפיכת אשפה. מבלי לקבע מסמרות באשר לנכונות טענה זו, הרי שזו אינה רלוונטית נוכח שיטת עבודה זו כפי שהודגמה לתובע על ידי הממונה הישיר עליו יומיים טרם מועד התאונה. בכך יש אף כדי לדחות את טענת הנתבעות לפיה פעולות התובע בהרמת משטחים אלי דלת מיכל האשפה היו בלתי צפויות או מנוגדות להיגיון ולשיטת העבודה החלה בנתבעת 1.

כאמור, הפגם במיכל האשפה ואופן העבודה עימו היו ידועות לנתבעת 1 לפני מועד התאונה. משלא תוקן מיכל האשפה ומשנשלח התובע ביום התאונה לעבוד לבדו אל מול מיכל האשפה הפגום, כשידוע לנתבעת 1 כי חלק מעבודתו כולל הרמת משטחים שליד מיכל האשפה והכנסתם אל דלת המיכל הפגומה - יוצא כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע ובכלל זה את חובתה לספק לו תנאי עבודה בטוחים.

על כן, קבעתי כי לנתבעת 1 אחריות לקרות אירוע התאונה. מאלו קמה אף אחריותה של הנתבעת 2 כמבטחת של הנתבעת 1.

34. דחיתי את טענת הנתבעות באשר לקיומו של אשם תורם לתובע. נטען כי לתובע תרומה רשלנית לקרות התאונה, בהכניסו את המשטח אל תוך מיכל האשפה ומשבחר להשתמש דווקא במיכל האשפה הפגום, תחת שימוש בכל אחד ממיכלי האשפה שהיו פזורים באזור.

35. מנגד, טען התובע כי אין לייחס לו רשלנות תורמת כעובד אשר מבצע תפקידו נאמנה כפי שנדרש ממנו.

לגרסת התובע, המשטח שהרים היה אמנם כבד, אולם הוא יכול היה להרימו ללא עזרה. את שיקול דעתו בהרמת המשטח אל תוך דלת מיכל האשפה הלא תקינה הסביר התובע כך:

"ש. מה קורה במידה והמנגנון לא עובד?

ת. מאלתרים. צריך כל הזמן לעבוד, לזרום, שלא יהיו תלונות".

עמ' 24 לפרו' שו' 28-27

36. נטיית ההלכה הפסוקה הינה להקל עם עובד בייחוס רשלנות להתנהגותו. יסודה של נטייה זו נעוץ בעובדה, לפיה על המעביד, אשר לו השליטה באמצעי הייצור, לדאוג לקיומם של תנאי עבודה ושיטות עבודה נאותים. על המעביד להביא בחשבון כי העובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך העבודה, אף אם הוזהר מפני הסיכונים הכרוכים בכך (ר' בע"א 662/89 לעיל, בעמ' 597,598).

כך נקבע כי :

"עובד העושה עבודה מסוכנת אינו נותן דעתו תמיד לבטחונו האישי ... אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כך...ובוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות מלאכתו היטב ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף."

[ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים, פד"י יט(3) 205, 211]

37. אמנם, אף נקבע כי:

"יש לשקול את הסיכון "האוטונומי" שנטל על עצמו העובד באלתור מול האלטרנטיבה של אי ביצוע העבודה בתנאי העבודה הנתונים. באותם המקרים שהאלתור כרוך בסיכון רב ובלתי סביר כי אז יש מקום לצפות לכך שהפעולה תחשב לחריגה ומסוכנת, עד כדי כך שתרומת הרשלנות של העובד תגיע לשיעור מלא ... עוד יש לקחת בחשבון בנושא של קביעת שיעור האשם התורם את היקף "חופש הבחירה" הניתן לעובד בעת ביצוע תפקידו. ככל שהיקף אפשרות ההכרעה או היוזמה בה נקט העובד גדולה יותר, כך יש להניח תגבר הנטייה לייחס לו אשם, אם הייתה רשלנות במעשהו, מן הטעם, שבמקרים כגון אלה חובת הזהירות הנותרת בידי המעביד מצטמצמת..."

[ת"א (מחוזי חיפה) 280/95 מלול נ' מרכז לטניס בישראל - מלכ"ר (לא פורסם, 24/09/2001) עמ' 7]

אולם, התרשמתי כי התובע - עובד ותיק בנתבעת 1 ביקש לבצע מלאכתו נאמנה מבלי שיפגע המהלך התקין של עבודתו. זאת על אף שמיכל האשפה הפגום עליו התריע בפני הממונים עליו לא תוקן. כן אני מתקשה לקבוע הכיצד יכול היה התובע לאתר מיכל אשפה נוסף, הרחוק ממיכל האשפה שלידו היו פזורים המשטחים, או לקרוא לאחר בגלל משטח השוקל 12-15 ק"ג שנ