ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלישבע פינטו נגד מרכז רפואי תל :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

מס' תיק:

עב 002664/05

בפני:

כב' השופטת ורדה סאמט

נ.צ. (מ') מר נחמיה חי-ציון

תאריך:

10/11/2008

התובעת

נ ג ד

עיריית תל אביב יפו

הנתבעת

פ ס ק – ד י ן

1. התובעת עותרת למתן סעד הצהרתי לפיו יורה בית הדין על בטלות פיטוריה מעבודתה בבית החולים ע"ש סוראסקי (איכילוב) (להלן: "בית החולים"), בו הועסקה במשך 17 שנים ברציפות עד למועד פיטוריה ביום 1/2/05, ועל השבתה לעבודתה תוך חיוב הנתבעת בתשלום שכר עבור כל חודשי העבודה בהם לא עבדה התובעת בשל ההחלטה שלא כדין לפטרה.

לחילופין, ובמידה ויוחלט שלא ליתן סעד של אכיפת יחסי עבודה, עותרת התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת ההסכם עימה בגובה שלוש משכורות חודשיות.

כמו כן עותרת התובעת לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי מכח הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשל"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), פיצוי בגין הפסד השתכרות וזכויות כספיות שהיו מגיעות לתובעת אלמלא פיטוריה שלא כדין.

2. בכתב ההגנה נטען כדלקמן:

א. פיטורי התובעת נעשו במסגרת הליך צימצומים והתייעלות שנערך בנתבעת בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 4/8/03 בין הסתדרות הכללית החדשה, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות (להלן: "ההסכם הקיבוצי") לפיו היה על הנתבעת לפטר 0.62% מכלל עובדיה;

ב. הליך הפיטורים של התובעת נערך כדין, על פי הנהלים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, לאור צימצום תקן במחלקה בה הועסקה התובעת לאחר הוועצות עם ארגון העובדים ותוך שלתובעת נערך שימוע בנוכחות נציג ארגון העובדים ובא כוחה, במהלכו ניתנה לה הזדמנות מלאה להציג את טיעוניה. החלטת הפיטורים נתקבלה על ידי ועדת הפיטורים של הנתבעת, שהינה הגורם המוסמך לעניין זה, לאחר בחינת טענות התובעת ועיון במסמכים הרלוונטים;

ג. החלטת הפיטורים נתקבלה משיקולים ענייניים בשל הצורך בצמצומים במחלקה בה עבדה התובעת ובשים לב לתפקודה של התובעת ולאופן ביצוע עבודתה. אין כל בסיס לטענות התובעת בדבר התנכלות אישית כלפיה מצד הממונה הישיר או אפליה מחמת גילה ומינה;

ד. ועד העובדים עימו יש לקיים את הליך ההוועצות על פי ההסכם הקיבוצי הינו ארגון העובדים בעיריית תל אביב יפו, ולא הועד המקומי של עובדי מנהל ומשק בבית החולים (להלן: "הועד המקומי"), הנעדר סמכות לקיום היוועצות או ניהול משא ומתן במסגרת פיטורי הצימצום. שמה של התובעת הועבר גם ליו"ר הועד המקומי אשר לא הביע התנגדות כלשהי להכללת שמה ברשימת המועמדים לפיטורים;

ה. התובעת סיימה את עבודתה בתנאי פרישה מיטיבים, תוך העלאת דרגתה לצרכי פרישה לדרגה 13 ותשלום מענקי פרישה לרבות מענק הסתגלות בגין 6 חודשים, פדיון ימי מחלה ותשלום נוסף בגין דמי הודעה מוקדמת; ככל שייפסק זכום כלשהו לתובעת יש לקזז ממנו את סכום המענקים והזכויות המיטיבות מהם נהנתה עם פרישתה;

ו. אין מקום להורות על אכיפת יחסי עבודה בנסיבות העניין.

3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר אליעזר פלג, סמנכ"ל משאבי אנוש בבית החולים (להלן: "מר פלג") ושל מר דוד רונאל, מנהל אגף התפעול והמנהל האדמיניסטרטיבי בבית ההחולים (להלן: "מר רונאל").

דיון והכרעה

4. רקע עובדתי:

א. הנתבעת הינה רשות מקומית, אשר בתחום שיפוטה מצוי המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, שהינו בית חולים ממשלתי עירוני המתוקצב מתקציב המדינה. עובדים המועסקים על ידי בית החולים הינם עובדי הנתבעת.

ב. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בבית החולים החל מיום 1/8/88 ועד למועד פיטוריה ביום 1/2/05. מיום 1/8/91 קיבלה התובעת מעמד של עובדת קבועה בבית החולים. בתפקידה האחרון בבית החולים, עד לפיטוריה, שימשה התובעת כאחראית מחלקת שינוע חולים.

במועד פיטורי התובעת נמצאה מחלקת השינוע תחת תחום אחריותו של אגף התפעול, המנוהל על ידי מר רונאל.

על יחסי העבודה בין הצדדים חלות, בין היתר, הוראות תקנון עובדי שירות המדינה (להלן: "התקשי"ר").

ג. ביום 4/8/03 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בדבר פיטורי צימצום רוחביים בקרב עובדי הרשויות המקומיות.

על פי ההסכם הקיבוצי, במהלך השנים 2003 – 2004, היה על הנתבעת לפטר 0.62% מעובדיה המועסקים במערכות הבריאות (נספח ב' לתצהיר התובעת).

ד. במסגרת ההמלצות שהעבירו מנהלי אגפים לגיבוש רשימת העובדים המועמדים לפיטורים, במסגרת הצימצומים, העביר מר רונאל המלצה בדבר הכללת התובעת ברשימה (נספח א' לתצהיר מר פלג).

בסופו של דבר, שמה של התובעת אכן נכלל ברשימת המועמדים לפיטורים על פי ההסכם הקיבוצי, אשר הועברה לארגון העובדים של עיריית תל אביב ואושרה על ידו, כעולה מפרוטוקול ועדת הפיטורים מיום 1/11/04 (נספח ב' לתצהיר מר פלג).

ה. ביום 2/11/04 נמסר לתובעת על ידי מר רונאל, ובנוכחות הממונה הישיר של התובעת מר יגאל כוכבי, כי שמה נכלל ברשימת המועמדים לפיטורים על פי ההסכם הקיבוצי (נספח ד' לתצהיר מר רונאל).

בהתאם לכך זומנה התובעת לישיבת שימוע בעניינה בפני מר פלג, אשר נתקיימה בסופו של דבר (לאחר דחיות מספר) ביום 15/12/04 (נספח ז' לתצהיר מר פלג).

ו. ביום 15/12/04 נערכה ישיבת שימוע בנושא פיטוריה התובעת בפני מר פלג ובנוכחות מר יגאל כוכבי, מר רמי בן גל, מזכ"ל ארגון העובדים, התובעת ועו"ד עדי יפה שהועמד לרשותה מטעם ארגון העובדים. על פי הנחיית ועדת הפיטורים ישיבת השימוע הוקלטה ותומללה (נספח ה' לתצהיר התובעת).

ז. ביום 5/1/05, לאחר ישיבת השימוע שנערכה לתובעת, התכנסה ועדת הפיטורים של הנתבעת לדון בהמשך העסקתה, ובסופו של הדיון הוחלט על הפסקת העסקתה של התובעת בבית החולים (נספח י' לתצהיר מר פלג).

ח. ביום 9/1/05, נמסר לתובעת מכתב המודיע על פיטוריה מעבודתה בבית החולים החל מיום 1/2/05 (נספח א' לתצהיר התובעת).

האם נפלו פגמים בהתנהלותו של הליך הפיטורים

5. לטענת התובעת נפלו מספר פגמים בהליך פיטוריה על ידי הנתבעת, המצדיקים את ביטול ההליך וכפועל יוצא את ביטולה של החלטת הפיטורים.

לטענת התובעת הנתבעת הפרה את חובת ההוועצות בועד העובדים, המוטלת עליה על פי ההסכם הקיבוצי. זאת מאחר ולשיטתה של התובעת "הועד האמיתי" בו היא חברה, ואשר חבריו מכירים אותה ואת אופן תפקודה, הוא הועד המקומי ולא ארגון עובדי עיריית תל אביב, בו חברים כלל עובדי הנתבעת ואשר אין לו הכרות אישית עם התובעת.

סע' 8(א) להסכם הקיבוצי, שעניינו הליך פיטורי עובדים בשלוש הערים הגדולות, קובע:

"העירייה תמסור לועד העובדים בעירייה רשימת עובדים המועמדים לפיטורים...".

מסקנתה של התובעת לפיה ועד העובדים הרלוונטי הינו הועד המקומי של עובדי בית החולים אינה תואמת את לשון ההוראה בהסכם הקיבוצי המתייחסת במפורש ל"ועד העובדים בעירייה". לפיכך פנייתה של הנתבעת לארגון עובדי עיריית תל אביב יפו לצורך קיום חובת ההוועצות בועד העובדים מתיישבת עם הוראות ההסכם הקיבוצי כלשונן.

6. התובעת לא הצביעה על מקור כלשהו בדין או בהסכם ממנו ניתן ללמוד כי ארגון העובדים של עיריית תל אביב יפו אינו מייצג את כלל עובדי הנתבעת לצורך קיום חובת ההוועצות על פי ההסכם הקיבוצי ו/או כי בהליך פיטורים של עובדי בית החולים יש לפנות דווקא לועד המקומי.

עדותה של התובעת לפיה נמסר לה מפי גב' כוכבי, שהיתה חברה בועד המקומי כי לועד המקומי לא הועברה כל רשימה של המועמדים לפיטורים (עמ' 8 לפרוטוקול), מחזקת דווקא את המסקנה כי הועד המקומי לא היה שותף מלא להליכי הפיטורים על פי ההסכם הקיבוצי ומכאן כי הועד הרלוונטי הוא ארגון העובדים של הנתבעת.

7. התובעת נימקה את טענתה בדבר הצורך להוועץ בועד המקומי בהכרות האישית של חברי הועד המקומי עם עובדי בית החולים המאפשרת להם להביע דעה כנה ואמיתית לגבי כל עובד ונחיצותו למערכת ובמידת הצורך לגבות את העובדים במהלך הליך הפיטורים. אולם נימוק זה אינו מתיישב עם עדותה של התובעת בפנינו, ממנה עולה כי לגירסת התובעת הועד המקומי לא נתן גיבוי לעובדים המועמדים לפיטורים, וכלשונה: "לא רק אותי, אלא אף אחד, אלא רק את עצמם" (עמ' 9 לפרוטוקול). התובעת אישרה בעדותה כי לקראת השימוע שנערך לה בחרה לפנות ליעוץ משפטי דווקא באמצעות ארגון העובדים של הנתבעת ולא לועד המקומי (עמ' 9 לפרוטוקול). ובהמשך עדותה שם מציינת התובעת: "...הם (הועד המקומי) לא באים להגן על אף אחד. כנראה שרק הארגון (ארגון העובדים של הנתבעת) מגן..." (עמ' 10 לפרוטוקול). עדות זו של התובעת תומכת במסקנה כי ועד העובדים הרלוונטי על פי ההסכם הקיבוצי הוא ארגון עובדי הנתבעת, ומשכך הנתבעת מילאה את חובת ההוועצות בועד העובדים, כפי שהוטלה עליה בהסכם הקיבוצי.

8. פגם נוסף בהליך הפיטורים לו טוענת התובעת, נעוץ בכך כי תפקידה של התובעת בבית החולים לא בוטל בסופו של דבר ואף אוייש לאחר פיטוריה על ידי אדם אחר.

טענת התובעת לפיה עת הודע לה על הכללתה ברשימת המועמדים לפיטורים נאמר לה כי הדבר נעשה לאור ביטול משרתה, לא הוכחה והוכחשה על ידי מר רונאל אשר טען בעדותו כי לא ניתן היה לבטל את תפקידה של התובעת, שהינו תפקיד קריטי וחיוני ולפיכך הצימצום במחלקת השינוע נעשה באמצעות ביטול משרה חלופית (סע' 29 לתצהיר מר רונאל).

בניגוד לטענת התובעת, לא ניתן להסיק מהאמירה המיוחסת למר פלג בסע' 27 לתצהיר התובעת, כי הנתבעת הודיעה על כוונתה לבטל את משרתה בעקבות פיטוריה שכן מר פלג מציין במפורש כי "...על המשיבה לבטל את המשרה שמאיישת העובדת שפוטרה או משרה חלופית בבית החולים...".

9. לטענת הנתבעת מאחר ותפקידה של התובעת כאחראית מחלקת שינוע חולים, הינו תפקיד חיוני, כעולה מתצהיריהם של מר פלג ומר רונאל, לא ניתן היה לבטל את תפקידה ולפיכך, עם פיטוריה צומצמה משרה חלופית במחלקה כך שבסופו של דבר היקף העובדים במחלקה הופחת בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. טענת הנתבעת בדבר צימצום היקף העובדים במחלקת השינוע לא נסתרה בראיות מטעם התובעת והיא אף נתמכת ברשימת התקנים שהציגה הנתבעת (נספח ה' לתצהיר מר פלג).

הטענה בדבר צימצום היקף העובדים במחלקת השינוע וביטול משרה חלופית למשרתה של התובעת מתיישבת עם העובדה כי המכרז שפורסם לאיוש משרתה של התובעת היה מכרז פנימי (נספח ג' לתצהיר התובעת) והתפקיד אויש בסופו של דבר על ידי עובד אחר מעובדי המחלקה (נספח ג'1 לתצהיר התובעת; נספח ה' לתצהיר מר פלג) ולא נקלט לשם כך עובד חדש.

10. לאור האמור לעיל, ומאחר ומחומר הראיות עולה כי אכן נעשה צימצום במחלקתה של התובעת עם פיטוריה וכי כנגד משרתה של התובעת בוטלה משרה חלופית, אין באי ביטול תפקידה של התובעת, כשלעצמו, כדי להוות פגם בהליך הפיטורים.

11. לטענת התובעת השימוע שנערך לה היה למעשה שימוע על רקע בעיות משמעת לכאורה, ולא שימוע על רקע צמצומים, ובמהלכו נערך לתובעת "משפט שדה" ללא מתן הזדמנות ראויה ואמיתית לשפר את דרכיה. עוד טוענת התובעת כי מאחר ופיטוריה נעשו למעשה על רקע משמעתי היה על הנתבעת לנקוט בהליך משמעתי בהתאם, ולפיכך נקיטה בהליך פיטורי צמצום נעשה בניגוד לדין.

12. לעניין זה ראוי לציין כי העלאת טענות לעניין פגמים בתפקודה של התובעת, במהלך השימוע, אינה מעידה בהכרח כי פיטוריה נעשו על רקע משמעתי. במהלך השימוע אכן הועלו טענות לעניין ליקויים ביחסי האנוש של התובעת, ואולם, כעולה מפרוטוקול השימוע (נספח ה' לתצהיר התובעת) לא נטען בשום שלב כי התובעת עברה עבירת משמעת המחייבת נקיטה בהליך משמעתי .

קיומן של טענות כאלה ואחרות לעניין ליקויים בתפקודו של העובד אינו מחייב תמיד נקיטה בהליך משמעתי, המופעל על פי רוב במקרים של הפרות משמעת חמורות ו/או חוזרות ונשנות. בהליך זה, מעשה הפיטורים מהווה למעשה סנקציה "עונשית" כנגד העובד. בפיטורים מחמת צמצומים והתייעלות, לעומת זאת, המטרה היא לא לפעול כנגד עובד זה או אחר, אלא "לייעל" את המערכת בכללותה. הליך זה שונה מעצם טיבו מהליך פיטורים רגיל, מאחר וכבר בבסיסו עומד הצורך לפטר מספר מסוים של עובדים משיקולי יעילות . כפועל יוצא, השאלה המרכזית בהליך של פיטורים מחמת צמצום והתייעלות היא לא "האם יש מקום לפטר את העובד" ו/או "האם פגם כזה או אחר בתפקודו של העובד מצדיק את פיטוריו", אלא "אילו עובדים יש לפטר מתוך כלל עובדי המעסיק".

13. לאור האמור, גם אם תפקודה של התובעת אינו מהווה הפרת משמעת באופן שהיה מצדיק את פיטוריה מסיבה זו, הרי שבחינת תפקודה והתנהלותה במהלך העבודה ביחס לתפקודם של יתר העובדים, על מנת לשקול מי מביניהם יפוטר במסגרת פיטורי הצימצום, הינה בחינה לגיטימית. משכך לא נפל פגם בעצם העלאת טענות לעניין תפקודה של התובעת במהלך השימוע.

כאן המקום לציין כי עוד לפני שנערכה ישיבת השימוע, ביום 2/11/04, עת נמסר לתובעת על הכללתה ברשימת המועמדים לפיטורים, נאמר לה על ידי מר רונאל כי הפיטורים הם במסגרת ההסכם לצמצום וייעול בנתבעת ועל פי שיקולים של תפקוד, תקן, ותק וכדו', כעולה ממסמך סיכום הפגישה שהציגה הנתבעת (נספח ו' לתצהיר מר פלג). בעדותה אישרה התובעת קבלת המסמך (עמ' 8 לפרוטוקול) וכי הדברים נאמרו לה על ידי מר רונאל (עמ' 10 לפרוטוקול).

לא למותר לציין כי ארגון העובדים של הנתבעת לא התנגד לפיטורי התובעת ולא המליץ על עובד אחר שניתן לפטר במקומה, בהתאם להוראות סע' 8(א) להסכם הקיבוצי.

14. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי ישיבת השימוע לתובעת נקבעה בהתאם להנחייתה של ועדת הפיטורים, שחברים בה מנכ"ל העירייה, היועץ המשפטי וגזבר העיריה, בהחלטה שקיבלה הועדה לאחר שהועברה לעיונה רשימת המועמדים לפיטורים בבית החולים. באותה החלטה הסמיכה ועדת הפיטורים את מר פלג לבצע את הליכי השימוע לעובדים המועמדים לפיטורים (נספח ב' לתצהיר מר פלג).

לאור האמור אין בידינו לקבל את טענת התובעת לפיה ישיבת השימוע לא נקבעה כדין בהסכם הקיבוצי ולא נערכה בידי גורם מוסמך.

15. מעיון בפרוטוקול ישיבת השימוע (נספח ה' לתצהיר התובעת) עולה כי במהלך הישיבה היתה התובעת מיוצגת על ידי עו"ד מטעם ארגון העובדים וכן נכח בישיבה נציג ארגון העובדים. מפרוטוקול הישיבה עולה כי במהלך השימוע ניתנה לתובעת ולב"כ וכן לנציג ארגון העובדים הזדמנות מלאה להציג את טענותיהם והתובעת אף העלתה טענות שונות לעניין תפקודה.

בנסיבות המתוארות לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהליך השימוע, המצדיק את ביטולו.

16. אשר לטענת התובעת בדבר העדר הנמקה של החלטת הפיטורים – לאור חומר הראיות שהוצג לתיק אין בידנו לקבל טענה זו. מעיון במכתב הפסקת העבודה שנמסר לתובעת (נספח א' לתצהיר התובעת) עולה כי ההחלטה התקבלה בין היתר בהסתמך על מסמכי השימוע שנערך לתובעת.

מפרוטוקול ישיבת השימוע (נספח ה' לתצהיר התובעת) עולה בבירור כי הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה להמליץ על פיטוריה לרבות הליך הצימצום והייעול על פי ההסכם הקיבוצי וכן תפקודה של התובעת, הוצגו בפני התובעת במלואם.

גם בהודעה על הכללת התובעת ברשימת המועמדים לפיטורים (נספח ו' לתצהיר מר פלג) וכן בהזמנה לשימוע (נספח ז' לתצהיר מר פלג) נמסרו לתובעת הנימוקים להפסקה אפשרית של עבודתה לרבות העובדה כי הפיטורים נעשים כחלק מהסכם לצמצום והתייעלות בעירייה.

האם החלטת הפיטורים נבעה משיקולים פסולים

17. לטענת התובעת ההחלטה לפטרה נתקבלה על ידי הנתבעת בחוסר תום לב ומשיקולים פסולים, לרבות התנכלות מצידו של הממונה הישיר שלה, מר יגאל כוכבי ורצונה של הנתבעת לפטר את התובעת בכל מחיר.

כן טענה התובעת כי אין ממש בטענות שהועלו במהלך השימוע לעניין ליקויים בתפקודה וכי טענות אלה, כמו גם הכללתה ברשימת המועמדים לפיטורים במסגרת פיטורי הצימצום נועדו להסוות את הטעמים הפסולים שעמדו בפועל בבסיס ההחלטה לפטרה.

18. אשר לטענת התובעת לעניין התנכלות מצידו של מר כוכבי, הרי שטענה זו נסתרה במהלך חקירתה הנגדית, עת נשאלה התובעת האם מר כוכבי היה בעד או נגד פיטוריה, על כך השיבה: "לדעתי הוא לא היה בעד הוא היה נגד, כי הוא לא הכליל אותי בכלל ברשימה והוא היה בשוק" (עמ' 11 לפרוטוקול). טענות בדבר התנכלות כלפי התובעת מצידו של מר כוכבי אינה מתיישבת עם מספר הזדמנויות בהם התייצב מר כוכבי להגנתה של התובעת במהלך ישיבת השימוע, כעולה מהמשך חקירתה הנגדית (עמ' 11-12 לפרוטוקול).

19. אשר לטענה בדבר רצונה של הנתבעת לפטר את התובעת בכל מחיר – התובעת לא הציגה ראיה כלשהי המצביעה על עוינות אישית כלפיה מצד הנתבעת ו/או כל גורם אחר המעורב בהעסקתה.

טענת התובעת לפיה הטעם לפיטוריה היה נעוץ בהיותה חברה טובה של אשתו של מר כוכבי (עמ' 11 לפרוטוקול), מעבר לכך כי לא נתמכה בראיות, אף לא ניתן לה כל הסבר המתיישב עם ההגיון והשכל הישר.

20. במהלך חקירתה הנגדית עת נתבקשה התובעת להסביר את רצונה של הנתבעת לפטר דווקא אותה, לא היו בפיה תשובות המניחות את הדעת, למעט טענות סתמיות וכלליות כגון: "כי הם החליטו לפטר ולא יעזור בית דין"; "כי כש"בא" להם על מישהו, כאשר צריך לנפנף אותו, הם עושים זאת" (עמ' 13 לפרוטוקול). טענות כגון דא, מבלי שתתמכנה בראיה כלשהי, אין בהן די כדי לבסס טענות כבדות משקל של פיטורין שלא כדין.

21. אשר לטענות לעניין תפקודה של התובעת, כפי שהועלו בין היתר במהלך ישיבת השימוע – מחומר הראיות עולה כי במהלך עבודתה של התובעת בבית החולים התקבלו מספר תלונות כנגדה בעיקר בעניין ליקויים ביחסי אנוש של התובעת מול לקוחות המחלקה ועובדיה. התובעת לא הכחישה כי נמצאות בתיקה האישי מספר תלונות כנגדה לעניין יחסי אנוש גרועים, ומפרוטוקול ישיבת השימוע עולה כי התובעת היתה מודעת לקיומן של התלונות ולא הופתעה לשמוע אותן במהלך הישיבה. כאן המקום לציין כי גם במספר חוות הדעת החיוביות שהציגה התובעת בעניינה (נספח ז' לתצהיר התובעת) ניתן לראות כי ההערכה שניתנה לתובעת בתחום יחסי האנוש (יחס לעובדים, תקשורת ויחסים אישיים, יחס לקהל) היתה תמיד נמוכה יותר מהערכה שהוענקה בתחומים האחרים.

מאחר ומדובר בהליך של פיטורי צמצום, התנהלותה של התובעת בעבודה ותפקודה נבחנים ביחס ליתר העובדים במחלקה ולא באופן אישי. השאלה היא לא האם הליקויים בתפקודה של התובעת מצדיקים את פיטוריה, אלא האם התובעת היא המועמדת המתאימה ביותר לפיטורים בין היתר נוכח תפקודה ביחס ליתר עובדי המחלקה.

לאור האמור, ולמרבה הצער, אין בידנו לקבל את טענת התובעת לפיה לא ניתנה לה הזדמנות נוספת לשפר את דרכיה: בהליך של פיטורי צימצום כאשר אין מנוס מלפטר מספר עובדים מסויים, משמעותו של מתן הזדמנות שניה לעובד אחד תהיה פיטוריו של עובד אחר, אשר ייתכן ותפקודו טוב יותר מזה של העובד הראשון.

22. התובעת לא הוכיחה טענתה כי הליך השימוע היה למעשה "משפט שדה" שכן כמפורט לעיל, תפקודה נבחן ביחס ליתר העובדים. משלא הוצגו על ידי התובעת טעמים אישיים מיוחדים המצדיקים את העדפתה על פני עובד אחר במחלקה , ובנסיבות בהן ארגון העובדים לא התנגד להכללתה ברשימת המועדמים לפיטורים – אין בידנו לקבל את טענת התובעת לפיה ההחלטה לפטרה נתקבלה משיקולים זרים ופסולים.

האם התובעת הופלתה מחמת גילה ו/או מינה

23. טענת התובעת, לפיה פיטוריה מהווים אפליה מחמת גילה ומינה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות, לא נתמכה בראיות כלשהן מטעמה.

העובדה כי לאחר פיטוריה של התובעת הועברה משרתה לגבר הצעיר ממנה בגילו (אשר כאמור היה מעובדי המחלקה ולא עובד חדש) כשלעצמה אינה מעידה כי פיטורי התובעת נבעו מחמת גילה או מינה.

על מנת להעביר את נטל ההוכחה לעניין זה לכתפי הנתבעת לפי הוראת סע' 9(א)2 לחוק שוויון הזדמנויות היה על התובעת להוכיח כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה כדי להצדיק את פיטוריה, ובענייננו מאחר ומדובר בפיטורי צימצום היה עליה להוכיח כי עובד אחר במחלקתה בבית החולים התאים כמועמד לפיטורים יותר מהתובעת.

על פי חומר הראיות לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה, ולהוכיח כי היו עובדים אחרים בבית החולים אשר ראוי היה לפטרם לפניה. לאור האמור אף לא הורם הנטל להוכחת הטענה כי פיטורי התובעת נעשו באופן מפלה מחמת גילה ומינה.

סוף דבר

24. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי פיטורי התובעת נעשו במסגרת פיטורי צימצום ובהתאם להסכם הקיבוצי וכי לא נפלו פגמים בהליך הפיטורים, הליך הש