ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולן יצחק נגד יבטח בע"מ :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני: כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל

נ.צ. עו"ד גילה שהרבני (ע)

עב 009515/06

תאריך:10/11/2008 10.11.08

בעניין:

גולן יצחק

ע"י ב"כ עו"ד

גורודיסקי גל

התובע

נ ג ד

יבטח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

טיקולסקר ארז

הנתבעת

פסק דין

1. פסק דין זה ניתן על יסוד הסכמת הצדדים מיום 3.4.08, כי יינתן פסק דין לפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, על סמך החומר המצוי בתיק בית הדין וכן סיכומי טענות בכתב שהגישו הצדדים.

2. להלן תמצית העובדות:

א. התובע, מר יצחק גולן, עבד בנתבעת - יבטח בע"מ - החל מיום 1.9.98, כשומר. את שכרו קיבל על בסיס שעתי.

ב. על הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה (להלן – "ההסכם הקיבוצי").

ג. במשך החודשים אפריל – אוקטובר מדי שנה הוצב התובע מטעם הנתבעת כשומר בחוף "מציצים" בתל אביב בהיקף של משרה מלאה, ובשאר חודשי השנה עבד במשרה חלקית באתרים משתנים. לטענתו, עבד בחודשי הקיץ בתבנית עבודה קבועה שכללה עבודה בשעות נוספות: בחודשים אפריל, מאי, ספטמבר ואוקטובר עבד 10 שעות ביום; בחודש יוני – 11 שעות ביום; ובחודשים יולי ואוגוסט – 12 שעות ביום.

התובע צירף מספר קטן של דו"חות שעות שערכה הנתבעת, ואינם משקפים את טענותיו (מתייחסים ברובם לחודשי החורף; ת/5) וכן דו"חות שעות שערך אביו לגבי חלק מתקופת העבודה ותומכים, בחלקם, בגרסתו (ת/6). הנתבעת טענה בקשר לכך כי התובע לא הועסק במתכונת קבועה כלשהי וכי קיבל תוספת בגין עבודה בשעות נוספות, אשר מוגדרת בתלושי השכר שלו כ"שעות השלמה". בנוסף סירבה להכיר בדו"חות השעות שנערכו, לטענתה לצרכי התביעה, על ידי אביו של התובע.

ד. עבודתו של התובע הופסקה ביום 1.5.06 (לפי תצהיר התובע) או בסמוך לאחר מכן. לטענתו, מחמת שהנתבעת חדלה לספק שירותי שמירה באתר בו הוצב ולא הציבה אותו באתר חלופי כלשהו. לגרסתו, פוטר ללא שימוע, ללא סיבה מספקת ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, ולפיכך זכאי לפיצוי בגין דרך ועצם פיטוריו.

הנתבעת מצידה אישרה כי הפסיקה את עבודתה בחוף "מציצים", בו עבד התובע, במהלך חודש 5/06 או בסמוך לכך, אך לטענתה הוצעו לתובע משרות חלופיות בתנאים זהים והוא סירב לכך וסיים את עבודתו מבחירתו. הנתבעת דורשת לקזז, מכל סכום שייפסק לזכות התובע, פיצוי בגין ההודעה המוקדמת שלא נתן טרם התפטרותו. ראוי לציין בהקשר זה כי העדה היחידה מטעם הנתבעת היתה מנהלת הכספים, אשר טענה בתצהירה את האמור לעיל באופן כוללני ומבלי לציין מי הציע לתובע את המשרות החלופיות, באיזה אופן ומתי.

ה. ביום 25.10.06 הגיש התובע את התביעה שבפנינו, במסגרתה תבע פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, תוספת משפחה מכוח ההסכם הקיבוצי, תוספת וותק, גמול שעות נוספות, דמי חגים, פדיון חופשה, הפרשות לגמל (לרבות פיצוי בגין הפסד הזיכוי ממס ופיצוי על הפרת החובה להפריש לפנסיה), ופיצוי בגין פיטורים שאינם כדין.

ו. במהלך דיון ההוכחות וטרם חקירת העדים, הגיעו הצדדים להסכמה שפורטה לעיל, בדבר פסיקה לפשרה.

3. לאחר שקילת כלל החומר המצוי בתיק בית הדין וטענות הצדדים כפי שהובאו בפנינו, ובהתחשב בבקשת הצדדים להנמקה קצרה, אנו קובעות כדלקמן:

א. לא היתה מחלוקת כי עבודת התובע הסתיימה בשל שהנתבעת חדלה ליתן שירותי שמירה באתר בו הועסק. הנתבעת אמנם טענה כי הוצעו לתובע אתרים חלופיים אך לא הביאה בקשר לכך עד רלוונטי מטעמה, ותצהירה של מנהלת הכספים בנקודה זו היה כוללני ולא מפורט. משכך, אנו מקבלות את גרסת התובע בנקודה זו ופוסקות לזכותו פיצויי פיטורים בסך של 20,025 ₪ כדרישתו (זאת שכן ממוצע שכרו ב- 12 חודשי העבודה האחרונים, לא כולל החודשים מאי ויוני בהם הועסק שעות בודדות, עמד על סך של 3,110 ₪ לפי טפסי 106, ועבור 7.66 שנים היה זכאי לפיצוי פיטורים אף בסך גבוה יותר).

בנוסף – ובהיעדר עדות כלשהי מצד הנתבעת כי התובע ידע על הפסקת העבודה באתר מראש – התובע זכאי גם לחלף הודעה מוקדמת בשיעור שכר חודש אחד, בסך של 3,110 ש"ח. בהתחשב בנסיבות הפסקת העבודה, לא מצאנו לנכון לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין פיטורים שאינם כדין.

ב. התובע טוען לזכאות לתוספת וותק ותוספת משפחה מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי (ביחס לתוספת המשפחה – בהתחשב בכך שאשתו אינה עובדת, כפי שצוין בתצהיר מטעמו ולא נסתר). הנתבעת לא התייחסה לכך בתצהיר מטעמה. בסיכומיה טענה ביחס לתוספת המשפחה, לראשונה, כי לא הוכח כי אשתו של התובע לא עבדה וממילא עולה לכאורה מהמסמכים כי נישא רק בשנת 2006. עוד טענה כי חישובי התובע יוצאים מנקודת הנחה כי עבד מדי יום ביומו משך כל השנה, דבר שאין חולק כי אינו נכון. ביחס לתוספת הוותק טענה כי התובע זכאי לכל היותר לתוספת וותק שנתית בגובה שכר יום עבודה וגם זאת רק לאחר 10 שנות עבודה.

לאחר עיון בהוראות ההסכם הקיבוצי והתצהירים אנו מקבלות את טענות התובע בנוגע לתוספת המשפחה אך מקטינות את הסכום הנדרש על ידו ב – 30% (בשל טענתה המוצדקת של הנתבעת כי לא עבד מדי יום ביומו, וכאשר מחצית השנה עבד בהיקף מלא, ובמחצית השנייה בהיקף של כ – 40%). סך המגיע לו לפיכך בגין רכיב זה הנו 2,654 ₪. בנוגע לתוספת הוותק – אין ממש בטענת הנתבעת כי הזכאות לתוספת וותק מתחילה רק לאחר 10 שנות עבודה (אלא נקבע כי מקסימום תוספת הוותק יהא בגין 10 שנות עבודה). בהעדר חישוב נגדי מצד הנתבעת, מתקבלים חישובי התובע ברכיב זה והנו זכאי לסך של 9,240 ₪.

ג. התובע דרש דמי חגים עבור כל תקופת העבודה. הנתבעת טענה כי התובע בחר לעבוד בימי חג וקיבל תשלום תמורתם, אך לפי פסיקת בית הדין הארצי הנו זכאי לדמי חגים גם בגין ימי חג בהם עבד וזאת בנוסף לגמול שקיבל בגין עצם העבודה בימים אלו (ע"ע 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02). התובע זכאי לפיכך לדמי חגים לפי דרישתו, אליה לא היתה התייחסות כלשהי בתצהיר הנתבעת. מכך יש להפחית 15 ימי חג שנפלו בשבת (נספח 9 לסיכומי הנתבעת). בנוסף יש לתקן את חישוביו לפי היקף משרה של 70%. סך המגיע לתובע בגין רכיב זה הנו לפיכך 4,096 ₪.

ד. התובע דרש הפרשי פדיון חופשה, תוך לקיחה בחשבון של הסכומים ששולמו לו בגין כך תוך כדי תקופת העבודה (הגם שלא היה מחויב, לפי הפסיקה, לקחתם בחשבון). אין חולק כי הנטל בכל הנוגע לניצול ימי חופשה ומכסת ימי החופשה מוטל על המעסיק, כאשר בנטל זה הנתבעת לא עמדה. התובע זכאי לפיכך להפרשי פדיון חופשה כדרישתו, בסך של 1,644 ₪.

ה. לא היתה מחלוקת כי ההסכם הקיבוצי קובע חבות בהפרשות לפנסיה, וכי בעניינו של התובע אלו לא הופרשו. הנתבעת טענה, בכתב ההגנה ובסיכומיה, כי התובע סירב להפריש את חלקו, אך טענה זו לא נכללה כלל בתצהיר מטעמה וממילא לא הוכחה. בנוסף, עסקינן בזכות קוגנטית שלא ניתן לוותר עליה. התובע זכאי לפיכך לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות לגמל לזכותו, בגובה ההפרשות שלא בוצעו, בסך של 14,446 ₪. לא מצאנו לנכון לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הפסד זיכוי המס, ו/או פיצוי נוסף בגין עצם הפרת החובה להפריש לפנסיה.

ו. הנתבעת מאשרת כי התובע עבד, מדי פעם, בשעות נוספות, כאשר לטענתה קיבל את הגמול המגיע בגין כך. התובע מצידו טוען למתכונת עבודה קבועה וכופר בטענת הנתבעת כי "שעות ההשלמה" המצוינות בתלושי השכר מהוות גמול שעות נוספות. מקובלת עלינו עמדת התובע כי יש בעייתיות רבה בייחוס בדיעבד של "שעות השלמה" לגמול שעות נוספות דווקא, בפרט כאשר התשלום בגין "שעות השלמה" נעשה בחלק מתלושי השכר באופן גלובלי וללא פירוט כלשהו, ובחלקם האחר לפי תעריף לשעה של 100% בלבד.

עם זאת, יש לזכור כי נטל ההוכחה בכל הנוגע להיקף השעות הנוספות מוטל על התובע. הגם שהפסיקה הכירה באפשרות הוכחת היקף זה, במקרים המתאימים, באמצעות הוכחת מתכונת העבודה בכללותה, לא שוכנענו כי זהו המקרה המתאים. זאת, בהתחשב בהיעדר תמיכה חיצונית כלשהי לטענות התובע בדבר מתכונת עבודה קבועה כגרסתו, וכאשר המסמכים (החלקיים) שצירף לתצהירו אינם תומכים בגרסתו באופן מלא (וכדוגמא – דו"ח השעות של חודש 10/98 אינו משקף כלל עבודה בת 10 שעות ביום כטענתו; גם דו"ח השעות של חודש 4/05 אינו תואם במלואו את גרסת התובע).

על אף כל האמור לעיל, התובע זכאי לגמול שעות נוספות לפי הודאת הנתבעת, היינו לפי 25% בגין כל "שעות ההשלמה" אשר פורטו בתלושי השכר שלו בגין החודשים אפריל – אוקטובר, לפי החישוב החלופי שערך התובע בסיכומיו (אך לפי 25% לכל שעה נוספת, באשר לא ברור כיצד בוצעה החלוקה בחישוב זה בין שעות ב – 125% ושעות ב – 150%; ותוך התעלמות מהחודשים נובמבר – מרץ בגינם לא נדרש גמול שעות נוספות בכתב התביעה). התובע זכאי לפיכך בגין רכיב זה לסך נוסף של 20,749 ₪ (4,628.9 שעות, לפי התעריף – מטעמי נוחות – במועד סיום העבודה בסך של 17.93 ₪ לשעה).

ז. בהתחשב בכלל הנסיבות, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה.

4. סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. פיצויי פיטורים בסך של 20,025 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.6.06 ועד התשלום בפועל.

ב. חלף הודעה מוקדמת בסך של 3,110 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.6.06 ועד התשלום בפועל.

ג. תוספת משפחה בסך של 2,654 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.10.02 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל.

ד. תוספת וותק בסך של 9,240 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.10.02 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל.

ה. דמי חגים בסך של 4,096 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.10.02 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל.

ו. הפרשי פדיון חופשה בסך של 1,644 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.6.06 ועד התשלום בפועל.

ז. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל בסך של 14,446 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.10.02 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל.

ח. גמול שעות נוספות בסך של 20,749 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.6.06 (כיוון שהתעריף שנלקח בחשבון הנו לפי מועד סיום העבודה) ועד התשלום בפועל.

ט. הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, ושכ"ט עו"ד - בהתחשב בכך שנחסכו עדויות וסיכומים מפורטים - בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים

נ.צ.–(ע) עו"ד גילה שהרבני

דוידוב מוטולה סיגל, שופטת – אב"ד

ק: נעמי ט.