ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק אוצר החייל בעמ נגד שי חיימוב, עו"ד :

בפני כבוד השופט מיכאל תמיר

תובע

בנק אוצר החייל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דותן שעיה

נגד

נתבע

שי חיימוב, עו"ד

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

פסק הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר נטענו בעל פה בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים בתיק זה במסגרת כתב התביעה אשר הוגש על ידי התובע כנגד הנתבע בגין סך של 123,990.44 ₪ נכון ליום 9/3/10.

על פי כתב התביעה פתח הנתבע ביום 17/5/05 חשבון עו"ש מס' 351528 אצל התובע (להלן "החשבון"). ביום 3/3/09 חתם הנתבע על בקשה להעמדת אשראי על חשבון מסגרת "אשראי ישיר" (להלן – "בקשה להעמדת אשראי") והבנק נעתר לה להעמיד בחשבון הלוואה בסך של 80,000 ₪ (להלן "ההלוואה"). כן נטען בכתב התביעה כי הנתבע התחייב לפרוע את סכום הקרן והריבית של ההלוואה ב- 72 שיעורים חודשיים רצופים החל מיום 4/3/09 אולם הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו, ונכון ליום 13/1/10 יתרת הפיגורים בהלוואה עמדה ע"ס 5,627 ₪, כאשר היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה עמדה ע"ס 77,867.84 ₪.

עוד עולה מכתב התביעה, כי יתרת החוב בחשבון העו"ש עמדה ע"ס של 42,981.35 ₪ נכון ליום 13.1.10 וע"ס של 44,667.34 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

על פי תנאי הבקשה הוסכם, כי בהעדר עמידה בתשלום מבין התשלומים יהא התובע רשאי לחייבו בריבית פיגורים בהלוואות, או בריבית בשיעור המרבי בגין חריגה המוטל על ידי התובע בחשבונות חוזרים דביטוריים או בחשבונות עו"ש או בריבית בשיעור המרבי בגין חריגה המוטל על ידי הבנק בחשבון אליו הועבר סכום החיוב לפי הגבוה מביניהם. כן נטען, כי יתרת החוב בחשבון נכון ליום הגשת התביעה עומדת ע"ס 125,148.02 ₪ תוך פירוט יתרת ההלוואה ויתרת החוב בחשבון בצירוף ריבית כנ"ל אשר מחושבת לפי 17.25% ריבית שנתית מירבית.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן הנתמכת בתצהיר, אם כי הוגשה תביעה בסדר דין רגיל. במסגרת החלטה מיום 6/9/10 נקבע במהלך קדם משפט, כי יש לראות את הבר"ל ואת התצהיר ככתב ההגנה בתיק.

בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי התובע הוא זה אשר חייב לנתבע כספים וזאת בעקבות הפרת חוזי ההלוואה וחוזי הקצאת האשראי שנחתמו בינו ובין התובע. בהקשר זה נטען, כי התובע שבר תוכנית חיסכון של מאות אלפי ₪, כשהתובע מזכה אותו שלא כדין בסכום נמוך בהרבה מסכום הקרן, הריבית וההצמדה שנצברו בחשבון הפיקדון – חיסכון שעל שמו. הנתבע טען, כי למעשה עת נפרעה תוכנית החיסכון במהלך חודש ספטמבר 2009, תוכנית אשר שנפתחה על ידו ביום 21/5/06, התוכנית הגיעה לסך של 243,680 כעולה מאישור התובע. לצידה של תוכנית החיסכון עמדה לטובת הנתבע, לטענתו, מסגרת אשראי בגובה 33,800 ₪ ומכאן יוצא, כי לו יתרת זכות אל מול התובע בגובה עשרות אלפי שקלים. עוד נטען, כי אף לדרישת התובע שולמו 4,000 ₪ ישירות לחשבון ביום 8/11/09 ועל כן לא היה מקום לתבוע את פירעון מלוא סכום ההלוואה בחודש ינואר 2010 כאשר התובע עוד מפחית את מסגרת האשראי מ- 33,800 ₪ ל- 1,000 ₪ בלבד ומכאן מזכה את הנתבע בחשבון בסך של 218,563 ₪ במקום 243,678 ₪ שעמדו לזכותו בחשבון כנ"ל.

הנתבע הוסיף וטען, כי משהפקיד 200,000 ₪ לתוכנית החיסכון וזאת בהמשך להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 17/5/05 על פי סע' 4.8.1 שבו הנתבע היה רשאי למשוך את מלוא סכום הרווחים בגובה 43,000 ₪ אשר נצברו עד אותו רגע. בהקשר זה נטען, כי התובע לא היה רשאי לבטל את מסגרת האשראי, כפי שעשה בעת שהוא דרש משיכת הרווחים בחשבון החיסכון כנ"ל.

הגב' עדי מלובני והגב' נורית שמואל הגישו תצהירים בתמיכה לתביעה מטעם התובע, ואילו הנתבע לא הגיש לתיק תצהירים כלשהם מטעמו.

הגב' עדי מלובני הגישה תצהיר אודות ההלוואה שהנתבע נטל בגובה 200,000 ₪. בתצהיר הוצהר כי בחודש מאי 2006 ביקש הנתבע והתובע נעתר להעמיד בחשבון הלוואה בסך של 200,000 ₪ נושאת ריבית כאשר הנתבע התחייב לפרוע את סכום הקרן והריבית של ההלוואה ב- 120 שיעורים חודשיים, שווים ורצופים. להבטחת מילויי התחייבויותיו ופירעון חובותיו לתובע בחשבון, שיעבד הנתבע לטובת התובע בשעבוד ספציפי מדרגה ראשונה, תוכנית חיסכון "צמרת חדשה ל-10 שנים", שפתח והפקיד הנתבע סך של 200,000 ₪ קרן, תוכנית שנפתחה ביום 21/5/2006 כשתאריך הסיום 22/5/16.

כמו כן, במסגרת תצהירה נערך חישוב מפורט לעניין סכום קרן החיסכון בצירוף ריבית והפרשי הצמדה (להלן "הרווחים") שהצטברו לזכותו של הנתבע משוערכים לתום תקופת החיסכון בניכוי 50% מהרווחים הנובעים מעצם שבירת תוכנית החיסכון טרם מועדה וכן ניכוי מס במקור בשיעור 15% כנדרש בחוק וכפי העולה מתנאי תוכנית החיסכון.

הגב' נורית שמואלי הגישה אף היא תצהיר אודות ההלוואה בסך 80,000 ₪ שנטל הנתבע ביום 4.3.09, כשהיא נושאת ריבית אותה התחייב הנתבע לפרוע במשך 72 תשלומים חודשיים רצופים. כמו כן, הגב' שמואלי הצהירה בדבר מסגרת האשראי בסך 33,800 ₪ אשר הועמדה לטובתו במסגרת חשבון העו"ש כנגד התחייבות מצד הנתבע להפקיד משכורות בחשבון, וכן אודות תוכנית החיסכון שפתח הנתבע בחודש מאי 2006 בסך 200,000 ₪. תצהיר זה נתמך במכתבי דרישה שהוציא התובע לנתבע לסילוק פיגורים ויתרות חוב, צילום תוכנית תנאי החיסכון והבקשה להעמדת אשראי למשיכה, וכן חישוב גובה החוב נכון ליום 25.3.10.

הנתבע חקר את עדי התובע במסגרת חקירה נגדית על תצהיריהן ובתום הדיון סכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה תוך שכל צד חוזר, בין השאר, על מכלול טענותיהם כפי שצוין בכתבי הטענות בתיק.

ב"כ התובע הוסיף וטען במסגרת סיכומיו, כי התובע הוכיח את סכום החוב כאשר הנתבע מעולם לא כפר בעצם חבויותיו כלפי התובע. כן נטען, כי אין כל גרסה מטעם הנתבע אשר לא הגיש תצהיר כלשהו לתיק יחד עם ראיות נוספות מטעמו. ב"כ התובע התייחס לשתי הלוואות שונות אשר נלקחו על ידי הנתבע, הלוואה אחת ע"ס 200,000 ₪ במהלך שנת 2006, כאשר תוכנית חיסכון בגובה 200,000 ₪ שועבדה להבטחת החזר הלוואה זו וכן הלוואה נוספת ע"ס 80,000 ₪ במהלך חודש מרץ 2009, הלוואה אשר נלקחה כהלוואת אקספרס ללא בטחונות.

עוד נטען, כי החל מיום 1/4/09 חדל הנתבע מלהפקיד את משכורתו לחשבון הבנק וביום 28/7/09 נשלח מכתב התראה ובו צוין כי בהעדר העברת המשכורת תקטן מסגרת האשראי בחשבון לסך של 1,000 ₪ בלבד. בהקשר זה נטען כי הנתבע לא הגיב למכתב ולעומת זאת חרג ממסגרת האשראי עת הועמדה ע"ס 1,000 ₪ ביום 18/8/09 ואף חרג ממסגרת האשראי קודם לכן. בהעדר עמידה בתשלומים במסגרת ההלוואה השנייה הועמדה תוכנית החיסכון במלואה ביום 8/9/09 כאשר, בין היתר, נוכה מס הכנסה בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה. באשר לתוכנית החיסכון נטען, כי הנתבע התייחס רק לרישא סעיף 4.8.1 הקובע, כי עליו להודיע 30 יום מראש לפני שיפרע את התוכנית, אך התעלם מהמשך אותו סעיף, ולפיו הבנק רשאי לקבוע מעת לעת את הסכום המזערי להוצאה מהתוכנית ואת הסכום המזערי שיישאר בתוכנית לאחר ביצוע המשיכה החלקית, וכן לא ניתנה כל התייחסות מצדו לתנאים הספציפיים של תוכנית החיסכון, אשר צורפו לתצהיר התובע. מכאן שבהעדר פירעון ההלוואה תוכנית החיסכון נפרעה בעת שנפרעה כדין. כן נטען כי גם לאחר העמדת הלוואת הגישור לפירעון נשלח ביום 19/10/09 מכתב נוסף להעמיד לפירעון מיידי הלוואת האקספרס הנ"ל כאשר החשבון עדיין נותר ביתרת חוב. בהתייחס לתשלום שבוצע על סך 4,000 ₪ נטען, כי היה על הנתבע להגיע לסניף הבנק על מנת לחתום על הסדר חוב בפריסה אולם הנתבע לא מצא לנכון להגיע לסניף הבנק על מנת לעשות כן.

הנתבע טען בסיכומיו, כי המצהירות מטעם התובע לא הביאו מסמך כלשהו עליו חתום הנתבע. בהקשר זה נטען, כי הנתבע הוא זה שהביא מסמכים עליהם כתוב "אוצר החייל" וכי שתי העדות מטעם התובע לא יכלו להסביר למה היה ניכוי בסך יותר מ- 21,000 ₪. הנתבע התייחס בסיכומיו לשלושת הסכומים אשר הופיעו במכתב שנשלח אליו. בהתייחס לטענה שקיים חוב לחברת האשראי בגובה סך של 19,387 ₪ נטען כי חברת האשראי תבעה אותו על סכום זה, אין אף מסמך שמעיד על הסכום הזה ולכן יש למחוק סכום זה מהתביעה. לגבי יתרת החוב בעו"ש נטען כי הייתה מסגרת אשראי בגובה 33,800 ₪ ועל כן אין כאן כל עילת תביעה, כאשר לו הייתה נפרעת תוכנית החיסכון במלואה ובמועדה, הפרשי הצמדה וריבית שנצברו בה בסך כולל של 43,000 ₪ הנ"ל היו מבטלים את יתרת החוב בחשבון העו"ש. לגבי הלוואת האקספרס נטען, כי לא מדובר בהלוואת אקספרס כי אם במסגרת אשראי בגובה 80,000 ₪ כפי שכתוב במסמכים וכל זאת כאשר יתרת החוב הייתה בגובה 76,364 ₪.

עוד נטען בסיכומי הנתבע, כי בהעדר מסמכים חתומים, לא נותר אלא לקבל את גרסת הנתבע, שכן קרוב לוודאי ניתן היה לשחזר מסמכים מהמחשב אולם ככל הנראה אותם מסמכים אינם נוחים לתובע. בהתייחס להלוואה ע"ס 200,000 ₪ נטען, כי בסעיף 4.8.1 הנ"ל שתי תוכניות שונות כאשר במקרה זה הופקדו 200,000 ₪ בפעם אחת, ועל כן החלופה השנייה היא הרלוונטית לענייננו והנתבע היה זכאי לפרוע כבר מהשנה הראשונה. עוד נטען כי מקום שבו נטען על ידי התובע כי ההלוואה נלקחה על מנת לעשות תוכנית חיסכון אזי למעשה מדובר בעבירה פלילית של התובע.

ב"כ התובע השיב לסיכומי התובע וטען כי הנתבע מעולם לא הכחיש את ההסכמים וגם הוא לא הביא אותם והציג אותם כראיות מטעמו. עוד נטען בהקשר זה, כי הוא לא הכחיש שהוא קיבל העתקים לידיו, ועל כן הוא אינו יכול להבנות מכך. בהתייחס לטענה לפיה ההלוואה ע"ס 80,000 ₪ רק מסגרת אשראי נטען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. כן מפנה ב"כ התובע בסיכומיו לסע' 20 בבר"ל שם מודה הנתבע כי אכן קיבל הלוואה בגובה 80,000 ₪. לעניין התביעה בגין החוב לחברת אשראי נטען כי סכום זה אינו כלול כלל במסגרת תביעה זו.

הנתבע השיב לדברי ב"כ התובע וטען כי מאותו מסמך אודות ה- 80,000 ₪ עולה כי הוא מציין "מסגרת אשראי".

דיון

בפתח הדברים יצוין, כי התובענה נשוא דיוננו לא הוגשה על דרך של סדר דין מקוצר, ועל כן לא היה מקום להגיש בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבע.

מכתב התביעה עולה, כי החוב שנצבר בחשבונו של הנתבע מורכב מיתרת חובה בחשבון עו"ש ויתרת חוב בלתי מסולקת של הלוואה כמפורט בסעיף 7 בכתב התביעה, חוב כולל בסך של 125,148.02 ₪ אשר מורכב מיתרת חוב בלתי מסולק מהלוואה ע"ס 77,867.84 ₪ נכון ליום 13.1.10 ויתרת חוב בחשבון העו"ש בסך של 42,981.35 ₪, שניהם כמפורט בנספח 2 לכתב התביעה.

התובעת צירפה לתביעה שהוגשה מטעמה וכן לתצהיריה תדפיסי בנק להוכחת חובותיו של הנתבע, ובין היתר, מסמך שכותרתו "שיערוך ריכוז יתרות", נספח 2 לכתב התביעה, אשר מרכז את יתרות החוב הנ"ל ונושא חותמת מטעם עובדת הבנק המצהירה, כי היא מאשרת כי אותו מסמך הינו דף החשבון האחרון בחשבון הבנק של הנתבע והינו בגדר "רשומה מוסדית", בהיותו עומד בתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

בפסיקה נקבע, כי ניתן לראות תדפיסים ממוחשבים אלה כ"ספרי הבנק", כי הגיונם של דברים מחייב לראות בתדפיסים אלה העתקים של רישומים בספר בנקאי, במובן פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים]).

מעבר לכך - הוא החשוב לענייננו - נקבע, כי הצגת מסמכים ותדפיסי חוב ע"י הבנק, די בהם כדי להפוך את נטלי ההוכחה ולהעבירם אל כתפי הנתבע, וכך נקבע בע"א (י-ם) 3145/09 אלי שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים] בסעיף 11 לפסה"ד:

"די כי הזוכה (הבנק – מ.ת.) יצרף את דפי החשבון שלכאורה מקימים את החוב שעל בסיסו מוגשת הבקשה על מנת להקים ראייה לכאורית לטענתו, ואין הוא צריך להוכיח "מבראשית" את גובה החוב. עם זאת ברי, כי אין מדובר בראייה חלוטה, ומשהוגשה מועבר הנטל לפתחו של החייב להוכיח הטענה כי דפי החשבון אינם מדויקים, או שהם חסרים וכיוצא באלה. "

עולה, אפוא, כי עצם הצגת מסמכים בנקאיים, לרבות תדפיסי בנק ושיערוך ריכוז יתרות הנ"ל, המעידים על חובות שצבר הנתבע הן בחשבון העו"ש שלו והן בפיגורים שצבר בהחזרי ההלוואה שנטל, ואשר יש לקבוע כי מדובר ברשומות מוסדיות, יש בכך כדי להעביר את נטל הראיה אל כתפי הנתבע. אל מול זאת, הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ועל כן השאלה היא האם הנתבע הצליח להעביר את נטל ההוכחה והשכנוע לידי התובע.

הנתבע לא הגיש מטעמו תצהיר אלא צורפו מטעמו מסמכים בלבד לכתב הגנתו. בהעדר העברת הנטל חזרה לתובע יש לקבל את התביעה במלואה. כמו כן יש מקום לקבוע, כי ככל שלא הוגשו מסמכים מהותיים אחרים מטעם הנתבע, יש לזקוף זאת לחובת הנתבע.

חרף האמור ולמעלה מן הצורך, ידון בית המשפט בטיעוני הצדדים לגופו של עניין.

עיון בבקשת רשות להתגונן כמו גם במהלך סיכומי ב"כ הנתבע בע"פ במהלך הדיון מיום 27.6.11 מעלה, כי טענותיו העיקריות של הנתבע נוגעות, הן לעצם זכאותו של התובע להעמיד לפירעון מיידי את הלוואת האקספרס שנטל מידיו, הקטנת מסגרת האשראי בחשבון העו"ש ושבירת תוכנית החיסכון טרם זמנה כאמצעי לכיסוי החובות שנצברו ע"י הנתבע, והן לגבי עצם הסכום בו זוכה חשבונו בפועל לאחר שבירת תוכנית החיסכון.

בנוסף, מועלות על ידו טענות לעניין אי הבאת מסמכים מטעם התובע כגון חוזה פתיחת חשבון עו"ש וחשבון פתיחת תוכנית חסכון, מסמך המתנה בין הפקדת משכורות כתנאי למתן מסגרת אשראי בחשבון העו"ש, כמו גם העובדה כי במהלך החקירה הנגדית לא הצליחו הנחקרות ליתן הסבר אודות הסכומים שנוכו בעת שבירת תוכנית החיסכון.

למען הסר ספק יובהר זה עתה, כי הן מהתצהיר הנלווה לבקשת הרשות להתגונן, הן מחקירתו והן מסיכומי הנתבע ניתן ללמוד, כי הנתבע אינו מכחיש כלל ועיקר את עצם נטילת ההלוואות על ידו, כמו גם את עצם קיומם של הסכמים שנחתמו בינו לבין התובע, כל שכן תקפותם. טענותיו בהקשר זה מתמצות בעובדה, כי התובע לא צירף את ההסכמים, וכי הפר לשיטתו את שנקבע בין הצדדים במסגרת ההסכמים שנחתמו ביניהם לעניין תנאי הפירעון, שכן תבע ממנו לשלם סכומים טרם הגיע מועד פירעונם.

כך למשל, בסעיף 2 לתצהיר הנלווה לבקשת רשות להתגונן (להלן :"התצהיר") מצהיר הנתבע, כי:

"הבנק הוא זה שנשאר חייב לי כספים בעקבות הפרת חוזי ההלוואה וחוזי הקצאת האשראי שחתם הבנק איתי..." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

בסעיף 9 לתצהיר מצהיר הנתבע, כי:

"...הסכם האשראי הקובע והיחיד התקף עם הבנק, הוא החוזה שנערך עם פתיחת חשבוני בבנק בחודש מאי 2005 (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

בסעיף 24 לתצהיר מצהיר הנתבע, כי:

"היות ומדובר בהפרת חוזי ההלוואה והאשראי מצד הבנק..." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

בסעיף 26 לתצהיר מצהיר הנתבע:

"הבנק לא צירף לכתב התובענה את חוזי פתיחת חשבון העובר ושב ואת חשבון פתיחת תוכנית החסכון מתאריך 17.5.2005 או מתאריך 21.5.2006 בהתאמה, שהם החוזים המרכזיים שנחתמו בין הצדדים לתקופה ל כ-10 שנים." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

בנוסף, בסעיף 28 לתצהיר מצהיר הנתבע:

"החוזים המחייבים בין הבנק לביני נחתמו בשים (צ.ל. – בשנים) 2005 ו-2006 והם שהיו הבסיס להסכמי ביניים למתן אשראי בחשבון העובר ושב ובחשבון הלוואות לתקופות שלפחות מ- 10 שנים." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

מכל האמור עולה מסקנה אחת ויחידה, ולפיה הנתבע מודה, מודע ומכיר בתקפותם של ההסכמים השונים שנחתמו בינו ובין התובע, ובכללם: חוזה פתיחת חשבון עו"ש, הסכם הלוואה והסכם פתיחת תוכנית חסכון.

יתרה מזאת, הנתבע אף מודה, כי נטל שתי הלוואות מידי התובע: האחת – ע"ס 80,000 ₪ והשנייה – ע"ס 200,000 ₪, וממילא כי היה עליו להחזירן, וזאת ביותר מהזדמנות אחת.

כך בסעיף 6 לתצהיר מצהיר הנתבע:

"ההלוואה שנלקחה על פי סעיף 4 לכתב התביעה בתאריך 3.3.09 על סך 80,000 ₪, היא הסכם הלוואה לתקופה של 6 שנים או 72 חודשים, סכום החזר של כ- 1,000 ₪ לחודש." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

סעיף 17 לתצהיר מצהיר הנתבע, כי:

"...ולא הייתה כל עילה לבנק לחייב אותי בפירעון מיידי של ההלוואה בסך 80,000 ₪ שהייתי זכאי לפרוע ב- 72 תשלומים בסכומים של כ- 1,200 ₪ לחודש..." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

סעיף 19 לתצהיר מצהיר הנתבע:

"כנגד הפקדת 200,000 ₪ בתאריך 21.5.06 העניק לי הבנק הלוואה בסך 200,000 ₪ לתקופה של 10 שנים, שעבורה הייתי צריך לשלם ריבית בלבד שנעה בסכומים שבין 1,800 ₪ לחודש ועד 1,200 ₪ לחודש לפי שיעורי הפריים שקבע בנק ישראל." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

סעיף 23 לתצהיר מצהיר הנתבע, כי:

"היות והייתי ביתרת זכות, לו זוכיתי כדין במלוא סכום החיסכון, לא הייתה רשות לבנק לחייב אותי לשלם את מלוא סכום ההלוואה בסך 80,000 ₪..." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

ואף במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 27.6.11 (להלן: "הדיון") במהלך חקירתו הנגדית מפנה הנתבע שאלה לנחקרת מטעם התובע, הגב' מלובני, בזו הלשון (עמ' 5, ש' 4-5) :

"ש. ההלוואה הזו מסעיף 4 בסך 200,000 ₪ ניתנה למשך 10 שנים. מדוע דרשתם פירעון מיידי בחודש ספטמבר 2009?" (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

ובהמשך הדיון, במסגרת סיכומי הנתבע בע"פ מצהיר הנתבע באופן מפורש, אשר אינו משתמע לשני פנים, כי נטל הלוואות מידי התובע, וכך (בעמ' 13, ש' 1-2):

"אני מבקש לדחות את תביעת הבנק, להחזיר את תנאי ההלוואה. נכון שלקחתי את ההלוואות, אבל לפי אותם תנאים שחתמתי עליהם, אבקש להמשיך ולפרוע אותן." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

נמצאנו למדים, כי הנתבע אינו כופר, הן בעובדה כי נטל שתי הלוואות מידי התובע והן בעובדה שנחתמו הסכמים בינו לבין התובע, והמחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה אך לעניין מועדי ותנאי פירעון ההלוואות. כל זאת כאשר בפנינו רשומה מוסדית מטעם התובע אודות חובו של הנתבע כלפי התובע, ועל כן ככל שהנתבע מעלה טענה בדבר פגיעת זכויותיו על פי הסכמי ההלוואה והבנק השונים, היה על הנתבע להמציא ראיות לרבות ההסכמים במלואם על מנת לבסס את טענותיו.

זכאות התובע להעמיד לפירעון מיידי את הלוואת האקספרס, לצמצם את מסגרת האשראי בעו"ש עד כדי ביטולו כליל וכן שבירת תוכנית החיסכון טרם זמנה.

אמנם, התובע לא צירף מסמכי פתיחת חשבון עו"ש, מסמכי תוכנית חסכון ומסמך המתנה את מתן מסגרת האשראי בחשבון העו"ש בהפקדת משכורות חודשיות, ולכאורה העדר מסמכים אלה ראוי שיפעל לחובת התובע. אולם, התובע כן צירף לתביעתו מסמכים ותדפיסי בנק אשר הינם רשומה מוסדית המעידים על גובה החוב של הנתבע, כמו כן צירף טופס בקשה להעמדת אשראי ע"ס 80,000 ₪ חתום בידי הנתבע, עדים שהגישו תצהיר ואף נחקרו על תצהיריהן, ועדותן נמצאה מהימנה בפני בית המשפט, בעוד שהנתבע לא המציא כל מסמך אחר מטעמו, זולת תדפיסים וחוזה לפתיחת חשבון של התובע אשר צורפו לכתב ההגנה בלבד. הרי שגם אם בית המשפט היה קובע, כי היה על התובע להמציא מסמכי הלוואה ופתיחת חשבון, די בראיות שהוצגו לפנינו על מנת לקבוע, כי התובע עמד בנטל זה. ככל שלנתבע יש השגות בנוגע לגובה החוב, הרי שנטל הראיה עובר אליו, וככל שלא הציג כל מסמך נגדי או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענותיו, ואף לא הגיש תצהיר מטעמו אודות שיעור החוב הנטען, הרי שאין לבית המשפט אלא לקבוע כי הנתבע לא הרים נטל זה ודין התביעה להתקבל במלואה.

יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך ידון בית המשפט בטענות הצדדים לגופו של עניין.

עיון במסמכים אשר צורפו מטעם התובע הן לכתב התביעה והן לתצהירי עדות ראשית משתקפת תמונת מצב שונה מזו המוצגת ע"י הנתבע, ולפיה רשאי התובע לבטל את מסגרת האשראי ולהעמיד לפירעון מיידי את מלוא יתרת ההלוואה בעת קיומם של פיגורים בהחזריה, אשר לא זו בלבד שלא סולקו אלא אף הלכו ותפחו בחלוף הזמן, וזאת חרף התראות חוזרות ונשנות מצד התובע.

כך למשל, מסמך שכותרתו: "בקשה להעמדת אשראי על חשבון מסגרת "אשראי ישיר" נוהל מס' 1385-208, אשר צורף לכתב התביעה ולתצהירה של הגב' שמואלי, קובע בסיפא דף מס' 10, כי:

" הבנק רשאי לבטל את מסגרת האשראי בכל עת לפי שיקול דעתו, ולהעמיד את האשראי שנוצל על חשבון המסגרת לפירעון מיידי." (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.).

בהקשר זה חשוב לציין, כי מדובר במסמך ספציפי אשר נערך ונחתם ע"י הנתבע עצמו ביום 3.3.09 במעמד נטילת ההלוואה בסך 80,000 ₪.
עוד טוען הנתבע, כי במסגרת ההסכמים שנחתמו עמו לא התנה התובע בין מתן מסגרת אשראי בחשבון העו"ש ובין הפקדת משכורות על ידי הנתבע. ברם, מסמך מיום 28.7.09, שנשלח לנתבע, ואשר צורף לתצהירה של הגב' שמואלי ואף צורף ע"י הנתבע בעצמו, נושא הכותרת "מסגרת האשראי בחשבונך השוטף – "מסגרת משכורת בהסכם" (להלן: "מסמך 1") מעיד כבר מעצם כותרתו על התחייבותו של הנתבע להפקיד משכורת לחשבון העו"ש כתנאי למתן מסגרת אשראי. יתרה מכך, אף מתוכנו של מסמך 1 ניתן ללמוד על התחייבות שכזו, התחייבות אשר על בסיסה ניתנה מסגרת אשראי חודשית בסך של 33,800 ₪, שכן המסמך קובע, כי היה ועד ליום 18.12.09 לא יתקבלו זיכויי משכורת בחשבונו, כי אז ייאלץ התובע להפחית את מסגרת האשראי ולהעמידו ע"ס של 1,000 ₪ וכל חריגה נוספת לאחר מועד זה אף תגרום לביטול כליל של מסגרת האשראי, וזאת ללא כל מתן הודעה נוספת. כמו כן נקבע, כי על הנתבע להקפיד על ביצוע חיובים במסגרת ובגובה יתרת הזכות בחשבון וללא חריגה ממנה, ולחדול מיצירת חיובים שיגדילו את יתרת החוב בחשבון. בנוסף, והוא הנוגע לענייננו, נכתב כי אם לא תוקצה בחשבון הנתבע מסגרת אשראי חליפית, יהיה על הנתבע לפרוע עד ולא יאוחר מיום 18.12.09 את מלוא יתרת החובה בחשבונו, כשנכון לאותו מועד (ה- 28.7.09) עמדה יתרת החוב ע"ס של 36,976.32 ₪. עדי התובעת אשר נחקרו על תצהיריהן העידו, כי הנתבע לא פנה אל התובעת לאחר קבלת המכתב ולא כפר באמור בו. יצוין, כי עדותן בהקשר זה לא נסתרה והיא נמצאה מהימנה בעיני בית המשפט.

יתרה מזאת, בפסיקה נקבע, כי בנק רשאי במקרים מסוימים לבטל את מסגרת האשראי שניתן ללקוח, ועל כן אף לשיטתו של הנתבע, כי מתן מסגרת האשראי בחשבונו לא הותנה בהפקדת משכורות, הרי שעצם העובדה כי חל שינוי לרעה במצב החשבון, וחדל הוא להעביר לשם משכורות, ועל כך אין חולק, מקימה לתובעת זכאות לצמצם ואף לבטל לחלוטין את מסגרת האשראי.

ראה לעניין זה ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם במאגרים המשפטיים] עלתה בין היתר השאלה, מהם המקרים בהם רשאי הבנק, חרף קיומו של חוזה למסגרת אשראי, לבטל את מתן האשראי או לשנותו. בעוד שבית משפט קמא מצא, כי האיזון הנדרש מחייב את הגבלת זכות הביטול "למקרים שבהם חל שינוי מהותי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח, או בהתקיים נסיבות אחרות שלא היו ידועות לבנק בעת מתן הסכמתו למסגרת האשראי אשר מסכנות באופן ממשי את יכולת הגביה של הבנק", הרי שפסה"ד שבערעור הרחיב את קשת המקרים בהם בנק יהא זכאי לצמצם או לבטל מסגרת אשראי וקבע, כי תוספת הדרישה כי על השינוי לרעה להיות "מהותי" אינה מתבקשת מתוך אותו אינטרס לגיטימי של הבנק.

נמצאנו למדים, כי אף לשיטתו של הנתבע, לפיה לא הותנה מסגרת האשראי בהפקדת משכורות לחשבון, הרי שעל פי הפסיקה לבנק זכאות לצמצם ואף לבטל את מסגרת האשראי ללקוח בנסיבות שצוינו לעיל, ודי להוכיח שחל שינוי במצבו של הנתבע כדי להקים זכאות לבנק, והרי שבמקרה שלפנינו, אכן חל שינוי לרעה במצבו של חשבון הנתבע, בכך שהפסיק להפקיד את משכורתו לחשבון, חשבון העו"ש שלו היה ביתרת חובה שרק הלכה ותפחה, והנתבע המשיך לצבור פיגורים בהחזרי ההלוואה.

זאת ועוד, לתצהיר עדות ראשית מטעם הגב' שמואלי צורפו העתקי מכתבי התראה, אשר נשלחו לנתבע, בדבר אי עמידתו בהתחייבויותיו כלפי התובע, הן לעניין חיובים בחשבון אשר אינם מכובדים נוכח אי הפקדת משכורות והפסקת האשראי, והן לעניין חובות שנצברו וממשיכים להיצבר בחשבונו.

כך עולה גם ממכתב אשר נשלח לנתבע נושא כותרת: "פירוט פיגור בהלוואותיך בשקלים בחשבון 0351528 -361 נכון ליום 30/11/09", שצורף כנספח 6 לתצהירה של הגב' שמואלי, המפרט את סך יתרת הפיגור סכום יתרת ההלוואה לסילוק, וכן ממכתב דרישה מיום 16.9.09, שצורף כנספח 4 לכתב התביעה, שנשלח לנתבע וממנו עולה, כי יתרתו הבלתי מסולקת של האשראים והלוואות בחשבונו של הנתבע עמד ע"ס של כולל של 299,349 ₪ נכון לאותו מועד. עוד ניתן ללמוד על קיומו של החוב ממכתב התראה שנשלח לידי הנתבע ביום 19.10.09, נספח 4 לכתב התביעה, המפרט את כלל חובותיו של הנתבע הן מיתרת הלוואה ומיתרת חוב בעו"ש, והדורש ממנו לפעול לסילוק מלוא החוב הנקוב בו בסך של 123,805.6 ₪ בתוך 10 ימים. לשם השלמת התמונה יצוין גם המסמך מיום 16.9.09, אשר צורף כנספח 3 לתצהירה של הגב' מלובני, שכותרתו: "דרישה לתשלום חוב – נספח" ממנו עולה דרישת תשלום בסך כולל של 299,349 ₪ בגין הלוואות, עסקאות דחויות וקרדיט.

כפי שניתן להיווכח, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע היה מודע לחובותיו, מודה בנטילת ההלוואות מידי התובע ובסכומים הנקובים בהם. בצדו השני של המטבע, הנתבע לא הציג מנגד כל מסמך מטעמו המוכיח, כי פנה אל התובע וכפר בעצם קיומם של החובות הנטענים במכתבי הדרישה ו/או לעניין הסכומים הנקובים בהם, או כי הלין בפני התובע לעניין התחייבותו להעביר משכורת כתנאי להמשך מתן מסגרת האשראי בחשבונו, כמו גם העובדה כי לא הביא עדים לאימות גרסתו, בעוד התובע תמך טענותיו בתצהירים מטעם שני גורמים מוסמכים, שאף נחקרו על תצהיריהם, ובית המשפט מוצא את עדותם מהימנה בעיניו, הרי שיש לזקוף כל זאת לחובת הנתבע.

יתרה מכך, תדפיסי הבנק בהם נאחז הנתבע לביסוס טענותיו ואשר צורפו לכתב טענותיו מציגות תמונה שונה מזו המוצגת על ידו, ולפיה מתעלם הוא לחלוטין מקיומם של חובות ופיגורים הן בחשבון העו"ש והן בהחזר ההלוואה ומתייחס בצורה הנוחה לו ובאופן סלקטיבי לנתונים המספריים המוצגים בהם.

לאור כל האמור, וכנקבע לעיל, במאזן הראיות כף המאזניים מוטה לטובתו של התובע, וכי לא יוכל הנתבע להיבנות מעצם אי הצגת מסמכי ההלוואה ופתיחת חשבון העו"ש ע"י התובע ולהשליך על כך יהבו, מקום בו התובע הגיש תדפיסים ושערוך חוב אשר הינם רשומה מוסדית, צירף טופס בקשה להעמדת אשראי חתום בידי הנתבע, ומנגד לא הוגש כל מסמך אשר יש בו כדי לתמוך בטענותיו, ואף אסופת המסמכים הבודדים שכן הוגשו מטעמו אינם מאמתים את גרסתו.

שבירת תוכנית החיסכון והסכומים שהועברו מכוחה טענתו נוספת המועלית ע"י הנתבע – עניינה בעובדה, כי על התובע היה לזכותו במלוא שיעור הריבית שהוא היה זכאי לקבלה בתום תקופת החיסכון, הגם שכספי החיסכון כאמור נמשכו ע"י התובע טרם תום התקופה. כפי שעולה מחומר הראיות שבפני, ביום 8.9.09 נמשכה תוכנית החיסכון בתנאי שבירה וחשבונו של הנתבע זוכה בסך של 218,563.8 ₪, בעוד לשיטתו היה עליו להיות מזוכה בסך של 243,679.54 ₪. במצב דברים זה הוא מוסיף וטוען, כי אז חשבון העו"ש שלו נמצא ביתרת זכות ולא ביתרת חובה, ולא היה מקום מצד התובע להעמיד את הלוואת האקספרס לפירעון מיידי. לאישוש טענתו הנתבע מצרף מסמך מיום 8.9.09, אשר הועבר אליו מאת התובע נושא הכותרת: "תוכנית חסכון – משיכת החיסכון" (להלן: "מסמך 2"). ברם, די ולו בהצצה חטופה על פני המסמך כדי להיווכח כי טענתו של הנתבע, אין לה על מה להישען, שכן מסמך 2 מכיל פירוט הסכומים שהיו אמורים להצטבר בתום תקופת החיסכון (דהיינו: קרן בתוספת ריבית והפרשי הצמדה) וזאת בניכוי הפרשי הצמדה וריבית שנוכו בפועל עקב שבירת תוכנית החיסכון (המכונה במסמך 2: "ניכויים") וניכוי מס במקור מסך הרווחים ששולמו בפועל (המכונה במסמך 2: "ניכוי מס הכנסה"). עוד טוען הנתבע, כי משנשאלו שתי המצהירות שהובאו מטעם התובע לפשר הסכומים שנוכו, לא היה בידיהן כדי לספק מענה. יחד עם זאת, מעיון בהעתק תנאי תוכנית החיסכון מסוג "צמרת חדשה" ל- 10 שנים, שצורף לתצהירי עדות ראשית מטעם התובע עולה, כי התובע ניכה את הסכומים בהתאם לתנאי תוכנית החיסכון. גם בעניין זה ראוי לציין, כי התובעת לא צירפה עותק חתום של הסכם הלוואה זה, אך מנגד הנתבע לא הכחיש את עצם נטילת ההלוואה, לא צירף מסמך הלוואה חתום אחר, ואף התובעת צירפה תצהיר על כך, נחקרה בנושא ובית המשפט מצא את עדותה אמינה, וכל זאת כאשר בפני בית המשפט, כנקבע לעיל, רשומה מוסדית אודות גובה החוב עם כל המשתמע מכך.

יוזכר, כי עסקינן בתוכנית חיסכון אשר נפתחה ביום 21.5.06, ונמשכה ע"י התובע ביום 8.9.09, כלומר, הכספים נמשכו לאחר כ- 1/3 3 שנים ממועד פתיחתה, ומשכך הסעיף הרלוונטי לעניין תוכנית החיסכון הינו סעיף 2.4 הקובע, כי במשיכת כספים מתוך תוכנית החיסכון מתום שנתיים ולפני תום חמש שנים ממועד תחילת תקופת החיסכון, יקבל החוסך 50% מהפרשי ההצמדה והריבית. בנוסף קובע סעיף 2.8 באותו מסמך, כי משיכה ע"י יחיד לפני תום תקופת החיסכון תחייב בניכוי מס במקור בשיעור 15% מסך הרווחים שנצמחו, שהופקו ושנצטברו מיום פתיחת התוכנית ועד למועד המשיכה בפועל.

מתדפיס דפי חשבון שצורף כנספח 3 לתצהירה של הגב' שמואלי עולה, כי נכון ליום 6.9.09 (דהיינו, יומיים לפני משיכת תוכנית החיסכון ע"י התובע) עמד חשבונו ביתרת חובה בסך של 37,052.22 ₪, וכי אף לאחר שבירת תוכנית החיסכון ופירעון ההלוואה נותרה יתרת חובה בסך של 23,365.79 ₪ נכון ליום 15.9.09.

בנוסף, מתצהירה של הגב' עדי מלובני עולה הסבר מפורט ומנומק אודות הסכומים אותם ניכה התובע בפועל עת משך את תוכנית החיסכון, וכדלהלן: סך הריבית והפרשי הצמדה משוערכים לתום תקופת החיסכון הסתכמו לכדי סך של 43,679.54 ₪ (להלן: "הרווחים") ולאחר ניכוי 50% מהפרשי ההצמדה והריבית כמתואר לעיל נוכה סך של 21,839.77 ₪. נוסף על כך, נוכה מס במקור בשיעור של 15% מסך הרווחים, ובסה"כ 3,275.97 ₪. די בחישוב אריתמטי פשוט כדי ללמוד, שקרן החיסכון (שהינו 200,000 ₪) בתוספת מחצית סך הרווחים בניכוי מס במקור (3,275.97 ₪ - 21,839.77 ₪) מותיר יתרה בסך של 218,563.8 ₪, הוא הסכום הנקוב באותו מסמך 1, עליו מתבסס הנתבע להוכיח כביכול את טענתו, והוא הסכום בו זוכה בפועל חשבונו של הנתבע ביום 8.9.09 עת משיכת תוכנית החיסכון ע"י התובע, וזאת כפי העולה ממסמך ה' שצורף לבקשת הרשות להתגונן מטעם הנתבע.

טענה נוספת אותה מעלה הנתבע, ולפיה ס' 4.8.1 ל"כתב תיקון לבקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון" (להלן: "מסמך 3"), אשר צורף לבקשה לרשות להתגונן מטעמו קובע, כי הינו רשאי להוציא חלק מהסכומים שהצטברו לזכותו בתוכנית החל בתום שנה ממועד תחילת תקופת החיסכון. הוא מוסיף וטוען, כי משנשברה תוכנית החיסכון ע"י התובע לאחר שנה כי אז זכאי הוא לקבלת מלוא הרווחים שהצטברו בגינה. לעניין זה יצוין, כי מסמך 3 נושא תאריך מיום 17.5.05 הוא המועד בו פתח הנתבע חשבון אצל התובע ואינו מתייחס לתוכנית חיסכון ספציפית, בעוד התובע הציג העתק תנאי תוכנית חיסכון מסוגו של הנתבע, קרי: צמרת חדשה ל- 10 שנים, שאמנם אינה חתומה ע"י הנתבע, אך צורפה לתצהירי עדות ראשית מטעם התובע, העדות נחקרו על תצהיריהן ועדותן בעניין זה לא נסתרה, מה גם שמסמך 3 ניתן לנתבע בעת פתיחת חשבון העו"ש, בעוד שתוכנית החיסכון נפתחה רק כשנה לאחר מכן ביום 21.5.06. למעלה מן הצורך יוער, כי אף לשיטתו של הנתבע מסמך 3 עליו סומך הוא את ידיו, אין בו כדי לתמוך בגרסתו, שהרי סע' 4.9.2 ס"ק ב' קובע, כי החוסך רשאי למשוך את ההפקדות מן התוכנית החל בתום שנתיים ולפני תום 5 שנים ממועד תחילת תקופת החיסכון, ואולם במקרים אלה החוסך יקבל את קרן ההפקדה בלבד (ההדגשות אינן במקור – מ.ת.) ואין בו כל התייחסות לעניין הרווחים שיופקו.

עוד יצוין, כי טענתו של הנתבע, לפיה הסך של 80,000 ₪ היווה רק מסגרת אשראי אך לא שימש כהלוואה, נדחית אף היא, שהרי הנתבע שב ומדגיש לאורך התצהיר שצורף לבקשת לרשות להתגונן (ס' 6, 7, 17 ו- 23), כי המדובר בהלוואה שנלקחה, וכל ניסיון להציג זאת עתה כמסגרת אשראי, הינו ניסיון עקר אשר נטען בעלמא ולראשונה רק במעמד הסיכומים בע"פ, וברי כי משולל הוא כל בסיס.

בשולי הדברים אתייחס בקליפת אגוז לטענה אשר הועלתה ע"י התובע במסגרת הסיכומים בע"פ, הנוגעת לעצם אי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע. אמנם הנתבע לא צירף תצהיר עדות ראשית מטעמו, אולם סבורני ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, שהרי גם אם ניתן יהיה לראות בתצהיר שצורף מטעמו לבקשת רשות להתגונן כתצהיר מספק לעניין זה, כפי שהוכח לעיל אין בכך כדי להועיל להוכחת גרסתו.
מכיוון שגדר המחלוקת בין הצדדים נסובה אך לעניין תנאי פירעון ההלוואות אך לא לעצם קיומן, הרי שלאור כל האמור לעיל אין מנוס מלקבוע, כי לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל ההוכחה אשר הועבר אליו ולהוכיח את גרסתו, לפיה הפר התובע את תנאי ההסכמים עמו, עת דרש את החזר ההלוואות טרם הגיע מועד פירעונן.

אשר על כן, הנני מקבל את התביעה במלואה, וקובע כי על הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה, קרי סך של 123,990.44 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.3.10 ועד למועד התשלום בפועל, וכן מחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 14,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ב, 10 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 14


מעורבים
תובע: בנק אוצר החייל בעמ
נתבע:
שופט :
עורכי דין: