ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמוס רובין נגד אפקין ייצור והתק :

1

מדינת ישראל

בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע
עב 001658/06

בפני:

כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

- דן יחיד -

10/11/2008

בעניין:

עמוס רובין

ע"י ב"כ עוה"ד:

ספינרד אלכסנדר

התובע

נ ג ד

1 . אפקון ייצור והתקנות דרום בע"מ

2 . משה חייק

ע"י ב"כ עוה"ד:

אסתי נדל

הנתבעים

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום שעות נוספות ושעות נסיעה בהתאם להוראות הסכמים קיבוצים וכן

פיצוי בגין פיטורים שלא בתום לב ו/או בגין הפרת ההסכם הקיבוצי.

רקע עובדתי

1. הנתבעת 1, "אפקון ייצור והתקנות דרום בע"מ", הינה חברה הפועלת בענף המתכת, עוסקת בייצור לוחות חשמל, וחברה בהתאחדות התעשיינים (להלן: "הנתבעת" או "החברה"). עד לשנת 2002 כונתה הנתבעת בשם "חברת אשר פויכטוונגר דרום בע"מ".

2. הנתבע 2 מר משה חייק (להלן- "מר חייק") שימש כמנהל אצל הנתבעת.

3. בשנת 1971, נחתם בין הצדדים ליחסי העבודה בחברת אשדוד אלקרו-מכניקה בע"מ (השייכת לקבוצת אפקון), הסכם הנושא כותרת "הסכם קיבוצי מיוחד" על פיו התנהלו יחסי העבודה בחברה כיחסים קיבוציים. (בשלב זה היווה ההסכם הסדר קיבוצי בלבד - נספח ח' לכתב התביעה). מאז חתימת ההסכם נוספו לו נספחים ותוספות (כמפורט בנספח א' להסכם ההעברה, תוספות משנת 1992 ומשנת 1995 - נת/1, נת/2) ולאחר שבשנת 1995 אושרר ההסדר הקיבוצי על נספחיו, הוא נרשם ביום 15.7.97 כהסכם קיבוצי מיוחד שמספרו 9/96 (להלן-"ההסכם משנת 1995" - נת/2).

4. עד שנת 2003 היה מפעל הנתבעת ממוקם בעיר אשדוד כאשר בשנת 2003 הועבר המפעל לעיר באר שבע ואוחד עם מפעל נוסף. עם העברת המפעל לבאר שבע, נחתם ביום 13.5.03 הסכם קיבוצי מיוחד שעניינו הבטחת זכויות עובדי המפעל כתוצאה מהעברה זו. (להלן-"הסכם המעבר" - נספח א' לכתב התביעה).

5. התובע, תושב אשדוד, החל את עבודתו בחברה בשנת 1981 כפקיד במחלקת ייצור ובחודש ינואר 1987 קודם לתפקיד מנהל רכש ולוגיסטיקה, תפקיד בו כיהן עד לפיטוריו ביום 10.4.05.

התובע עבד במספר חברות בקבוצת אפקון תעשיות ובהן - חברת אפקון תעשיות, אפקון תעשיות אשדוד (1994) בע"מ וכן בנתבעת (כולן להלן – "החברות").

6. עם העברתו של התובע בחודש ינואר 1987 לתפקיד מנהל רכש ולוגיסטיקה חלו מספר שינויים בתנאי העסקתו, שעיקרם כדלקמן -

א. התובע החל לקבל רכב צמוד מהנתבעת והפסיק לקבל תשלום אחזקת רכב.

ב. התובע החל לקבל תשלום בעבור שעות נוספות גלובליות בשיעור של 20% משכר היסוד והפרשות לתנאים סוציאליים על רכיב זה. במקביל הופסק התשלום בעבור שעות נוספות וזמן נסיעה.

ג. התובע קיבל תוספת שכר לשכר היסוד.

7. בסוף שנת 2004 - תחילת שנת 2005, ערכו התובע וצוות העובדים במחלקתו דו"ח ספירת מלאי. בין התאריכים 14.2.05 ועד 22.2.05, שהה התובע בחופשה שנתית בחו"ל וחזר לעבודה ביום 23.2.05.

8. ביום 8.3.05, נדרש התובע להתייצב במשרדו של מנהל הנתבעת, מר שירטו. התובע התייצב ביום 9.3.05 שם נמסר לידיו מכתב פיטורים המודיע על סיום עבודתו לאלתר. הנתבעת טענה, כי פיטורי התובע נובעים מטענות הנוגעות לליקויים בהתנהלותו ובין היתר ליקויים בדו"ח ספירת המלאי ולאי זמינות התובע למתן הבהרות לנתבעת ורואה החשבון מטעמה שהתעוררו עקב הגשת הדו"ח.

9. ביום 3.4.06 הגיש התובע את תביעתו הנוכחית לבית הדין.

10. ביום 20.6.06 הגישו הנתבעים כתב הגנה וביום 29.6.06 הוגשה בקשה מטעם הנתבעים לדחות על הסף את התביעה נגד מר חייק. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופט סופר מיום 29.8.06, בה נקבע כי - "עילת התביעה כנגד הנתבע 2 מבוססת על העוולה של גרם הפרת חוזה- כנקוב בסעיף 102 לפקודת הנזיקין"

המחלוקת

11. המחלוקת בין הצדדים נגעה לסוגיות הבאות -

א. תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת על הצדדים.

ב. תחולת ההוראות האישיות של ההסכמים הקיבוציים המיוחדים על התובע לאור השינוי במעמדו והעברתו לתפקיד מנהל בנתבעת.

כפועל יוצא משאלה זו - זכאות התובע לתשלום בגין שעות נוספות מכוח ההסכם הקיבוצי ודמי נסיעה.

ג. פיטורי התובע - האם ניתנה לתובע זכות שימוע והאם נעשו הפיטורין בתום לב ובכפוף לשאלה שלעיל – האם נעשו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. כפועל יוצא משאלה זו - האם זכאי התובע לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין.

ד. זכאות התובע לפיצויי פיטורים מוגדלים מכח ההסכם הקיבוצי.

ה. זכאות התובע לפיצוי בגין הפסדי השתכרות.

ו. דינה של התביעה האישית נגד מר חייק.

חומר הראיות

12. בפני בית הדין העיד התובע, ואילו מטעם הנתבעת העידו מר אבי שמש מנהל מחלקת שכר של הנתבעת (להלן:"מר שמש"), מר משה חייק לשעבר מנהל המפעל באשדוד ומשנת 2000 מנכ"ל חברת אפקון אלקטרו-מכניקה בבאר שבע (להלן: "מר חייק") ומר שירטו אשר מכהן כמנהל מפעל אפקון תעשיות אשדוד משנת 2000 ומשנת 2002 מנהל את מפעל אפקון ייצור והתקנות דרום בבאר שבע (להלן: "מר שירטו").

תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת

13. הצדדים חלקו באשר לתחולת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מיום 10.7.03 (נספח ט' לתצהיר התובע) על יחסי הצדדים (להלן- "ההסכם הקיבוצי בענף המתכת").

לגרסת התובע, הסכם זה חל על הנתבעת עקב היותה חברה הפועלת בענף המתכת ועיסוקה בייצור לוחות החשמל. לגרסת הנתבעת, בהיותה חברה בהתאחדות התעשיינים ולא בהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל שהינה צד להסכם הקיבוצי בענף המתכת, אין ההסכם הקיבוצי בענף המתכת חל עליה.

14. בחינת חומר הראיות מביאה למסקנה, כי לא הוכחה טענת התובע, לפיה ההסכם הקיבוצי בענף המתכת חל על יחסי הצדדים. התובע לא הביא כל ראיה המעידה על תחולת הסכם זה על הנתבעת ולא נסתרה טענת הנתבעת לפיה, הינה חברה בהתאחדות התעשיינים ולא בהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל (סעיף 4 לתצהיר מר שמש). על כן, אין ההסכם הקיבוצי מיום 10.7.03 אשר נחתם בין התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל לבין הסתדרות העובדים, חל על הנתבעת.

ההסכמים הקיבוציים המיוחדים

א. כללי

15. אין חולק, כי על הצדדים ליחסי העבודה במפעל הנתבעת חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 1971, שאושרר בהסכם משנת 1995 ונרשם כהסכם קיבוצי בשנת 1997. כן חלות הוראות הסכם המעבר משנת 2003.

המחלוקת בין הצדדים הינה - האם כתוצאה ממעבר התובע לתפקיד מנהל מחלקת הלוגיסטיקה והשינוי בתנאי העסקתו לתנאי "עובד גלובלי" בחברה, הוא הוחרג מהוראות ההסכמים הקיבוציים המיוחדים החלים במפעל הנתבעת ומהן ההשלכות לעניין הליכי הפיטורין לרבות ייצוג על ידי ועד העובדים וזכאות התובע לתשלום שעות נוספות וזמן נסיעה.

ב. טענות הצדדים

16. התובע טוען, כי הוראות ההסכמים הקיבוציים חלות עליו, כשם שהן חלות על כל עובדי הנתבעת, שכן הוא מעולם לא חתם על חוזה עבודה אישי ותנאי עבודתו נקבעו על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים שהיו בתוקף בנתבעת, לרבות הסכם המעבר, שחל על כל עובדי המפעל שהועברו מאשדוד לבאר שבע.

עוד טוען התובע, כי במשך כל שנות עבודתו הופחתו משכרו דמי ועד וזאת באמצעות ניכוי משכרו, דבר המעיד על כך שהוא זכאי לייצוג ועד העובדים בפיטוריו. כן טוען התובע, כי בוטח בפנסיה מקיפה בקרן מבטחים מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי התקף במפעל.

17. לגרסת הנתבעת, במסגרת הסכמה ברורה עם ארגון העובדים וועד העובדים עוד בתחילת היחסים הקיבוציים בחברה (שנת 1971) הוחרגה שכבת עובדים בכירים מההסכמים הקיבוציים ותחת זאת ניתנו להם תנאים חילופיים מיטיבים בהתאם לאופי התפקידים שמלאו והם כונו בחברה "עובדים גלובליים". (עדות מר שמש עמ' 25 לפרוטוקול).

על פי הוראות ההסכמים, במקום תשלום שעות נוספות וזמן נסיעה ששולם לכל העובדים, הוסכם כי לעובדים הגלובליים יינתנו תוספת שעות נוספות גלובלית ורכב צמוד. כמו כן, הוסכם כי הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר פיטורים אינן חלות עליהן והועד אינו מייצגם בפני ההנהלה, וזאת לאור תפקידם הבכיר והאחריות הניהולית המוטלת עליהם.

הנתבעת טוענת, כי התנהגות הצדדים במשך שנים מלמדת באופן חד משמעי על האופן בו יושם ההסכם הקיבוצי ביחס לעובדים בכירים ולכן אין לפרש את ההסכם הקיבוצי לפי לשונו אלא באופן בו נהגו הצדדים ליחסי העבודה במהלך כל השנים.

לגרסת הנתבעת, התובע עבר בהסכמה למעמד של עובד בכיר בחודש ינואר 1987, בכך שהחל למלא תפקיד של מנהל לוגיסטיקה. לדבריה, עם קידומו קיבל התובע תשלום שעות נוספות גלובליות, הפרשות סוציאליות על רכיב שכר זה וכן רכב חברה צמוד שהועמד לרשותו. כן קיבל התובע העלאה משמעותית בשכרו.

18. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בהסכם משנת 1992 קיבל התובע תוספות לשכר - פרמיית תפוקה מפעלית אשר ניתנה רק למנהלים - כאשר בהסכם 1992 נקבעה זכאות העובדים לתוספות שכר בסך מצטבר של עד 9% ולתובע שולמה תוספת שכר של למעלה מ-10%. ואילו בתוספת להסכם הקיבוצי מיום 29.1.95 נקבעה זכאות העובדים לתוספת שכר בשיעור מצטבר של עד 13% ולתובע שולמה תוספת של 18%. (עדות מר שמש עמ' 28 לפרוטוקול).

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי ניכוי דמי החבר לקופת הועד אינה מועילה, שכן תשלומים אלה שימשו למתנות לוועד העובדים בחגים והם אינם מעידים על חברות בארגון עובדים או על חלות ההסכמים הקיבוציים.

ג. הכרעה

19. בענייננו, ההסכמים החלים על הנתבעת הינם הסכמים קיבוציים מיוחדים. על הסכמים מסוג זה חלה הוראת סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957, הקובעת -

"15. היקפו של הסכם קיבוצי

הסכם קיבוצי מיוחד חל על –

(1) בעלי ההסכם;

(2) המעבידים המיוצגים, לענין אותו הסכם, על ידי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם;

(3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם או שהוא מיוצג כאמור בפיסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם. (הדגשה שלי -י.א.ש.).

עיון בהוראות ההסכם משנת 1971 מלמד כי, "עובד" הינו כל עובד בשכר במפעל" ובסעיף "תחולה ותוקף ההסכם" נקבע מפורשות כי "הסכם זה הינו הסכם קיבוצי מיוחד ויחול על כל העובדים במפעל." בהסכם זה המהווה לטענת הנתבעת את הבסיס ליחסים הקיבוציים אצל הנתבעת, לא נזכר כלל המונח "עובדים גלובליים" ולא נקבעה כל הוראה הנוגעת לעובדים בכירים ואי תחולת ההסכם עליהם.

אף ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 1995 אשר אישר את ההסכם משנת 1971 אינו קובע כל הוראה מפורשת באשר ל"עובדים גלובליים" או "עובדים בכירים". נקודת המוצא הינה אם כן, כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על כל העובדים למעט אלה שהוחרגו מהן במפורש.

גם הסכם המעבר משנת 2003, אשר נחתם סמוך להעברת פעילות המפעל באשדוד לבאר שבע קבע מפורשות, כי - "כל העובדים שימשיכו העסקתם על ידי אפקון אשדוד או אפקון דרום בעתיד, יעברו לבאר שבע עם כל הזכויות והחובות הקבועים בהסכמים הקיבוציים, ההסדרים, הנהלים והנהגים שהיו בתוקף, במועד תחילת תוקפו של הסכם זה." עוד נקבע בהמשך כי - "כל שינוי בתנאי העבודה יעשה אך ורק בהסכמת העובד ונציגות העובדים." (סעיף 6.6. להסכם).

היינו, הסכם המעבר אף הוא לא קבע כל הוראה באשר לעובדים בכירים או גלובליים ואין בו כל הוראה המחריגה קבוצת עובדים כלשהם מהוראות ההסכמים הקיבוציים.

20. ההסכם היחיד בו ניתן למצוא הוראות שונות לעובדים בכירים ולעובדים אחרים הינו ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 1.11.92 בו נקבעה אבחנה בין שיטת תשלום פרמיית התפוקה האישית אשר הוחלה על העובדים ולא על ההנהלה ומנהלי היחידות לבין פרמיית התפוקה המפעלית, אשר הוחלה בדרך כלל על עובדים בכירים.

וזה לשון ההסכם -

"החל בחודש ינואר 1990 בוטלה פרמיית התפוקה (למעט קבוצה קטנה של עובדים הזכאים לשעות נוספות גלובליות) והיא הוחלפה בפרמיית תפוקה אישית. זכאים לה העובדים למעט הנהלה ומנהלי יחידות. "

בהמשך קובע ההסכם, שיטת פרמיה תפוקה מפעלית, אשר תשולם למי "שנקבע ע"י מנהל היחידה. בד"כ עובדים בכירים." עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה כי שולמו לו הן פרמיית תפוקה אישית הן פרמיית תפוקה מפעלית.

21. הנתבעת עצמה הודתה בכך שהוראות ההסכמים הקיבוציים כלשונן אינן מחריגות מתחולתן את העובדים הבכירים, וכך העיד מר שמש -

"ש. אבל תסכים איתי שההסכם המעבר לשונו לא מחריגים את העובדים הבכירים מתחולתו?

ת. ההחרגה נעשתה כבר בשנת 71. בפועל היתה קבוצה בדרג ניהולי בכיר שקיבל מרכיב שעות נוספות גלובאליות ולא שעות נוספות בפועל ולא זמן נסיעה. ועד העובדים ידע על כך ולא התנגד." (עמ' 24 לפרוטוקול).

מכאן, לעמדת הנתבע כפי שהובעה על ידי מר שמש, יש לבחון את מעמדו של התובע על פי המקובל בהוראות הסכם 1971, המונה קבוצת עובדים נפרדת.

יודגש, כי לא היתה מחלוקת של ממש באשר למעמדו הבכיר של התובע. אף כי התובע טען כי לא היה עובד בדרג הנהלה הרי שמהראיות עולה, כי התובע שימש בתפקיד אחראי כממונה על הרכש והלוגיסטיקה, בתפקידו הוא היה ממונה על כ- 10 עובדים ומהתנהלותו ניתן היה ללמוד כי הוא ניהל את סדר יומו וקבע את סדרי העדיפות בעבודתו. מכאן, כמו גם מהעובדה שהתובע קיבל תשלומים אשר אין מחלוקת כי שולמו לעובדים בכירים בלבד (כגון פרמיית תפוקה מפעלית ואישית, רכב צמוד ועוד), לא יכולה להיות מחלוקת באשר להיותו במעמד של "עובד בכיר".

22. על פי ההלכה הפסוקה, מונחה בית הדין על פי הכלל לפיו אין להתערב בתוכנו של ההסכם הקיבוצי, בהיותו מקור של משפט אוטונומי בתחום העבודה המעניק זכויות וחובות לצדדים בהסכם על פי מערכת איזונים שנקבעה ביניהם על פי שיקוליהם (עע 300031/98 תעשיה אוירית לישראל - יהודה מורג, פד"ע לה 289).

ככלל כבר פסק בית הדין הארצי בסוגיה זו בפרשת "מוריה" כי יש לראות הוראות ההסכם הקיבוצי כחלות על כל העובדים במפעל אלא אם נקבע בהסכם במפורש אחרת (דב"ע נז/4-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - מוריה תל אביב בע"מ (ניתן ביום 26.12.96).

עוד הדגיש בית הדין הארצי (כב' הנשיא אדלר) את חשיבותה של הזכות לחסות תחת הגנת ארגון העובדים וההמלצה שלא למנוע באופן קטגורי מעובדים בכירים זכות זו. וכדבריו בפרשת עדרבי -

"לפי ההלכה הנוהגת במקומותינו, אין זה ראוי להותיר קבוצה גדולה של מנהלים מבלי הזכות לחסות תחת הגנת ארגון העובדים או למנוע מהם את הזכויות הנובעות מן הסטטוס של "עובד"." (ע"ע 248/07 תמי עדרבי- ההסתדרות הכללית לישראל ניתן ביום 25.11.07 - סעיף 10 לפסק הדין).

ובהמשך הדברים-

"זכויות מכח חקיקת המגן הינן בבחינת יסוד מכונן ביחסי עבודה, ויש להקפיד בשמירתן ובהרחבת תחולתן על כלל ציבור העובדים. כך אף חירות ההתארגנות." (שם, בסעיף 19 לפסק הדין).

23. בנסיבות אלה בהן, הן הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1971 והן הוראות הסכם המעבר משנת 2003 קובעות באופן מפורש כי יחולו על כלל העובדים ללא כל חריג ואין בהן כל הוראה המתייחסת לעובדים גלובליים וההוראה היחידה הקובעת אבחנה בין כלל העובדים לבין העובדים הבכירים נוגעת אך ורק לשיטת תשלום פרמיות ואף בה אין כל הגדרה לעובדים הגלובליים בחברה - הרי הנחת היסוד הקובעת, כי הוראות ההסכמים חלות על כל העובדים, לרבות העובדים הגלובליים או הבכירים - בעינה עומדת. על הנתבעת הטוענת להחרגת קבוצת עובדים גלובליים מתחולת ההסכם על פי נוהג שהיה חל בחברה, מוטל נטל ההוכחה.

24. הנתבעת לא הביאה כל עדות או מסמך של ועד עובדים או ארגון עובדים או חבר הנהלה אשר כיהנו אצל הנתבעת בשנת 1971 והיו שותפים לניסוח ההסכמים הקיבוציים באשר להסכמה הנטענת על ידה להחריג מתחולת ההסכם את העובדים הגלובליים. מר שמש העיד במפורש, כי לא היה שותף לניסוח ההסכמים ועל כן עדותו אין בה כדי לשפוך אור על אומד דעתם של הצדדים עובר לחתימת ההסכם הקיבוצי (עמ' 25 לפרוטוקול).

שלא למותר לציין, כי מר שמש התקשה להצביע על הקריטריונים לפיהם סיווגה הנתבעת את מנהלי המחלקות הנחשבים כ"עובדים גלובליים" בחברה והודה בכך שהיו מנהלי מחלקות אשר לא נחשבו כ"עובדים גלובליים" כאשר לטענתו הנתבעת הבחינה בין מנהל מחלקה שהיא ביצועית לבין מנהל מחלקה אשר אמון על החלטות כספיות בחברה (עמ' 26-28 לפרוטוקול). גם לאבחנה זו לא נמצאה כל מקור משפטי מחייב והיא אף לא תאמה את המצב העובדתי בפועל כפי שעלה מעדותו (עמ' 27 לפרוטוקול - בהתייחס למנהל המסגריה מר סופורו ומנהל החשמליה מר וענונו, שתיהן מוגדרות כמחלקות ביצועיות אך רק אחד מהמנהלים הוגדר כעובד בכיר).

25. אולם, למרות העובדה שהצדדים על פניו כפופים להוראות ההסכמים הקיבוציים, אין להתעלם מהוראות סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957 המורות כי -

"הוראה בחוזה עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם קיבוצי החל על בעלי החוזה - ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה; היה השינוי לטובת העובד, עדיפה ההוראה בחוזה העבודה אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש אותו שינוי."

מכאן, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח, כי התנאים שניתנו לתובע הטיבו עימו ולפיכך, יש לראותם כעדיפים וגוברים על הוראות ההסכם הקיבוצי.

בעניין זה יש להבחין בין התשלומים הנתבעים על ידי התובע לבין טענותיו הנוגעות לזכות ההיוועצות עם ועד העובדים במסגרת הליכי הפיטורים. בעוד שלגבי התשלומים קיבל התובע תשלומים אחרים וכל שנדרש הוא, לבחון האם היטיב ההסדר עימו, אם לאו, הרי בנוגע לחובת ההיוועצות עם ועד העובדים, מהאמור בעניין "עדרבי" ובעניין "מוריה" הקובעים כי אין למנוע מעובד בכיר את החברות בארגון וממילא את הגנתו אלא מקום בו הוצא העובד הבכיר מגדר הגנת ההסכם הקיבוצי במפורש, עולה, כי משלא נקבע במפורש שהליכי הפיטורים הקבועים בהסכם הקיבוצי לא יחולו על העובדים הבכירים, הרי שזכאים הם להגנת הארגון בעניין זה.


תשלום שעות נוספות ושעות נסיעה

26. תביעתו של התובע לתשלום שעות נוספות נובעת לטענתו מהוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים ולא מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 (סעיף 40 -42 לסיכומי התובע).

27. להלן ההוראות הרלוונטיות בהסכמים המיוחדים ואשר לגבי תחולתן חלוקים הצדדים -

א. באשר לשעות נוספות - נקבע בהסכם הקיבוצי המיוחד משנת 1971 בזו הלשון -

"כל עובד יעבוד שעות נוספות לכשיידרש על ידי הנהלת המפעל ובהתאם לחוק.

התמורה תהיה כדלקמן: עבור שעתיים הראשונות 125% עבור כל שעה נוספת מעל שעתיים הראשונות עד שעה 22.00 150%.

שעות נוספות שבהם יועסקו לאחר השעה 22.00 בלילה ישולמו לפי 175%." (פרק שני סעיף ג להסכם הקיבוצי).

ג. באשר ל"זמן נסיעה" - נקבעה הוראה בהסכם המעבר מיום 13.5.03, המורה כי -

"כל העובדים הממשיכים יקבלו תשלום ברוטו בגין זמן נסיעות בשיעור של 1.25 שעה לכל יום עבודה בפועל, תשלום זה ישולם לכל עובד החל מיום תחילת עבודתו בפועל במפעל בבאר – שבע. שווי זמן נסיעות יקבע בהתאם לשכר השעתי של כל עובד. "

28. משנקבע כי הוראות ההסכמים הקיבוציים ככלל חלות על התובע, יש להדרש לטענתה החלופית של הנתבעת לפיה, התובע הסכים להסדר בדבר תשלום שעות נוספות גלובליות ואי תשלום שעות נוספות וזמן נסיעות בהתאם להסכמים הקיבוציים. לדבריה, משכך, מנוע הוא מהגשת תביעה בעניין זה.

לטענת הנתבעת, בין הצדדים ליחסי העבודה הוסכם, כי העובדים הגלובליים ובכלל זה התובע, יהיו זכאים לתנאים חלופיים בכל הנוגע לשעות נוספות וזמן נסיעה ועם קידומו של התובע לתפקיד מנהל בחודש ינואר 1987, קיבל התובע בין היתר תשלום בגין שעות נוספות גלובליות והפרשות סוציאליות על רכיב שכר זה.

לגרסת הנתבעת, האבחנה בין העובדים הגלובליים לבין יתר העובדים באשר לתשלום שעות נוספות וזמן נסיעה היתה נהוגה בחברה במשך שנים רבות ונציגות העובדים מעולם לא מחתה על כך, דבר המלמד על קיומו של הסדר קיבוצי תקף באשר לנושא זה.

29. התובע טען מנגד, כי לא הוחתם על הסכם אישי כלשהו המציין ויתור על זכויות אלה. עוד נטען על ידו, כי העברתו לתפקיד מנהל בשנת 1987 לא היתה כרוכה בתוספת שכר של ממש, אלא בשינוי רכיבי השכר. על כן, לדבריו, אין בכך כדי להצדיק את שלילת זכויות המגן הקבוע