ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - ועדת השחרורים ואח' :

1

בתי המשפט

בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת

עעא000913/08

בפני:

הנשיא בן דוד מנחם - אב"ד

כב' השופט זיאד הווארי

כב' השופט בנימין ארבל

תאריך:

10.11.08

בעניין:

מדינת ישראל

העותר

נ ג ד

1. ועדת השחרורים

2. ג'עפר גריפאת ת.ז. 02595316

המשיבים

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א-2001 בראשות השופט סגן הנשיא י. בן חמו - יו"ר, והחברים : נעה דרורי, עו"ס וד"ר שירה סנדרס - פסיכולוגית וסג"ד לא ינון מיום 27.10.08 מס' 1111158.

פסק דין

1. ביום 27.10.08, החליטה ועדת השחרורים לשחרר את המשיב - אסיר אשר נדון לעונש מאסר של שלוש שנים ו- 10 חודשים - שחרור מוקדם על תנאי, לאחר שמצאה כי הינו ראוי לשחרור כאמור בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 [להלן - "החוק"].

2. העותרת, אינה משלימה עם החלטתה של ועדת השחרורים והגישה עתירה זו, בה הינה מבקשת את ביטולה של ההחלטה, נוכח אי סבירותה. לדעתה של העותרת, המשיב הינו אסיר המסכן את שלום הציבור, אשר לא הוכיח כי הינו ראוי לשחרור מוקדם על תנאי.

3. כעולה מהחלטתה של ועדת השחרורים, עונש המאסר אותו הוא מרצה, נגזר על המשיב בגין עבירות של גניבת בקר, שימוש ברכב ללא רשות, סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, וכן עוד עבירות הכרוכות כולן באותה מסכת מעשים שנעשו, שעה שהמשיב קשר עם אחר קשר לגנוב כלי רכב ובאמצעותו לגנוב עגלים ורכוש אחר מבעליהם. בעקבות מעשה הגניבה האמור, התפתח מרדף שעה שרכב משטרתי דלק אחרי הרכב ששימש את המשיב. אגב מרדף זה, היטו נוסעי הרכב, בו שהה המשיב, את ההגה לכיוון רכב המשטרה ונגחו בו בכוונה להתנגד למעצר כדין, ולגרום לשוטרים חבלות. בגין מעשים אלה, נגזר על המשיב עונש מאסר של שלוש שנים ו- 10 חודשים וכן הופעל עונש מאסר מותנה למשך שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המשיב. ועדת השחרורים עמדה על חומרתן של העבירות ועל העובדה כי לחובתו של המשיב הרשעות קודמות. יתר על כן, המשיב אף זכה בעבר לחסדיה של ועדת השחרורים ושוחרר שחרור מוקדם ממאסרו הקודם - מאסר אשר נגזר עליו בגין עבירות דומות ובכללן, גניבות בקר. הועדה עמדה על כך כי מן הראוי לייחס חומרה מיוחדת לעבירות מן הסוג האמור. הועדה אף נתנה דעתה לכך כי במהלך שהותו בכלא, נדון המשיב בדין משמעתי, לאחר ששב מחופשתו כשהוא מבוסם. עם זאת, נקבע כי התנהגותו בכלא היתה סבירה וללא בעיות מיוחדות.

כנגד השיקולים דלעיל, הנוטים לצד החומרה, מצאה אף הועדה נימוקים רבים לזכותו של העותר ולהטיית הכף לצד הקולא. במהלך מאסרו האחרון, נטל המשיב חלק בתהליכים טיפוליים. בין היתר, הוא נטל חלק בשיחות טיפוליות פרטניות עם סטודנט. משסיים את הטיפול עם הסטודנט, המשיך בקשר רצוף עם העובד הסוציאלי שבבית הכלא, ואף יצר קשר עם עובד סוציאלי במקום מגוריו. התרשמות הועדה היא, שהאסיר עבר תהליך שינוי, או לפחות נמצא במהלכו של שינוי, אשר יכול להמשך במסגרת הטיפול המפורט שהוצע על פי תוכנית השיקום שערכה עבורו רש"א. הועדה מצאה את התוכנית האמורה כתוכנית אשר עשויה לתת מענה מתאים לבעיותיו של המשיב.

בהתאם, הורתה הועדה על שחרורו של המשיב על תנאי, ובלבד שיקיים את התנאים המפורטים בתוכנית רש"א, את התנאים המפורטים בחוק וכן תנאי מעצר בית החל מהשעה 17:00 ועד השעה 06:30 בבוקר, התייצבות בתחנת המשטרה וכן התייצבות לביקורת בפני הועדה.

4. כאמור, העותרת אינה משלימה עם החלטתה של הועדה. העותרת מצביעה על כך, כי בעברו של המשיב 13 הרשעות קודמות ב- 22 עבירות, מהן 5 עבירות של גניבת בקר ומקנה.

לטענת העותרת, חורגת החלטת הועדה ממתחם הסבירות, באשר לא נעשה בה איזון ראוי בין מכלול הנתונים הנוגעים למשיב. כך למשל, שגתה הועדה בכך, שלא ייחסה משקל ראוי לעובדה כי המשיב שב לבצע עבירות כשנה לאחר ששוחרר על תנאי ברשיון, וכחצי שנה מתום תקופת הרשיון. הועדה אף התעלמה מכך, שגם בשחרורו הקודם היה המשיב כפוף לתוכנית רש"א, אשר כללה תניות דומות לתנאים המוצעים בתוכנית הנוכחית, אולם כל אלה לא הועילו. העבירות הנוכחיות, בוצעו לאחר שהמשיב נטל חלק בתהליך טיפול, אולם הוכיח כי תהליך זה, אינו מניב פרי בקשר אליו. תוכנית הטיפול הנוכחית, זהה לקודמתה, כך שברי, כי אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב לציבור. המשיב אף לא עמד, לשיטת העותרת, בתנאי השחרור שהושתו עליו בשעתו על ידי ועדת השחרורים.

לשיטת העותרת, כל המניעים, הסיבות והנתונים, אשר פעלו לגבי המשיב בעבר והביאוהו למעבר העבירות, שרירים וקיימים גם כיום.

נוכח כל האמור, סבורה העותרת כי דרושים נמוקים כבדי משקל כדי להצדיק מתן אמון במשיב פעם נוספת - נימוקים כאמור לא נמצאו בהחלטתה של ועדת השחרורים.

5. מנגד, טוען הסניגור כי החלטת הועדה סבירה וכי בית משפט זה לא ישים את שיקול דעתו חלף שיקול דעתה של הועדה.

לשיטת הסניגור, התנהגותו של המשיב בבית הכלא היתה ללא דופי, הוא יצא לסבב חופשות ועמד בתנאי החופשה במלואם. המשיב נטל על עצמו אחריות מלאה, כאשר גורמי הטיפול בכלא מתרשמים כי הוא עבר תהליך משמעותי בשינוי תפיסת עולמו. כך גם תוכנית רש"א שהוכנה לו הינה "רצינית ביותר".

במסגרת המאסר הנוכחי, עבר המשיב קורסים בהפעלת מחשבים וקורס השכלת יסוד וחינוך. ההחלטה בעניינו של המשיב לא נתנה סמוך לתום שני שלישים ממאסרו - ביום 7.8.08 - אלא לאחר דיון נוסף, נוכח העובדה כי הדיון הקודם נדחה על מנת ליתן בידו אפשרות להכין תוכנית רש"א.

6. צודק הסניגור בטענו, כי בית משפט זה לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הועדה. בידי ועדת השחרורים הופקד שיקול דעת רחב ביותר, ולשם כך נקבעו בסעיף 9 לחוק, הוראות ושיקולים, אותם על הועדה לשקול בבואה להפעיל שיקול דעת זה. בית המשפט, המעביר את החלטת הועדה במבחן הביקורת השיפוטית, יטה שלא להמיר את שיקול דעתו בשיקוליה של הועדה, שלה הסמכות, המיומנות והאחריות המקצועית בנושא הנדון. [ראה בג"ץ 89/01 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה [2] 838. מנגד, בבוא בית המשפט לבחון את החלטתה של הועדה, עליו לבחון האם לא נפל פגם יסודי בהחלטתה, באופן אשר יביאו למסקנה כי ההחלטה הינה בלתי סבירה, עד כי כל ועדת שחרורים סבירה לא היתה מקבלת החלטה כאמור, בהסתמך על הנתונים הקיימים. לא תמיד קלה האבחנה בין נימוק העשוי לשמש כנימוק ערעור - לו היה בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטת הועדה - לבין נימוק שמקומו בתחום הביקורת המינהלית. במקרה האחרון, אין בית המשפט שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הועדה. בית המשפט אמור לבחון את נתוני היסוד שעמדו לנגד עיניה של הועדה, ובהתאם לקבוע האם ניתן היה להגיע, בהסתמך עליהם, אל המסקנה אליה הגיעה הועדה.

7. בעניינו של המשיב שלפנינו, לא ראינו כי ועדת השחרורים נתנה דעתה לכל הנימוקים אליהם מתייחסת העותרת. הועדה לא התעלמה מן הנימוקים כבדי המשקל, אותם יש לשקול לחובת המשיב, אולם, כנגדם העמידה את הנימוקים שלזכותו, הנסמכים על חוות דעת גורמי הטיפול, ולאחר ששקלה את אלה מול אלה, החליטה, על פי שיקול דעתה, לצד הזכות.

עברנו על חוות דעת גורמי הטיפול בעיון רב. לא מצאנו בחוות דעת זו כל רמז לכך כי המשיב עבר מהפך בהתייחסותו לדרכו העבריינית, באופן אשר גמל בליבו שלא לשוב עוד לדרך הפשע. נכון אמנם, כי המשיב נטל חלק בשיחות טיפוליות פרטניות עם סטודנט ועובד סוציאלי במסגרת מאסרו, אולם מנגד מוצאים אנו בדו"ח גורמי הטיפול, הערות, אשר יש בהן כדי לעורר בליבנו דאגה, באשר למניעים העבריינים העומדים בבסיס התנהגותו של המשיב. מן התכתובות הסוציאליות עולה, כי המשיב אמנם מודה במיוחס לו בכתב האישום ומביע חרטה על כך, אולם משליך את הסיבה לביצוע העבירה על קשייו הכלכליים. מי לידנו יתקע, כי אדם, המסיר אחריות מעל כתפיו, ומייחסה לתנאים הסוציואקונומיים בהם הוא מצוי, הינו אכן אדם, המפנים את הרע שבביצוע עבירות, נוטל אחריות על עצמו וגומל בליבו שלא לשוב עוד לעולם זה.

כאמור, אין בדו"ח הסוציאלי שום מידע על שינוי, בין שינוי דרסטי ובין שינוי קל, שעבר המשיב כתוצאה מן הטיפולים להם זכה בין כתלי בית הכלא.

8. על כן, לא מצאנו בכל החומר המונח לפנינו, כל תשתית למסקנה, אליה הגיעה הועדה, כי המשיב עבר תהליך שינוי. הועדה הוסיפה וציינה גם ביחס לשינוי עמדתו ביחס לביצוע עבירות: "או לפחות נמצא במהלכו של שינוי, שיכול להמשך על ידי הטיפול המפורט בתוכנית רש"א". על כן, קבעה הועדה כי: "תכניתי [כך במקור] רש"א נראית לנו כתוכנית שיכולה לתת מענה מתאים". דברים אלה אף הם, אינם עולים בקנה אחד עם הנתונים שהובאו בפני הועדה. ראשית נציין, כי אסיר שנמצא במהלכו של שינוי, עדיין לא שינה עצמו. על כן, אין לומר כי שוב אינו מסוכן לציבור, כמצוות הוראת סעיף 3 לחוק. כידוע, הנטל להוכיח כי אינו מסוכן מוטל על האסיר. המועד לקביעת העדר מסוכנות זו, הינה מועד שחרורו, ולא מועד מאוחר יותר כפי שמציבה לפנינו הועדה.

יתר על כן, הועדה תומכת יתדותיה בתוכנית רש"א, הנחזית בעיניה כתוכנית העשויה ליתן מענה מתאים. יש לזכור, כי העותר שוחרר על ידי ועדת שחרורים קודמת שהתכנסה ביום 9.1.05. על פי החלטתה של הועדה הקודמת, אמור היה המשיב לקיים קשר טיפולי עם העובדת הסוציאלית במחלקת הרווחה בישובו בתדירות של אחת לשבוע. יודעים אנו כיום כי תוכנית שיקומית זו העלתה חרס והמשיב חזר לדרכו הרעה. והינה, כיום, מונחת לפנינו תוכנית רש"א, המטילה על המשיב התייצבות לשיחות פרטניות רק אחת לשבועיים. ומכאן, שתוכנית זו כוללת פיקוח הדוק פחות מאשר קודמתה אשר נכשלה. הועדה הנכבדה לא נתנה דעתה לעובדה זו.

9. נוכח כל האמור, ובמיוחד נוכח עברו עתיר ההרשעות של המשיב, בעבירות המעידות על מסוכנות - עבירות בהן נכשל אף הוא עתה, עת נגזר דינו, וכן נוכח העובדה כי העותר זכה לאמונה של ועדת שחרורים רק ביום 9.1.05, וכבר ביום 20.3.06 קשר קשר לביצוע העבירות הנוכחיות, סבורים אנו כי לא היה מקום לשחרורו המוקדם על תנאי.

10. נוכח כל האמור, אנו מחליטים לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים גבי המשיב, ולהורות כי המשיב ימשיך לרצות את עונשו בין כתלי הכלא.

ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008) בהעדר.

על המזכירות להמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

מנחם בן דוד

נשיא – אב"ד

זיאד הווארי

שופט

בנימין ארבל

שופט

מירב.