ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אחמד צברי קבהא - ועדת השחרורים :

4

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

בשבתו כבימ"ש לעניינים מינהליים

עעא 000813/08

בפני:

כב' הנשיא מנחם בן דוד – אב"ד

כב' השופט זיאד הווארי

כב' השופט בנימין ארבל

תאריך:

10/11/2008

בעניין:

אחמד צברי קבהא ת.ז. 937714079

העותר

נ ג ד

ועדת השחרורים

המשיבה

עתירה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001, (להלן – החוק) כנגד החלטת ועדת השחרורים (יו"ר הוועדה כב' השופט, הנשיא בדימוס א' מלמד) מיום 5/10/2008 בתיק 92623.

פסק דין

1. העותר הורשע בבית משפט הצבאי בשומרון במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סחר בציוד מלחמתי. כתב האישום המתוקן שבו הודה העותר, ייחס לו ביצוע של שבע עבירות של סחר בנשק ובתחמושת בכמויות גדולות של אלפי כדורים, וזאת במהלך תקופה של כחמשה חודשים.

2. העותר נידון ל-24 חודשי מאסר, בהיותו בן כ-22 וחצי, והמדובר במאסרו הראשון. מאז שנגזר עונשו, הוא מסווג כאסיר בטחוני.

3. משמלאו שני שלישים לריצוי מאסרו, הובא עניינו של העותר בפני ועדת שחרורים, אשר דחתה את בקשתו לשחרורו על תנאי. מכאן העתירה שלפנינו.

4. טענות ב"כ העותר בתמצית:

ב"כ העותר טוענת כי אין כל בסיס לקביעת הוועדה כי העותר ביצע את העבירות על רקע אידיאולוגי. לשיטתה, החלטת הוועדה היא חסרת בסיס, הואיל והיא נסמכת על חוות דעת השב"כ שהינה כללית ואינה מתייחסת כלל לעותר באופן קונקרטי. זאת ועוד, לדבריה אין כל סיבה אובייקטיבית לחשש ששחרור העותר על תנאי, יסכן את שלום הציבור, וזאת במיוחד לאור גילו הצעיר של העותר, עברו הנקי, התנהגותו הטובה בכלא וכן נסיבות ביצוע העבירות. לסיכום, היא ביקשה לבטל את החלטת ועדת השחרורים, לקבל את העתירה ולהורות על שחרורו על תנאי של העותר.

5. תשובת ב"כ ועדת השחרורים בתמצית:

ב"כ המשיבה טענה כי נסיבות ביצוע העבירות ביחד עם חוות דעת השב"כ בעניינו של העותר, על נספחה החסוי, מעידים על מסוכנותו של העותר. לפיכך, לטענתה, החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר על תנאי, הינה החלטה סבירה וכי לא נפל בה כל פגם, לכן יש לדחות את העתירה ולהשאיר את החלטת הוועדה על כנה.

6. דיון והכרעה:

א. תפקיד הוועדה, לפי החוק, הינו לערוך בחינה פרטנית באשר להיותו של האסיר הספציפי ראוי לשחרור ולשאלת מסוכנותו העתידית לשלום הציבור, (ראו לעניין זה סעיף 3 לחוק). סעיף 9 לחוק מונה מספר נתונים, אשר על הועדה לבוחנם בבואה להחליט אם האסיר ראוי לשחרור, ובין היתר עליה לבחון את הסיכון הצפוי ממנו לשלום הציבור ולביטחונו, את סיכויי שיקומו ואת התנהגותו בכלא, וכן לבחון חוות דעת על האסיר שניתנה ע"י רשות הביטחון של המדינה.

ב. ראוי לציין, כי החלטת ועדת השחרורים כרשות מינהלית חייבת לעמוד במתחם הסבירות. מתחם זה אינו מוגדר מראש. הדרך לבחון את סבירות ההחלטה הינה באמצעות בדיקת נימוקי ההחלטה נשוא הביקורת המינהלית.

בענייננו, מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי ההחלטה נשענת על שני אדנים. האדן האחד - חומרת המעשים אותם ביצע העותר, והאדן השני, שהוא לדעתנו המכריע - חוות דעת השב"כ אודות העותר. הוועדה, בהחליטה לדחות את בקשת העותר, קבעה כי העבירות שביצע העותר וכן האמור בחוות דעת השב"כ, כולל החלק הסודי שלה, מעידים כי העותר מזדהה עם אידיאולוגיה מעוותת ורצחנית שבמרכזה הרצון לפגוע ולרצוח אנשים חפים מפשע, ויש בכך מסוכנות סבירה וגבוהה מאוד.

אכן, עיון בחוות דעת השב"כ מלמד כי העותר הודה כי מאז 06 ביצע הברחות תחמושת לשטחים עבור מספר רב של פעילים, העותר הודה כי הבריח אקדח מישראל לשטחים, הודה בהברחת כספים מג'נין לברטעה, הצטרף לתנועת הפת"ח באו"פ. כמו כן, בחוות הדעת צוין כי בידי השב"כ אין אינדיקציה כי העותר זנח את הקו האידיאולוגי במסגרתו פעל. מעבר לכך, עיינו גם בחלק הסודי של חוות הדעת, ונוכחנו לדעת כי בשחרורו המוקדם של העותר יהיה כדי לסכן את שלום הציבור.

סיכומו של דבר, נראה לנו, כי בנסיבות המקרה, החלטת ועדת השחרורים לא רק שנומקה כדבעי, כאמור לעיל, אלא גם עומדת במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה.

באשר להיקף התערבות בתי המשפט בהחלטות ועדת השחרורים נאמר ע"י בית המשפט העליון כי:

"על-פי ההלכה הפסוקה, גדר התערבותו של בית-המשפט בהחלטותיה של ועדת השחרורים, בהיותה רשות מינהלית, מצומצם לביקורת שיפוטית על סבירות ההחלטות ואין בית-המשפט שם את שיקול דעתו שלו במקום שיקול דעתה של הועדה. בבג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, התייחס הנשיא ברק לסוגיה זו וקבע:

"...אם ועדת השחרורים שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ואותם בלבד, נתנה להם משקל ראוי ואיזנה ביניהם כדין, לא יתערב בית המשפט בהחלטתה רק משום שהוא היה נותן משקל שונה ומאזן באופן שונה בין השיקולים השונים, ובלבד שגם המשקל שנתנה ועדת השחרורים הוא ראוי. על ועדת השחרורים לחרוג באופן ממשי ממיתחם הסבירות, כדי שבית-משפט זה יוכל להתערב בהחלטתה." (שם בעמ' 871)" (ראו רע"ב 3703/03 ברודי נ' ועדת השחרורים, פורסם בנבו המאגר המשפטי הישראלי, 10/6/2003).ב

ג. מעבר לנדרש, נציין כי ב"כ העותר הגישה לעיונינו אסופת פסיקה אודות מקרים בהם שוחררו אסירים בעבירות מעין אלה (ראו לדוגמה עעא(נצ') 48/08 זיאדאן נ' ועדת השחרורים, עעא(נצ') 374/08 זיוד נ' ועדת השחרורים). עיינו בפסיקה הנ"ל ונוכחנו לדעת, כי נסיבות המקרה שלפנינו, שונות בתכלית מהנסיבות של המקרים הנ"ל. מכל מקום, נראה לנו כי אין להשליך ממקרה אחד למשנהו וכל מקרה ונסיבותיו. כמו כן, לא נעלמה מעיננו ההחלטה שניתנה בבית משפט זה, ביום 4/9/2008, בתיק עעא 523/08 ג'ועבאט נ' ועדת השחרורים, אולם בשונה מהמקרה שלפנינו, שם חוות דעת השב"כ לא כללה כל מידע מסוים אודות העותר, אלא הכילה הסברים מפורטים מדוע העבירה שעשה העותר הינה חמורה, ואף נסיבות המקרה שם שונות לחלוטין מנסיבות המקרה שלפנינו, לכן אין כל מקום להתבסס על ההחלטה הנ"ל.

7. לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

8. המזכירות תעביר העתקים מפסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

מנחם בן דוד

נשיא – אב"ד

זיאד הווארי

שופט

בנימין ארבל

שופט

000813/08עעא064 ערין בראנסה