ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הבית הפתוח בירושלים נגד עיריית ירושלים :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

עת"מ 8187/08

לפני:

כבוד השופט יהונתן עדיאל, סגן נשיא

10/11/2008

בעניין:

הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות (ע"ר)

ע"י ב"כ עו"ד יונית שליין-בן אור ועו"ד גלעד ברנע ואח'

העותרת

- נ ג ד -

1. עיריית ירושלים

2. ראש עיריית ירושלים, מר אורי לופוליאנסקי

ע"י עוה"ד בלטר, גוט, אלוני ושות'

המשיבה

פסק דין

1. עניינה של העתירה שבפני בבקשת העותרת, העוסקת במתן שירותי תרבות חברה ותמיכה חברתית-נפשית לחברי הקהילות ההומו-לסבית, הטרנסג'נדרית והביסקסואלית (להלן - העותרת או הבית הפתוח), כי משיבה 1 (להלן – המשיבה או העירייה) תיתן תמיכה כספית לפעילותה בשנים 2005-2007. זאת, לאחר שפניותיה של העותרת לקבלת תמיכה כספית בכל אחת מן השנים האמורות, אשר הופנו לאגף החברה, אגף התרבות, והחטיבה לקידום נוער וצעירים של המשיבה, נענו בשלילה או לא נענו כלל.

2. בעניין דומה כבר קוימה התדיינות בפני בית משפט זה בסופה ניתן פסק דין (עת"מ (י-ם) 219/06 הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות (ע"ר) נ' עיריית ירושלים, לא פורסם, 28.5.06) המחייב את העירייה לתת למבקש תמיכות כספיות בשנים 2003, 2004 ו – 2005, שערעור עליו (עע"מ 5905/06 עיריית ירושלים נ' הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות (ע"ר), טרם פורסם, 17.12.07) התקבל באופן חלקי על ידי בית המשפט העליון.

3. בפסק הדין שניתן בעת"מ 219/06 הנ"ל נקבע שלגבי שנת 2003 העירייה לא הציגה קריטריונים שקופים ושוויוניים למתן תמיכות לשנים 2003 ו – 2004, וכן לא הציגה תשתית נאותה המאפשרת בחינה עניינית של החלטתה שלא לאשר את בקשתה של העותרת, שכן ההחלטה הדוחה את הבקשה לא נומקה ואף נגדה המלצה של הגורם המקצועי בעירייה להעניק לעותרת תמיכה בשנת 2003. לפיכך, נקבע בפסק הדין שהעותרת זכאית לקבלת תמיכה מהעירייה לשנת 2003 בסך של 100,000 ₪.

לגבי שנת 2004 נקבע בפסק הדין, כי החלטת ועדת התמיכות של העירייה שלא לאשר לעותרת תמיכה לשנה זו, אשר ניתנה, ללא נימוק, תוך התעלמות מהחלטת הדרג המקצועי ומהמלצתם המקצועית של היועץ המשפטי לעירייה ושל מבקרת העירייה, ותוך פגיעה בעקרון השוויון והשקיפות, הינה החלטה פגומה, הן מבחינת ההליך והן מבחינת סבירותה, ודינה להתבטל. על כן נקבע בפסק הדין, על העירייה לתת לעותרת תמיכה כספית לשנה זו בסכום של 125,000 ₪.

לקראת שנת 2005 קבעה העירייה קריטריונים למתן תמיכה במוסדות תרבות לפיהם תינתן תמיכה למוסדות אשר עיקר עיסוקם באמנות מקצועית ואשר קיבלו הכרה על ידי מינהל התרבות במשרד החינוך וזאת לפי נתוני פעילות כמותיים, מידת התרומה לעשייה בירושלים ולמיצובה כבירת תרבות. בקשת העותרת למתן תמיכה בשנה זו נדחתה על ידי העירייה הואיל ולא עמדה בקריטריונים אלה. לגבי החלטה זו, נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי אף שהקריטריונים שגיבשה הוועדה הציבורית אשר במרכזם התמקדות באמנות מקצועית הינם ענייניים ושוויוניים, מבחן התוצאה מצביע על כך שהעמדת הדרישה כי המוסד המקבל תמיכה יהיה מוסד שעיקר עיסוקו בלפחות אחד מתחומי האמנות המקצועית כתנאי מקדמי לקבל תמיכה מאגף התרבות, הינו בעל תוצאה בלתי שוויונית ועל כן מפלה. מסקנה זו נתמכת, קבע בית המשפט בפסק דינו, בהתנהלותה של העירייה ואופן טיפולה בבקשות העותרת בשנים הקודמות, שיש בהן כדי ללמד על הלך הרוח ועל חשד סביר להפליה בנוגע לפעילותה של העותרת. בית המשפט הוסיף וקבע, כי מטרות רבות וחשובות נשמטו מהמבחנים שקבעה המשיבה למתן תמיכות, בכלל זה, עידוד וטיפוח מורשות תרבותיות ואמנותיות של מגזרי אוכלוסיה שונים ושל מגזרי אוכלוסיה ייחודיים וכי על העירייה להשלים את הקריטריונים ולגרום לתיקון המצב שנוצר באופן שיביא לידי ביטוי נאות גם את הצורך לטפח את הפלורליזם ואת הפעילות התרבותית והחברתית של קהילות מיעוט, המעוניינות לשמור על ייחודן ולדאוג לצרכים המיוחדים של אותן הקהילות. בכל מקרה, נקבע בפסק הדין, על העירייה להכיר בכך שהקהילה ההומו-לסבית הינה חלק מהרקמה החברתית-תרבותית של העיר ותושביה ולא ניתן למנוע באופן מלאכותי ומפלה את השתלבות הקהילה במארג התרבותי של תושבי העיר. לאור אלה, נקבע שעל העירייה לתת לעותרת תמיכה כספית גם בשנת 2005 בסכום של 125,000 ₪ בכפוף להגשת דו"חות כספיים.

בפסק הדין שניתן בערעור שהוגש על ידי העירייה על פסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי (עע"מ 5905/06) נדחה הערעור בכל הנוגע לתמיכות בשנים 2003 ו – 2004. באשר לשנת 2005 נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון כי: "הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, ויותר למשיב להגיש עתירה מתוקנת, שבה ניתן יהיה להרחיב את עילת התובענה בהקשר למעמד המשיב, עניין קבלת תמיכות נוספות הניתנות על ידי העירייה או הראויות על פי הטענה להינתן על ידה ובכללן תמיכות לנושאי חברה, קידום נוער וצעירים, תמיכה במפעלי תרבות שוליים וכיוצא באלה". כמו כן נקבע ש"המשיב יוכל, על פי שיקול דעתו לצרף לעתירה המתוקנת גם את עתירתו לשנים 2006 ו – 2007".

לאור פסק הדין האמור של בית המשפט העליון הגישה העותרת את העתירה הנוכחית.

4. המשיבים טוענים כי לגורמים פרטיים המקיימים פעילות ציבורית אין זכות קנויה לקבלת תמיכה מכספי ציבור, מה גם שהמשאבים המוקצים על ידי המשיבה לתמיכה מסוג זה הינם מוגבלים ועומדים על סכום כולל של כ-7 מיליון ₪ לשנה. לצורך זה, טוענים המשיבים, נקבעו על ידי המשיבה קריטריונים להכרעה בכל בקשות התמיכה המוגשות אליה. קריטריונים אלו מגבילים את מספר הגופים המקבלים תמיכה כספית, באופן המאפשר לאותם גופים הזוכים לתמיכה לקבל סכום כסף משמעותי לשם מימוש פעילותם, בעוד העותרת ומרבית פעולותיה בשנים הרלוונטיות אינן עומדות בקריטריונים אלה. מכל מקום, טוענים המשיבים, יש לדחות את כל בקשותיה של העותרת לקבלת תמיכה כספית, שכן העותרת אינה עומדת בקריטריון שנקבע בהנחית החשב הכללי במשרד האוצר מיום 25.2.04, שעניינה "פיקוח על גופים המקבלים תמיכה מתקציב המדינה" (מש/ג) (להלן – הנחית החשב הכללי או ההנחיה), בה נאמר, בין השאר, כי אין ליתן תמיכה כספית לגופים החורגים ממסגרת הוצאות "הנהלה וכלליות" כפי שזו נקבעה בהנחיה האמורה.

הנחית החשב הכללי

5. טענתם הראשונה של המשיבים היא שהעותרת לא עמדה בדרישות הנחית החשב הכללי הנזכרת לעיל. הנחיה זו קובעת, בין השאר, כי תנאי לתמיכה כספית לגוף בעל מחזור כספי נמוך מעשרה מיליון ש"ח, כגון העותרת, הוא כי שיעורן המרבי של "הוצאות הנהלה וכלליות" מכלל המחזור הכספי שלו הינו 22%. זאת, בכפוף להוראת מעבר החלה על שנת 2004 בלבד, המאפשרת מתן תמיכה כספית מקום בו החריגה מן השיעור המרבי הנזכר לעיל אינה עולה על 75% מן החריגה בשנה הקודמת. כמו כן, נקבע בהנחיה האמורה כי בחישוב הוצאות הנהלה וכלליות עבור הגוף המבקש תמיכה כספית, תובאנה בחשבון כל הוצאות שכרם של נושאי המשרה, בלא לפצלן בין עלות הנוגעת לפעילות מינהלית לבין עלות הנוגעת לפעילות ישירה של אותו גוף, וכי "עובד המוגדר כמנהל... לא יוכל להיות מוגדר בחלק ממשרתו כמבצע פעילות ישירה, אלא אם כל משרתו הינה כמבצע פעילות ישירה". עוד נקבע בהנחיה האמורה, כי להוצאות הנהלה וכלליות יש לצרף גם הוצאות לצורך ייעוץ משפטי.

יישומן של הוראות אלו על הדו"חות הכספיים של העותרת, טוענים המשיבים, מעלה כי בשנים הרלוונטיות עמד שיעור הוצאות הנהלה וכלליות של העותרת על שיעור גבוה מהמותר על פי הנחית החשב הכללי. כך, יישומה של הוראת המעבר בשנת 2004 מביא לשיעור מרבי של הוצאות הנהלה וכלליות בשיעור של 26.35%, בעוד שבפועל עמדו הוצאות אלו אצל העותרת לפי הדו"ח הכספי המבוקר שהגישה, על סכום של 381,443 ₪ מתוך מחזור כספי של 1,090,718 ₪, שהם כ-34.9%. גם מהדו"ח הכספי המבוקר של העותרת לשנת 2005, עליה לא חלה הוראת המעבר, עולה כי הוצאות הנהלה וכלליות לאותה שנה עמדו על שיעור של 24.6%. מטיוטת הדו"ח כספי של העותרת לשנת 2006 עולה כי גם בשנה זו עלה שיעורן של הוצאות הנהלה וכלליות על המותר לפי הנחית החשב הכללי ועמד על 23.1%. בנסיבות אלו, טוענים המשיבים, יישום ראוי של הנחית החשב הכללי מוביל למסקנה כי העותרת אינה זכאית לתמיכה כספית בפעילותה באף אחת מן השנים הרלוונטיות.

6. העותרת טוענת כי הנחית החשב הכללי אינה מונעת ממנה לקבל תמיכות מכספי ציבור. ראשית היא טוענת, המשיבה אינה מיישמת באופן עקבי ושוויוני את ההנחיה האמורה, ואין לראות במשיבה כמי שאימצה הנחיה זו כמדיניות מחייבת. שנית, בסכומים ששילמה לצורך טיפול בענייניה המשפטיים אין לראות כהוצאות הנהלה וכלליות, שכן היא אינה מוציאה כספים בגין ייעוץ משפטי קבוע, ושכר טרחתו של בא כוחה בהליכים משפטיים בהם היא מעורבת מוגבל לסכום ההוצאות שנפסק, אם נפסק, לזכותה ומועבר לידיו רק עם קבלתו. שלישית, מתשובת המדינה מיום 30.12.07 לעתירה התלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון בעניין ההנחיה דלעיל של החשב הכללי (בג"ץ 7165/05), עולה כי על פי עמדתה הנוכחית של המדינה, אופן חישוב הוצאות הנהלה וכלליות שונה מזה שנערך ביחס לבקשות העותרת. על פי תשובה זו, "ניתן לייחס במסגרת הכנסות העמותה גם שווי של מתנדבים הפועלים בעמותה..." וכי "... המשיבים מאפשרים... לייחס חלק מהוצאות השכר של המנכ"ל לסעיפים שאינם בגדר הוצאות הנהלה וכלליות, וזאת באותם מקרים בהם עולה כי משרת המנכ"ל ממלאת אף פונקציות פעילות שאינן בגדר פעילות מטה". מתשובה זו גם עולה, טוענת העותרת, כי תכליתה של ההנחיה היא למנוע חריגות בולטות בהוצאות הנהלה וכלליות בהיקף של עשרות אחוזים, בעוד שהחריגה של העותרת, ככל שזו מתקיימת, הינה בשיעור מזערי. לפיכך, נטען, לכל היותר היה מקום להביא את עניינה של העותרת בפני ועדת חריגים הפועלת לפי הנחיות החשב הכללי ויש להניח כי זו הייתה מאפשרת לה, בסופו של יום, לקבל את התמיכה המבוקשת.

7. השאלה הראשונה אשר עולה בהקשר זה הנה מהי מידת המחויבות של העירייה להנחיה דלעיל של החשב הכללי.

8. המשיבים טוענים כי הנחית החשב הכללי אומצה ופורסמה על ידי המשיבה עוד בשנת 2004, כאשר התייחסות אחת לכך נכללה בחוברת הנהלים למתן תמיכות שפורסמה באותה שנה, והתייחסות נוספת נכללה בטופס כתב ההתחייבות עליו חתמו מבקשי התמיכות. המשיבים ממשיכים וטוענים כי הנחיה זו מיושמת על ידי העירייה ביחס לכל הגופים מבקשי התמיכה, ובהסתמך על הנחיה זו ניתנו המלצות שלא ליתן תמיכה לעמותות שונות הן על ידי הוועדה המלווה את מתן התמיכות על ידי אגף תרבות, הן על ידי וועדת ההקצבות של אגף חברה, והן על ידי האגף לרווחה והאגף לחינוך חרדי.

9. העותרת טוענת כי אף שהיא נדרשה להגיש דו"חות כספיים על פי הנוסח המבוקש על ידי החשב הכללי, בפועל המשיבה לא אימצה את הנחית החשב הכללי כתנאי לקבלת תמיכה כספית, ומהתנהלות המשיבה גם לא עולה כי ההנחיה יושמה בפועל על כל הגופים המבקשים תמיכה. לטענתה, קודם להגשת העתירה היא אף פנתה ליועצת המשפטית של העירייה וביקשה שעניינה יועבר לדיון לפני ועדת החריגים שהקים החשב הכללי, אשר מוסמכת לאשר מתן תמיכות גם לגבי גופים שאינם מקיימים הנחיה זו, אך בתשובה נאמר לה שוועדת החריגים האמורה אינה דנה בבקשות תמיכה המוגשות לרשויות מקומיות. זאת, בניגוד לעמדת המשיבה בתשובתה לעתירה, לפיה על העותרת היה לפנות לוועדת החריגים האמורה.

10. על פי נוסח הנחית החשב הכללי, הנחיה זו מופנית למשרדי הממשלה והיא חלה על מוסדות ציבור המבקשים לקבל תמיכה מתקציב המדינה. הוראה זו אינה חלה, על פניה, על עיריית ירושלים. אולם בכך אין כדי למנוע מהעירייה מלאמץ הנחיה זו. כך אכן נעשה, לכאורה, על פי האמור בחוברת "נוהל והנחיות להגשת בקשות על ידי תאגידים לתמיכה מעיריית ירושלים" שהוציאה המשיבה בשנת 2004 (מש/ו), בה נאמר, תחת הכותרת "הנחיות כלליות להגשת בקשות", ש"העירייה רשאית למנוע או להפחית תמיכה אם נתוני השכר במוסד עולים על המקובל, על פי מדיניות הממשלה בנוגע להגבלת שכר והוצאות למוסד ציבורי נתמך...". גם בטופס כתב ההתחייבות עליו חתמו מבקשי התמיכות, נכללה הצהרה לפיה ידוע למבקש כי אי עמידה ב"...החלטות העירייה בנוגע להוצאות שכר ואחרות עפ"י מדיניות הממשלה ביחס להוראות גוף נתמך" מהווה עילה להקטנת, עיכוב, או הפסקת הסיוע הכספי.

המסמכים האמורים אינם מתייחסים ישירות להנחית החשב הכללי. מכל מקום, מנוסח זה עולה שהמשיבה לא כבלה עצמה לחלוטין להנחית החשב האמורה, ואף שהודיעה כי תתחשב בהנחיה זו, שמרה לעצמה את הזכות לאשר מתן תמיכות גם לגופים שאינם עומדים בתנאי אותה הנחיה.

מסתבר שגם בפועל העירייה לא ראתה עצמה כבולה להנחיה זו של החשב הכללי. כך עולה מההשלמה לעתירה שהוגשה על ידי העותרת, אשר מונה יותר מ-20 גופים אשר זכו לתמיכה בניגוד לעמדת הוועדה הממליצה שסברה כי במקרים אלה אין מקום למתן תמיכות משום שגופים אלו לא עמדו בתנאי הנחית החשב הכללי.

בתשובת המשיבים להשלמה לעתירה, הוצגו הסברים סבירים בנוגע ל- 7 גופים, אך לא הייתה התייחסות ולא ניתן הסבר לפשר מתן התמיכות ל-9 גופים אשר לא עמדו בתנאי ההנחיה האמורה (בית הספר לצילום מוסררה ירושלים; אגודת הציירים והפסלים; יד למורשת חיים הזז; צוללת צהובה – המקום למוסיקה בירושלים; תיאטרון הקרון; מעלה – המרכז לציונות דתית; אתר ההנצחה גבעת התחמושת; משכנות שאננים; ותאיר). מסתבר שגם עמותת יד לבנים קיבלה תמיכה, "לפנים משורת הדין", למרות שלא עמדה בתנאי ההנחיה האמורה של החשב הכללי.

בנסיבות אלה, אני סבור שבהנחית החשב הכללי, שאינה מיושמת על ידי העירייה באופן עקבי ומסודר והעירייה אף אינה רואה עצמה חייבת לפעול לפיה, אין כדי להצדיק את דחיית בקשותיה של העותרת לתמיכה (השווה: בג"ץ 134/67 סימון נ' מ' התחבורה, פ"ד כא(2) 710; בג"ץ 696/89 ר.מ.י. מרכז רפואי ירושלים נ' שר הבריאות, פ"ד מד(3) 113, 122-125).

11. המסקנה דלעיל מייתרת את הדיון בשאלה אם לגופו של עניין העותרת עמדה בדרישות ההנחיה של החשב הכללי. למעלה מן הצורך והואיל והצדדים התייחסו בהרחבה לנושא זה, אציין כי לצורך ההליך הנוכחי יש לצאת מההנחה שהעותרת לא עמדה בתנאי ההנחיה. כך עולה מבקשותיה של העותרת לקבלת תמיכה אשר הוגשו לעירייה. הבקשה לשנת 2005 נסמכה על דו"ח מבוקר לשנת 2004 ואילו בקשותיה לתמיכה בשנים 2006-2007 נסמכו על דו"ח מבוקר לשנת 2005. לפי אישור רואה החשבון המבקר מטעם העותרת מיום 3.10.06 (מש/יג), עמדו הוצאות הנהלה וכלליות של העותרת בשנת 2004 על 35% מהמחזור הכספי ובשנת 2005 על 24.6% מהמחזור הכספי. מכאן, שבמועדים הרלוונטיים להגשת הבקשות לקבלת תמיכות, כל הגורמים הנוגעים לעניין, בכללם העותרת ורואי החשבון שלה, סברו כי שיעור הוצאות הנהלה וכלליות של העותרת חורג מן השיעור הקבוע בהנחית החשב הכללי. כך גם צוין בבקשותיה.

בנסיבות אלה אינני רואה מקום לדון בטענות העותרת בדבר אופן יישום הנחית החשב הכללי במסגרת ההליך הנוכחי. שהרי עניינו של הליך זה בבחינת החלטות המשיבה בנוגע לבקשות העותרת כפי שאלו הוגשו בפועל, ולא באופן בו ייתכן והעותרת הייתה רשאית להגישן.

הקריטריונים הנוהגים בעירייה למתן תמיכות ויישומם בעניינה של העותרת

12. המשיבים טוענים כי מכל הפעילויות נשוא בקשות העותרת רק פרויקט אחד אותו ביצעה העותרת בשנת 2006, הוא "אירועי הגאווה העולמיים", עומד בקריטריונים לקבלת תמיכה מאת אגף תרבות. זאת, בעוד שפעילותה השוטפת של העותרת בשנים אלו, ובכלל זה עריכתו של מצעד הגאווה השנתי אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו.

13. העותרת טוענת שאם בקשותיה לתמיכה אינן נופלות במסגרת הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיבה, קמה עילה להתערבות בית המשפט בקריטריונים האמורים, וזאת משלושה טעמים: ראשית, התנהלות המשיבה בעניינה של העותרת מאופיינת בהפליה עקבית שלה ושל חבריה על רקע שיקולים זרים, שמקורם בדעותיו האישיות של המשיב בנוגע לנטייתם המינית של חבריה. מסקנה זו נלמדת, טוענת העותרת, הן ממכתב שנשלח בשמו של המשיב ממנו עולה יחס שלילי באשר לפעילותה הציבורית (ע/98), הן מדברים שצוטטו בעיתונות מפיו של המשיב (ע/13, ע/96, ע/97) והן מדרך הטיפול של המשיבים בבקשותיה בעבר, כאשר עתירות שהגישה נגד החלטות שניתנו בעניינה על ידי המשיבה התקבלו ונקבע כי העירייה פעלה שלא כדין. שנית, טוענת העותרת, הקריטריונים שקבעה המשיבה אינם שוויוניים שכן הם מובילים לתוצאה לפיה לא ניתן כל מימון ציבורי לפעילות הנוגעת לקהילה הנזקקת לשירותיה, המהווה 10% מהאוכלוסיה. לשיטתה, מדובר בתוצאה מפלה שאינה עולה בקנה אחד עם עיקרון הפלורליזם, המחייב מתן תמיכה כספית גם לגוף הממלא את צרכיה הייחודיים של קהילת מיעוט. שלישית, נטען, הקריטריונים המפורטים עליהם נסמכת עמדת המשיבים לא פורסמו קודם לתאריך האחרון להגשת בקשות לקבלת תמיכה לשנת 2005. מצב דברים זה, בו ניתן לבחון את תוכן הבקשות קודם לפרסום הקריטריונים, מעלה חשש כי שיקול דעת הרשות בקביעתם של קריטריונים אלה הופעל באופן המאפשר העדפת מוסדות מסוימים על פני אחרים.

14. הוראות הדין הנוגעות למתן תמיכות כספיות מכספי ציבור חלות הן על מוסדות המדינה והן על הרשויות המקומיות (בג"ץ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ' המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד נח(5) 79, 88). בבסיסן של הוראות אלו עומדות, מחד גיסא, ההכרה במגבלות התקציב העומד לרשותה של הרשות, ומאידך גיסא החובה המוטלת על הרשות לפעול בשוויון בחלוקת כספי ציבור המצויים בידה:

"ההנחה היא שמרכיב בסיסי וחיוני בחיי דמוקרטיה תקינים הוא הפלורליזם, שכן המגוון הוא המבטא את הדמוקרטיה הלכה למעשה. מדינה דמוקרטית מכבדת את כל הזרמים, התפיסות והשונויות שבה, נותנת להם מרחב קיום ופעולה, ואף תומכת בהם באופן שוויוני. חברה דמוקרטית אף אינה יכולה להסתפק במתן אפשרות קיום לזרמים שונים, ועליה לתת תמיכה כספית שוויונית לכל הזרמים. אין פירושו של דבר כי המדינה מחויבת לתמוך בפעילות כזו או אחרת, אך משהחליטה המדינה לתמוך בפעילות מסוימת, אין היא יכולה להפלות קבוצה מסוימת המקיימת את אותה פעילות רק בגלל השתייכותה לזרם מסוים" (בג"ץ 11020/05 פנים להתחדשות יהודית בישראל נ' שרת החינוך, לא פורסם, 16.7.06).

מדברים אלה עולה, ראשית, כי לרשות נתון שיקול דעת רחב בנוגע לקביעת מהותה של הפעילות הזכאית לתמיכה כספית. שנית, כי זכאות לתמיכה כספית, ככל שזו קיימת, נגזרת בראש ובראשונה מאופי הפעילות הנתמכת ולא מזהותו של מבקש התמיכה. שלישית, הרשות מנועה מלקבוע קריטריונים משניים המביאים למתן תמיכות באופן לא שוויוני, באופן בו חלק מהגופים אשר מקיימים פעילות מסוימת יזכו לתמיכה בעוד שגופים אחרים המקיימים פעילות דומה לא יזכו לה. כך, הדבר בייחוד מקום בו התוצאה המפלה היא על רקע של הבחנה חשודה בנושאי גזע, לאום, מין, נטייה מינית וכיו"ב (בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, לא פורסם, 27.2.06, פסקות 18-22 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק).

הפסיקה הכירה גם בקריטריון מהותי משני לקביעת הזכאות אשר מתייחס לאופיו של הגוף מבקש התמיכה. בהקשר זה הכירה הפסיקה, בזכותה של הרשות להגביל את הגופים הזכאים לתמיכה, לגופים המתמחים בביצוע הפעילות הנתמכת (בג"ץ 9547/06 הקרן החדשה לקידום ולעידוד יוצרי קולנוע וטלוויזיה נ' המועצה הישראלית לקולנוע, לא פורסם, 14.4.08), או לגופים בעלי זיקה לרשות, כגון חברות ממשלתיות (בג"ץ 1313/01 עמותת קרן ילדינו מרכזי תקוותנו נ' משרד החינוך והתרבות, לא פורסם, 19.2.02).

על מנת להבטיח שמירתם של עקרונות אלו, הכלל הוא כי "הקצאת תמיכות על ידי הרשויות, ובכלל זה רשויות מקומיות, צריכה להיעשות על פי קריטריונים ברורים, ענייניים ושוויוניים", וכי בכסות במסגרתה מבוצעת ההקצאה אין כדי לשנות מחובה זו (בג"ץ 10285/04 עמותת מועדון כדורסל נשים עירוני חיפה מוצקין נ' עיריית חיפה, לא פורסם, 19.7.05).

עוד נקבע שעל הקריטריונים למתן תמיכות להיות קונקרטיים, באופן אשר מאפשר את יישומם על פי אמות מידה אובייקטיביות (בג"ץ 727/00 ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד נו(2) 79 ,90). עם זאת, במקרים מסוימים יוכרו גם קריטריונים הנסמכים על הערכות סובייקטיביות, כגון איכותה של הפעילות עבורה מבוקשת התמיכה (בג"ץ 8912/05 מפגשי