ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שביטה עמאד - ועדת השחרורים :

1

בתי המשפט

בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת

עעא000706/08

בפני:

כב' הנשיא - מנחם בן דוד - אב"ד

כב' השופט - זיאד הווארי

כב' השופט - בנימין ארבל

תאריך:

09/11/2008

בעניין:

שביטה עמאד

העותר

נ ג ד

ועדת השחרורים

המשיבה

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א-2001 בראשות השופט עמירם שרון- יו"ר, והחברים : פביאן לוגסי, עו"ד ומר פנר אביגיל - חינוך וכן סג"ד דוד בן לולו מיום 17.7.08 בתיק ט/59442.

פסק דין

1. העותר, נכנס ויוצא בין כתלי בית הכלא באופן תדיר. לאחרונה, נדון העותר למאסר, זו הפעם השישית בימי חייו, לתקופה של 4 שנות מאסר ו- 65 ימים. עונשו זה האחרון של העותר, הינו צירוף של 11 עונשי מאסר שונים שנגזרו עליו.

2. משחלפו שני שלישים מריצוי תקופת עונשו, פנה העותר לוועדת השחרורים למען זו תשחררו שחרור מוקדם על תנאי. ועדת השחרורים מאנה להענות לבקשה, בקובעה כי העותר היה ועדיין מסוכן לשלום הציבור. העובדה כי זהו מאסרו השישי של העותר, אשר זכה בעבר שלוש פעמים לשחרור מוקדם על תנאי, ולמרות זאת חזר, פעם אחר פעם, לסורו, מלמדת על אופיו המסוכן. האסיר אינו מגלה כל יראה כלפי אנשי החוק, מתנגד לפעולותיהם החוקיות ולא היסס אפילו לתקוף אותם בין כתלי בית המשפט. כל אלה, מחזקות את מסקנתה של הועדה, בדבר מסוכנותו של האסיר. אף התנהגותו של העותר בין כתלי בית הכלא, לא היתה תקינה, הוא צבר עבירות משמעת ובכך הוכיח עצמו כי אינו עומד בתנאי של התנהגות טובה, תנאי שהינו תנאי דומיננטי במסגרת שיקולי השחרור.

3. בעתירתו שלפנינו, טוען סניגורו של העותר, כי לא עמדו בפני ועדת השחרורים ראיות אשר יש בהן כדי לבסס חשש כי שחרורו של העותר מהווה סכנה לציבור. הואיל ורש"א נמנעה מלהכין לעותר תוכנית שיקום, כיוון שבמהלך שחרורו הקודם הפר את התנאים שהושתו עליו על ידי רש"א, הרי לא נבחנו סיכוייו לשקם עצמו כפי שהוא היה זכאי לעשות. בכך נגרמה פגיעה בזכויותיו של העותר, שכן העותר לא היה מסוגל להוכיח כי ניתן לאיין את מסוכנותו. העותר נאלץ להכין תוכנית שיקום פרטית באמצעות עמותת "אל פטאם", אשר העובד הסוציאלי מטעמה, הדגיש וציין בחוות דעתו, כי העותר מגלה חרטה כנה על מעשיו ועברו ועל רצונו להתחיל בדרך חדשה.

4. טענה נוספת שבפי הסניגור, נוגעת לבדיקת שתן שנערכה לעותר ונמצאה כחיובית. לעותר לא ניתנה אפשרות לאמת את הבדיקה, ובכך נפגעו זכויותיו. כבר בשלב זה נציין, כי אין אנו מייחסים כל חשיבות שהיא לבדיקה שתן זו, נוכח הפגיעה בזכויותיו של העותר, ונצא תוך הנחה, שלו ניתן היה לו לאמת את תוצאות הבדיקה, היה עולה בידו לקעקען.

5. לאחר שעברנו על טיעוני הצדדים, ובחנו בעיון את החומר שהועמד לרשותנו, כולל תיק הועדה, חוות הדעת שהוגשה מטעם העורר, וכן גליון הרישום הפלילי שלו, סבורים אנו כי לא נפל כל פגם בהחלטתה של הועדה, אשר יהא בו כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

6. העותר הוכיח עצמו כעבריין סדרתי, החוזר ומבצע עבירות פעם אחר פעם. העותר לא נמנע מביצוע עבירות על אף הזדמנויות שניתנו לו בעבר לחזור למוטב. העותר שוחרר בעבר שחרור מוקדם על תנאי [מספר פעמים], אך חזר לסורו מיד משנקרתה לפניו ההזדמנות הראשונה לחזור ולבצע עבירות. אין המדובר בעבירות אקראיות, אלא בסדרת עבירות חוזרות ונשנות, המעידות על כך כי העותר בחר לעצמו את דרך הפשע, כדרך חיים. גם בעבר הצהיר העותר בפני ועדות שחרורים בפניהן עמד, כי הוא ניחם על מעשיו ומבקש לחזור למוטב. הצהרות אלה, נתגלו כולן ככלי ריק, כאשר העותר המשיך בדרכו הנלוזה. אף חוות דעת גורמי הטיפול בכלא, מלמדת כי העותר מתקשה לראות בעייתיות בהתנהגותו ובחומרת מעשיו, וכי ניכר בו כי הוא חסר יכולת לגייס כוחות לעבור תהליך משמעותי לשינוי בחייו.

על פי הוראת סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 לא תשחרר ועדת שחרורים אסיר, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. סבורים אנו כי בדין קבעה הועדה הנכבדה כי העותר עדיין מסכן את שלום הציבור וכי אין ליתן בו אמון. החלטתה של הועדה הינה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין.

על כן, אין לנו אלא לצרף דעתנו לדעתה של הועדה.

7. נוכח האמור, אנו מחליטים לדחות את העתירה.

ניתן היום י"א בחשון, תשס"ט (9 בנובמבר 2008) בהעדר.

על המזכירות להמציא העתק החלטה זו לצדדים.

מנחם בן דוד

נשיא – אב"ד

זיאד הווארי

שופט

בנימין ארבל

שופט

מירב