ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כחלון עמי נגד בטוח לאומי-סניף תל-אביב :

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

בפני: השופט אילן איטח
נציג ציבור מעבידים מר אלי גרינבלום
נציגת ציבור עובדים הגב' נילי שביט

התובע
כחלון עמי
ע"י ב"כ עו"ד ירון בן ארי

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מרב חבקין

פסק דין

לפנינו תביעה ובה עותר התובע להכיר בו כמי שנפגע בעבודה כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק), בשל אוטם שארע לו כתוצאה מארוע חריג ביום 16.10.06.

יצויין כי בפסק הדין מיום 20.8.09 פסק הדין ניתן במותב חסר ששמע את הראיות שבתיק עד אז.
נקבע כי לא הוכח הארוע החריג הנטען מיום 16.10.06 והתביעה נדחתה. אך ביום 4.2.10, בעקבות הסכמת הנתבע, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 487/09) ולפיו יוכר הארוע החריג הנטען וימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בינו לבין האוטם שארע.

ביום 29.7.10 מונה פרופ' אליעזר קפלנסקי כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן – המומחה). למומחה הוצגו העובדות הבאות:

"א. התובע, יליד 1970 , הינו הבעלים של עסק משפחתי למכירה ותיקון צמיגים המועסקים בו כ – 20 עובדים.
ב. ביום 16.10.06 ארע לתובע 'ארוע חריג' כדלהלן: מנהלת החשבונות הודיעה לתובע על כך שהיא קיבלה, באמצעות המערכת הבנקאית הממוחשבת, הודעה ולפיה הלקוח הגדול ביותר של העסק הפך ללקוח מוגבל. הדבר היכה את התובע 'כרעם ביום בהיר'. המשמעות של ההודעה היתה נזק כלכלי גדול לעסק. בירור שערך התובע עם סניף הבנק אישר את הנתונים, והתובע נכנס ללחץ נפשי גדול, הוא החוויר, התיישב ולא יכול היה לזוז ואף אמר לפקידות שהוא עובר התקף לב.
ג. משמצבו של התובע לא השתפר הוא פנה לקופת החולים ביום 16.10.06, שם נבדק ע"י רופא משפחה שאינו רופאו הקבוע, ואשר הפנה אותו לבצע בדיקת א.ק.ג.
ד. ביום 8.1.07 פנה התובע לרופא המשפחה ד"ר לבנון, הרופא עיין בבדיקות מיום האירוע, ייחס את הסימפטומים שהיו לו ללחץ, אולם הפנה אותו לבדיקת אקו לב שבוצעה ביום 31.1.07. בבדיקה התגלה שהתובע עבר אוטם בשריר הלב. ביום 6.2.07 עבר התובע צנטור לב.
ה. התובע עישן מגיל 18 טעות סופר בהחלטה המקורית תוקנה בהחלטה מיום 16.8.10.
ולפחות עד לקבלתו למיון ביום 11.2.07 כ – 10 סיגריות ביום."

המומחה נשאל את השאלות הבאות:

"א. האם עבר התובע ארוע או ארועים לבביים? אם כן, אנא פרט את סוגם ואת מועדם?
ב. האם יש קשר סיבתי בין הארוע החריג מיום 16.10.06 לבין הארוע או הארועים הלבביים?
ג. אם יקבע שקיים קיים קשר סיבתי, האם השפעת הארוע החריג מיום 16.10.06 על גרימת הארוע הלבבי ובמועד שארע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים כגון מצבו הקונסטיטוציונלי?"

ביום 1.10.10 ניתנה חוות דעתו של המומחה. בפתח חוות הדעת סקר המומחה את 'פרשת המקרה'. מפאת חשיבות הדברים נביאם כלשונם:

"מדובר בגבר אשר לקה בהתקף לב והוא בן 36 בלבד. עובדת התפתחות התקף הלב התבררה במהלך בדיקת אקו לב מיום 31/1/07 ובעקבות האשפוז במרכז הרפואי רבין (טיפול נמרץ ומחלקה פנימית) בחודש פברואר 2007. בהחלטת כבוד השופט מתואר אירוע בעבודתו של מר כחלון ביום 16/10/06 אשר גרם למר כחלון דחק נפשי קשה שהוגדר בהחלטת כבוד השופט כ"אירוע חריג". כן מצויין בהחלטה כי מר כחלון חש שהוא מפתח התקף לב. ההיסטוריה הרפואית בטרם הפרשה הנוכחית לא היתה משמעותית כלל ועיקר. בגיל 3 נפגע קשה בראשו בתאונה ונגרמה חולשה בפלג גוף שמאלי. מגיל 18 לא עישן. לא היה ידוע על סכרת או יתר לחץ דם.
ביום 16/10/06 בעקבות האירוע החריג בעבודה התפתח לחץ נפשי גדול והרגשה כאילו מפתח התקף לב. נבדק בקופת החולים ונעשה א.ק.ג. (לא היה בנמצא בין המסמכים). אין תיעוד על מצבו עד אשר נבדק שוב ב-8/1/07 והופנה לבדיקת אקו לב. במסמכי הקופה אין כל פירוט בדבר הבדיקה ב-8/1/07 מעבר לציון "ביקור רגיל" והפנייה ("טופס הפנייה מנהלי") לאקו לב.
בדיקת האקו נערכה ב – 31/1/07 והדגימה קיומה של צלקת בחוד הלב כעדות לאוטם (או לתופעת hibernation – ר' להלן) שהתרחש בזמן כל שהוא קודם לבדיקה. במסמכי בית החולים מצויין כי במשך כחודש ימים עד 6 שבועות טרם קבלתו לבית החולים (5/2/07) סבל מכאבי חזה שהיו נמשכים עד 15 דקות ומופיעים במנוחה. ב-5/2/07 הופנה לחדר המיון על ידי רופא המשפחה שציין כי סיבת ההפנייה הינה "בגין כאבים בחזה ייתכן אוטם". ב-6/2/07 מצויין בהערות המעקב של הרופאים כי מדובר באוטם שאירע לאחרונה (Recent onset ant. MI), ומצויין כי "ההסתמנות הקלינית החלה לפני 4-6 שבועות (!) וטרם אשפוזו גל נוסף של כאבי חזה" (סימן הקריאה – במקור).
תמונת הסימפטומים שהתפתחו במהלך התקופה שבין האירוע החריג בעבודה לאשפוז ב-5/2/07 המתקבלת מתוך המסמכים היתה כדלקמן:
בעקבות האירוע החריג, בפרק זמן לא ברור לאחריו, הופיעו התקפים של כאבי חזה במנוחה, נמשכו 15 דקות לסירוגין וחלפו. ב-8/1/07 ביקר במרפאת הקופה והופנה לבדיקת אקו שבוצעה רק ב-31/01/07. לא ברורה הסיבה המדוייקת לביקור ב-8/1/07 וזאת משום שאין כל תיעוד אנמנסטי רפואי מעבר להפנייה לאקו. תאריך זה נמצא בתוך הטווח של "4-6 שבועות" (או בתחילתו) וככל הנראה היתה ההפנייה לאקו עקב המיחושים בהם מדובר. בימים שלפני ה-5/2/07 היתה ככל הנראה החמרה בסימפוטמים וכך הגיע לאשפוז.
מתי התרחש התקף הלב? לפנינו שתי עדויות להתקף לב: האחת ב-31/1/07 בבדיקת אקו לב שהדגימה אזור בחוד הלב שנפגע על ידי אוטם. השניה, עדות לאוטם נוסף ב-5/2/07 כאשר בבדיקות הדם היתה עליה משמעותית באנזים ה-CPK עד 691 יחידות (תקין עד 203) שירד ב-18/2 לערך תקין של 56 יחידות. לעומת שתי עדויות אלה יש לציין כי לא נצפו שינויים בא.ק.ג. ורמת הטרופונין נותרה תקינה ב-5/2/07. הממצא באקו מיום 31/1/07 יכול אמנם להעיד כי בזמן כל שהוא לפני הבדיקה התרחש התקף לב. אך ייתכן גם הסבר אחר. במצבים של התקפים איסכמיים ללא אוטם (כמו בתעוקה בלתי יציבה) יכול להתרחש מעין שיתוק זמני של האזור הפגוע ללא נמק וללא עליה באנזימים וייתכן והממצא נובע מקיומה של תעוקה בלתי יציבה.
לעומת זאת אין ספק כי זמן קצר (יום או יומיים) לפני האשפוז של ה-5/2 (או אפילו בו ביום) התפתח התקף לב על פי העליה המשמעותית באנזים ה-CPK.
לאחר ה-5/2 בוצעו במהלך האשפוז של מר כחלון שני צנתורים (ב-6/2 וב-11/2). אלה הדגימו מחלה חסימתית בעורק הקדמי בלבד אשר טופלה על ידי הרחבה וסטנט בצנתור השני (11/2/07). בשניהם הודגם קיומו של קריש דם במקום ההיצרות. המשך האשפוז היה ללא סיבוכים. במבחן מאמץ שנערך ב-25/2/07 הודגמה יכולת מאמץ טובה ללא עדות לשינוים איסכמיים (50'10 וקצב לב של 176 פעימות לדקה)." (הדגשות הוספו – א.א.)

עוד מצא המומחה לנכוון להציג את הרקע הרפואי לקרות אוטם לבבי, וגם רקע זה נביאו בשלמות:

"אוטם בשריר הלב (Myocardial Infarction), או כפי שקרוי גם "התקף לב" מתרחש ברוב המוחלט של המקרים על רקע של טרשת עורקים המקננת בעורקים הכליליים של הנפגע או הנפגעת מזה עשרות שנים. תהליך טרשת מתחיל בגיל צעיר מאוד וסימניה האנטומיים כבר מצויים בגיל העשרה. בסופו של דבר הטרשת מתפתחת לתמונה קלינית, הווה אומר גורמת לסיבוכים הקלסיים, בלמעלה ממחצית האוכלוסיה הבוגרת בעולם המערבי. טרשת העורקים פוגעת במגוון של עורקים המספקים רקמות שונות (עם ואריאביליות מאדם לאדם), כמו מח, לב, כליות, רגליים, מערכת העיכול.
לענייננו נדון בטרשת העורקים הכליליים.
הטרשת עצמה מתבטאת בצמיחתם של רובדים טרשתיים המיצרים בהדרגה את חלל העורק. רובד זה בנוי מתוכן המכיל חומר שומני בכמות משתנה ומציפוי של קליפה של רקמת חיבור. טיפוסי לרובד כזה שהוא נותר יציב במבנהו במשך שנים רבות גם אם הוא ממשיך לצמוח ולהצר את העורק הכלילי. בממוצע עוברות כ-20 שנה מאז נוצרים הרובדים הראשונים ועד אשר מתפתחת תמונה קלינית המתבטאת באחת או יותר מהסיבוכים הבאים: תעוקת חזה יציבה, תעוקה בלתי יציבה, התקף לב ואף במוות.
תעוקת החזה היציבה נובעת מאספקת דם לא מספקת בזמנים של עומס יתר (מאמץ גופני, התרגשות), זאת עקב ההיצרות בכלי הדם הכלילי. זוהי תופעה החולפת במנוחה ולכשעצמה אינה גורמת נזק ואין בה סכנה. ההיצרות עצמה נותרת בעינה, המבנה שלה לא נפגע ויציבותה יכולה להמשך שנים רבות. הסיבוכים המשמעותיים והמסוכנים של מחלת העורקים הכליליים הינם התעוקה הבלתי יציבה ואוטם שריר הלב. אלה עלולים במהירות להדרדר עם כדי מותו של החולה. המנגנון העומד בבסיס התעוקה הבלתי יציבה, האוטם בשריר הלב ורוב מקרי המוות הפתאומי הינו זהה עקרונית אך שונה בחומרתו. מנגון זה קשור בערעור יציבותו האנטומית של הרובד הטרשתי. הקליפה החיבורית מתבקעת, תוכן הרובד נחשף לזרם הדם, מרכיבים שונים של הדם חוברים אל הרובד הטרשתי והתוצאה "התיישבות" של קריש דם על גבי הרובד אשר יציבותו עורערה. קריש דם זה יכול להצר את חלל העורק באופן פתאומי אך עדיין לאפשר זרימת דם מינימלית. התוצאה: התמונה הקלינית של תעוקה בלתי יציבה, הווה אומר כאבי חזה עזים במנוחה העלולים לחזור מספר פעמים מבלי שמתרחש נזק ממשי לשריר הלב. התמונה הקלינית של תעוקה בלתי יציבה יכולה להיות במספר צורות: התפתחות פתאומית של תעוקה במאמץ או התרגשות ותעוקה קשה במנוחה.
זו האחרונה יכולה להופיע לסירוגין במשך פרקי זמן משתנים. הסיבה – נטייתו של קריש הדם להיווצר ולהתפרק לסירוגין. באם קריש הדם חוסם את העורק במלואו מתרחשת התמונה הקלינית של אוטם בשריר הלב (התקף לב) העלול להדרדר במהירות ולמוות פתאומי. הבסיס האנטומי-פתלוגוי הזהה לתסמונת התעוקה הבלתי יציבה ולאוטם בשריר הלב הביא את המערכת הרפואית לכלול את השתיים תחת הכותרת של "התסמונת הכלילית החריפה" אוacute coronary syndrome.
הספרות הרפואית קבלה זה מכבר כי המנגנון הגורם לערעור הפתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי יש והוא קשור בגירוי פתאומי וחזק של מערכת העצבים הסימפטתית. זאת עקב מאמץ גופני חריג בעוצמתו ו/או עומס נפשי בעל עוצמה וממדים חריגים. כל אלה מביאים לעליה בקצב הלב, עליה בלחץ דם, הפרשת אנדרנלין ונוראדרנלין, נטית יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם ולעיתים אף עיוות (spasm) של העורק הכלילי הנגוע. התוצאה – התבקעות קליפתו של הרובד הטרשתי, ערעור ביציבתו ותחילתם של התהליכים להביא ליצירת קריש הדם במקום הפגוע.
על פי כל שנאמר לעיל ברור כי אירוע בעל עוצמה נפשית ו/או גופנית חריגה עלול לגרום הן להתפתחות תעוקה בלתי יציבה והן להתפתחות אוטם בשריר הלב. יתירה מזו בחלק מהמקרים בהם התהליך מתחיל בתעוקה בלתי יציבה – מסתיים הדבר, לאחר תקופת זמן משתנה ממקרה למקרה, בהתקף לב של ממש."

אחר כל אלה השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן:

"א. האירוע או האירועים הלבבים:
עיון בכל שנכתב לעיל מעלה תמונה של התפתחות אירועי כאבים קצרים במהלך התקופה שבין ה-16/10 ועד האשפוז. לוח הזמנים של האירועים הללו שהם נכנסים בגדר "אירועים לבביים" אינו ברור. עם זאת מדובר בתמונה התואמת את האבחנה של תעוקה בלתי יציבה אשר ייתכן ובמהלכה אף התפתח התקף לב שלא אובחן ככזה ולא הביא לידי אשפוז. ב-5/2/07 אושפז עקב החמרה קלינית ויחד עם העלייה באנזים CPK יש לקבל כי אז התרחש אוטם בשריר הלב (אשר ייתכן והוא נוסף על אחד שהתרחש קודם). הרקע לכל זאת הינה כמובן טרשת העורקים וסיכון היתר עקב העישון. בניסיון לסכם את מהלך המחלה נראה כי שבועות טרם ה-5/2/07 (הווה אומר לכל היותר החל מסוף דצמבר 2006) היו אירועים רבים של כאבי חזה במנוחה אשר בהחלט יכולים להיחשב כתעוקה בלתי יציבה. לעומת זאת אין לנו כל עדות בדבר סימפטומים כל שהם מעבר לאלה שמר כחלון חש בהם ביום 16/10/06.
ב. הקשר הסיבתי:
לפנינו אירוע שהוגדר כחריג נפשית והתפתחות תעוקה בלתי יציבה פרק זמן לא מוגדר אחריו שהפכה לאוטם אחד (ואולי שניים). מבחינת התנאים – אין ספק כי האירוע החריג יכול להיות הסיבה לאירועים הלבביים. אלא מאי? לא ברור לנו כלל ועיקר לוח הזמנים בפרשה. יתירה מזאת, נראה כי קיים פער זמנים של מספר שבועות בין האירוע לבין התעוקה.
ג. המאזן:
קיומה של טרשת העורקים הכליליים וקיומם של גורמי סיכון אינם שוללים, כפי שצויין בפרק הרקע, את היות האירוע החריג הסיבה המרכזית והעיקרית בגרימת התקף הלב. בגילו של מר כחלון ועל רקע של מחלת עורק כלילי אחד בלבד הסיכון השנתי להתפתחות התקף לב הינו פחות מ-1% ויחד עם העישון אולי לאחוזים בודדים בלבד. הווה אומר שללא אירוע חריג (באם הוא הגורם) היה קיים סיכוי של למעלה מ-90% כי דבר לא היה קורה עד היום. במקרה שלפנינו מרחק הזמנים בין האירוע החריג להתפתחות התעוקה שולל את הקשר הסיבתי. לפנינו אז התפתחות תעוקה לאוטם ללא גורם חיצוני ידוע, כפי שקורה ברוב מקרי התעוקה הבלתי יציבה ואוטם שריר הלב.
בסיכום:
לאור מרחק הזמנים הרב בין אירועי העבודה לבין התפתחות המחלה שהביאה לאבחנה של התקף לב אינני רואה מקום לקשור סיבתית את אירועי העבודה ב-16/10/06 לבין התקפי הלב אשר אובחנו ב-31/1/07 ו- 5/2/07." (הדגשות הוספו – א.א.)

נוכח האמור בחוות הדעת של המומחה ביקש התובע להעביר למומחה את חוות דעתו של המומחה מטעמו – פרופ' מרקביץ, וכן לזמן לחקירה את רופא המשפחה - ד"ר לבנון על מנת לתמוך בטענתו כי בתקופה שמיום 16.10.06 – 8.1.07 הוא היה אצל רופא המשפחה – ד"ר לבנון, "בביקורים נוספים" על אף שביקורים אלה אינם מתועדים. לטענתו ככל הנראה משמסמכים אלה הועלמו על ידי רופאי קופת החולים אשר השכילו להבין שביום 16.10.06 לא נהגו בו כפי שמתחייב מטיפול מקצועי, הכל כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' מרקביץ. בתמיכה לטענתו צרף התובע מכתב של ד"ר לבנון, שהאחרון הסכים לתת לו ביום 24.10.10, לאחר שהתובע החליט "להתעמת" עימו וממנו עולה כי ביום 24.10.06 ביקר אצלו התובע, אף כי ביקור זה לא תועד ברשומות הרפואיות (סומן תר/1).

במכתב ד"ר לבנון (תר/1) נכתב כך:

"מר כחלון עמי בא למרפאתי בתאריך 24 ל 10 שנת 2006 עם אקג שביצע במרפאת קפלן בכפר סבא. פענוח אקג היה תקין. וכך נאמר לו גם ע"י הרופא שביצע את האקג במרפאת קפלן. כאמור גם אני ראיתי את האקג. התלונן על פלפיטציות וחולשה ולכן נשלח למנוחה ולאחר מכן נשלח לאקו לב בגין המשך החולשה והפלפיטציות".

לשלמות התמונה נציג את תצהיר התובע, בתמיכה לבקשה האמורה:

"1. ......
2. ביום 16.10.06, ביצעתי בדיקת א.ק.ג שפוענחה כתקינה על ידי הרופא המחליף שנכח באותו יום, וכעבור פרק זמן קצר כשהמשכתי להרגיש ברע הצגתי את הבדיקה בפני ד"ר בועז לבנון רופאו המטפל של התובע, שאף הוא טען כי הבדיקה תקינה (יודגש כי מדובר ברופא משפחה ולא מומחה במחלות לב).
3. פרופ' מרקביץ, מומחה במחלות לב, המומחה מטעמי:
'ניתן להסביר את ה-א.ק.ג התקין, לכאורה, בשתי דרכים: א) טעות בפענוח. ב) אוטם אפיקלי שאינו נותן ביטוי אופייני ב-א.ק.ג, מפני שה-א.ק.ג. נרשם קרוב להופעת האוטם, או מפני שמדובר באוטם בלי שינויים בולטים ב-א.ק.ג.. כאשר חולה עם סיפור דומה מופיע בחדר מיון, מקובל לחכות 6 שעות, לחזור על ה-א.ק.ג. ולקחת בדיקת דם למדידת טרופונין (או CPK). רק כך ניתן לשלול אוטם חד בשריר הלב.
ייתכן מאוד שלו הרופא במרפאת קפלן היה נוהג כך, האוטם היה מתגלה מיד והחולה היה מקבל טיפול מוקדם יותר'.
4. הסבר דנן, מבהיר את מה שרופאי קופת חולים הבינו זה מכבר, והוא כי קמה לי אפשרות לתבוע אותם בעילת רשלנות רפואית.
5. עקב התנהלות הרופאים כלפיי בקופת חולים בהבינם כי התרשלו בטיפול כלפיי, הגיש ב"כ עוד ביום 18.1.09 בקשה למתן צו נגד קופת חולים מרפאת קפלן להמצאת העתק מכל המסמכים הנוגעים לטיפול מיום 16.1.06.
6. בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 19.1.09 צויין כי לאור זאת שהנתבע הזמין כבר חומר רפואי יודיע התובע האם הוא עומד על בקשתו.
7. לאור החלטה זו הודיע ב"כ: "... כי הוא עומד על בקשתו מאחר והוא מבקש למנוע כל טעות מצד קופת חולים." (ולא בכדי נכתב כך...)
8. לאחר שקיבלתי לעיוני את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין, החלטתי להתעמת עם הרופא המטפל, ד"ר לבנון, לאור חשדי כי הועלמו מסמכים מתיקי, מסמכים שנערכו בין ה-16.10.06 ועד 08.01.07. (ויודגש כי אני סובל מבעיות זיכרון).
9. ד"ר בועז לבנון אכן אישר בעימות שערכתי עימו כי הגעתי אליו גם ב-24.10.06 (ביקור שלא מצויין ו/או נמחק מתיקי!) עם א.ק.ג שביצעתי במרפאת קפלן. ויודגש הייתי אצלו בביקורים נוספים במהלך התקופה.
.........
10. עובדה חשובה כאמור לעיל בדבר ביקור נוסף אחד לפחות, מן הראוי שתעמוד בפני המומחה מטעם בית הדין אשר התלה בכך את קיום הקשר הסיבתי."

עוד טען התובע כי מעבר לביקור הנוסף שד"ר לבנון אישר במכתב (24.10.06), היה התובע אצל ד"ר לבנון "בביקורים נוספים במהלך התקופה".

הנתבע הסכים להעביר למומחה את מכתב ד"ר לבנון, אך לא הסכים לטענה אודות ביקורים נוספים. לפיכך, הוחלט ביום 11.12.10 כי המסמכים יועברו וכי התיק יקבע להשלמת חקירתו של התובע על תצהירו. התיק נקבע ליום 19.1.11. בשל תקלה לא נקבע התיק ביומן ובמועד האמור לא התקיימה הישיבה.

בין לבין ומטעמים לא ברורים, נשלח התיק הרפואי של התובע למומחה, על אף שלא התקיים הדיון. ביום 7.2.11 השיב המומחה לבית הדין כלדלהן, וגם אותה נביא בשלמות:

"קיבלתי מחדש את התיק הרפואי עב הכרס בעניינו של מר כחלון. מהמסמכים שצורפו לתיק עולה כי התבקשתי להתייחס לשתי נקודות:
א. המסמך של ד"ר בועז לבנון בדבר הביקור במרפאה ביום 24/10/06.
ב. חוות הדעת של פרופ' ו. מרקביץ'.
במסמכו מציין ד"ר לבנון את סיבת הביקור "חולשה ופלפיטציות". כן מצויינת במסמך ההוראה למנוחה ובדיקת אקו לב. דפדפתי שוב בדפי המעקב של קופת החולים ולא מצאתי תיעוד על ביקורים במרפאה, לא ב-24/10/06 ולא בתקופה שעד ה-8/1/07 עת הופנה לבדיקת האקו (ללא כל ציון עובדה נוספת).
למרות ההחלטה של כבוד השופט מיום 11/12/10 לא מצאתי בין המסמכים את חות דעתו של פרופ' מרקביץ'. פיסקה אחת מתוך חוות הדעת מצוטטת בתצהירו של מר כחלון מיום 2/11/10 ובבקשתו של עו"ד ירון בן ארי. הפסקה דנה בעניין הא.ק.ג. שבוצע (על פי תצהירו של מר כחלון) ביום האירוע החריג ואשר אליו התייחס ד"ר לבנון במסמך מיום 24/10/10.
האם למדנו משהו נוסף לאור האינפורמציה החדשה? לגבי הציטטה של פרופ' מרקביץ ניתן רק לומר כי היא מבטאת את הידע הבסיסי והמקובל על הכל.

הבעיות שהועלו בחוות דעתי מיום 1/10/10 נותרו בעינן:
א. ככל הנראה התפתח התקף לב בתקופה שקדמה לבדיקת אקו לב ביום 31/1/07.
ב. ב-5/2/07 התפתח התקף לב חריף נוסף תוך כדי ציון באנמנזה בדבר סימפטומים של כאבי חזה תעוקתיים במשך 4-6 שבועות טרם האוטם של ה-5/2/07. מיחושים אלה יכולים להסביר את הממצא של ה-31/1/07 ובכך להניח כי במהלך חודש דצמבר 2007 לקה מר כחלון באוטם (כך שהאוטם של ה-5/2/07 הינו איפוא אוטם שני).
ג. האם יש לנו עדות מספקת כי הסימפטומים של כאבי חזה התפתחו בצמוד לאירוע החריג של ה-16/10/07?
הרושם שמתקבל מתוך המסמכים הוא כי הסימפטומים החלו לאחר פרק זמן משמעותי לאחר האירוע החריג בעבודה.
אין לי אלא להחזיר את הכדור לשולחנו של כבוד השופט. רק אם תהיה עדות חד משמעית כי אותם מיחושים בחזה החלו בצמדו ל-16/10/07 ונמשכו לסירוגין בכל התקופה שלאחר מכן – כי רק אז יהיה לקשור את אירועי ה-16/10 להתקף הלב שהתפתח אי שם בין ה-16/10 ועד חודש דצמבר.
על פי הנתונים שבידי לא קיימת עדות לכך." (הדגשות הוספו – א.א.)

כך או כך, ביום 9.3.12 נחקר התובע בקשר לביקורים הנוספים והצדדים סיכמו את טענותיהם. ביום 22.3.12 ניתנה החלטתנו ובה קבענו כי גרסת התובע לגבי הביקורים הנוספים לא הוכחה, ואלה היו הטעמים לכך:

"2.1. למעט עדותו של התובע לגבי "פעמים נוספות" בהן פנה בתלונות לד"ר לבנון אין בפנינו שום ראיה אובייקטיבית לגבי קיומם של ביקורים שכאלה. רק על יסוד עדותו של התובע אין ביכולתנו לקבוע ממצא עובדתי בדבר קיומם של ביקורים שכאלה.
2.2. טוען התובע אחת משתיים: או שלא נערכו רישומים או ש'גורמים במרפאה', ובכללם ד"ר לבנון שינו/השמידו רישומים רפואיים בדיעבד זאת משמסתבר כי הטיפול הרפואי שקיבל היה רשלני. בכל הכבוד, טענה כבדת משקל שכזו לא הוכחה. התובע נתלה באישור תר/1 שנתן ד"ר לבנון לגבי ביקור מיום 24.10.06 ואינו מתועד ברישומים הרפואיים. אלא, שדווקא אישור זה מחליש את טענת התובע. שהרי – לו רצו גורמים במרפאה או ד"ר לבנון ל'השמיד' ראיות, אזי מדוע ניתן אישור לגבי יום 24.10.06. כמו כן, דווקא התובע העיד בחקירתו הנגדית כי ד"ר לבנון נתן את האישור לאחר שבדק בתיק.
2.3. למעשה, הטענה על ביקורים 'מספר פעמים' באה לעולם רק לאחר חוות הדעת של המומחה, וקביעותיו בהתייחס להעדר "צמידות זמנים" בין האירוע החריג לבין התעוקה (לכל המוקדם בסוף 12/06) שקדמה לאוטם (יום או יומיים לפני האשפוז מיום 5.2.07). לגרסתו הנוכחית של התובע אין זכר בחקירתו של התובע בפני חוקר הנתבע (נת/2), דווקא שם (עמ' 4 ש' 2 – 12) מדבר התובע על כך שלאחר הביקור ביום 16.10.06 הגיע לד"ר לבנון להצגת הא.ק.ג. שפוענח על ידו כתקין. תאור זה מתייחס לביקור מיום 24.10.06 (גם לפי האמור בתר/1). בהמשך מתייחס התובע לכך ש"כעבור תקופה" פנה לד"ר לבנון וקיבל הפניה לאקו לב. תאור זה מתיישב עם הביקור מיום 8.1.07. צא ולמד – אין שם כל תאור לפניות 'מספר פעמים', כנטען בגרסה המאוחרת. לגרסה זו אין גם זכר בגרסה קודמת אחרת של התובע.
2.4. ואם לא די בכך – עיון בחוות הדעת מטעם התובע (פרופ' מרקביץ), אשר הוכנה ביום 26.6.07 טרם הגשת התביעה לנתבע (נת/1) – תביעה שהוגשה באמצעות בא כוחו (נת/1א'), מעלה כי שם צויין שבעקבות הארוע מיום 16.10.06 סבל התובע מתופעות שונות שהפריעו לו "אך לא מספיק כדי להובילו להיבדק אצל ד"ר לבנון, רופא המשפחה שלו". ומיד בהמשך מציין פרופ' מרקביץ כי "רק ב-08.01.07, כלומר יותר מחודש וחצי לאחר האירוע בעבודה פנה לד"ר לבנון, סיפר לו על האירועים שהיו והראה לו את ה-א.ק.ג שנרשם ב-16.10.06".
2.5. כמו כן נציין כי בתצהירו נוקב התובע באמירה הסתמית "מספר פעמים". רק בסיכומי ב"כ התובע נטען 3 פעמים. גם לא ברור מתי היו הביקורים, ומה מרחק הזמן בינם לבין התעוקה מסוף 12/06.
2.6. לבסוף שב וטוען התובע כי סבל מבעיות של איבוד זכרון. לכך כבר התייחסנו בהחלטות קודמות. כך או כך, אפילו היו בעיות זכרון אין בכך כדי לגרום דווקא לקבלת גרסתו הנוכחית של התובע." (הדגשות הוספו – א.א.)

לאור ההחלטה, נשלחה למומחה ביום 22.3.11 שאלת ההבהרה הבאה:

"בנוסף למסמכים רפואיים שצורפו להחלטת המינוי מיום 29.7.2010, מצ"ב תיק רפואי עם מסמכים נוספים (מסומן A) - בהם חוות דעת מטעם התובע (פרופ' מרקביץ); אישור ד"ר לבנון על ביקור מיום 24.10.2006 (מוצג תר/1) ומסמכים רפואיים שהוגשו במהלך ההליך.
מעבר לעובדות המפורטות בהחלטת המינוי מיום 29.7.2010, יצויין כי על [צ"ל: עוד – א.א.] ביום 24.10.2006 ביקר התובע אצל ד"ר לבנון (תר/1).
המומחה מתבקש להשיב האם יש במסמכים הרפואיים הנוספים ו/או בעובדה הנוספת כדי לשנות ממסקנות של המומחה עד כה. אנא הסבר עמדתך."

ביום 17.4.11 השיב המומחה לשאלת בית הדין כדלקמן:

"קיבלתי שוב את תיק המסמכים בעניינו של מר עמי כחלון, בל 2154/09. התוספת היחידה מעבר למה שהיה בפני קודם לכן הינה חוות הדעת (במלואה) של פרופ' ולתר מרקביץ'.
המסמך החתום בידי ד"ר לבנון כבר היה בידי קודם לכן.
לאחר עיון מחודש בתיק A ובחוות הדעת של הפרופ' מרקביץ' אנחנו נותרנו באותה עמדה כמקודם.
פרופ' מרקביץ' מתרשם שהסימפטומים של התקף הלב ו/או התעוקה הבלתי יציבה נמשכו החל מהאירוע החריג של ה-16/10/06 ולפיכך כורך את כל שאירע באותו אירוע חריג בעבודה.
אני מוכרח לציין שוב שבמסמכי בית החולים מה-5/2/07 מדובר בחודש עד חודש וחצי (ר' למשל מסמך חדר המיון מיום 5/2/07 בו מצויין קיומם של מיחושים מזה חודש וחצי). התיעוד אינו יוצר איפוא את הגשר שבין האירוע החריג וכל שאירע מסוף 12/06 ועד 2/07.
לפיכך חוזר הכדור שנית לשולחנו של כבוד השופט. באם יתברר כי אכן התקיימה תסמונת תעוקתית החל מה-16/10/06 ובהפסקות קצרות לסירוגין עד 5/2/07 מתקיים הקשר הסיבתי. אחרת אין לנו אלא לקבוע כי לא קיים קשר סיבתי כזה.
המסמך של ד"ר לבנון מה-24/10/06 אינו מעלה ואינו מוריד.
בסיכום: לא נשתנה דבר מאז חוות הדעת הראשונה מיום 1/10/10." (הדגשות הוספו – א.א.)

בעקבות תשובת המומחה לשאלות ההבהרה ביקש התובע לקבוע מועד לחקירתו של ד"ר לבנון ולחלופין להעביר למומחה מכתב נוסף מאת ד"ר לבנון מיום 3.6.11. וכך טען התובע בתצהיר התומך בבקשה:

"1. ....
2. פגיעתי ארעה ביום 16.10.06, באותו יום ביצעתי בדיקת א.ק.ג. שפוענחה כתקינה על ידי הרופא המחליף שנכח באותו יום. ביום 24/10/2006 הוצגה הבדיקה בפני ד"ר בועז לבנון רופאי המטפל, שאף הוא טען כי הבדיקה תקינה (יודגש כי מדובר ברופא משפחה ולא מומחה במחלות לב).
3. אני טענתי וטוען כי נעלם חומר מתיקי הרפואי בכל הנוגע לביקורים שנערכו בחודשים 11, 12 שנת 2006.
4. סוגיית ביקורים דנן הינה משמעותית והמומחה מטעם בית המשפט עמד על חשיבות הרצף בין מועד הארוע לאישפוז (יצויין כי המומחה בתשובות ההבהרה לא שם לב כי גם ב-8/1/07 הופניתי לביצוע בדיקת אקו והוא בטעות מדבר על רצף שנמשך עד 5/2/07).
5. מאחר ואני עומד ועמדתי על קיומם של ביקורים אלו והעדתי בנדון, החלטתי לשוב ולעמת את ד"ר לבנון בנדון. ד"ר לבנון טען בפני כי לא הייתי אצלו בחודשים 11, 12 אלא במסגרת ביקורים של אבי אצלו, הוא סיפר לו על מצבי.
* ד"ר לבנון הוציא אישור בנדון ביום 3/6/11, ורצ"ב האישור ואישורים על ביקורי אבי.
6. יודגש כי אני ממשיך וטוען כי ביקרתי במרפאת לבנון הן לבד והן עם אבי בחודשים 11, 12 ואישורו של ד"ר לבנון מהווה ראייה לכך. (אני טוען כי אופן הנפקת האישור על ידי ד"ר לבנון נובע מסיבה של חשש מתביעה בעילת רשלנות רפואית, שכאמור בחוות דעת פרופ' מרקביץ, הבדיקות שבוצעו בקופת חולים לא היו כדבעי).
7. עובדה חשובה כאמור לעיל בדבר ביקורים נוספים או שיחות שקיים הרופא המטפל באופן לא רישמי עימי או עם אבי, מן הראוי שתעמוד בפני המומחה מטעם בית הדין אשר התלה בכך את קיום הקשר הסיבתי..."

וכך נכתב במכתבו הנוסף של ד"ר לבנון מיום 3.6.11 (לבנון/1):

"מר כחלון עמי חווה סטרס בגין אבדן הכנסה בעיסקו ב-16 ל-10 2006 והתלונן על דפיקות לב ולכן פנה עוד באותו יום למרפאת קפלן – בוצע אקג שפוענח כתקין. בתאריך 24 ל-10 2006 בא למרפאתי לראשונה כדי שאתרשם מהאקג – ואכן ראיתיו והיה תקין. אז התלונן על חולשה דפיקות לב יובש בפה והרגשת קור. המלצתי על מנוחה ומעקב בהמשך אם ימשיך לסבול. מאז לא בא למרפאתי עד 8 ל-1 2008 אך אביו מר כחלון שלום מטופל אחר שלי היה במרפאתי לצרכיו שלו ומסר לי שהבן עדיין חלש ולא מרגיש טוב. האב היה אצלי פעם אחת בנובמבר ושלוש פעמים בדצמבר לצרכיו הוא. נראה לי שמר כחלון עמי סבל כבר מתעוקת חזה מתפתחת עוד טרם בואו אלי לראשונה. אקו לב בוצע בעיכוב אליו נשלח כאשר בא אלי שוב עם תלונת חולשה קשה ופלפיטציות במיסגרת בירור. נראה לי שיש המשכיות מצב המיוחס למחלת הלב ממנו סבל. יש לציין שלפני כן המטופל לא בא אלי בתלונות אילו." (כך במקור – א.א.)

יאמר כבר בשלב זה כי במכתב הנ"ל נפלה טעות שכן בחודשים נובמבר – דצמבר 2006 נערכו בסה"כ שלושה ביקורים של האב (ולא ארבעה) וזאת במועדים הבאים: 26.11.06, 18.12.06, 24.12.06 (לבנון/2א' – לבנון/2ג').

הנתבע התנגד לבקשה, אך ביום 7.7.11 הוחלט כדלקמן:

"טרוניית הנתבע אכן במקומה, שכן התובע מגיש ראיותיו 'פלחים פלחים', ובכלל זה גרסה עובדתית שטרם הועלתה (ביקורי האב). יחד עם זאת משעסקינן בתיק מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי שבהתאם למדיניות בית הדין יש מקום לנקוט אורך רוח ולתת לתובע את מלוא יומו במובן הרחב האפשרי.
התיק נקבע להשלמת חקירתו של התובע על תצהירו הנוסף ולעדותו של ד"ר לבנון, וזאת ליום 14.9.11 שעה 12:00.
הצדדים יסכמו בגמר החקירה בשאלות העובדתיות שיעלו ב חקירה .
ד"ר לבנון יזומן לעדות על ידי התובע ...."

ביום 14.9.11 נחקרו התובע וד"ר לבנון נציגי הציבור הוזמנו ולא באו, והדיון התקיים בהעדרם.
. ביום 15.9.11 הוחלט כך:

"5. ... לא מצאתי טעם לשנות מההחלטה מיום 22.3.11 לגבי הביקורים הנוספים של התובע – בין לבד ובין ביחד עם אביו. לגבי הביקורים הנוספים לבד אצל ד"ר לבנון – את דברנו אמרנו בהחלטה מיום 22.3.11. אציין רק זאת:
א. ד"ר לבנון אינו תומך בגרסה זו.
ב. הטענות על שני ביקורים שהסתיימו בהפניה לא.ק.ג., ובכלל זה הטענה על קביעת תור לא.ק.ג. פעמיים וביטולו – הן טענות כבושות שלא עלו עד כה (גם לא ב'סבב' הקודם) וגם אין להן שום אחיזה בראיה אובייקטיבית. לטענת התובע ד"ר לבנון ביקש שהתובע יקבע תור ויוציא טופס 17, אך לא הוצגה כל הפניה לבדיקה שכזו, גם לא הוצג שום רישום מחשב על פעולה כאמור.
ג. לא השתכנעתי כי מהעובדה שאין תיעוד לגבי הביקור מיום 24.10.06 יש להקיש שכך נעשה גם לגבי יתר הביקורים הנטענים, וההפניות החסרות לבדיקות א.ק.ג.. יש לזכור שבתיקו הרפואי של התובע מתועדים ביקורים.
6. לגבי הטענה על ביקורים בהם נכח התובע ביחד עם אביו, אציין כי גם לגרסתו של התובע מדובר בביקור אחד שכזה. גם לגבי ביקור שכזה לא שוכנעתי לקבל את גרסת התובע, שכן מדובר בגרסה שבאה לעולם רק לאחר חוות הדעת של המומחה ובתגובה אליהן והיא אינה נתמכת בראיה אחרת. כך למשל, ד"ר לבנון כלל אינו מאשר ענין זה והוא מתייחס רק לביקורים של האב לבדו.
7. לגבי הטענה כאילו האב מסר לד"ר לבנון על מצבו של בנו (התובע) במהלך אחד מהביקורים בחודשים נובמבר – דצמבר 2006 הרי שגם בה לא השתכנענו. ראשית, עולה כי ד"ר לבנון לא זוכר האם ההתעניינות שלו במצבו של התובע נעשתה במהלך הביקורים בחודשים הנ"ל או במהלך ביקורים מאוחרים יותר לאחר חודש 1/07. שנית, מלכתחילה אינני נוטה לייחס משקל לאמור בלבנון/1 משלושה טעמים: (א) ב"כ התובע טען כי עדותו של ד"ר לבנון 'לא הותירה רושם רב'. אם לטעמו יש בעיית מהימנות עם עדותו של ד"ר לבנון אזי הדבר מקרין גם לגבי משקלו של לבנון/1; (ב) מעדותו של ד"ר לבנון עולה כי פרטים רבים הובאו לפניו למעשה בדיעבד על ידי התובע והוא נסמך עליהם, כך עולה כי ללבנון/1 הוספו סימפטומים מיום 16.10.06 שלא היה להם זכר קודם לכן (יובש בפה והרגשת קור); (ג) הגם שבחקירה הנגדית התובע ניסה להרחיק עצמו ממה שיכול היה להצטייר כהפעלת לחץ על ד"ר לבנון לקבלת האישורים, הרי שמגרסתו של התובע עצמו עולה כי הוא "התעמת" עם ד"ר לבנון בקשר לביקורים, ובנסיבות אלה את 'עימות' והתראה בהגשת תביעות מלכתחילה לאישורים שניתנים בדיעבד לאחר שנים רבות יש משקל מופחת, אם בכלל.
8. סוף דבר, לא מצאתי לשנות מהתשתית העובדתית שבתיק. לפיכך, ניתן בזאת צו לסיכומים – התובע יסכם עד ליום 23.10.11 והנתבע תוך 30 ימים נוספים."

ביום 11.10.11 ביקש התובע למנות מומחה רפואי אחר ולחלופין נוסף, זאת בטענה שבית הדין לא תאר בפני המומחה את מלוא העובדות הרלוונטיות וכי הושמטה העובדה כי ביום הארוע התלונן התובע על מיחושים בחזה ואף ציין כי הוא בחרדה. ביום 17.11.11 הוחלט כדלקמן:

"לאחר עיון בבקשת התובע למינוי מומחה אחר או נוסף ובתגובת הנתבע אני סבור כי דין הבקשה להדחות - שכן לא עולה מתשובות המומחה כי הוא סטה מן העובדות או כי חוות דעתו בהמשך להוספת עובדות ומסמכים אינה ענינית או 'נעולה'. יחד עם זאת ולמען הסר ספק ולאור פסק דינו של בית הדין הארצי ולמרות התמיהה על העיתוי בהעלאת טענה על אי פירוט של כל העובדות תשלח למומחה שאלת הבהרה נוספת ובו יצויין בפניו כי:
'במועד שהתובע פנה לקופת החולים ביום 16.10.06 (סעיף 3 ג' להחלטת המינוי מיום 29.7.10) הוא התלונן על מיחושים בחזה ואף ציין כי הוא בחרדה'. המומחה יתבקש להשיב האם יש בעודה [צ"ל: בעובדה - א.א.] זו כדי לשנות ממסקנותיו עד כה.
החלטה למומחה תשלח בנפרד."

ביום 20.11.11 נשלחה למומחה שאלת הבהרה נוספת כאמור בהחלטה מיום 17.11.11. ביום 4.12.11 השיב המומחה כדלקמן:

"קבלתי שוב את התיק עב הכרס בעניינו של מר עמי כחלון (ראה חוות דעתי מיום 1/10/10 ומכתבי מתאריכים 7/2/11 ו- 17/4/11). חוות הדעת הראשונית נכתבה כאמור ב- 1/10/10. בהמשך נשלחה אלי חוות הדעת של פרופ' ולתר מרקביץ, אשר למעשה אינה סותרת ממש את שכתבתי אני.
הבעיה העומדת בפני בית הדין הינה פשוטה:
א. אין ספק כי מר כחלון לקה אי שם לפני ה- 31/1/07 באוטם שריר הלב.
ב. אין ספק כי בפרק זמן של 4-6 שבועות (אליבא ד' מסמכי בית החולים) טרם ה- 31/1/07 ובפרק זמן ארוך יותר החל מה- 16/10/06 (אליבא ד' מר כחלון) – התפתחו כאבי חזה אשר בהחלט מתאימים לתעוקה בלתי יציבה.
ברור איפוא כי מר כחלון לקה בהתקף לב זמן כלשהו לאחר ה- 16/10/06 וכבר התקבל כי באותו תאריך התרחש אירוע חריג. כל שנותר הוא להכריע האם הסימפטומים החלו ב- 16/10/06 ואז קיים קשר סיבתי ברור או שמא התפתחו בפרק זמן של מספר שבועות מאוחר יותר ואז לא קיים קשר סיבתי. זוהי נקודה הנוגעת בהחלטה עובדתית ולא רפואית.
אני מגלגל איפוא שוב את הדילמהלשולחן בית הדין להכריע בעניין".

לאחר עיון בתגובות הצדדים לתשובת ההבהרה הנוספת, ניתן ביום 2.2.12 צו לסיכומים. ביום 27.2.12 הוגשו סיכומי התובע, וביום 5.4.12 סיכומי הנתבע. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין התביעה להדחות, ואלה טעמינו בתמצית:

ביום 16.10.06 ארע ארוע חריג. מהחומר הרפואי ומחוות הדעת של המומחה עולה כי לתובע ארע ארוע לבבי 4 – 6 שבועות לפני יום 31.1.07 (להלן – האוטם משלהי 2006). גם לאחר מכן, בחודש 2/07, ארע אוטם לבבי – אך לעניננו חשוב האוטם הראשון. השאלה היא האם יש קשר סיבתי בין שני הארועים – החריג והאוטם משלהי 2006.

מחוות הדעת של המומחה עולה כי המפתח להכרה בקיומו של קשר סיבתי שכזה נעוץ בקיומו של 'גשר' של סימפטומים בין יום 16.10.06 לבין האוטם משלהי 2006. שכן, לדעת המומחה בהעדרו של 'גשר' כאמור ולאור מרחק הזמנים הרב בין הארועים "מרחק הזמנים בין האירוע החריג להתפתחות התעוקה שולל את הקשר הסיבתי. לפנינו אז התפתחות תעוקה לאוטם ללא גורם חיצוני ידוע, כפי שקורה ברוב מקרי התעוקה הבלתי יציבה ואוטם שריר הלב".
לאחר קבלת חוות הדעת, ניסה התובע לבסס את קיומו של אותו גשר סימפטומים. אלא שלטעמינו לא עלה בידו להוכיח כי בתקופת הגשר חלו אצלו סימפטומים כנטען. את עיקר יהבו להוכחת קיומם של סימפטומים הטיל התובע על הגרסה אודות ביקורים חוזרים ונישנים – בין שלו לבדו ובין ביחד עם אביו, אצל ד"ר לבנון. אלא שכאמור גרסאות אלו נדחו. לא מצאנו כל טעם לשנות מהקביעה בענין זה.

לפיכך, בהעדרו של 'גשר' סימפטומים התוצאה היא שנותרנו ללא קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין האוטם משלהי 2006, ולפיכך – דין התביעה להדחות.

בסיכומיו שב התובע ונתלה בחוות הדעת של פרופ' מרקביץ. אין בידינו להעדיף את חוות דעתו על זו של המומחה מטעם בית הדין. פרופ' מרקביץ קובע בחוות דעתו כי סביר שהארוע הלבבי התרחש סמוך לארוע החריג (ס' 5.5 לחוות הדעת). אלא שלפי קביעת המומחה האוטם התרחש 4 – 6 שבועות לפני יום 31.1.07 (שלהי 2006). זאת ועוד, חיזוק לעמדת המומחה ולעמדה הדוחה את הטענה אודות קיומו של 'גשר סימפטומים' כאמור, ניתן למצוא בתיעוד הרפואי מיום 4.2.07 של פרופ' קורנובסקי (המוזכר הן בחוות הדעת של המומחה והן בחוות הדעת פרופ' מרקביץ) ולפיו "בן 36, בחודש האחרון מתלונן על תחושת לחץ ו"רטט" בחזה משמאל במנוחה, לאחר פעילות גופנית או בסטרס. התופעה נמשכת 2-3 דקות וחולפת בעצמה .... לפני חודש וחצי מדווח על כאב חריג ולוחץ בחזה". תיאור דומה מבחינת לוחות זמנים מופיע במסמכי מרכז רפואי רבין שם עבר צינטור.

טענת התובע כאילו לוח הזמנים שדווח לרופא הוא תוצאה של בעיות זיכרון לא משכנעת, והנימוקים לכך כבר פורטו. יוזכר כי באף מסמך רפואי אין איזכור לאותו ארוע חריג שממנו והלאה החלו אותם סימפטומים נטענים (רא' למשל תאור 'מחלה נוכחית' בנת/7).

לאור האמור, דין התביעה להדחות. אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ב, 7 במאי 2012, בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור עובדים
הגב' נילי שביט

אילן איטח, שופט

נציג ציבור מעבידים
מר אליעזר גרינבלום

13 מתוך 13


מעורבים
תובע: כחלון עמי
נתבע: בטוח לאומי-סניף תל-אביב
שופט :
עורכי דין: