ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד גילה כהן :

בפני כבוד השופטת רות רז
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמת
גילה כהן

נוכחים:
ב"כ המאשימה - עו"ד יניב ארקוס
ב"כ הנאשמת – עו"ד מסאלחה עלאא

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה

פרוטוקול

בית המשפט מוסר את הכרעת הדין לצדדים.


הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה נהיגה במהירות של 134 קמ"ש בדרך שאיננה דרך עירונית בה מותרת נהיגה במהירות מרבית של 90 קמ"ש, עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

הנאשמת כפרה בנהיגה במהירות המיוחסת לה ונשמעו ראיות.

לאחר ששמעתי את העדויות והראיות שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשמת נהגה במהירות המיוחסת לה בכתב האישום.

ואלה נימוקי החלטתי :

מהירות נסיעתה של הנאשמת נמדדה באמצעות מכשיר ממל"ז שהופעל על ידי עד התביעה ביום 16.6.09 בשעה 1650, בכביש 2 בק"מ 39.8.

התביעה הוכיחה את תקינות מכשיר הממל"ז באמצעות תע"צ לפיו בוצעה למכשיר ביקורת תקופתית בתאריך 7.1.09 והמכשיר נמצא תקין להפעלה.

תקינות המכשיר הוכחה גם על ידי ארבע בדיקות תקינות שביצע עד התביעה לפני המשמרת ובסופה.

לעניין כיול מכשירי מדידה, ההלכה המחייבת כפי שעולה מפסיקת בית המשפט העליון אינה דורשת כיולם של המכשירים למדידת מהירות. לעניין זה אין הבדל בין מכשירי מדידת המהירות השונים המופעלים על ידי המשטרה, והדין לגביהם זהה.

ההלכה המחייבת הינה ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון על ידי כבוד השופט א' א' לוי בע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ' מדינת ישראל לפיה די בבדיקות התקינות אשר מבצע המפעיל טרם הפעלת מכשיר הממל"ז ובסיומה:

"אך גם בהנחה כי הממל"ז אמין, מחייבות הוראות היצרן לא להסתפק בכך, ויש לשוב ולבדוק אותו בכל פעם מחדש טרם הפעלתו, כאשר הבדיקות כוללות את אלה: בדיקה עצמית של כל מכלולי המכשיר; בדיקת תקינותן של הקריאות המתקבלות על לוח התצוגה; בדיקת קיומו של תיאום אופקי ואנכי בין נקודת ההצבעה האדומה לקרן הלייזר; בדיקת כיול המכשיר שמטרתה לוודא כי טווח המכשיר ותזמונו מדויקים ושהוא מסוגל למדוד מהירות של רכבים נעים."

גם על פי ע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נגד מדינת ישראל שם נבחן הנטל מוטל על התביעה להוכיח את תקינותו של מכשיר למדידת מהירות מסוג kr, אין על התביעה חובה להוכיח כי מכשיר למדידת מהירות כויל במעבדה חיצונית.

בעפ"ת 5478-10-10 מדינת ישראל נ' גל דיגמל קבע כבוד השופט כמאל סעב בבית המשפט המחוזי כי ההלכה המחייבת הינה החלטת בית המשפט העליון בעניין לוי ועטיה וכי היסוד של כיול המכשיר אינו נמנע על היסודות אותם על התביעה להוכיח :

"על פי הפסיקה, לצורך הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, על המאשימה להוכיח שלושה יסודות מרכזיים : האחד, המכשיר בו נמדדה המהירות היה תקין ומדויק, השני, המפעיל היה מיומן בהפעלת המכשיר, השלישי, כללי ההפעלה הבסיסיים נשמרו על ידי המפעיל" .

ובהמשך פסק הדין קובע כבוד השופט : "ההלכה המחייבת כיום היא ההלכה שנקבעה בעניין לוי עטיה (ע"פ 46821/01), לפיה ניתן להסתמך על תוצאות מכשיר הממל"ז כתנאי להרשעה בפלילים, בכפוף לכך שהמאשימה תוכיח כי המכשיר הופעל על ידי מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן ולאחר בדיקות תקופתיות כנדרש".

עד התביעה הוסמך להפעלת מכשיר הממל"ז בשנת 2000 ומאז מפעיל בתדירות רבה מאוד את מכשיר הממל"ז. שוכנעתי בבקיאותו ובמיומנותו של העד בהפעלת הממל"ז.

התביעה הוכיחה כי עד התביעה הפעיל את המכשיר כראוי על פי נוהלי ההפעלה. שוכנעתי כי ממקום האכיפה בנתיב ההתמזגות יכול היה העד להפעיל את הממל"ז על פי נוהלי ההפעלה ללא הפרעה.

העד תיעד את פעולותיו בדו"ח הזמנה לדין שערך.

העד הפעיל את הממל"ז בעת שעמד ליד דופן שמאל של ניידת שחנתה בשול ימין של נתיב התמזגות הנמצא מימין לכביש 2.

על פי הרישומים שערך העד בדו"ח, נסעה הנאשמת בנתיב אמצעי מתוך 3 נתיבי נסיעה במקביל לרכב מסחרי שנסע בנתיב השמאלי. כ-100 מ' לפני הנאשמת נסעו כלי רכב וגם מאחוריה נסעו כלי רכב.

הנאשמת נהגה ברכב פולקסווגן פרטי בצבע שחור.

על פי צילומים (נ/1-נ/4) שהוגשו על ידי הנאשמת נמצא נתיב ההתמזגות בירידה לכיוון כביש 2 וביניהם נמצא שטח הפרדה חולי עם צמחיה. שטח ההפרדה מופרד מכביש 2 ומנתיב ההתמזגות על ידי מעקות ביטחון.

בהתאם לרישומים שערך העד בדו"ח הגעתי לכלל מסקנה כי העד הקפיד למלא אחר כל תנאי ההפעלה :

היה קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות בין המכשיר לבין קטע הדרך שבפיקוח, רכב המטרה לא היה מוסתר על ידי עצם או רכב אחר, נקודת ההצבעה האדומה הייתה מכוונת כל זמן המדידה על מרכז רכב המטרה, היה קשר עין רצוף בינו לבין הרכב נמדד עד לעצירתו. טווח גילוי הרכב לא עלה על 300 מ' והרכב נמדד ממרחק של 209.1 מ', ולא ירד גשם.

העד לא התעלם מתנועת כלי הרכב שהייתה בכביש ופירט בדו"ח אילו כלי רכב נוספים נסעו בכביש בכיוון נסיעת הנאשמת. מתרשומתו עולה כי הבחין היטב ברכב הנאשמת וידע לתאר את מיקומה לעומת כלי הרכב האחרים. העד ראה את רכב הנאשמת בנתיב הנסיעה האמצעי ואל רכב זה כיוון את נקודת ההצבעה האדומה של מכשיר הממל"ז. רכב מסחרי שנסע משמאל לרכב הנאשמת לא היווה הפרעה שכן היה מרוחק מעד התביעה ולא היווה מכשול בינו לבין רכב הנאשמת. כלי רכב נוספים היו במרחק של 100 מ' לפניה ומאחוריה כך שגם הם לא יצרו הפרעה למדידה.

הואיל ומדובר בהפעלה בשעות היום הרי שניתן לבצע מדידה כאשר נעים כלי רכב נוספים בכביש ובלבד שאינם מהווים הפרעה למדידה.

אני מקבלת את עדותו של עד התביעה כי תנאי הדרך אפשרו מדידה תקינה כעדות אמינה. עד התביעה שהינו מפעיל מיומן הסביר את שדה הראיה הקיים ממקום עמידתו :

" ...כאשר אני עומד ליד הניידת בדופן השמאלי שלה אני רואה את שלושת הנתיבים של כביש 2 ואת כל שלושת הרכבים שמגיעים בכל נתיב. אני רואה את כולם ללא הפרעות פיזיות של עצמים. כל התמונות שהבאת לא מראים היכן הניידת עמדה" (עמוד 3 שו' 10-12).

העד העיד כי כיוון את נקודת ההצבעה האדומה של המכשיר לעבר חזית הרכב :

" אני רואה חזית של רכב. אני מכוון את הנקודה אל עבר חזית הרכב " (עמוד 4 שו' 27).

העד שלל מכל וכל כי שדה הראיה ממקום עמידתו הינו שדה הראיה כפי שמופיע בצילומים שהוגשו על ידי הנאשמת. לגבי הצילום נ/3, הסביר העד כי הצילום צולם מהשול הימני שבנתיב ההתמזגות ועל כן אינו משקף את שדה הראיה שלו. בצילום זה נראה עץ המסתיר את שדה הראיה לעבר כביש מס' 2, אך הצילום לא צולם ממקום עמידתו של העד ועל כן אין עץ זה מהווה מכשול בשדה הראיה.

עד התביעה שלל מכל וכל כי הצילום נ/4 משקף את שדה הראיה שלו ממקום עמידתו. לפי צילום זה לא ניתן כלל לראות את נתיבי הנסיעה בכביש 2 ועל כן ברי כי לא ניתן לבצע מדידה ממקום זה וכי אין הוא משקף את מקום עמידתו של העד בעת ההפעלה. לגרסת עד התביעה ממקום עמידתו כל נתיבי הנסיעה וכלי הרכב בכביש 2 גלויים לפניו.

אני מקבלת את גרסתו של עד התביעה כי ממקום עמידתו יש לו שדה ראיה ברור לכל שלושת נתיבי הנסיעה בכביש 2. העד גם ידע לתאר את תנועת כלי הרכב בנתיבי הנסיעה.

העד אישר על גבי הצילום נ/1 את מקום עמידתו המשוער. אך הנאשמת לא הציגה צילומים המשקפים את שדה הראיה של עד התביעה ממקום עמידתו זה.

העד העיד כי כל התמונות שהוצגו לו על ידי הסנגור אינן משקפות את שדה הראיה שלו.

עד התביעה עצר את רכב הנאשמת בק"מ 41 , במרחק של 1.2-1.3 ק"מ ממקום המדידה. העד נסע אחרי רכב הנאשמת תוך שמירת קשר עין עמו עד לעצירתו.

בנסיבות אלה, בהתייחס לסוג הרכב וצבעו ולתרשומת עד התביעה כי נסע אחרי הרכב עד לעצירתו תוך שמירת קשר עין עמו, אני דוחה את טענת הנאשמת כי מדובר בטעות בזיהוי.

בתגובתה לעד התביעה לא העלתה הנאשמת טענה כי לא נהגה במהירות בה נמדדה.

תגובתה הראשונית הייתה : "אני יודעת שמותר פה 90-100. אני לא בטוחה שזה אני איך יכול להיות שעוברים פה הרבה מכוניות כל דקה".

תגובתה השנייה הייתה : "אני לדעתי זו לא אני יכול להיות שאתה ירית על מישהו אחר. כל כך הרבה רכבים באוטוסטראדה איך אני יודעת שירית עלי"

דהיינו, הנאשמת לא טענה בתגובתה הראשונית וגם לא לאחר מכן, כי לא נהגה במהירות כפי שנמדדה אלא טענה כי יתכן שנמדד רכב אחר. מתגובתה אף עולה כי לא ידעה לבטח מהי המהירות המותרת בקטע הדרך בו נמדדה.

גם בעדותה לא מסרה הנאשמת באופן חד משמעי כי נהגה במהירות המותרת :

" נסעתי בכביש החוף...ככל הידוע לי במהירות המותרת..." (עמוד 10 שו '6).

במהלך עדותה הציגה הנאשמת סדרת צילומים שצולמו על ידה בשנת 2011 ( נ/5-נ/11). לגרסתה, צולמו הצילומים לאחר שינויים שנעשו במקום. הנאשמת העידה כי העמידה את רכבה בדיוק בק"מ 39.8 ומדופן שמאל של רכבה דימתה כאילו היא מחזיקה בידה מכשיר ממל"ז וצילמה את שדה הראיה הנגלה לעיניה. לגרסתה, עלפי הצילומים, שדה הראיה מוגבל וכלי הרכב הנגלים לעין מוסתרים בחלקם על ידי מעקה הבטיחות.

אין בידי לקבל את טענת הנאשמת שכן הצילומים לא הוצגו לעד התביעה ולא נשמעה תגובתו לגביהם.

יתר על כן, מרחב התמרון הקיים בצילומים הינו רב ביותר. טווח אפשרויות הצילום וזוויות הצילום מאפשר הצגה שונה של שדה הראיה הנגלה לעין. די בתזוזה ימינה או שמאלה של המצלם כדי לקבל שדה ראיה שונה, די בצילום בגובה שונה כדי לקבל זווית אחרת.

לפיכך, אין בצילומים שהוגשו כדי לשקף את זווית הראיה או שדה הראיה של עד התביעה בעת שהפעיל את הממל"ז.

נוכח כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"א אייר תשע"ב, 03/05/2012 במעמד הנוכחים.

רות רז, שופטת

ב"כ המאשימה:
הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות. הנאשמת נוהגת משנת 87 לחובתו 28 ה.ק. בין היתר עבירות בטיחותיות וכן 7 עבירות מהירות בעברה. לאור האמור נעתור לפסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשמת:
אנו מצטערים על כך שבית המשפט ראה להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת. חרף כל האמור יחד עם זאת אנו סבורים כי במקרה עסקינן מוצדק וראוי כי בית המשפט ינהג בהתחשבות וברחים:
הנאשמת שכלה את בעלה כמה חודשים לפני ביצוע העבירה בנסיבות של תאונת דרכים. מאז נטל המשפחה עבר אליה. היא אדריכלית ועובדת בכל הארץ. יש לה שני ילדים קטנים אשר סמוכים על שולחנה . רישיון הנהיגה של הנאשמת הוא החמצן שלה. היא עושה ככל יכולתה להבטיח רמת חיים נורמטיבית ועושה כל חודש ק"מ רבים. אני מבקש מבית המשפט בנסיבות העניין להטיל קנס סביר ויפרוס זאת בתשלומים.


גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה במהירות מעל המותר, 134 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

הנאשמת נוהגת משנת 87 וצברה לחובתה 28 ה.ק.

מעיון בגיליון ההרשעות עולה כי לנאשמת עבירות חוזרות ונישנות של נהיגה במהירות העולה על המותר אך רובן מסוג ברירות משפט.

מטיעוני ב"כ הנאשמת עולה כי הנאשמת שכלה את בעלה בתאונת דרכים לאחרונה והיא מפרנסת יחידה וזקוקה לרישיון הנהיגה.

נוכח האמור לעיל לא אזקוף לחובת הנאשמת את ניהול התיק ולא אפגע ברישיון.

אני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. קנס בסך 1,500 ₪ א ו 15 ימי מאסר. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים שווים הראשון תוך 30 יום.

2. פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום י"א אייר תשע"ב, 03/05/2012 במעמד הנוכחים.

רות רז, שופטת

13

18


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: גילה כהן
שופט :
עורכי דין: