ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מישל יובל קרולין נגד היועץ המשפטי לממשלה :

דנ"פ 3425/12

העותרת:
מישל יובל קרולין

נ ג ד

המשיב:
היועץ המשפטי לממשלה

עתירה לקיום נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון
(כבוד השופטים: מ' נאור, א' חיות ונ' הנדל), מיום
2.4.2012, בע"פ 5227/10

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים מ' נאור, א' חיות ו-נ' הנדל) מיום 2.4.2012 בע"פ 5227/10 (להלן – פסק הדין). בפסק הדין נדחה ערעור העותרת ואִמה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו הוכרזו השתיים, ביחד עם אחרים, בנות הסגרה לארצות-הברית. יצוין, כי אמה של העותרת הגישה אף היא עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. ביום 22.4.2012 נדחתה העתירה (דנ"פ 3006/12). עתה, כאמור, מונחת לפניי עתירה לדיון נוסף מטעם העותרת.

2. דין העתירה להידחות. כפי שציינתי בהחלטתי בדנ"פ 3006/12, הרי בפסק הדין נשוא העתירה הדגישה השופטת נאור, בהתייחס למכלול טענותיה של העותרת ושל אִמה, כי "כל הטענות המשפטיות שנטענו לפנינו... נדונו והוכרעו בעבר על ידי בית משפט זה" (שם, פיסקה 48, ההדגשה במקור – א' ג'). ואכן, העותרת אינה טוענת כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה "יש מאין". אלא שלגישתה, מוצדק לערוך בעניינה דיון נוסף משום שפסק הדין מלמד על הבעייתיות הרבה באחת ההלכות המרכזיות בנושא ההסגרה, עליה נסמך בית המשפט העליון בפסק הדין נשוא העתירה (ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3) 353 (2005) (להלן – עניין רונזשטיין)). באותו מקרה נקבע, בין היתר, כי מקום בו מדובר בעבירה שבוצעה במספר מדינות, תוכרע סוגיית ההכרזה של אדם כבר הסגרה, בין היתר בהתאם למבחן של מירב הזיקות. כלומר, נקבע כי על בית המשפט לבחון באיזו מדינה נמצא "מרכז הכובד" של העבירה (שם, עמ' 418-415 (השופט א' א' לוי)). לטענת העותרת, פסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף, מלמד בדיעבד על השלכותיה הקשות של ההלכה שנקבעה בעניין רוזנשטיין בנושא זה. לגישתה, מאז נפסקה ההלכה הפכה ההכרזה על אדם כבר הסגרה לפעולה "אוטומאטית". ההלכה פרצה, לגישתה, "כל גבול". אופן יישומה הבעייתי בפסיקה בכלל, ובמקרה דנא בפרט, מצדיק לטענת העותרת דיון נוסף בפסק הדין.

3. טענות דומות מאוד לאלה של העותרת, ביחס להלכה שנקבעה בעניין רוזנשטיין, הועלו בעתירה לדיון נוסף שהוגשה בפרשה אחרת (דנ"פ 7154/10 מאיו נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 8.10.2010) (להלן – עניין מאיו)). אף באותו מקרה היה מדובר בהכרזה על מספר אנשים כבני הסגרה לארצות-הברית, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדם שם. יצוין, כי העבירות שיוחסו לעותרים דשם דומות במהותן לעבירות המיוחסות לעותרת וליתר הנאשמים בפרשה זו. אף בעתירה לדיון נוסף בעניין מאיו נטען, כי יש לערוך דיון נוסף בהלכה שנקבעה בעניין רונזשטיין באשר למבחן "מירב הזיקות". הנשיאה ד' ביניש דחתה את הטענה, בציינה כי -

"... העותרים [ביקשו] לטעון כי יישום ההלכה שנקבעה בעניין רוזנשטיין על עניינם יצר הלכה חדשה ומרחיבה, אולם – לא היא. ברי, כי הכרעה בשאלת מירב הזיקות מצריכה איזון בין שיקולים שונים בהתאם לנסיבותיו המיוחדות והפרטניות של כל מקרה. קביעתו של בית המשפט כי מירב הזיקות הן לארצות-הברית נעשתה על רקע מכלול הנסיבות ותוך ניתוח עובדות המקרה הפרטניות, לרבות אופיים האקסטריטוריאלי של המעשים המיוחסים לעותרים וכן בחירתם להפנות את מעשי המרמה שרקחו כלפי קשישים אמריקאיים דווקא" (שם, בפיסקה 6).

דברים אלה יפים ומתאימים הם אף לענייננו. משכך, איני סבור כי קיים צידוק להורות על קיומו של ההליך הנדיר והחריג של דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה. אדגיש לסיום, כי הטענות הנוגעות לנסיבותיה המשפחתיות של העותרת אינן מלמדות כי מוצדק לערוך דיון נוסף בפסק הדין. בית המשפט העליון קבע במפורש בפסק הדין, כי אף שהסגרתה של העותרת לארצות-הברית תציב עבורה ועבור בנה הפעוט קושי מיוחד, הרי ש"נסיבות אלה אינן פוגעות בתקנת הציבור הישראלית ובערכי היסוד של החברה" (פיסקאות 98-96 לפסק הדין). זאת ועוד, חובה לציין כי הרשויות בארצות-הברית התחייבו כי היה והעותרת תורשע ויוטל עליה עונש מאסר ירוצה העונש בישראל. מכל מקום, הטענות בנושא זה, במסגרת העתירה לדיון נוסף, הן טענות ערעוריות מובהקות שאינן מצדיקות היעתרות לעתירה.

4. העתירה נדחית בלא שהוגשה תשובה. ממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת ההסגרה.

ניתנה היום, י' באייר התשע"ב (2.5.2012).

ה נ ש י א


מעורבים
תובע: מישל יובל קרולין
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: